על זוגיות והתאמה

כיצד מוצאים בן או בת זוג? האם בני הזוג שאיתנו הם השותפים המתאימים לנו ביותר? האם הזוגיות היא תוצאה של בחירה חופשית או גזרה קבועה מראש? מה קורה בטקס החתונה? מה מבטאת החופה ומהי הטבעת? מה ניתן ללמוד על מעמד האשה מברית הנישואין? כיצד ייתכן הפער בין הכמיהה לזוגיות לבין הקשיים הכרוכים בחיים המשותפים? covers_zug_ponibook_f1-184x300

הספר “על זוגיות והתאמה” מתמודד עם שאלות אלה ואחרות, תוך פענוח סוד תורת השידוכים בין בני זוג. ככלל, נושא הזוגיות והאהבה הוא אולי המרכזי ביותר במחשבה היהודית. הזוגיות היא כסדנא לעידון המידות, לעבודה עצמית, להקשבה לזולת, לנכונות להקרבה. הזוגיות היא המבחן המרכזי ביותר בחיינו הבוגרים.

על-פי תורת הקבלה והחסידות מציאת ‘הנפש התאומה’ וקיום מוצלח של מערכת זוגית הינם הכרחיים להשגת השלמות האנושית ולמימוש תכלית האדם.

***

מבוא: בין כמיהה להתבדות

‘לא טוב היות האדם לבדו’[i], קובע ספר בראשית. ואכן דומה כי כולם רוצים לחיות בזוגיות. זוגיות טובה. גם ללא הזדקקות להפניות מדעיות, ניכר שמוטבעת בנו נטייה טבעית לתור אחר שותף או שותפה לחיים. נטייה המועצמת על-ידי החינוך החברתי והופכת את הכמיהה לזוגיות לכוח מניע רב עוצמה. מי שחסר בן או בת זוג משקיע זמן ומאמצים רבים בחיפושים. חלק נכבד מחייו סובב סביב סוגיית מציאת שותף לחיים.

בקרב קבוצות חברתיות רבות, השאיפה לחיים משותפים אינה נובעת רק מהרצון להביא ילדים לעולם או לחוש שלמות פנימית. היא גם חורגת מהצורך ב’עזר כנגדו’, חבר אמיתי שיסייע להתמודד עם מהמורות החיים. הזוגיות הטובה היא חלק ממבחנו החברתי של האדם. הצלחת היחיד אינה נמדדת רק במידת עושרו או התקדמותו המקצועית אלא גם בבן או בת הזוג שמצא לעצמו.

בניגוד גמור לרצון העז לפגוש בבן הזוג המתאים ולנכונות להקריב כמעט הכל כדי להיחלץ מחיי בדידות, החיים המשותפים מתבררים כמסגרת פעילה שאינה קלה לתחזוקה. גם מי שכבר מצוי במערכת זוגית, לא תמיד שמח בחלקו. לעתים הוא אינו משוכנע שהוא חולק את זמנו עם ‘הנשמה התאומה’ שלו. יתר על כן, אם בהיות האדם לבדו הוא חש שאינו יכול להשיג את שלמותו אלא על-ידי מציאת בן או בת זוג, לפעמים כסתירה לכך דווקא בתוך המערכת הזוגית אחד מבני הזוג או שניהם, חשים מחנק, אכזבה, נבילה רוחנית והעדר מיצוי עצמי. פנייה לאתגרים ותחומי עניין מחוץ לזוגיות, לעתים מעידה על פניות רגשית ורצון לברוח ממערכת היחסים, כדי להימנע מהתמודדות עם השטחיות והריקנות העשויות להימצא בה. למרבה האכזבה, כגובה הציפייה מהחיים בצוותא כך רבות אפשרויות ההתבדות וגובר הניסיון למצוא את הערך הפנימי והחברתי במחוזות אחרים.

כמיהה ל’חצי השני’ היא מהתקוות הגדולות שיש לפרט הבודד מזה, ובה בעת מקור אפשרי לקושי ותסכול מזה. דוגמא למתח בין התשוקה לאהבה לבין התפוגגותה כתוצאה מחבלי הזמן, ניתן לראות במכתבי אהבה ישנים של זוג הורים מבוגרים, שמגלה בנם בעליית הגג. הבן מופתע מעוצמת האהבה שפיעמה בהוריו כשהיו צעירים, כפי שעולה מחלופת המכתבים, למול חיים של ריחוק וניכור שהוא עצמו זוכר מבית הוריו.

