אין ייאוש בעולם כלל

“אני מאבד את האופטימיות” אני שומע מאנשים יקרים.  
רק הסיבה משתנה. אצל חבריי מהשמאל זה ביבי, המתנחלים, החרדים. אצל חבריי מהימין זה השמאל, הרמטכ”ל, העמותות. ומשני הצדדים זה מצב החינוך, יוקר המחייה והקבלן שברח באמצע השיפוץ.

רבי עקיבא איבד 12 אלף זוגות תלמידים. למעלה מ-700 הלוויות ביום בין פסח לעצרת ומה עשה? הלך לסמוך חמישה תלמידים חדשים בל”ג בעומר. הוא לא איבד את האופטימיות.

שועלים יוצאים מקודש הקודשים והוא צוחק ומנחם.

בעל התניא, בשנים הכי קשות שלו, שנים של רדיפות והתנגדויות, כותב “באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב… וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם… ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר.”

הרבי הריי”צ, אחרי השואה וכשהמשטר הסובייטי בשיאו, מפיץ מאמרים אופטימיים. העולם בעיניו הוא כגן לבורא. רק צריך לזהות זאת.

אם תבדקו תמצאו עוד עשרות ומאות דוגמאות. גדולי ישראל לא נכנעו לייאוש, למרה השחורה. המצב הוא רק הסתר פנים. לפעמים הוא מסתיר יותר ולפעמים פחות. הרבה פעמים זה בכלל עניין סובייקטיבי. כל מהמורה קלה יכולה לגרור ייאוש כשהנפש אינה מחושלת.

הייאוש, הפסימיות הם לא יותר מאשר כניעה לנפש הטבעית, הנוטה לאגוצנטרית, לראייה מצומצמת של המציאות ומונעת מאיתנו את מימוש תכליתנו.

אין יאוש בעולם כלל, כי על-פי פנימיות התורה הוא לא באמת קיים. זה לא חלק מהתוכנית האלוקית. אלא אם אנחנו בוחרים בו.

Print Friendly, PDF & Email

תבדקו גם

מה מקור הסמכות שלנו כהורים וכמחנכים? מתי הילדים מקשיבים לנו (ומתי לא) ומה יגרום להם להקשיב?

בניגוד לסברות נפוצות, מקור הסמכות, על-פי תורת הנפש ביהדות, הוא לא העובדה שהבאנו את הילדים לעולם, וגם לא העובדה שיש לנו יותר ניסיון וידע ואנו לכאורה יודעים יותר טוב מה נכון עבורם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software