“החיים הנסתרים של העצים” ושלנו

נטעתם עצים בגינה והקפדתם על מרחק של 3-4 מטרים לפחות בין עץ לעץ, על-פי עצת הגנן? חבל. 

פיטר וולבן חושב שאנחנו מאמצים בקלות רבה מדי את התפיסה של היערנות המודרנית. תפיסה שרוצה שהעץ יגיע לגודל מקסימלי במינימום זמן, ולכן יש לחשוף אותו למקסימום אור. אולם כשאנו מאמצים את התפיסה הזו, אנו פוגעים בחיים החברתיים של העצים, בתמיכה ההדדית של העצים זה בזה באספקת מזון דרך השורשים, בהתראה שלהם מפני טורפים ומזיקים, ובאהבה, כן אהבה שהעצים מעניקים לצאצאיהם.

חבר שלי לא יכול היה להתאפק כשראה אותי קורא בספר הזה. פיטר וולבן הוא יערן גרמני, מחבר “החיים הנסתרים של העצים”. בספרו הוא מאניש את החיים של העצים ביער שלו. הוא מתאר תהליכים ביולוגיים וכימיים בשפה פסיכולוגית, סוציולוגית, אנושית. לפעמים השפה הזו מתוקה, פיוטית ורומנטית ולפעמים היא מעצבנת. בקלות נטולת כל הסתייגות הוא מתאר גדיעת עצים כטבח המקביל להרג והתעללות בבעלי חיים. ארגוני צער בעלי חיים התפתחו, לדידו, על רקע ההבנה ש”עולם הרגש של החיות דומה במובנים רבים לשלנו”. חוקרים גילו, הוא מספר, שאפילו זבובי פירות יכולים לחלום, אז למה אתם חושבים שלעצים אין רגשות? המטרה שלו היא שנפתח קשב כלפי העולם הרגשי, בלי מרכאות, של העצים. שנפרוץ את הגבולות המוסריים בין חיות לצמחים. נכון לעצים אין מוח, הם מתפתחים באיטיות אדירה ו”חווים את שגרת היומיום שלהם בהילוך איטי קיצוני” אבל יש להם חיים חברתיים. ואנחנו, כחלק מהמערכת האקולוגית, כשייכים לטבע, מחויבים לקחת מהמערכת האקולוגית רק את הדרוש לנו ולא יותר, כלומר לנצל את תוצרתם של העצים כאשר אנו מאפשרים להם לחיות בצורה הולמת, ולהזדקן בכבוד. ושתדעו, הוא מציע תובנה שנכונה גם לחיינו כבני אדם. יער בריא ושמח יהיה יצרני בהרבה.

הספר ראה אור בגרמניה לפני כשלוש שנים והפך במהירות לרב מכר אדיר שנמכר במאות אלפי עותקים. הידיעה הזו בכלל התסיסה את חברי. “הגרמנים האלה”, הוא סינן, מפתחים רגישות מוסרית לעצים. אבל יהודים? עם זה יש להם פחות בעיה. מזכיר לי משהו”.

האיש שבא מן היער

באחרונה ראתה אור אסופת מאמרים על אודות הבעל שם טוב בהוצאת ידיעות ספרים. עורך האסופה, ידידי הד”ר רועי הורן, מציע שנשים לב לכך שתורת הבעל שם טוב באה מן היער, גם כפשוטו, שהרי הבעש”ט היה נוהג להתבודד ארוכות ביער, וגם מבחינה מהותית ותוכנית.

תוך כדי הקריאה בחיים הנסתרים של העצים לא יכולתי שלא להרהר ברעיון שמציע הורן. היער, כך הוא מציע, הוא המקום שאין בו התחלה ואין בו סוף. זוהי אקס טריטוריה שהנצח בו הוא תמיד הווה. הבעל שם טוב מביא תורה אחרת מהיער. כזו שפונה פנימה, שיורדת לתוככי החיים עצמם והופכת את התורה לאקטואלית יותר מתמיד. ההקשבה לעצים, לעלים, לבריאה המתחדשת, לסודות הטבע יכולה לחולל שינוי בחיינו האורבניים, השגרתיים, האטומים. המטרה של החסידות היא כמובן לא להשאיר את האדם ביער, אלא “לייבא את היער אל העיר; לשתול את הפראיות והרעננות בלב השאנן האפרורי והרדום של העיר; לפתוח את “תת ההכרה כמו מניפה”, לשחרר אנרגיות כבושות תחת עול החיים היהודיים הלא פשוטים מבחוץ ומבפנים”.[1] 

המהלך של פיטר מעורר מחשבה ומזמין הסתייגויות. אבל בניגוד לרתיעה של חברי, במהלך הקריאה בספר חשתי מתיקות ייחודית. כששמים בצד קונטקסט היסטורי, ויכוחים מדעיים ומוסריים, עמדות הומניסטיות והפרכתן והאנשה של תהליכים מחקריים וכדומה, “החיים הנסתרים של העצים” עושה משהו שרובנו לא עושים. הוא עוצר להתבונן. הוא מזמין את האדם להקשיב ליער ואולי לחזור לעיר עם כמה תובנות מתוך אותה הקשבה והתבוננות.

אני לא יודע מהי דתו של פיטר וולבן, וגם אין זה משנה. ממילא לא תמצאו בספרו של פיטר וולף הד לאמונה דתית ובוודאי שלא לחיים יהודיים. יחד עם זאת הוראה מפורשת של הבעל שם טוב היא שבכל מה שאנו נתקלים יש הוראה בעבודת הבורא ובגילויו בעולמנו. ואכן כמעט בכל שורה של החיים הנסתרים של העצים ניתן לחוש את הדופק של הבורא בבריאה.

רובנו עסוקים במרוץ. אנחנו לא מצליחים לראות את החיים הנסתרים של העצים ולעתים אפילו לא מצליחים לראות את החיים של האנשים הקרובים לנו ביותר. אנחנו לא שומעים חיים נסתרים אלה לא בגלל שהם לא קיימים. אלא בגלל שאנחנו עסוקים מדי בעצמנו. גם אם לא זו המטרה של הספר, הוא הזכיר לי בדרכו הייחודית דווקא את התרומה האדירה של תורת החסידות לחיים המודרניים.

(החיים הנסתרים של העצים ראה אור באחרונה בעברית בהוצאת אסיה, בעריכת מרב שאול.)

[1] האיש שבא מן היער, מסת פתיחה, עמ’ 23-24.

תבדקו גם:

ההתחדשות המתמדת

- למה היש, אחרי שנברא, רוצה לחזור ולהיות אַין. הרי הוא כבר נברא. למה שלא ירצה להישאר יש?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software