כל הנותן בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן אלף זהובים, איבד זכותו והפסידה

כמה עקרונות שהרמב”ם היומי מעלה בנושא הלכות מתנות לעניים. בא בזמן. הנה טעימה:

  • חייבים אנו להיזהר במצות הצדקה יותר מכל מצוות עשה.
  • כל הרואה עני ומבקש להעלים עיניו ממנו ולא נתן צדקה – עובר בלא תעשה.
  • כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים, איבד זכותו והפסידה, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ומתאונן עמו על צרתו…
  • שאל עני ממך ואין בידך כלום לתן לו – פייסהו בדברים. ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכא. ואוי לו למי שהכלים את העני, אוי לו.
  • הכופה אחרים לתן צדקה – שכרו גדול משכר הנותן.
  • לפי מה שחסר לעני אתה מצווה לתת לו. אם אין לו כסות, מכסים אותו. אם אין לו כלי בית קונים לו. אם אין לו אישה, משיאים אותו.
  • עני שאין מכירין אותו ואומר רעב אני, האכילוני – אין בודקים אחריו שמא רמאי הוא, אלא מפרנסין אותו מייד. היה ערום ואמר כסוני – בודקין אחריו שמא רמאי הוא. ואם מכירין אותו – מכסין אותו מייד, ואין בודקים אחריו.
  • לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הציבור.
  • כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל – אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות.

תבדקו גם:

“20 אחוז מהסטודנטים באקדמיה סובלים מדיכאון.” מה עושים?

אלו נתונים מדאיגים, אבל לא צריך לחכות לעוד מחקר שיגלה אותם. מי שמדבר עם תלמידים וסטודנטים בנושאים האלה יכול להרגיש את המצב הזה בקלות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software