מהי דרגה גבוהה בעבודה ומה הדמיון בינה לבין האדם האטום

העדר עבודה זה גם העדר מודעות. האדם אטום ולא מרגיש שום חיסרון בו. הוא משוכנע שהוא מצדו בסדר גמור, מושלם כמעט. ואם יש חסרון הוא רק בעולם הסובב אותו.

דרגה אחת בעבודה, דרגה של מודעות, היא שהאדם מכיר במצבו, בחיסרונותיו, והוא מתמרמר על ריחוקו מהאמת, מהבורא. נפשו "שוקקה וצמאה", אך הוא לא מצליח להרוות את צמאונו.

דרגה גבוהה יותר בעבודה היא של אדם המרשה לעצמו להתענג על הבורא, על המציאות. הוא לא צמא ולא מתמרמר על החיסרון. הוא שותה מהמעיין ומרווה את צמאונו.

לכאורה הדרגה הגבוהה הזו מזכירה באופן פרדוכסלי את העדר העבודה. את האדם האטום.
הכיצד? לכאורה, כמו האדם האטום, גם זה שאוחז במעלה רוחנית גבוהה של עבודה אינו נותן לחיסרון לנהל אותו.

אז היכן בכל זאת מתבטא ההבדל? ברגשות.
בדרגת העבודה הגבוהה המידות הן כמו כנפיים. הן מרוממות אותו מעלה מעלה. זהו אדם שחי, מתרגש. אדם בריא בנפשו ובעל רוח מרוממת. ואילו במקרה של העדר עבודה האדם אינו מתרומם. הפוך. תחושת המלאות שלו נובעת מתפיסה שגויה של עצמו ולא מהתאחדות עם הבורא והבריאה. לכן אין מצב שהוא לא ישלם מחיר רגשי. הכנפיים שלו, הרגשות, יטיסו אותו מטה, עם הראש בתוך האדמה.

(וראו בתניא היומי על שתי דרגות בעבודה)