כל יומא ויומא עביד עבידתי'

הזמן איננו אדיש לקרבות הפנימיים וגם לא עושה הנחות. 

אדם יכול לבנות את עצמו במשך חיים שלמים. ואז ברגע אחד של מעידה להפסיד את כל עולמו.

מנגד הוא גם יכול לחיות שבעים שמונים שנה וכל ימי יהיו ריקים, ואז ברגע אחד הוא יכול לקנות את עולמו, כאותו ר' אלעזר בן דורדיא.

המסקנה? לעולם אי אפשר לנוח על זרי הדפנה ולהסתפק בהישגי עבר. כל רגע נברא לעבודה שלו, כדברי הזהר: "כל יומא ויומא עביד עבידתי'".

(וראו הרבי מלובביץ' שבת פרשת בהר ה'תשי"ט)

Print Friendly

תבדקו גם

מה גובר בעולם, הטוב או הרע?

החכם אלראזי: מציאות הרע בעולם מרובה ממציאות הטוב. "וכאשר תשווה את מנוחתו של האדם והנאתו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *