יום שני , אפריל 24 2017

הערות על מצב המחקר האקדמי אודות חב"ד

מספרים, שבאחת השיחות הנוקבות בין גולדה מאיר להנרי קיסנג'ר, הטיח זה האחרון בראש ממשלת ישראל, "את חייבת לזכור שאני קודם כל מזכיר המדינה, לאחר מכן אזרח אמריקאי, ורק לבסוף אני גם יהודי". גולדה מאיר השיבה בתחכום רב, "אם כך, מצבנו מצוין, כי אצלנו קוראים מימין לשמאל". גולדה מאיר ניסחה כאן כלל חשוב ביחסים הבינאישיים, לא משנה מה יגיד קיסנג'ר, אנחנו, בישראל, נפרש את הדברים בצורה הנוחה לנו. בכמה היבטים, הדברים מייצגים את מצב המחקר האקדמי אודות חב"ד.

בשלושת העשורים האחרונים לערך, מאז שפרופ' רחל אליאור החלה לפרסם את מחקריה על תורת חב"ד, זכתה התנועה החסידית לפופולאריות רבה בקרב חוקרים מדיסציפלינות מגוונות. עשרות עבודות ומחקרים נכתבו במחלקות למדעי החברה והרוח, במטרה לפענח את סוד הצלחת התנועה ולעמוד על מה שמקובל לכנות במחקר 'התיאולוגיה' המקיפה שהיא מציעה.

מספר טעמים עומדים ביסוד הפיכת תנועת ותורת חב"ד ל'אקזוטית' עבור החוקרים. הטעם הראשון מקורו בכך שחב"ד, המבוססת על ספר התניא, מציגה את אחת המשנות הקוהרנטיות והסדורות ביותר בארון הספרים היהודי ומקיפה כל פרט בחייו של המאמין. בניגוד לספרי יסוד אחרים, ספר התניא אינו מהווה ליקוט אקלקטי של רעיונות סביב פרשות השבוע, החגים ומעגל חייו של היהודי. התניא מציג תורה שיטתית, המיוסדת על כל מרחבי הפרד"ס, ושעוצבה בתשומת לב רבה במשך למעלה מ-20 שנה על ידי אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד. עבור החוקר, תופעה שמאחוריה תפיסת עולם שלמה, מהווה חומר גלם מרתק לבחינה.

הטעם השני הוא ההצלחה של מחשבת חב"ד להפוך לגורם דומיננטי ומוביל בעולם המחשבה והזהות היהודית ולגוף ידע המוכן לאתגר תנועות העידן החדש והתרבות הפוסט מודרנית. לרוב, חוקרים יעדיפו לבחון תופעות מוכרות ומשפיעות יותר. שכן כך גם יגבר הסיכוי לפרסום והכרה בחשיבות המחקר שלהם ולהצדקת התחום או האירוע שבחרו לחקור.

ואחרון, תנועת חב"ד מושכת רבים בשל האקוטיות של הרעיון המשיחי והמשמעויות האופרטיביות העולות ממנו על-פי פרשנויות של רבנים ואישים שונים. העשן המשיחי מרתק חוקרים רבים לתור אחר מקור האש.

הסיבות שהוצגו לעניין הרב בתנועת חב"ד הן גם המוליכות לעתים לקריאה מוטעית של תורת החסידות. משנת חב"ד היא כה מקיפה, עד שכל אחד מהמונחים המשובצים בה נתון לבחינה והתבוננות מזוויות שונות, ולעתים אף סותרות. כמעט בשום מקום תורת חב"ד איננה משמשת כמקור אנציקלופדי למושגים מעולם הקבלה, אלא מבקשת להציג תפיסה שלמה שמושגי הקבלה הם רק אביזר אחד בה. חוקר קבלה הנכנס לשדה החב"די, נטול מיומנויות במדעי ההתנהגות, מסתובב בו כפיל בחנות חרסינה המנתץ את הבנת יישום המושגים בחיי היומיום. לעומתו סוציולוג, המצויד בארגז כלים אמפיריים וחסר יכולת הניתוח של הפילוסוף, נתקל בבעיה דומה מהכיוון ההפוך. רב הממדיות של התנועה, עומק ורוחב ההגות על בסיסה היא צומחת, מובילים לא אחת לניתוח לקוי של הכתבים או ההנהגה החסידית.

מהיבט אחר, ההדגש המשיחי בחב"ד עשוי לגרור גם הוא להבנה מוטעית של הכוונות המשיחיות או השלכת תופעות אזוטריות במסגרת החסידות על כלל התנועה. ניתוח זה לרוב צומח על קרקע של העדר בקיאות בכתבי החסידות או לחלופין בניסיון לקדם סדר יום חלופי, המנוגד לזה שמציעה חב"ד. שכן באקדמיה, כמו בשדה העיתונות, אין העברה של ידע שאיננה מגלמת העדפה חברתית-פוליטית.

ועוד, במחקר, שוב כמו בעיתונות, לעתים החוקר מתפתה להפריז, לעגל פינות, ואפילו לעוות את המציאות על מנת למשוך תשומת לב חדשה לחומר מעובד.

מאמר חדש

באחרונה התפרסם מאמר בשם 'יחי אדונינו מורנו ובוראנו'[1], פרי עטו של ד"ר אלון דהן, המבטא בצורה קיצונית חלק מהעיוותים המוזכרים, בכל הנוגע למחקר אודות חב"ד.

א. ערך העובדות

דהן מפתח תיאוריה שלמה על מנת להסביר שני היבטים ביקורתיים בהתנהלות החסידות. הראשון הוא שהחברה החב"דית נטשה את "מודל הבינוני על-פי התניא" וכוננה מודל של "א-ל אדם". השני הוא שהרבי מליובאוויטש נתפס על-ידי החסידים כלא פחות מהקב"ה בכבודו ובעצמו, וזאת לאחר שהרבי ביודעין גיבש ועודד תפיסה רעיונית שכזו.

וכך, בלשונו של דהן, "האלהת הצדיק מחד גיסא, והפתיחה של סטטוס הצדיקות האלוהי והנגשתו לחברה בכללותה מאידך גיסא, יצרו את הבסיס לכינונה המוטציוני של החברה הא-לוהית בעידן המשיחי"[2].

היבטים אלה הם חלק מהנחת יסוד הנשענת על הנהגות החסידים. שכן, לפי דהן:

"חסידים רבים קבעו את תמונתו של רממ"ש (רבי מנחם מנדל שניאורסון) על כותל מזרח והחלו מתפללים אליו ישירות. ההכרזה 'יחי אדונינו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד זכתה לווריאנט בכיוון האלוהי בקרב גורמים חב"דיים מסוימים, בעיקר בצפת, כאשר הומרה בהכרזה: 'יחי אדונינו מורנו ובוראנו מלך המשיח לעולם ועד'"[3].

אין פלא שהטענה המרכזית ביותר במאמר, שממנה גם מפיק ד"ר דהן את שם המאמר, נכתבת ללא כל הפנייה להערת שוליים. שכן קלוש הסיכוי שהמחבר או כל חוקר אחר, יצליח למנות את שמותיהם של מניין מחסידי חב"ד קוראי קריאה זו, שאינם מאושפזים בבית חולים לחולי נפש ולא הוקעו מקהילת חב"ד, או יצליח להצביע על בית כנסת אחד, בארץ או בעולם, שבו תמונת הרבי ניצבת בכותל המזרח ואליה מתפללים החסידים.

היחס אל הרבי מליובאוויטש במישור המדובר זוכה לזהירות כה רבה עד כי גם בכינוסים הסגורים של קבוצות ה"משיחיסטים" הנלהבות ביותר לא נשמעות קריאות מעין אלה. אפילו ב-770 שבניו יורק, מרכז חב"ד העולמי המהווה מודל לחיקוי לכל בתי חב"ד בעולם, ההכרזה 'יחי אדוננו מורנו ורבנו' תלויה ללא תמונת הרבי, בקיר השמאלי בחלק האחורי של האולם.

ב. עיוות תפיסת הבורא

על מנת להוכיח את רעיון הא-להת הצדיק וכי החסידות כולה רואה עצמה כ"…חברת משיחים – חברת אלים שוויונית חדורת רצון עליון וכפופה לאמת מוחלטת א-לוהית אחת"[4], דהן נדרש לפרוש את תפיסת הבורא על-פי החסידות. לצורך כך הוא משתמש בעשרות מושגים, ובעצם מבקש לתאר את סדר ההשתלשלות כולו.

היומרה לדחוק עשרות מושגים, מהעמוקים ורבי הפנים ביותר בתורת הקבלה והחסידות, שנדונים במחקר ובספרות הקבלה על פני אלפי ועשרות אלפי עמודים, לתוך מאמר אחד, נדמה שאין לה אח ורע והיא מרדדת את כל מחשבת הקבלה והחסידות. המושגים המובאים באלפי דפים של מאמרים חסידיים לובשים כאן גוון אחד ופלסטי למדי. בחינה חופשית מעין זו של ביאורים דוחפת לרוב להבנה חד-ממדית של המושגים הנבחנים. המושגים אינם מתוארים כאילו מדובר בניסיון של האדם המוגבל והסופי להבין את הדברים שלמעלה ממנו, בשפה ובכלים של העולם המוגבל והמעשי, אלא כאילו לפנינו מערכת מתמטית או טכנית שבאמצעות משפטים בודדים המתארים כל מושג ניתן להסביר את רב ממדיות תורת החסידות.

החולשה המרכזית ממנה סובל המאמר טמונה בהעדרה של מתודה מחקרית. מעניין למצוא תקדים מחקרי כלשהו לניתוח עשרות מושגים, שאינו מבוסס על מערכת השוואתית שיטתית כלשהי או על כלי ניתוח מקובל מאחד מתחומי מדעי הרוח והחברה, יהיה זה מתחום הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה הארגונית, מדעי המדינה, התקשורת או כל דיסיציפלינה אחרת. יתר על כן, גם לא נפרשת שום מערכת השוואתית של מודלים או תיאוריות משיחיות ביהדות ומחוצה לה.

 

ג. מציאות נטולת א-ל

התוצאה הסופית מהבנייה תיאורטית שגויה שכזו ניתנת לצפייה מראש. בה במידה שהתשתית הראייתית עליה נשען המאמר תלושה מהמציאות, כך תפיסת הבורא שמציע דהן מעוותת לחלוטין. כמהלך השבתאי, הופך דהן את תפיסת הבורא בחסידות על ראשה.