סיפור עממי, המבטא את תנועת המטוטלת בין הכמיהה העזה ל’נפש תאומה’ לבין החשש מפני הדרישות המחייבות של חיי הנישואין, מגולל את קורותיו של כפרי אחד, פשוט וביישן, לא נאה במיוחד, ואפילו כבד גוף ולשון, שהוקסם מבתו החיננית של גביר הכפר, שהיה ידוע בעושרו והשפעתו. לאחר התחבטויות ארוכות אזר הכפרי עוז ושלח שליח לבית הנערה בהצעת שידוכין. למרבה ההפתעה, הסכימו הנערה והוריה לרעיון, ולתדהמת תושבי הכפר נקבע מועד קרוב לחתונה. בהגיע היום הגדול, נעלם החתן באופן מתמיה. החיפושים הקדחתניים אחריו העלו חרס. רק כעבור כחודשיים נמצא החתן המיועד בעיר מרוחקת. למחפשיו גילה כי נמלט ערב החתונה משום שכמיהתו להינשא לבת הגביר הייתה כה עזה, שהוא פשוט פחד להגשימה ובכך כנראה גם לקלקלה עם המציאות המיוזעת. הוא חפץ לשמור על הכמיהה, וחשש מלפגוע בה בחיי שגרה אפרוריים.

הזוגיות כמיקרו-קוסמוס

הסיפור מדגיש את כוחה של הכמיהה. הוא הובא דווקא כדי להבליט כי מסריו הקיצוניים הפוכים לעיקרי תורת הקבלה והחסידות. החסידות דורשת מהאדם לרדת לפרטי הפרטים של חייו. לנחלת האלוקים הקטנה הסובבת אותו, ואותה לעבד ולשמר. הכמיהה היא אולי כוח מניע, אך ההתמודדות היא עיקר חיי האדם. לתוך התמודדות זו הוא אמור ליצוק תוכן. שדה הפעולה האמיתי הוא הקרוב והמוחשי. המשימה המוטלת על כתפי הפרט היא להחדיר מעט מהאינסופי והבלתי מוגבל בתוך הסופי והמוגבל. זאת ניתן להשיג על-ידי המעשה בפועל, בהתעלות מעל רגעי הקושי והשפל ולא בחיפוש אחר הצלחות כבירות.

ספרות הקבלה והחסידות מלמדת כי הזוגיות והערגה לזוגיות הן מיקרו קוסמוס של חיינו. אנו נושאים טנא עמוס ומתחדש של רצונות המניעים אותנו, וכשאנו מממשים אותם, במקום להתרכז בהם, תשומת לבנו נתונה לרצונות שטרם הוגשמו. כך למשל כבני נוער אנו רק מייחלים לרגע שנסיר מעלינו את עול לימודנו ואת מרות הורינו. אנו מדמיינים שהעולם כולו ישתנה עבורנו, עם הגיענו לגיל בגרות. כשאנו מתבגרים, אנו כבר מצויים בכמיהה לדבר הבא. אנו רק רוצים לסיים את חובות לימודנו לקראת רכישת מקצוע. כשהמקצוע בידינו, אנו שוכחים עד כמה השתוקקנו להשיג את התעודה שתסייע במציאת מקור פרנסה קבוע. עתה אנו תולים את יהבנו בחיי הנישואין. וכך אנו מתגלגלים משאיפה לשאיפה, מכיסופים לדבר אחד ותשוקה לדבר אחר. הכמיהה דוחפת אותנו קדימה וצובעת את הרגעי בצבעים עתידיים.

הכמיהה לזוגיות היא דבר טבעי, המשקף את הרצון בשלמות. כבודדים המציאות נתפסת כחסרה. גם הקשיים במהלך החיים המשותפים הם דבר טבעי. הם מעידים על נטייתנו להיתלות בדבר הגשמי, בעוד שותפות מחייבת וויתורים. הזוגיות היא לכן כתנועת מטוטלת. היא תובעת מאיתנו להתנתק מהכמיהה ולחיות את הרגע, ובה בעת לאפשר לכמיהה להכווין אותנו בתוך חיי השעה. העתיד אמור להוות נקודת אור לעברה צועדים, אך הדרך היא העיקר ולא נקודת המטרה.

