דיבור מנמיך

לפעמים מדברים מבלי לשים לב. סתם דברים שליליים או נמוכים.

למרות שזהו רק דיבור. דבר חיצוני. אמרנו וזהו נגמר. הדיבור מושך את המדבר אל מקום נמוך, אל הציניות, הזלזול וחוסר האמונה. ולבסוף מרוב שהדיבור מזלזל בהכל הוא גם מוליד חוסר אמונה של המדבר בעצמו.

וכך בלשון הרמב”ם היומי: “בתחילה מרבים בדברי הבאי… ומתוך כך באים לספר בגנות הצדיקים… ומתוך כך יהיה להם הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם… ומתוך כך באים לדבר בא-לוהים וכופרים בעיקר…”

(ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת. וראו שיחת הרבי מלובביץ’, לקוטי שיחות חלק כב, עמ’ 65.)

תבדקו גם:

הזמן הוא כנראה המשאב הכי חשוב שיש לנו.

"אדם דואג לאיבוד דמיו, אבל אינו דואג לאיבוד ימיו." אנחנו דואגים מפני יוקר המחייה. דואגים להכנסות והוצאות. אבל על זמננו? אותו אנחנו, צעירים ומבוגרים, לעתים מבטלים מבלי להצטער על כך כלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software