ההיגיון העומד בבסיס תפיסת האלוקות המוצגת בספרות החסידות הוא שעל מנת שהבורא יהיה הבורא המושלם, שלא חל בו כל שינוי כתוצאה מבריאת העולם הגשמי, הוא צריך להיות בעל תכונת האחדות הפשוטה. לתפיסת האחדות כמה משמעויות. אחת העיקריות שבהן היא כי מאחר ואיננו יכולים למנות אלא בורא אחד, איננו יכולים גם להצביע על מציאות אחרת זולת מציאות הבורא. אם הבורא לא היה המציאות היחידה, המהווה את העולם מבחינה חיצונית ומחייה אותו מבחינת פנימיותו, היה הדבר מעיד על שינוי מסוים בבורא, ועל הצורך שלו לפנות מקום לדברים שהם מחוצה לו. הבורא, מלמד בעל התניא, אינו יכול לסבול תוספות או חסרון. על מנת להיות כזה, הכל צריך להיות הבורא. שאחרת מה שהוא חיצוני לו מהווה תוספת עליו, ולכן מונע ממנו מלהיות האחד. באמור אין הוכחה לוגית לקיומו של הבורא. אולם יש כאן מהלך לוגי המלמד אודות הבורא. מהלך שהוא תוצאה של הסתמכות על עיקרי האמונה היהודית.

יחד עם האמור, בשער היחוד והאמונה, החיבור היסודי עליו נשענת תפיסת האלוקות החב"דית, צופה בעל התניא מראש בהבנה מוטעית של תפיסת האלוקות האמורה. כתוצאה מכך הוא עמל להסביר לאורך פרקים שלמים כי העולם איננו האלוקות והעולמות גם אינם מאוחדים עם הבורא כי אם בטלים אליו. השם  הנשגב, שם הויה, הוא אלוקים, ואלוקים הוא כמערכת הטבעית, אולם הטבע הוא בשום פנים לא הויה. ההסתר איננו הויה משום שההסתר הוא כוח שאין ביכולתו לברוא כשלעצמו. העולם איננו הבורא, אך הוא כן בטל לגביו כחסר מציאות. תפיסת הבריאה כמאוחדת עם הבורא ולא כבטלה לגביו מהווה כפירה בהבנת אחדות הבורא, ובכפירה זו מאשים דהן דווקא את מי שמנסים לעקרה.

החסידות, בניגוד למה שטועים לחשוב, אינה מציעה תפיסה פנתאיסטית שפינוזאית. הבורא הוא לא הטבע והצדיק אינו התגשמות האלוקות, כפי ששוגה להבין דהן. הטבע בטל לאלוקות כפי שהצדיק חסר מציאות בפני עצמו עד שהוא הופך להיות מרכבה לגילוי עצמות הבורא. כל ייחודו של הצדיק, כייחודו של משה רבנו, הוא בהיותו בביטול גמור בפני השכינה. זהו במידה רבה, על פי שער היחוד והאמונה, ההבדל העיקרי בין תכלית הקדושה לבין עבודה זרה, בין תפיסת השבתאות לבין תמצית היהדות.

בהקשר הזה ראוי לציין כי במהלך רטורי מוקפד החוזר על עצמו, במטרה להבדיל את החסידות מהיהדות, דהן מדגיש כי החסידות "אינה מניחה קיום של מציאות נטולת א-ל"[5]. מעניין למצוא מי כיום מהרבנים המקובלים ביהדות אוחז בגישה שונה, דיאסטית או טרנסדנטית, פנתאיסטית או אבולוציונית, לפיה ישנה מציאות 'נטולת א-ל'.

ד. בין דורי

על מנת להוכיח כי האמונה החב"דית התדרדרה מאידיאל הבינוני על-פי התניא לאמונה שבה האדם מתרומם לדרגת א-ל, בהגותו של הרבי מליובאוויטש, ממציא דהן מושגים חדשים בכוונה להתוות טרמינולוגיה לתיאוריה שהוא שוטח. "א-ל אדם", א-ל עולם" וכהנה מושגים ורעיונות, מיוחסים לחדשנותו של הרבי מליובאוויטש, שבגינם לכאורה יש מי שרואה בו בורא.

נקודת החולשה העיקרית של מהלך זה איננה מקופלת רק בהתעלמות מתיאור מאפייני הצדיק בספר התניא (שהרי הרבי מלכתחילה נחשב כצדיק ולא כבינוני) אלא בעיקר בניסיון הרעוע להסביר את ההבדל בין תפיסת הבורא והבריאה על-ידי הרבי מליובאוויטש לבין התפיסה שהייתה נהוגה על-ידי ששת אדמו"רי חב"ד הקודמים ובעיקר בעל התניא ולתאר מה המקור להבדל בין התפיסות השונות.

על מנת שמהלך שכזה, המותח קו תיחום ברור בין חדשנותו של הרבי מליובאוויטש לבין הקו המסורתי של התנועה, יהיה בעל תוקף ומהימנות, הוא מחייב ניתוח משווה, לכל הפחות, של מאות מאמרי ושיחות הרבי מליובאוויטש ביחס לאמור בספר התניא, 'ליקוטי תורה' ו'תורה אור' לאדמו"ר הזקן, ו'דרך מצוותיך' לאדמו"ר ה"צמח צדק". במצב הנתון במאמר, הדגשת מספר מצומצם של מובאות, אינו יכול להסביר אם יש פער בתפיסת הבורא על-פי בעל התניא לעומת זאת של הרבי מליובאוויטש. נוסף על האמור תקופת נשיאותו של הרבי מליובאוויטש מתפרשת על-פני כ-40 שנה. הטענות האמורות נדרשות לכל הפחות להצביע על נקודות שינוי והתפתחות בתורת הרבי מליובאוויטש ביחס לקודמיו, במהלך השנים הללו. שכן נדמה שניתן להניח שלא היה מתקבל כמתאים לתפקידו לו מלכתחילה היה אוחז בהשקפה המיוחסת לו על-ידי דהן.

במילים אחרות, ניתוח המתיימר לחדור לרובדי העומק של תורת חב"ד לעולם יהיה חסר כשהוא מתבסס כמעט בלעדית על מאמרי פרשנות שגם הם לרוב אינם מקובלים ולא נקראים בישיבות החב"דיות. וזאת מבלי להזכיר שלא הובאה מובאה אחת שמוכיחה כי הרבי מליובאוויטש דוחה או סותר את מורשתו של אדמו"ר הזקן.

תנועת חב"ד, לסיכום, אכן סובלת מחוסר הסכמה ביחס לרעיון המשיחי. אולם מכאן ועד הא-להת הרבי למדרגת בורא המרחק רב. הסכמה אחת כן רווחת, והיא שתפקידו של הצדיק להמחיש את הנוכחות האלוקית בשכל אנושי, כך שישפיע גם על רגשות המאמין. מכאן, המלאכה האמונית וההתמודדות היומיומית הכרוכה בכך מוטלת כולה על כתפי המאמין.

[1] אלון דהן, "'יחי אדוננו מורנו ובוראנו' – האדם ה-אלוהי, מאפייני המשיחיות החב"דית והפולמוס המלווה אותה", ראשית, כרך 2, תש"ע, מכון הרטמן, ע"ע 147-182, http://reshit.hartman.org.il/.

[2] שם, עמ' 181.

[3] שם, עמ' 149.

[4] שם, עמ' 181.

[5] שם, עמ' 154.

תוספות:

ממוצע המחבר – תורת מנחם ה'ש"ית.

כעבור שלוש שנים: כאן ראיון עם ד"ר אלון דהן שפורסם במקור ראשון. וכאן תגובה שלי לכתבה ולטענות של דהן.

Print Friendly

תבדקו גם

דרך אחת להפחית את מינון המחשבות הזרות והטורדניות

מדוע מחשבות זרות נקראות גם צרת נפש, ומה מציע המלך שלמה כדי להיפטר מהן

40 comments

  1. This is awesome. Thank you for providing us with the clarity we all need at this time of age

  2. בע"ה

    ד"ר יחיאל הררי,
    נראה שמאמרך הקודם על המיתוג הלא הולם, החדש, של חב"ד, מקבל חיזוקים והוכחות לאי היותו נאמן למה שחב"ד מייצגת, ואי היותו משקף את מהותה ורוחה.

    לא קראתי את מאמרו של דהן המוזכר במאמרך הזה, אך יש בו הוכחה לצורך בחב"ד שיודעת להעביר את מסריה כהווייתם,ולא להצטעצע במיתוגים שישאו חן בעיני מי שהחיצוניות מושכת את עינו, במקום לפנות אל מי שהפנימיות מושכת את ליבו ושכלו…
    בשבועון החב"די "בית משיח", בגיליוןמס' 774, שבוע פרשת משפטים, בארבעה עמודים מלאים (עמ'54-58) מביא
    גיא קנטור ראיון עם …ד"ר אלון דהן…ואין נזכרים
    בו הדברים שבמאמרך, אלא להיפך, יש התגאות שאפילו בנו
    מתפלל מסידור"תהילת ה"' בבי"ס בו מתפללים מסידור אחר…
    האם גיא קנטור כתב במגמתיות והתעלם מכל הטעויות הבוטות והמטעות של דהן שאתה מביא כאן במאמרך? אולי כדאי לבקש תגובתו ואת תגובת עורך השבועון, למה נתנו במה אוהדת למי שמעוות ומכפיש …

    לא שמעתי בחב"ד שאומרים "אדונינו בוראנו"
    אבל כן שמעתי שאומרים "עצמות ומהות"… והייתי שמחה
    אם היית מסביר במאמר נפרד, או אם תעדיף למייל שלי,
    את העניין הזה, כי התשובות שאני מקבלת מעורפלות ובמכוון…

    לפני זמן מה,נכתב ב"בית משיח" בתאריך הגירוש מגוש קטיף, מאמר נוקב של הכאה על חטא שחב"ד ישבה בשקט ולא
    הקימה רעש "שטורם" סערה בהתנגדות לרעיון ולביצוע.

    והנה, בגיליון של פ"ש משפטים, כותב שי גפן שני עמודים שכותרתם
    " מדוע קולה של חב"ד נאלם" ?
    והמשכה:" עם כל הכבוד למיתוג הסמלים ולאהבת ישראל, הרבי לימד אותנו שאהבת ישראל היא כאשר אומרים את הדברים בעוז ולא מנסים להחביא את הדברים. חב"ד אינה תנועה של סיוע לנזקקים או של סיסמאות ריקות מתוכן.
    חב"ד היא תנועה אקטיבית ובפרט באותם שלושת הדברים היסודיים לקיום עמנו:שלימות התורה, שלימות העם ושלימות הארץ.אז מדוע נאלם קולם של רבני חב"ד דווקא בשעה שכל נבואותיו של הרבי מתגשמות?"

