“חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא, ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא”

רגשות עצמיים, רצויים, מסוגלים להופיע יחד, בו זמנית. אין רגש אחד כה חזק שהוא אינו מתיר מקום לרגש אחר.

“חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא, ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא” (זהר ג, עה, א, תניא לד)

יש בלבי שמחה ומרירות, עונג וכמיהה בו זמנית, והם אינם סותרים או דוחים זה את זה.

אני יכול לצחוק ולבכות, כמעט בו זמנית. להתרגש מיופי החיים ולכאוב את הגעגוע, מבלי שאני צריך להתנצל על מבע אחד.

(וראו אצל הרבי הריי”צ, פרשת פנחס, ש”ת)

Print Friendly, PDF & Email

תבדקו גם

מדוע לא צריך להתייאש מאף תלמיד?

מה דרוש לצורך הבנה והשכלה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software