להאמין תמיד באפשרות לשינוי

למה אומנות ההגבהה ולא אמנות? היחידה עד כה ששאלה הייתה אסנת בלייר מהמגזין הורים וילדים.
התשובה שעניתי היא שאָמָּנוּת היא ART, יצירה בעלת ערך אסתטי. אוּמנות (אֻמָּנוּת) היא מלאכה, עבודה הדורשת מאמץ. הורות היא לא יצירה, אלא תפקיד, עבודה, שההורים בוחרים לקבל. הכוונה מאחורי המילה עבודה היא בראש ובראשונה הדרישה מהורים להיות מודעים, להתבונן, לחשוב, לזהות.

באחרונה מנכ”ל משרד החינוך פתח איגרת בנושא הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, בציטוט ממכתב הרבי מליובאוויטש לעובד סוציאלי, מלפני ארבעים שנה. במכתב כותב הרבי שהנחת היסוד צריכה להיות שכל בעיה או לקות היא ארעית, ותמיד צריך להאמין בהתכנותם של שיפורים משמעותיים, “מבלי להתחשב בהצהרות ובתחזיות של מומחים בתחום”.

התפיסה הזאת, שתמיד צריך להאמין בשינוי, באפשרות לתיקון ולשיפור, נראית לי, בדיעבד, כסיבה נוספת להבדל בין אומנות לאמנות. להורה אין את הפריבילגיה לא להאמין ביצירתו, בהשפעת עבודתו, ביכולת שלו לשנות ולהשפיע. הוא חייב להאמין שההשקעה שלו תניב פרי, תקרב, ובמקרים מסוימים תמנע את הריחוק, ההסתגרות והזרות.

תבדקו גם:

הזמן הוא כנראה המשאב הכי חשוב שיש לנו.

"אדם דואג לאיבוד דמיו, אבל אינו דואג לאיבוד ימיו." אנחנו דואגים מפני יוקר המחייה. דואגים להכנסות והוצאות. אבל על זמננו? אותו אנחנו, צעירים ומבוגרים, לעתים מבטלים מבלי להצטער על כך כלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software