    שי גפן מתכוון לתכניות הזדוניות של מסירת חלקים מא"י כולל ירושלים ,שהתגלו לאחרונה ברשת טלויזיה ערבית, לגיור שלא כהלכה ,ועוד.

    אכן, יש לחב"ד במה לעסוק ברצינות ובמקום מיתוגים חיצוניים ברוח של הנחות העולם הזה, להעביר מסרים חדים, ברורים ,ובקול צלול, כמנהגו של הרבי. ולא לשפשף כפות ידיים בהנאה על הפופולריות של שליחי חב"ד שעושים עבודה נאמנה בכל קצוות תבל עם הישראלי המטייל ועוד…
    זה רק חלק מן העבודה, פן אחד שלה בפסיפס המטלות שהרבי היציב בפנינו.
    עלינו להזהר שלא לעמעם חלילה את הברק של הכפתורים שכבר צוחצחו לקראת בוא המשיח…
    לא די לצעוק "משיח נאו" ולפזר ניירות בכל פינה.
    צודק שי גפן, נאלמנו דום בעוד שנאמר "אל (מנוקד בפתח) דומי לך"…

  3. כרמלה,
    1. לגבי עצמות ומהות. זה נושא שבהחלט ראוי לרשימה נפרדת, ובכל מקרה אסביר כאן בקצרה (הקיצור איננו לגבי תוכן המושג אלא לגבי המערכת המושגית הנדרשת כדי להבינו).
    עצמות ומהות היא דרגה שלמעלה מסדר השתלשלות, למעלה אפילו מהדרגות סובב כל עלמין וממלא כל עלמין. בהקשר של מציאות העולם הכוונה היא כי הכלי, ההסתר של העולם, יוצר הפרדה מעצמות ומהות. יכולת התעלות מבטאת התקשרות בעצמות ומהות. כך למשל פורים הוא מועד שבו מתגלה הקשר לעצמות ומהות. לכן מוזכר כי חג זה ייוותר גם לעתיד לבוא, וכך מבוארים הדברים המובאים במגילה לפיהם בחודש טבת גוף נהנה מן הגוף, היינו הגוף העליון, עצמות ומהות, נהנה מגוף האדם התחתון. גם המצוות, כחיוב לקיום הרצון האלוקי, הן אמצעי המקשר את מקיים המצווה עם עצמות ומהות. ועוד דוגמא לרעיון של עצמות ומהות – לעץ אין קשר לעצמות ומהות אך כוח הצמיחה הוא הארה המתפשטת מעצמות ומהות, ומכוח רוחני זה מתעבה ומתגשם העץ (לקוטי תורה, תבא, מב, ד)

    מאחר והנפש על דרגותיה השונות רק מאירה בגוף, לכל אדם יש מידת הארה שונה, או הארה מדרגה שונה של הנפש בגופו. אצל רוב בני האדם הנפש חלשה ומתקשה להיחלץ ממאסרה בתוך הגוף הגשמי. רבי הוא מי שנפשו חזקה בהרבה. המאסר בתוך גוף גשמי אינו יוצר הפרדה מהותית מעצמות ומהות ומאפשר לו להתקשר אל עצמות ומהות (מובא בהרבה מקומות, ראי למשל תורה אור, יתרו סז, א).
    לכל אלה צריכה להקדים תפיסת הבורא ביהדות והכרת סדר השתלשלות, אבל בכל מקרה בפשטות הרעיון של 'קשור בעצמות ומהות' מבטא דבקות רבה יותר של הנפש בבורא ובטח לא, השם ירחם, שהרבי הוא הבורא.
    2. אני לא בטוח שההקשר בין המיתוג לבין המאמר הוא נכון. לראייה דווקא מי שמתנגדים למיתוג אחראים על הפרסום אותו את מציינת. גם אי אפשר להגיד שב'שיחת השבוע' לא נשמע קול ברור וחד הן לגבי ענייני דיומא והן לגבי תכנים פנימיים (וזו כנראה אחת הסיבות ש'שיחת השבוע' מצליח ומבוקש כל כך).
    3. אני לא חושב שלמישהו כאן יש כוונת זדון ובוודאי עדיף ללמד זכות ולהימנע מדיון לגופו של אדם אלא לגופו של עניין.
    תמיד כיף לקרוא את תגובותיך

    • תמהני על אדם המבקר אחרים על חוסר דיוק במונחים, שעושה בדיוק את אותו הדבר ובכך במומו פוסל.

      אתה כותב, "בפשטות הרעיון של 'קשור בעצמות ומהות' מבטא דבקות רבה יותר של הנפש בבורא ובטח לא, השם ירחם, שהרבי הוא הבורא".

      אינני זוכר אם הביטוי 'קשור בעצמות ומהות' מופיע ביחס לרבי (יתכן שכן, אינני טוען שלא), אך לא לזה התכוונה גב' רוטר בשאלתה. היא התכוונה לציטוט נפיץ הרבה יותר, ש"הרבי הוא עצמות ומהות מלובש בגוף גשמי". הפער בין "קשור בעצמות ומהות" לבין "עצמות ומהות מלובש בגוף גשמי" גדול מאד, וחבל שניסת לרכך את עמדת חב"ד בהציגך גירסה מרוככת במקום הגירסה המלאה.

      עדות אישית. פעם, בתחילת שנות ה90, עוד בהיותי חסיד חב"ד הלומד ב-770 (בגימטריה 'בית משיח'), ערכתי עם ידידי סקר לא מדעי בקרב כתריסר בחורי ישיבה, כולם בני 20-ומשהו. השאלה ששאלנו היתה, "אם הקב"ה בכבודו ובעצמו יצווה עליך לעשות משהו, והרבי יצווה אותך לעשות אחרת, למי תציית?"

      אני התפתלתי עם השאלה וענתי שהדבר בלתי אפשרי, כי רבי בהגדרה בטל בתכלית לקב"ה ואם כן לא יתכן שיהיה לו רצון עצמאי הנוגד לקב"ה. רבי שיעשה זאת איננו רבי וממילא איננו מחוייבים לשמוע לו. אני הייתי היחיד שענה כך.

      בחור אחר ענה שהוא היה שומע לקב"ה.

      שאר כל הבחורים, אחד לאחד, ענו שהם היו מצייתים לרבי ללא היסוס.

      אמנם אנקדוטה, אבל כזו שמשקפת את הלך הרוחות באותה תקופה.

      • ידידי, סיפורך כמובן מוכיח שהתמימים לא סברו שהרבי הוא הקב"ה (שאחרת לא הייתה שאלה), אלא מן הסתם האמינו שלא יכולה להיות סתירה בין הבורא לממוצע. אחרת אתה עכשיו מעלה טיעון חדש, שהוא לא הטיעון של דהן – שיש שני א-לים, הרבי והקב"ה, וחב"ד בוחרים ברבי. נו, גם על זה אפשר לומר השם ירחם.
        דרך אגב, אם כל כך האמנת ברבי כשליח הקב"ה למה עזבת את חב"ד?
        ולראשית דבריך, לא הבנתי על מה אתה תמה. וכי אתה סבור שיש עצמות ומהות של עולם אחר, מנותק מהעולם הגשמי? הנה שוב יצרת עולם אחד של הקב"ה ועולם שלנו (עולמות לא במובנם הקבלי) ועיוותת את תפיסת הבורא בחסידות. עצמות ומהות כשמה כן היא העצם והמהות שהוא לפני כל העולמות. החלק הגבוה ביותר של הנשמה. אני מזכיר שכל הרעיון שפיתח אדמו"ר הזקן נוגע לצמצום שאינו כפשוטו (אתאר זאת בצורה די מגושמת, אם לא היה הסתר ומידת הגבורה כולנו היינו בניכר חלק מעצמות ומהות, ולכן היינו אין (עצמות ומהות היא גם למעלה משם הויה, הכוח הבורא). וחלק מהמקורות מצויינים קודם.
        ואחרון, הרבי לא אמר על עצמו דברים כאלה (ועיין במנועי החיפוש במאגרי המידע), אלא על הרבי הקודם. ונאמר שהדברים נכונים גם לגבי הרבי, ובעצם כל צדיק יסוד עולם שהוא סימן בעלמא, כדברי הזהר. אז מה היית מסיק מכך, שכל צדיק וכל רבי הוא הקב"ה?

        אגב, אין מתפקידי לרכך את העמדה של חב"ד או כל תנועה אחרת. אני משתף במה שאני לומד ומבין, ואם אטעה, אשמח להודות בכך, אך אי אפשר להשאיר הבלים כגישה כללית ומקובלת.

        • אני מתרשם שכדהן, אינך מדייק. דהן טועה כשהוא מציג תופעות שוליות וקקיוניות כאילו הן מייצגות זרמים בחב"ד. אמנם היו מקרים שבהם חב"דניקים התפללו לתמונת הרבי, ואף הוסיפו את המילה "בוראנו" להכרזת ה'יחי', אך תופעות אלה מעולם לא נתפסו כלגיטימיות, גם לא בקרב הפלג המשיחיסטי. לדעתי, טעה דהן בכותבו "חסידים **רבים** קבעו את תמונתו של רממ״ש על כותל המזרח, והחלו מתפללים אליו ישירות". להבנתי, לכל היותר היתה זו תופעה זניחה ובלתי מייצגת לחלוטין.

          אתה לעומת זאת, אינך מדקדק לכיוון השני. נראה שאתה מנסה להציג את חב"ד כאילו תפיסתה איננה חורגת מתפיסות מקובלות בעולם החסידי. ניתן לראות זאת למשל בתגובתך לרוטר בה אתה כותב "אצל רוב בני האדם הנפש חלשה ומתקשה להיחלץ ממאסרה בתוך הגוף הגשמי. רבי הוא מי שנפשו חזקה בהרבה." ולגבי הרעיון שהרבי הוא עצמות ומהות בגוף גשמי, אתה מציג זאת כאילו שהמושג "מבטא דבקות רבה יותר של הנפש בבורא". זהו ז'רגון שגם חסיד שאינו מחסידי חב"ד יכול לומר על אדמו"רו, ואין בכך כל מושא לתרעומת. בכך לדעתי אתה מפספס את הרדיקליות שבתפיסת חב"ד.