כדי לעמוד בדרישות של זוגיות טובה אנו נזקקים לעבודה פנימית. הזוגיות היא כסדנא לעידון המידות, לעבודה עצמית, להקשבה לזולת, לנכונות להקרבה. היא המבחן המרכזי ביותר בחיינו הבוגרים, בה נבחנים כישורינו לכלוא יחדיו, בכל רגע נתון, את העבר לצד העתיד בזמן ההווה. חוויות העבר נדרשות להצטרף לרצונות מהעתיד כדי להעניק משמעות לכל רגע נתון. כינון מוצלח של מערכת זוגית מספק לא רק תמיכה נפשית ותפקודית, אלא מעיד גם על יעילותה של הסדנא המתמשכת שכל אחד מבני הזוג חווה. ההצלחה של הסדנא מאפשרת בדרך כלל גם הצלחה במערכות החיים מחוץ לזוגיות, במשימות היומיומיות המוטלות על האדם. מכאן שהבנה ולימוד של החיים בזוג הם בעלי ערך שימושי רב ומשפיעים על מגוון תחומים בחיי הלומדים.

הספר “על זוגיות והתאמה” מבקש להתמודד עם שתי המגמות המנוגדות. החיפוש אחר בן הזוג, המשיכה ההדדית וכריתת הברית עמו מזה, והחיים המשותפים והצורך לגלות ולעבות בהם את מידת האהבה מזה.

עומק ורוחב היריעה

הזוגיות היא אולי הנושא הרחב והעמוק ביותר ביהדות ובתורת הקבלה והחסידות. אין תחום שחודר לכל פרט בחיינו ומקיף את כל יסודות היהדות כמו תחום היחסים שבינו ובינה. במבט ראשון, קביעה זו עשויה להידמות כמוגזמת, שכן פעמים רבות נדמה כי דווקא הזירה הציבורית ואולי הכלכלית-תעסוקתית הן החשובות ביותר עבור הפרט. אולם בפועל נושאים ציבוריים וכאלו העוסקים בדמות המדינה והמנהיגות זוכים להרבה פחות מקום ודיון בארון הספרים היהודי מאשר היחסים בין איש ואשה.

אחת הסיבות למרכזיות הזוגיות במחשבה היהודית, היא שזו מהווה את הלב הפועם לכל השוואה והערכה של מציאות הבורא. ספרות הקבלה והחסידות מוצאת את הזוגיות ככלי המתאים ביותר להבנת היחסים בין האדם לבורא, בין משפיע למקבל, בין הנשמה לגוף, בין היחיד לבין עצמו. אולם אין המדובר ביחסים פשוטים של משל ונמשל. היחסים בין איש ואשה הם לא משל פשוט ליחסי כנסת ישראל והקב”ה. הזוגיות היא משל מכוון, שאינו מופיע כלבוש זר המלביש את הנמשל בצורת הבנה חדשה. המשל במהותו משתלשל מן הנמשל, שהוא שורשו העליון. המשל הוא כמו חומר או כלי, והנמשל הוא הצורה. לעתים יש במשל, הכלי, המרחיב את ההבנה של היחסים, ערך רב יותר מאשר בנמשל. רוצה לומר הזוגיות הממשית היא לא רק דימוי ליחסים עם הבורא, אלא היא עצמה חלק משמעותי ביותר בעבודת גילוי הבורא בעולם.

בהקשר זה, מסופר על תלמיד חכם שנזדמן לו לפגוש את רבי חיים ויטאל, תלמידו של אחד מגדולי המקובלים, האר”י הקדוש, ומי שהעלה על הכתב חלקים חשובים מתורתו הקבלית. אותו תלמיד חכם ניצל את המפגש כדי לשאול את רבי ויטאל מדוע רבים מן התיאורים, המשלים וההשוואות בכתבי האר”י נשענים על דימויים ליחסי זכר ונקבה. בתגובה דחף רבי ויטאל לידיו של החסיד קולמוס ונייר ותבע ממנו: ‘נסה אתה’. כלומר, ממשיכו של אחד מגדולי המקובלים ביקש מהשואל לנסות בעצמו לתאר את מערכת האלוקות, יחסיה עם המציאות ומקום האדם והחברה בתוכה שלא באמצעות ההישענות על היחסים הזוגיים.

