“מלך זוטא”

“מלך זוטא” הוא נקרא בימות החול, על שום שהוא נדרש להצטמצם לעולמנו הקטן, לעולם שבו העיקר הוא עבודת הברורים. ומתוך המרחק מעצמותו, מכסא מלכותו, גם התפילה בימות החול היא מתוך כלות ושפיכת הנפש. עד שאפילו המלאכים והאופנים מתבטלים ממציאותם ברעש גדול.

אבל בשבת, הוא “מלך רב”. חוזר לכיסא מלכותו. כמו צייר אומן שרכן על כנו ומשסיים את מלאכתו הוא נשען לאחוריו. מתענג על מעשה ידיו. כוחותיו חוזרים למקורם. לכן גם התפילה בשבת היא לא מתוך שפיכת הנפש אלא מתוך תענוג גדול. ומתוך אותה עליה בשבת הביטול הוא לא ב”רעש גדול” כל כך, אלא ביטול של תענוג מזיו הוד פנימיות המלך.

(אדמו”ר הזקן, שער ראש חודש)

***

שבוע חדש. השולחן עמוס משימות שהצטברו.
תמיד היה נראה לי שהקרבות של יום ראשון קשים פי שניים מאלה של חמישי.
התשובה הניצחת שהתגלתה היא שדווקא יום ראשון זוכה לזמן כפול של תפילה, לימוד מעמיק והתבוננות שקטה.

תבדקו גם:

הזמן הוא כנראה המשאב הכי חשוב שיש לנו.

"אדם דואג לאיבוד דמיו, אבל אינו דואג לאיבוד ימיו." אנחנו דואגים מפני יוקר המחייה. דואגים להכנסות והוצאות. אבל על זמננו? אותו אנחנו, צעירים ומבוגרים, לעתים מבטלים מבלי להצטער על כך כלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software