          לפי שאסביר את כוונתי אקדים ואומר שהתרשמותי מבוססת על נסיוני בחב"ד עד אמצע שנות ה-90, בתקופה בה רוב מנין ורוב בנין של חב"ד היה משיחיסטי (זאת בניגוד לשכתוב ההיסטורי של חב"ד בימינו, כאילו שתמיד הזרם המשיחיסטי היה מינורי וחריג – שקר גס, אבל לא נכנס לזה). זכורני שעוד בשנות ה-80 היה מקובל בחב"ד להאמין שהרבי הוא כמו הקב"ה (לא הקב"ה ממש, אבל כמוהו): יודע הכל, כולל כל מחשבות חסידיו, בכל מקום שהם, וכל יכול. כדוגמא להמחשה, בחב"ד הסתובב סיפור אודות נער שיום אחד בעודו ישב בחדרו לבדו, התעצבן, וזרק את נעלו על תמונת הרבי שהיתה תלויה על הקיר. כשהנער עבר ב'חלוקת הדולרים', ללא שיאמר מילה על כך לרבי, פנה אליו הרבי ואמר, "הרגשתי את זה". סיפור זה נועד להמחיש וללמד את הצעירים עד כמה הרבי יודע את כל מחשבות חסידיו בכל מקום שהם (בדומה לפרופ' אקסבייר ב'אקס-מן', שיכול לקרא את מחשבותיהם של כל המוטאנטים בעולם..). כיום, לעומת זאת, כבר לגיטימי בחב"ד להשמיע דעות שבסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 נחשבו כפרניות, או לפחות 'קאלטע', כלומר קרות ולא הולמות חסיד. אני כמובן מתייחס לפלג האנטי-משיחיסטי. אם תשאל אנטי-משיחיסטי אודות אלוהותו של הרבי, מן הסתם תקבל תשובה שאיננה שונה מהותית מהתשובה שכל חסיד מחסידות אחרת יאמר על רבו. אבל חב"ד בחייו של המשיח שליט"א, וגם כיום בקרב המשיחיסטים – זה סיפור אחר, ואנסה להסביר.

          אתה צודק שאם תשאל חסיד חב"ד ממוצע, "האם הרבי הוא הקב"ה?", כפי שהצגת את הדברים כעת, מן הסתם לא תקבל תשובה חיובית. בנקודה זו אתה צודק, ואם דהן חושב אחרת, לדעתי הוא טועה. אבל מה שהינך מפספס הוא שלעיתים קרובות גם לא תקבל תשובה שלילית נחרצת! לרוב (לפחות כך היה בחב"ד בזמני) תקבל תשובה מגומגמת, לפחות ממשיחיסט. היה ונתקלת במשיחיסט ידען, תקבל הסבר מורכב ומפולפל, ולא חד משמעי. זאת בניגוד גמור לכל אורתודוקס אחר מן השורה, מכל מגזר שהוא, שיפתח זוג עינים תמהות למשמע השאלה, ולא יעלה בדעתו שזו שאלה לגיטימית. החב"דניק, לא רק שיחשיב שאלה זו לגיטימית ואף טבעית ומתבקשת, תשובתו הכנה תנוע על התחום האפור שבין "כן" ל"לא" (אלא אם כן הוא יבין שעליו להעמיד פנים בפני שואל חילוני וכד' – חב"ד טובים בהעמדת פנים כזו – ואז כמובן שידחה רעיון זה נחרצות). עצם זה שהוא לא יוכל להביא את עצמו לומר "לא" באופן החלטי, מורה שתהום פעורה בינו לבין כל אורתודוקס אחר.

          באופן דומה, אם תשאל חב"דניק מן השורה, "כשהרבי מדבר, מיהו הדובר, הרבי או אלוהים?" קרוב לוודאי שרוב העונים יענו לך שאלוהים הוא הדובר מגרונו. רק שבניגוד לחסידים מזרמים אחרים שגם הם יאמרו ששכינה מדברת מתוך גרונם של רבותיהם, חב"ד מאמינים בכך ליטראלי ואילו כל השאר ישתמש בכך באופן מליצי. אפילו בנוגע למשה רבינו ישנם הסבורים ששכינה דברה מתוך גרונו רק בעת שהתנבא. אבל בנוגע לרבי, חסידים רבים יגרסו ששכינה מדברת מתוך גרונו, תמיד, כי אין לו כל רצון עצמאי משלו. גם כשהוא ביקש מאשתו שתעביר לו את המלח כי העוף לא מספיק מלוח, היה זה אלוהים שדבר מתוך גרונו.

          כך שגם אם דהן מגזים במעט, הוא איננו טועה בהרבה. היחס בחב"ד לרבי חורג מהיחס של כל חסיד מחסידות אחרת לאדמו"רו, ובמכל שכן מהיחס של כל תלמיד לרבו בכל מגזר אחר. בהתוועדויות חסידים שמעתי לא אחת חסידים ידועים אומרים, שתורה ניתנה תורה בסיני, ונכתבו משנה, גמרא, ראשונים ואחרונים, רק כדי לשמש מראי-מקומות בשיחות הרבי. יחס דומה ניתן בחב"ד גם לתניא. כידוע, בחב"ד אסור להניח חומש ע"ג תניא ולא תניא ע"ג חומש, כאילו שהספר שנכתב בידי הרש"ז הוא בעל חשיבות זהה לספר שנכתב בידי אלוהים בכבודו ובעצמו. אינני יודע ממתי החל מנהג זה, אך אני בספק אם מקורו מראשית ימי חב"ד. עד היום, בעת החגים ב770, כשכל הקהל ממלא את ה'זאל' הראשי, לפני תחילת התפילה, כל הקהל נעמד, ממתין לכניסתו של הרבי, הקהל יוצר שביל בין הכניסה לבין הכסא והדוכן של הרבי, אנשים מדמיינים שהוא עובר, השביל נסגר, והתפילה מתחילה. פנטזיה מטורפת זו אפשרית רק מכח האמונה שגשמיותו של הרבי איננה רלוונטית, ולמעשה הוא עדיין קיים. רק שזה שאנחנו לא רואים אותו, "זו בעיה טכנית", כפי שרגילים משפיעים מסויימים לומר.

          ברצוני להגן על דהן בנקודה אחת. אתה כותב "בהקשר הזה ראוי לציין כי במהלך רטורי מוקפד החוזר על עצמו, במטרה להבדיל את החסידות מהיהדות, דהן מדגיש כי החסידות "אינה מניחה קיום של מציאות נטולת א-ל". מעניין למצוא מי כיום מהרבנים המקובלים ביהדות אוחז בגישה שונה, דיאסטית או טרנסדנטית, פנתאיסטית או אבולוציונית, לפיה ישנה מציאות 'נטולת א-ל'."

          לדעתי, רוב מנין ורוב בנין של הרבנים כיום ומאז ומעולם, מקבלים את מציאותו של העולם כישות ממשית, רק שהם יאמרו לך שמצווה להשתמש בעולם לשם שמים. קח כוס. כל אורתודוקס מצוי יגרוס שהכוס קיימת כישות אמיתית. תפקידו של היהודי להשתמש בה אם כחלק ממצוה, כגון לקידוש, אם לשם שמים, כגון בשתיה רגילה. חב"ד לעומת זאת יגרסו שאין לכוס מציאות אמיתית, כי ללא התהוות בכל רגע ורגע מחדש אין לה קיום, כפי שמוסבר בתניא בשער היחוד והאמונה, והיא קיימת רק בדעת תחתון ולא בדעת עליון. כלומר מהותה של הכוס היא אלוהות, לא מציאות פיזית. [למען האמת הרבי שליט"א זיע"א מסביר שהעולם באמת קיים כמציאות פיזית ממשית, כי אם היה אשליה לא היה ניתן באמת להניח תפילין ונמצא שאלוהים מצווה אשליה. הרבי מסביר שמאחר שאלוהים יכול לעשות גם את הבלתי אפשרי (נושא הפכים כו'), הוא יכול לעשות גם עולם שיתקיים באמת, מבלי שהדבר יהפוך את העולם לישות נפרדת או אלוה נפרד.]

          • אני משתדל לדקדק כמיטב ידיעותיי, זה רק קשה כשמנגד מתעקשים להתנגח במקום להיות ענייניים ולנסות להבין.
            1. אני לא מבין איך סטית להיבטים שאינם רלוונטיים לדיון העיקרי ואתה עוד מכנה אותם חוסר דקדוק. להזכירך אנחנו לא עוסקים ברעיון המשיחי בחב"ד או ב'שפיץ החב"די" (למרות שהם מעניינים וראויים לדיון). גם הבן של השכנים שלנו חושב שרונאלדו הוא אלוקים, אז מה זה תורם בדיוק לדיון?
            לצורך המיקוד אחזור על עיקרי הדברים: דהן טוען שהרבי חשב שהוא הקב"ה, ושמן הסתם מאמיניו אוחזים באמונה זאת. אני טוען שאין עיוות מחקרי טיפשי מזה, ומוזר שבכלל צריך להתייחס לרעיונות שכאלה. אתה לשמחתי, בהגינות בסיסית מסכים עמי.
            עוד אתה מביא כמה דוגמאות מחוויותיך בצעירותך שמתארות את יחס חלק מהחסידים אל הרבי. כל הדוגמאות שהבאת משתלבות במסגרת היחס המקובל לרבנים וצדיקים, בין אם אתה מקבל זאת או לא, ונשענות בחלקן על תפיסת הבורא היהודית שמנסחת ברהיטות החסידות, ואינן סותרות דבר מדבריי. הדוגמאות הן אינסופיות אבל גם החסידים של הרב אברג'יל בטוחים שהוא יודע לקרוא כל מי שמגיע אליו, וגם כל מי שהולך לרנטגן (הלוא מכאן כינויו), ומי שמגיע לרב בן ארצי מתלמים ומי שהולך למקובל החלבן, ואפילו למתנגדים לחסידות ולציונות הדתית יש סיפורים שבעיניך יתפסו כהא-להת הרב/צדיק וכו וכו'. וזאת מבלי להזכיר את סיפורי החסידים ואינסוף תיאורי מופתים. כך שהרבי מליובאוויטש ממש לא יוצא דופן בעניין. על כמעט כל רב יש סיפורים ועדויות ומופתים. מה זה אומר? שאנשים מחפשים גילוי אלוקי דרך מי שנחשב בעיניהם לקרוב יותר לקב"ה. אבל זה לא קשור לדיון המרכזי. בניגוד לרושם הכללי שאתה משרה, אף יהודי לא חושב שמשה רבנו היה הקב"ה, או הבעש"ט ואף אחד לא חושב ואפילו קרוב לכך שהרבי הוא הקב"ה.
            2. הרבי מבהיר בכמה מכתבים שצריך להימנע בכל דרך מלשון כפולה ומהעמדת פנים, ועכשיו אתה מאשים אותו או את חסידיו בכך? אולי יש מי שחוטא בכך, אך זו בטח לא גישה ושיטה. חבל לרדת לרמה הזו.
            3. לגבי תרומתך להגנת דהן בנקודה אחת – אני מתפלא שאינך יודע שבוודאי שחב"ד רואה בעולם כממשות. הלא זה מה שאני מנסה להסביר. בפרק ה' בשער היחוד והאמונה, שהוא אחד הפרקים המורכבים בתורת החסידות, מסביר בעל התניא כיצד ייתכן שהעולם הוא ממשות ובה בעת נברא בכל רגע מחדש, ובלשונך, כיצד אין סתירה בין היות הכוס אלוקות לבין היותה ממשות (ההסבר בקצרה הוא שמידת הגבורה מקורה בדרגה גבוהה באלוקות, בוצינא דקרדוניתא, שהיא אפילו למעלה מנקודת השתלשלות החסד).

