מה עושים לנוכח דחייה והסתגרות

מה עושים כשמרגישים דחייה או ייאוש מילד או חניך? איך להתמודד עם מצבים שבהם לא רואים השפעה חינוכית?

תנועה של ייאוש היא לא אופציה. יאוש הוא סם המוות של כל תהליך חינוכי. “היאוש הוא הטיפה המרה המחריבה את עולמו של הקב”ה, והמדיחה את האדם מלמלא את שליחותו בעולם“, מדגיש הרבי הריי”צ, לכן אין גיבור גדול יותר ממי שמנצח את תולעת הייאוש המכלה את הנפש ומאבדת את הדעת. “שלילת היאוש”, מדגיש הרבי מלובביץ’, “מיוסדת על עיקר בתורתנו, האמונה המוחלטת אשר הבורא יתברך משגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, וכיון שהוא עצם הטוב בודאי שכל מה שקורה, לטובה קורה”.

אנחנו בדרך כלל מתייאשים כשאנו לא מאמינים שאנו משפיעים. האמת היא שאין השקעה בחינוך שלא משפיעה. לעתים נראה זאת רק לאחר זמן. אבל תמיד אנחנו זורעים זרעים.

עצה פרקטית – לשנות מיקום, להגיע אל הילד מכיוון אחר כדי לחדש את יחסי האמון.

מוזמנים לצפות בלייב.

תבדקו גם:

מתי אסרטיביות היא תנועה בריאה ומתי היא תפעל כחרב פיפיות. לייב

התקבעה הדעה שבלי בלי אסרטיביות, בלי תוקף, כלום לא זז כאן. האם היא נכונה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software