בקרב החסידים נהוג להמשיך את סיפור המעשה בהסבר כי הקולמוס היה בעצם בעל התניא. שכן באופן חריג לספרות הקבלה, בעל התניא הצליח לכתוב ספר שלם ושיטתי, המיוסד על אדני מחשבת הקבלה, לרבות זאת הלוריאנית, כאשר לדימויי היחסים בין הזכר והנקבה יש מקום מועט יחסית. במילים אחרות, בעל התניא מתאר את הנמשל, את יחסי הפרט ובוראו, ללא הזדקקות מרובה מדי למשל, היחסים בין הזכרי והנקבי.

נאמנים להצלחתו של בעל התניא, להסביר את תכלית האדם, תפקידו בעולם ויחסיו עם סביבתו, תוך הישענות על מתודת מחשבה שכלתנית, הממעטת יחסית בשימוש במשלים ודימויים, ננסה לצעוד בדרך ההפוכה לזו שבה הילך. נבקש להבין טוב יותר את המשל, את נושא הזוגיות, גם באמצעות הסבריו אודות הנמשל, ובתוך כך נפרום חזרה את המחשבה העיונית והסדורה שהציע על-מנת לברר את יחס הקבלה והחסידות כלפי סדרה של שאלות הקשורות בחיי הזוגיות, ובהן: מדוע אנחנו רוצים כל-כך זוגיות? מהם היתרונות של לחיות בזוג על פני החיים לבד? איך מוצאים בן או בת זוג? האם מציאת שותף לחיים תלויה בגורל או שהיא תוצאה של בחירה מדוקדקת ומחושבת היטב? מהו סוד המשיכה? איך יודעים שבן הזוג עמו אנו חולקים את חיינו הוא המתאים לנו ביותר? האם לכל אדם יש ‘נפש תאומה’?

לאחר עיסוק נרחב בהערכת תפקיד הזוגיות ובשאלת מציאת בן הזוג המתאים, עוסק החיבור במשמעות הקידושין והנישואין, על כל פרטיהם, ובתוך כך מברר: מה המשמעות של החופה, הטבעת והריקודים בחתונה; מה מתרחש, ברובד הרוחני, במעמד הטקסי המרגש הזה, וכיצד יש להתכונן לקראתו. כריתת ברית הנישואין מזמינה גם דיון בנושא מעמד האשה ומידת השוויוניות בין בני הזוג לאחר החתונה.

לבסוף, החלק החשוב ביותר בנישואין הוא היחוד. ללא יחסי אישות, הנישואין אינם תקפים. נושא זה נדון ברגישות ולעומק במטרה לברר כיצד ייתכן שהיחוד נתפס בהיבטים מסוימים כמעשה זול, בהמי ושטחי, ומזווית ראיה אחרת כאחת הפעולות הנעלות ביותר בחייהם המשותפים של בני זוג.

ספר זה דן במעלת הזוגיות, ההתאמה, החתונה והחיים המשותפים, ומציע סדרה של עצות רעיוניות ויישומיות, לליבוי האהבה והצמיחה הזוגית על-פי תורת הקבלה והחסידות. הנחת המוצא היסודית בספר היא ההכרה כי אין עבודה קשה יותר מעבודת האהבה, ובלשון ספר הזהר, ‘לית פולחנא כפולחנא דרחימותא’[i]. האתגר של שימור וטיפוח החיים הזוגיים והמשפחתיים הוא לא רק אחת המלאכות הקשות בחיי האדם, אלא במידה רבה מהווה גם את תכלית חייו.

[i] זהר ח”ב נה, ב; ח”ג רסז, א.

לרכישה כעת; 

לקריאה נוספת:

Print Friendly, PDF & Email

תבדקו גם

על סוד כוחן של נשים מצליחות ומאמינות – טלי אברהמי וצוות ה”רוח החיה”

על סוד כוחן של קבוצת נשים מצליחות ומשפיעות שרוצות לשנות את העולם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software