            ועתה אפשר לחזור לנקודה עליה אתה מגן – מי בדיוק מהרבנים חושב שאין אלוקות בכוס הגשמית או שהבורא לא היה בשואה? מי חושב שיש חלל פנוי מאלוקות, למרות שהעולם הוא ממשות?

          • בס"ד
            דינונים בהחלט מעניינים, אבל בן אדם ממש ממש שעשעת אותי!!
            להתפלמס כידען בתורת חב"ד, לאורך ההיסטוריה וכ' ולבסוף לכתוב "הרבי שליט"א זי"ע" זה אחד מהשניים או בדיחה, או בורות.
            שליט"א זה שיחיה לאורך ימים ושנים טובות. מי שמאמין שהרבי חי אומר עליו שלי"טא(או שיל"ו). זי"ע- זה זכותו יגן עליינו. מי שמאמין שהרבי ז"ל אומר עליו זי"ע. אז… או שיש לך תפיסה מיוחדת של "נשיאת הפכים",… או שהבורות של האקדמאים בנוגע לחב"ד בשפל המדרגה

  4. תודה רבה על הביקורת, למרות שאינני מסכים לעיקריה ובייחוד להתעלמות המודעת מן הטקסטים שהובאו במאמר. לגבי האלהת הצדיק, הן במאמר והן בדוקטורט שלי ישנן הפניות רבות המראות שעמדה כזו מצוייה בהגותו של הרבי וביתר שאת בהגות הנמשכת אחריו גם לאחר ג' תמוז. מובאות רבות מסוג זה עמדו במוקד עיונו של דוד ברגר ודיין שהובאו במאמרי. ולגבי ה'עיוות' ממנו ניתן להסיק שיש לי משהו נגד חב"ד כתנועה – לא היה ולא נברא ואף לא משל היה…

  5. היי אלון, אני שמח על השיח שיכול לעזור לברר את העניין.
    במילים פשוטות, כל מי שקורא את מאמרי הרבי מליובאוויטש לאורך השנים לא יכול לטעות. המסר במאמרך הוא הרחוק ביותר האפשרי מדרכו והוראתו של הרבי ונטול אחיזה במציאות. אני גם לא חושב שיש ולא נפגשתי בחסידים רציניים (ואפילו לא רציניים) שאוחזים בעמדה שכזו.
    לא ברור לי ממה התעלמתי, במודע או שלא, אך אשמח אם תעלה כאן כל מובאה שהבאת במאמר ואנסה להסביר אותה כפי שהיא נקראת נאמנה על ידי לומדי החסידות (ראה למשל ההסבר בתגובה הקודמת לגבי עצמות ומהות, המופיע בעשרות מקומות בספרות החסידות).
    מובן מאליו שתהליך קריאה, פירוש והבנה הוא תמיד סלקטיבי, אבל לא תמצא בשום מקום בחסידות הרחקת לכת כמו שאתה מציע.
    לגבי ההערה האחרונה, אני לא יודע איך אתה מנסח יחסים עם אנשים או תנועות, אבל המאמר שלך מדביק שכבת בוץ די עבה בקהילה שלמה (יכולת למשל לנסח – שמעתי ממישהו ששמע שני אנשים איפשהו שקראו את הקריאה יחי.. בוראנו, שאחרת למה להדביק שם פרובקטיבי ושגוי שכזה למאמר).

  6. שלום יחיאל,
    העניין רחב ואולי אתחיל מן הסוף: 1. אכן הופעתי בכנס משיחי, אבל התמונה המצורפת איננה שייכת לכנס האמור כי אם לכנס אחר, אקדמי דווקא, ולכן הכיתוב תחתיה מטעה. בנוסף גם התראיינתי לעיתונות החב"דית, וחסידי חב"ד מכל הפלגים מצאו עניין בעבודתי – כולל במאמר שאתה מתארו כחוץ קונצנזואלי בחב"ד. עניין זה שייך להשקפה עקרונית שלי, ולפיה אני אופיע בכל מקום שבו יחפצו להקשיב לדברי ואו יחשבו שיש בהם ערך כלשהו, וכך אני נוהג בלי לצנזר איש, זרם או רעיון כלשהו.
    2. מסוף דבריך אתה רוצה להדגיש את הטענה שמדובר בגורמי שוליים. שאלתי היא יותר מרחיקת לכת: לא כמה שולית העמדה שהיצגתי בחב"ד אלא האם זו היתה עמדתו של הרבי מליובאוויטש עצמו? וכאן אני עונה בחיוב גמור!!! ומכאן שזה כלל לא רלוונטי אם עמדה זו היא קיצונית או לא. אם היא משקפת עמדת שוליים או לא. אני לא עוסק כלל בשוליות הרעיון, כי אם רק בהשקפה של הרבי מליובאוויטש. והוא אומר את הדבר הבא: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום…שפסוק זה נאמר על ידי משה, וכולל גם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא, נשיא הדור שנקרא 'אנכי', כמו 'אנכי' שלמעלה… בחינת הכתר ודוגמתו בכללות נשמות ישראל, ש'אנכי' קאי על בחינת היחידה, בחינתו של נשיא הדור" (התוועדויות א, עמ' 184). ציטוט זה מלמד שני דברים מפורשים: א. 'אנכי' הוא הקב"ה והוא נשיא הדור, משה. לכן יכול היה משה לדבר בתורה בגוף ראשון ולומר 'אנכי נותן לפניכם היום' או 'ונתתי עשב', כי האנוכי הזה הוא 'בחינת הכתר' – הדרגה הגבוה ביותר באלוקות. ב. לכל יהודי יש ניצוץ מהבחינה הגבוהה הזו, והיא יחידה. גילוי יחידה בכוחות הגלויים זה גילוי מה שהרב גינצבורג אומר בהרצאותיו, איך שאין צמצום כפשוטו אצל נשיא הדור, שהוא אלוקות ואלוקות זה הוא. ובמקום אחר אומר הרבי מליובאוויטש: "…שצדיקים אינם מציאות בפני עצמם, מציאותם היא אלוקות. וזה הפירוש המדובר בחסידות בכלל, ובמאמרי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר הכבוד מנוחתו בפרט, בפירוש מאמר הזוהר: 'מאן פני האדון הוי'? דא רשב"י', אשר לכאורה כיצד ניתן לומר על נברא 'מאן פני האדון ה'?', רק שמאחר ורשב"י היה בטל לגמרי והוא לא היה כלל מציאות לעצמו, ניתן לומר עליו 'מאן פני האדון האי"…". (לקוטי שיחות, כרך ב עמ' 444 – 445). והרי ידוע שיצא היעב"ץ נגד מאמר זה ודומים לו בזוהר וחשב להגיה את הזוהר בגלל בעיות השבתאות, ולבסוף לאחר שהגיה אמר שאולי היה עדיף בכלל להשמיט את כל זה מן הספר בדפוסים הבאים, כמובא בארוכה בספרו 'מטפחת ספרים' (פ"ד אות מב). על מאמר הזוהר הנ"ל כתב היעב"ץ: "לשון זה חירוף וגידוף הוא בודאי, ובזה אינני נושא פנים למי שיהא, אפילו יהא רשב"י האמיתי (ח"ו לחשדו בכך, שיקבל עליו לעשותו אלוה…)". משמע שהיעב"ץ הבין בדיוק כמוני שמדובר כאן בהאלהת אדם והסתייג. אבל גם הרבי מליובאוויטש התייחס לביקורת של היעב"ץ, שהבין את הקטע נכון, ושלל את ביקורתו לא בגלל שלא הבין, אלא בגלל שאין כל פסול באמונה שצדיק ובורא חד הוא!!!. וכך כותב הרבי מליובאוויטש: "מה שפירש שם בפירוש ניצוצי אורות בשם היעב"ץ… מבואר להיפך, שזה קאי עלך הוי'…" (אגרות קודש, ח,ד ע' נג). והיה והדברים שעד כה לא הספיקו, הנה דברי הרבי בהקשר זה במקום נוסף: "…לא ראיתי שכתוב כך במפורש בחסידות, ואולם זהו הרגש, ובמילא מי שמרגיש כך מרגיש כך, ומי שלא אינני רוצה להתווכח עמו – יהי לו אשר לו. במילא לא שייך להקשות קושיות על ממוצע, מאחר וזה עצמות ומהות כפי שהכניס עצמו בתוך גוף, ועל דרך מאמר הזוהר: מאן פני האדון? דא רשב"י, או כשם שבעת השליחות אפילו מלאך נקרא בשם ה', או כשם שמשה רבינו אמר [בתורה] 'ונתתי עשב'…". (לקוטי שיחות ב, עמ' 510 – 511). כעת ישנו הביאור שלי, שהובן כך על ידי: הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק הוטנר, הרב פרופ' יעקב ניוזנר, הרב שך, הרב מזוז ועוד, וכן על ידי מספר עצום של חסידים, שכפי שאתה יודע אני נפגש איתם הרבה, ולא נמנע מלהופיע בכנסים שלהם. ואתה חושב שהם והיעב"ץ ואני הקטן לא מבינים, ואנו נוהגים כפיל בחנות חרסינה. אם כן אצטרך להביא ראיות נוספות לעיקרי הטיעון. בהקדמת הספר 'עבד לעבדי השם' כתב הרב מאזוז, ראש ישיבת 'כסא רחמים' את הדבר הבא: "מי הרשה להגיד על בשר ודם ביטוי כגון: "עתיד כ"ק אדמו"ר שליט"א לעשות מחול לצדיקים והוא בתוכם, וכל אחד מראה עליו באצבעו ואומר: הנה אלוקינו זה"?? כפי שראיתי בשבועון 'בית משיח' תמוז התשנ"ה. והם חושבים שמוסיפים כבוד לאדמו"ר רחמנא ליצלן מדעותיהם ושיבושיהם… ומכאן אתה למד, למה ששגור בפי חסידי חב"ד בשם האדמו"ר, עלך עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא, שכאילו מתגלם בצדיק, ובגוף וכו' וכו', שאסור להאמין בדברים אלו…". מדברי הרב מאזוז, שודאי יודע את מה שאני ואתה יודעים ואולי קצת יותר, אין מדובר במיעוט שולי וודאי שלא מדובר בהבנה מוטעית שלי את הטקסטים – יש כאן קבוצה שרואה בצדיק אלוה. לא נעים למישהו או כן נעים זה כבר עניין אחר. ולעניין תמונת הרבי על כותל המזרח, המצוייה כך בכמה וכמה בתי חב"ד בהם ביקרתי, כותב הרב מאזוז: "וראיתי בדרום אפריקה בתמוז התשנ"א לוח 'שיוויתי' בבית האכסניא שלי, יהודי ישר ותמים, ומעליו תמונת האדמו"ר מליובאוויטש, ונזדעזתי…". ומעניינת לא פחות תגובתו של הרב שלום וולפא לעניין – שלא ידוע כדמות שוליים בקרב חסידי חב"ד, וגם הוא מבין משהו בתורת הרבי. הוא לא טוען שיש כאן 'הבנה מוטעית', או אי הבנה. הוא רק טוען שאמונה זו שהצדיק הוא אלוה איננה חריגה ואיננה עבודה זרה או שיתוף, כי הצדיק איננו מציאות לעצמו וכל כולו הוא אלוקות, ולכן אין כל פסול בקביעת תמונתו על לוח שיוויתי: "ובאמת אינני מבין מה הרעש בעניין התמונה שתלו מעל ה'שויתי'…ואקוה שלא אגרום 'דפיקות לב' לאף אחד, אם אעיר שגם עצם העניין שבהשגחה פרטית נתלתה תמונת הצדיק מעל ללוח 'שויתי' אינו איום ונורא כל כך, ואין צריך לקרוא על זה 'רחמנא ליצלן'. שהרי מי שרגיל בספרי גדולי החסידות יודע, שכל יהודי ובפרט צדיק וקדוש הדור, יכולים להגיע בעבודתם גם למעלה משם הוי' (שעל זה מורה לוח 'שיויתי הוי' לנגדי תמיד')…" (וולפא, ותורה יבקשו מפיהו, עמ' 195). ולמעשה ניתן לומר שכל החלק, מעמ' 190 – 219 בספרו של וולפא עוסק בעיקר בעניין האלהת הצדיק. מכאן שהשם איננו שגוי ופרובוקטיבי, וכך גם הבינו זאת אנשים מתוך חב"ד המחזקים את ההשקפה לפיה הרבי הוא גילוי אלוקות ללא צימצום כמו הרב וולפא, וכמו הרב גינצבורג שרואה ברבי מליובאוויטש אינקרנציה אלוהית, (וראה: יהונתן גארב, יחידי הסגולות יהיו לעדרים, עמ' 151 ובריבוי מקומות). עניין זה, אף שאתה מנסה להציגו כשולי, מצוי בתרבות הפירסום הענפה של חב"ד, ובייחוד בשלטי חוצות: 'זה אלוקינו לו חיכינו', כאשר מתחת לכיתוב זה מופיעה תמונת הרבי, או 'לעולם ה' דברך ניצב בשמים', כאשר מתוך שמים כחולים מופיעה תמונת הרבי ועוד. אלה אינן תופעות שוליות, וכבר דן במגמות הללו פרופ' בילו בריבוי מקומות ואכמ"ל. על כל פנים, ולסיום: אם אתה צודק בביקורתך, אזי טועים כל אותם חסידי חב"ד – כולל הרבי עצמו שדבריו המפורשים הובאו כאן, וחלקם אף נזכרים במאמר הנ"ל. בנוסף עליהם טועים גם הרב הוטנר, הרב מאזוז, הרב עובדיה, הרב וולפא, הרב גינצבורג ועוד שכולם הבינו את הדברים כפי שהסברתי אותם במאמרי הנזכר. אם אכן כך, אשמח לחזור בי במאמר נפרד. ואולי תוכל גם לשכנע את כל האמורים לעיל גם הם, לחזור בהם מהבנתם… עד אז – נחתום בחיוך ובשלום, ושוב תודה על הביקורת, למרות שכאמור אינני מקבלה כלל ועיקר, וכאן הבאתי רק מקצת טיעוני כנגדה…

