ההתבוננות שעוזרת להיפטר מהכעס (שיעור 3 בסדרה)

שתי השיחות הקודמות בסדרה עסקו בהבנת התנועה הרגשית של כעס.

שיחה זו עוסקת בטיב ההתבוננות שיש לאמץ כדי לעקור את הכעס משורשו ולא רק להימנע מביטויו בדרכים הרסניות.

לינק לשיעור

***

מקורות:

הרבי מלובביץ’, אחרון של פסח, ה’תשט”ז:

הרבי מלובביץ’: מורה לדור נבוך, א, עמ’ 248:

אדמו”ר הזקן, אגרת הקודש, סימן כה:

להבין אמרי בינה מ”ש בספר הנק’ צוואת ריב”ש הגם שבאמת אינה צוואתו ולא ציוה כלל לפני פטירתו רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתר לקוטי ולא ידעו לכוין הלשון על מתכונתו. אך המכוון הוא אמת לאמיתו. והוא בהקדים מארז”ל כל הכועס כאילו עובד עכו”ם וכו’. והטעם מובן ליודעי בינה לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה כי אילו היה מאמין שמאת ה’ היתה זאת לו לא היה בכעס כלל ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו אעפי”כ על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום ולא עוד אלא אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו מתלבש בו כח ה’ ורוח פיו ית’ המחייהו ומקיימו וכמ”ש כי ה’ אמר לו קלל והיכן אמר לשמעי אלא שמחשבה זו שנפלה לשמעי בלבו ומוחו ירדה מאת ה’ ורוח פיו המחי’ כל צבאם החיה רוחו של שמעי בשעה שדיבר דברים אלו לדוד כי אילו נסתלק רוח פיו ית’ רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה (וזהו כי ה’ אמר לו בעת ההיא ממש קלל את דוד ומי יאמר לו וגו’ וכנודע מ”ש הבעש”ט ז”ל ע”פ לעולם ה’ דברך נצב בשמים שצירוף אותיות שנבראו בהן השמים שהוא מאמר יהי רקיע כו’ הן נצבות ועומדות מלובשות בשמים לעולם להחיותם ולקיימם ולא כהפלוסופים שכופרים בהשגחה פרטית ומדמין בדמיונם הכוזב את מעשה ה’ עושה שמים וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו כי כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף שאף שידיו מסולקות הימנו הוא קיים מעצמו וטח מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש רק שמשנה הצורה והתמונה למעשה שמים וארץ שהוא יש מאין….

והנה אף כי ה’ אחד ושמו אחד דהיינו דבורו ורוח פיו המכונה בזוה”ק בשם שמו הוא יחיד ומיוחד אעפ”כ ההארה והמשכת החיות הנמשכת מרוח פיו יתברך מתחלקת לד’ מדרגות שונות שהן ד’ עולמות אבי”ע והשינוי הוא מחמת צמצומים ומסכים (רבים) לצמצם האור והחיות ולהסתירו שלא יהא מאיר כ”כ בעולם הבריאה כמו בעולם האצילות ובעולם היצי’ הוא ע”י צמצומים ומסכים יותר וכו’ אבל אין שום שינוי ח”ו בעצמות השכינה שהיא דבר ה’ ורוח פיו וגם בבחי’ ההארה והמשכת החיות הנה ההארה שבאצילות בוקעת המסך ומתלבשת בבריאה וכן מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה ולכן אור א”ס ב”ה שבאצילות הוא ג”כ בעשיה ובעוה”ז החומרי ע”י התלבשותו במלכות דבי”ע כמבואר הכל בכתבי האר”י ז”ל….

אך זהו כשיש בידו למחות בקצפו וכעסו על חבירו אבל כשאין בידו למחות כגון עו”ג המדבר ומבלבלו בתפלתו א”כ מה זאת עשה ה’ לו אין זאת כ”א כדי שיתגבר ויתאמץ יותר בתפלתו בעומק הלב ובכוונה גדולה כ”כ עד שלא ישמע דבורי העו”ג אך שלמדרגה זו צריך התעוררות רבה ועצומה. ועצה היעוצה להתעוררות זו היא מענין זה עצמו כשישים אל לבו ויתבונן ענין ירידת השכינה כביכול ותרד פלאים להתלבש ניצוץ מהארתה אשר היא בבחי’ גלות בתוך הקליפות…

 

תבדקו גם:

העולם כגן

איזה משקפיים נכון להרכיב כדי להימנע מאיבוד כוחות? באילו היבטים המשקפיים שאנו מרכיבים משפיעים על הסיכוי שלנו לחיות חיים משמעותיים ולגלות את פוטנציאל שלנו? שיחה על אודות צוואתו העיקרית של הרבי הריי"צ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software