  7. הערה נוספת, שנשמטה, לדבריך שאולי מאמרי ראוי לזכותי בתביעה!!! אני כתבתי מפורש וכך הובא על ידך: "גורמים חב"דיים מסוימים", כך שאיש לא יכול להבין שהיטלתי בוץ בקהילה שלימה. מה גם שאינני חושב שחקר האמת פירושו הטלת בוץ, ועוד שהקשר שלי עם חסידי חב"ד לא ניזוק בגלל האמור במאמרי אלא נמשך ומתעצם…

  8. • טוב, אחרי כל זה, תוכל לתת לי מספר טלפון אחד של חסיד חב"ד בארץ או בעולם שחושב שהרבי הוא הבורא, או מתפלל אליו כאילו היה הבורא? או לציין אחד מבתי הכנסת ברחבי העולם שבהם מתפללים במודע לתמונת הרבי? אם זה כל כך נפוץ אני מניח שלא תהיה לך בעיה (ואני לא מתכוון לכאלה שחושבים שאחרים חושבים). בוא נסכם שמי שלא יצליח להשיג מניין של אנשים שיסכימו עם הרעיונות שהוא מביע, יפרסם מאמר התנצלות.
    • קצת שכל ישר, באמת נראה לך שהרבי, שכל פועלו היה לקרב את הבריות לתורה ולקב"ה, חשב שהוא הבורא ולא חשב שהוא, כאיש אלוקי (דרך אגב גם משה היה איש אלוקי וגם דיין נקרא איש אלוקים), מצוי בביטול לבורא ולרצונו? (שזה בדיוק מה שנאמר באחד הציטוטים שהבאת מהרבי)
    • אני מניח שחב"דניקים מהצד המשיחסטי התלהבו מכך שניסית להגיד שהרבי חשב שהוא מלך המשיח ובכך הזנת צד אחד במחלוקת פנימית. אני לא בטוח שההערכה שאתה מציין תימשך אחרי שיתבאר שאתה מאשים אותם (ואת הרבי) בעבודה זרה מהסוג הגרוע והנמוך ביותר. (הקשבתי לדבריך בכנס המשיחי, ולא הוזכר שם אפילו בדל מהדברים שאתה מציין כאן ובמאמרך).
    • לגופו של עניין, אתה פשוט טועה בהבנתך היסודית את תפיסת הבורא בחסידות ומשול למי שנכנס לחדר ניתוח וחושב שמתעללים בחולה.
    בקצרה אנסה להסביר את הרעיון. שני חידושים מרכזיים מבוארים בחסידות (ומנוסחים היטב בתניא) ביחס לתפיסת האלוקות. האחד הוא שהבורא בורא את העולם בכל רגע ורגע והשני הוא שהבורא הוא גם החיות הפנימית של כל נברא. מכאן לכאורה אנחנו למדים שאין מציאות אמיתית, והכל הוא חלק מהבורא. ניתן ללמוד זאת בקצרה גם מכך ש'לית אתר פנוי מיני', כדברי הזהר, ולכן אם אין דבר פנוי מהנוכחות האלוקית, לכאורה הכל צריך להיות אלוקות. כאן בערך עוצרת ההבנה של כל ההוכחות שהבאת, בלהמחיש שאין עולם או שהעולם הוא רק אשליה ובעצם יש רק אלוקות. מכאן גם לכאורה הרבי הוא בוודאי 'חלק מהאלוקי', מה גם שהוא 'סובל' ממידת ההסתר הנמוכה ביותר.
    במבט ראשון ושטחי תפיסת אלוקות זאת נוגדת את כל התורה, משום שהתורה מחייבת עולם עצמאי. שאחרת מה הערך של פעולות האדם בעולם, ומה הערך של המצוות. אם הקב"ה מצוי בכל, אזי איך המצווה יכולה להמשיך עוד מהאור האלוקי לעולם.
    אולם תפיסת הבורא היהודית המבוארת בתניא ובמאות מאמרי הרבי אינה נעצרת כאן. לתפיסת הבורא הזאת יש המשך הנוגע למשמעות ההסתר ולהיות העולם מציאות בפני עצמו ולא אשליה. הרבי במערכת זאת הוא סימן בתוך המציאות למה שמוסתר על ידי המציאות. ולכן הוא קשור בעצמות ומהות, לכן הוא מגלה את דרגת יחידה, בעל קשר עצמי שלמעלה מהסתר וכן הלאה, אבל כאמור הוא בטל לבורא, ולא הוא הבורא, חס ושלום.

    וכמה התייחסויות יותר מדויקות לדבריך, לפי סדרם:
    1. אני לא סבור שמדובר בגורמי שוליים אלא אני יודע ומשוכנע שהתופעה לא מצויה כלל בחב"ד, להוציא שני מטורפים בצפת, שהאחד אושפז והשני הוקע מכל קהילה חב"דית, ומטורלל שלישי באוסטרליה, שגם הוא הוקע. מעבר לכך לא נשמעה תפיסה אפילו דומה בשום מקום ובשום שלב.
    2. לגבי הציטוט הראשון, לא הבנתי ממתי משה הוא הבורא? משה הוא רועה האמונה, והרביים ממלאים אותו תפקיד, ולכן הם מקבילים למשה. תפקידם הוא למלא את מאזיניהם באמונה בבורא. הרבי, כמו משה, בטל לבורא, עד ששכינה מדברת מגרונו. אבל הוא זה לא הקב"ה. לא ברור איך הבנת זאת מהמובאה.
    3. לגבי דרגת יחידה – נו ברור, בגוף מאירה רק דרגה משתנה מהנפש, על חמשת חלקיה, נר"ן ח"י. ודרגות הארה משתנות לפי זמן ומקום. גם אצלי, למשל, מאירה בפורים דרגת הכתר, אז זה מוכיח שביום הכיפורים או בפורים אני הופך להיות הקב"ה?
    4. טעות בהבנת 'אין צמצום כפשוטו'- עיין בפרק ז בשער היחוד והאמונה. הכוונה היא שהקב"ה לא הצטמצם אלא הוא רק נסתר על-ידי מידת הגבורה. אלוקים זה הרי מידת הגבורה וההסתר, ששווה בגימטריה לטבע, לכן אם מתרחקים ממושגי החסידות, כולנו אלוקים.
    5. והרבי אומר על משהו שהוא מציאות נטולת אלוקות? ברור שהאלוקות ניכרת בצדיק יותר בגלל הביטול שלו. המסר החסידי היסודי הוא שככל שהאדם בטל יותר לאלוקי כך הוא יותר ניכר בו. הויה דרך אגב הוא שם השם הנשגב המבטא את חומר הגלם ליצירת העולם.
    6. דווקא מהזכרת היעב"ץ ומכך שהציטוט מהזוהר מוזכר גם אצל הבעש"ט, אדמו"ר הזקן וכל האדמורים האחרים מבלי משים אתה מוכיח שהרבי לא סטה מכל רעיונות החסידות שעליהם התפתח גם ספר התניא, והיו ששגו להבינם גם בעבר. נו, עכשיו, לפי דבריך העדכניים כל הנשיאים הקודמים חשבו שהם הקב"ה. זאת אומרת שלפי ביקורתך המעודכנת הם גם נטשו את האמונה במונתאיזם…
    7. מהרב שך אנחנו אמורים ללמוד על תפיסת הרבי מליובאוויטש? למיטב ידיעתי הרב מאזוז והרב עובדיה מאוד מאוד העריכו את הרבי ומאוד תומכים בחסידות. ונותנים הסכמות לספרי חסידות רבים.
    8. על עצמות ומהות כבר הגבתי.
    9. התיאורים האחרים אינם בגדר הוכחות, בוודאי לא למה שהרבי חשב.
    10. לגבי הרב וולפא, נו ומה הבעיה בלהגיד שכל כולו אלוקות. כאמור, משתמשים במונח זה בכמה וכמה הזדמנויות והיבטים ועדיין אף אחד לא מעלה על דעתו שכשאומרים על מישהו שהוא איש אלוקים, שהוא הקב"ה. לגבי ההתעלות – שם הויה מקביל לדרגת סובב, למעלה משם הויה הוא דרגה נשגבת יותר. השכינה, כנסת ישראל בשלמות, היא כמו מראה שמחזירה את אור הבורא גבוה יותר מנקודת המאור. ובעצם מדובר בביאור דומה למונחים עצמות ומהות. כך שאין כאן הוכחה לדבר.
    11. כל התמונות שהצגת מציינות בדיוק את מה שאני מנסה להסביר, איך כל החסידות מושתת על ביאור הבעש"ט את הפסוק 'לעולם ה' דברך ניצב בשמיים'.
    לסיכום, אכן דבריך אינם נעימים. ולא בגלל שמדובר בביקורת, אלא כי מדובר בהאשמות קשות, ונטולות כל בסיס או שחר, שכל יהודי מאמין אמור להתרעם כנגדם. מה גם שאני לא מבין כיצד אתה מנסה לאחוז במקל בשני קצוותיו – גם לטעון שאינך זורק בוץ וגם להגן על המאמר.
    12. אשמח לשמוע האם יש טיעונים נוספים שלא הבאת ולהתייחס גם אליהם.
    יחיאל

  9. טוב, יחיאל. אני שמח על הביקורת, ועדיין לא מסכים, ואני שמח שדברי מלאי המקורות יופעו לצד דבריך באתר, כדי שיוכלו הקוראים לעיין ולבחון את הדברים. ראשית, אני מקווה שאתה מבין, אם לא כאדם ירא שמים אז לפחות כאקדמאי מה המשמעות של 'תביעת לשון הרע' שאתה חושב שצריך לתבוע אותי בכגון דא. והרי כל חוקר או מעיין יצטרך להסתובב עם עורך דין צמוד… וזה קץ המחקר וקץ החופש האקדמי… לעצם העניין, את עיקרי טיעוני השמעתי. רק אוסיף כמה דברים – לגבי מה שכתבת: "במבט ראשון ושטחי תפיסת אלוקות זאת נוגדת את כל התורה, משום שהתורה מחייבת עולם עצמאי. שאחרת מה הערך של פעולות האדם בעולם, ומה הערך של המצוות. אם הקב"ה מצוי בכל, אזי איך המצווה יכולה להמשיך עוד מהאור האלוקי לעולם". אתה כלל לא מכיר בהבדל שקיים בין החסידים ליעב"ץ או לגאון מוילנא בעניין צימצום כפשוטו ולא כפשוטו. והרי לכתחילה אין 'עולם עצמאי' בצימצום שלא כפשוטו. לכן בכתבי חסידות נוספו המושגים גילוי והעלם. וכך כתב הצמח צדק: "עוד זאת שאין עוד ממש אפילו בנבראים, ורוצה לומר שעל פי האמת אין הנבראים בחינת יש ודבר כמו שנראים… ונמצא שאין עוד שום מציאות כלל זולת מציאותו ית', והרי זה הייחוד הגמור, וכמאמר: אתה הוא עד שלא נברא העולם ומשנברא בשווה ממש, ורוצה לומר שכמו שקודם שנברא העולם לא היה שום מציאות זולתו כך גם עכשיו באמת… לפי שגם שנמצא עולם ומלואו – אינו יש באמת… אלא שם אין ואפס עליהם…" (דרך מצוותיך, סב.). מה שאצל הרבי מאיר האור בגילוי הוא המוכיח לדעת הרב גינצבורג, ואחרים, ממנו ומשאר הדברים התעלמת, שאצל הצדיק אין כלל חלל פנוי והוא אינקרנציה אלוקית. עכ"פ, אני לא משתתף בויכוח הפנים חב"די אני רק חוקר אותו, ויחסי עם חב"דניקים מכל הפלגים הוא מצויין. לגבי הרב מאזוז והרב עובדיה, שניהם אמרו דברים ברורים בעניין זה ושניהם הבינו אותו כמוני. את דברי הרב מזוז הבאתי בגוף דברי והם ברורים ונהירים, ומהם אתה מתעלם… ודברי הרב עובדיה הוקלטו ונשמעו ברבים ואם תרצה אשלח לך הקלטה האומרת שאף הוא הבין כמוני שמדובר כאן בהאלהת הצדיק. מדבריך עולה שכולם טועים ורק אתה מבין. גם היעב"ץ, כתב מפורש ש'מאן פני האדון הוי'? דא רשב"י" שזה האלהת אדם וביקש להוריד את זה מהזוהר, והחסידים בקשו לחזק את הפרשנות שהפריעה ליעב"ץ, בטענה שאין בכך כל פסול. אבל אתה התעלמת מן הציטוטים והבנת מה שרצית. לגבי הסטייה או אי הסטייה מדרכם של האדמו"רים הקודמים. אני כתבתי מפורש במאמר כי: "…ישנו סמך רחב לרעיון זה בספרות הזוהר, המחדדת את רעיון הזהות צדיק – אל…[ו]מצינו כדוגמתם בחסידויות אחרות…וכפי שהערתי לעיל כבר מצינו מקרים שבהם הצדיקים נקראים אלים או נחשבים לאלים ממש…" (עמ' 177 במהד' הנדפסת, וריבוי המקורות שהובאו שם, מכולם התעלמת…). כך שכלל לא טענתי שיש כאן סטייה אלא רק תוספת מסויימת ועיין שם לגביה. קצת מוזר בעיני להגיב על משהו שמעולם לא כתבתי ואו להגיב על תגובה שמתעלמת מכל מה שכן כתבתי ובעיקר מן המקורות. לגבי עיקרם של דברים, קשה להסיק דבר ברור מתגובתך המופשטת, הן על דברים שלא כתבתי והן על דברים שכתבתי ושלא הובנו מסיבות אמוניות ולא מחקריות, ובייחוד קשה ההתעלמות מריבוי מקורות שכל אחד מהם צריך לימוד… וכמו שנאמר: "במילא לא שייך להקשות קושיות על ממוצע, מאחר וזה עצמות ומהות כפי שהכניס עצמו בתוך גוף" (לקו"ש, ח"ב הובא לעיל וזכה להתעלמות…). כל טוב ידידי, ושנזכה ללמוד וללמד ולכוון לאמיתה של תורה ביושר ובהגינות ונקווה שכל מחלוקת תהיה לשם שמים ולא ממניעים זרים.

  10. עוד דבר דבר שנשמט, דברי הרב עובדיה שאמרת עליו שהוא תומך ברבי (מה שיכול ללמד על ההבנה בתחום):

    http://www.youtube.com/watch?v=YRg0HZGeeBY

    אני מקווה שאתה לא חושב שהרב עובדיה לא מבין בתורה, או שאתה ואני מבינים יותר טוב ממנו,והוא הבין את הקטע בדיוק כמו שהובא על ידי. עכ"פ מה שאמרת שהוא תומך וכו', אין בזה קשר לענייננו, וזה שנותן הסכמות לספרי חסידי חב"ד, ואו תומך בפעילות חסידי חב"ד זה לא קשור לעניין דידן, הנוגע לייחוס אלוקות לרבי…לעניין זה הוא מתנגד והוא סבור שזה מה שנכתב וזה מה שחסידים רבים הבינו.
    כל טוב, והרבה הצלחה

    אלון

  11. אלון,
    ההגדרה של לשון הרע היא פרסום העלול להוביל לביזוי אדם בעיני זולתו. להפוך את הרבי מליובאוויטש וחסידיו לעובדי עבודה זרה, על ידי פרסום של דברים המגחיכים את כל הפעילות החב"דית, הוא דבר שיש בו כדי לבזות מגזר שלם.
    להתווכח על תפיסת הבורא בחסידות או היחס לנושא המשיחי, זה לגיטימי. לטעון שהרבי חשב שהוא הקב"ה, ובעקבות כך חסידיו חושבים שהוא הקב"ה, זה כבר דבר אחר.
    במחקר דברים יהיו חסינים במידה ויעמדו בקריטריונים המקובלים של מדעי החברה והרוח. כאן בולטים הליקויים כמעט בכל היבט, בעובדות האמפיריות שלא קיימות (שעדיין לא הבאת לנו הוכחה אקטואלית אחת), במתודולוגיה שחסרה, בדלות העיון בספרות המקור ובהבנה שגויה של מה שכבר מובא ולבסוף בגיבוש כל הליקויים הללו לכדי תיאוריה שלא תורמת דבר וחצי דבר להבנת תנועת חב"ד כתופעה סוציולוגית או כמקור ידע עיוני.

    למרות דבריך, מצטער, אני לא מזהה ריבוי מקורות בחסידות. אי אפשר באמצעות איבס ובנייה לא רלוונטית של טרמינולוגיות על-פי התניא להוכיח שהרבי חשב שהוא הקב"ה (אתה מוזמן לעיין במאות מראי המקומות בחסידות בספרי האחרון – "להכיר את הבורא").
    אם מזכירים התעלמויות, לא אני מתעלם ממאות אלפי ציטוטים, מאמרים ושיחות שבהם הרבי מליובאוויטש מסביר כיצד להתקרב אל הקב"ה באמצעות תורה ומצוות ומסביר את הרעיונות שאתה מבין הפוך. ובכלל בולטת ההתעלמות מהמגמה הכללית של התנועה (אתה חושב שהרב ברוד או המשפיעים החשובים ביותר בחב"ד, הרב יואל כהן (החוזר הראשי) והרב וועכטר יסכימו איתך? זה ממש לא סיפור לקפוץ אליהם. הם זמינים, רק כדאי להכין שכפץ).

    בכל דבר יש עיקר ויש טפל, אם הרבי חשב כפי שאתה מציין, אזי כל חסידיו אמורים לחשוב כך (ולא סביר שהיו מתביישים בכך, כפי שהמשיחסיטים אינם מחביאים הכרזות כגון 'יחי המלך') ועדיין לא הבאת דוגמה לאדם אחד נורמלי מהחסידות שחושב כך, או שחושב שהרבי חשב כך. זה העיקר.

    ועוד, 'גיוס' חלק מהשמות וכהנה טריקים רטוריים, כמו האשמה ביהירות, באמונה על חשבון נאמנות למחקר, אינם יכולים להוות תחליף לטיעונים והוכחות, ולכן אני לא מוצא ערך להשיב להם. ובכל זאת, אני מוכן לקפוץ איתך לרב גינזבורג, לרב מאזוז או כל מי שהזכרת ולשאול האם הם חושבים שהרבי חשב שהוא הקב"ה.
    התשובה יכולה להיות מעניינת.
    לגבי הרב עובדיה, איך ייתכן לקבל את חב"ד ולדחות רק את עניין תפיסת הרבי כקב"ה? הלוא זה עניין כל כך עיקרי וקריטי שמחייב לדחות מגדר היהדות כל מי שחושב כך. אני מזכיר את ההקשר הפוליטי של ש"ס והרב שך בשנות ה-90, ומעניין יהיה לשמוע את דעתו היום.

    לגבי הרב מאזוז, דבריו לא מהווים בשום דרך או צורה הוכחה למה שהרבי חשב. ואני לא יודע במה הוא נתקל, אבל אתה לא חוקר המאה ה-13 שאתה צריך להסתמך על מה הוא פגש. קדימה צא ותביא הוכחות בעצמך, טלפונים, וכתובות. כאמור ממה נפשך, אם התופעה כה נפוצה למה אתה צריך להסתמך על עדות מביקור בדרום אפריקה.

    ביחס להערותיך: לגבי ההיכרות עם המושג צמצום כפשוטו ושלא כפשוטו – תחליט אם אתה מנתח את החסידות או את מי שתופס את הצמצום כפשוטו, ואיך מכך שאצל הרבי ההעלם וההסתר אינו מבטל את הקשר המיידי לדרגות הגבוהות באלוקות יש הוכחה לכך שמישהו חושב שהוא הבורא.
    הוא אשר אמרתי, ונדמה כמיותר לחזור, אתה הופך על ראשה את כל תפיסת האלוקות על-פי חב"ד.

    לגבי היעב"ץ והדיון המוזכר, למרות שאולי מיותר להתמודד שוב ושוב עם אותן האשמות – שהחסידים הפכו את האלהת הצדיק 'לסממן פוטנציאלי לחברה שלמה' (עמ' 177). ככלל, התרומה הגדולה ביותר של חסידות חב"ד בכלל והרבי בפרט במישור המתודי-תורני הייתה לנסח רעיונות תורניים בצורה שיטתית, מובנית וברורה. אז איך היכולת לגבש רעיונות שונים ממקורות מגוונים (שאתה עצמך מביא) למשנה ברורה הופכת להוכחה לטענות אחרות (סממן פוטנציאלי…'. וגם לא ברור הניסוח – מדובר בסממן או פוטנציאל שעתיד להתגלות. אם זה רק פוטנציאל, אז מה הערך במאמר). גם במחקר, אי אפשר להביא הפניות ולהוכיח באמצעותם דברים אחרים לגמרי.

    ולגבי המובאה האחרונה, אז הרבי הוא ממוצע, עצמות ומהות או הקב"ה? הקב"ה נכנס בתוך גוף, זה מה שאתה אומר? ויעלה על הדעת שמישהו יקבל סברה כזו, במחקר או מחוצה לו?
    ב"ה לגבי דבריך האחרונים.
    יחיאל

  12. יחיאל היקר,
    אני מצטער אם הבנת שאני מאשים אותך ביהירות. רק העליתי ציטוטים מפורשים של הרב מאזוז, מובאה של הרב עובדיה בקולו, מובאות רבות של הרבי עצמו ושל הרב וולפא ואחרים.נדמה לי שעל כך שהויכוח לגיטימי אין עוררין. ונדמה לי שכל מי שרוצה להעמיק ולבחון את טיעוני שני הצדדים יפנה למאמר עצמו ויעיין ששם הפירוט רב, ושפע המקורות, אפילו זה שהובאו בתגובותי כאן, אינו מותיר מקום לפרשנות שלך לדעתי. לגבי הסיפא של דבריך, "אז הרבי הוא ממוצע, עצמות ומהות או הקב"ה? הקב"ה נכנס בתוך גוף, זה מה שאתה אומר?" – זה לא מה שאני!!!! אומר. זה ציטוט מפורש!!! מדברי הרבי, והרבי עצמו אמר על אתר שאפילו שיש עוררין על השקפה זו הוא אומר אותה בפירוש. ועוד אף זאת, לא מצא הוא כל צורך להבהיר את הדברים בכיוון ההסבר שלך, אלא החמיר את הפרשנות בהערה לעוד מקורות וכו'. ואולי זה אומר הכל… שוב, אני מתנצל אם נשמעתי כמאשים ביהירות, ולא זו היתה כוונתי.

    כל טוב
    אלון

    • כמובן שהרבי אמר זאת. וזה מה שאני מנסה להסביר.. אם הרבי הוא ממוצע (דרך אגב הקודם, אז גם הוא הבורא.. אנחנו ממש פגאניים מרובי אלים:))), הוא מקושר לעצמות ומהות, והוא נמצא בתוך גוף, אז איך הוא יכול להיות גם הקב"ה? הממוצע, שהוא דבוק בעצמות ומהות, למעלה מדרגת סובב, מתגלה בתוך גוף, אבל הוא זה לא הבורא, אלא בטל אליו, וזה כל ההבדל בין שבתאות ליהדות.
      נראה לי שאמרנו כבר את רוב הטיעונים, ובבדיחות, עכשיו רק נותר לפרסם לכל החב"דניקים שחשבו שיש להם ממוצע ויש להם בורא, שהבורא הוא הממוצע, ובעצם הדיון אם הרבי הוא המשיח, היה בחזקת משיח או לא זה ולא זה, בכלל לא רלוונטי כי הרבי הוא בכלל הקב"ה.
      בכל מקרה, אני מקווה ומאמין שהעניינים יסתובבו כך שמתישהו יצא תחת ידך מאמר מתוקן ומתקן, המתאר בצורה נכונה ומקובלת את האמונה החסידית ומקום הצדיק באמונה הזאת.
      כל טוב גם לך,
      יחיאל

      • והחשוב, השיחה שהבאת נאמרה עוד לפני שהרבי הפך לנשיא (אז איך יכול להיות שהוא מדבר על עצמו?), חודשים בודדים אחרי שהרבי הקודם הסתלק. עניין ה'לא מקשים על ממוצע', ועניין ההרגש מתייחסים בכלל לשאלה שנשאל קודם לכן (ומפליא איך בונים על קריאה שגויה זו תלי תלים של רעיונות).
        והמשפט שהשתמשת בו כדי להוכיח את הרעיון נחתם בדברים: 'ובמילא, אצל החסיד, הוא והרבי והקב"ה כולא חד". אם ניתן להבין מכך שהרבי הוא הקב"ה, ניתן להבין גם שאני הקב"ה. כל בר דעת מבין כי מדובר על הביטול של החסיד והרבי כלפי הקב"ה. ביטול ההופך אותם להיות אחד עם הבורא, שזו עיקר עבודת ה'.
        הנה קטע השיחה המדויק משנת ה'ש"ית, למי שרוצה לבדוק בעצמו את הבנת הנקרא שלו. והנה השיחה כולה.

  13. http://tomerpersico.com/2010/09/02/rabbi_as_god/

    http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=96&topic_id=965071&forum_id=1364

    שני דיונים קצת יותר רציונאליים על המאמר הנ"ל… למעוניינים להרחיב קצת יותר… מומלץ לעיין גם בתגובות – חלקן של חסידי חב"ד.

    • יותר רציונליים? כנראה זו שיטה, אבל ההגדרות שלך לרציונליזם בהחלט חדשניות, כנ"ל לגבי הערך של טיעונים ועובדות. בלינק הראשון רשימה של פרסיקו (שבאופן אוטומטי נגד הדת בכלל וחב"ד בפרט) שמתארת את המאמר שלך, ללא כל תוספת מחקרית או עובדתית, הלינק השני מוביל לדיון בחדרי חרדים בו מצוטטים שוב המאמר שלך ושל פרסיקו, ומתנהל בו ויכוח לגבי עבודה זרה. איפה כאן ההרחבה, הרציונליות או הענייניות? ובעיקר היכן כבר ההוכחה לדבריך או הטענות הענייניות והסדירות הלוגית לגבי תפיסת הבורא?
      במקום להיצמד לטעות, אולי כדאי להתחיל מהתחלה, לעשות ברור מושגי אמיתי, ולבדוק האם באמת מדובר בהתגשמות האלוקות בגוף בשר ודם, רחמנא לצלן, או בביטול של הגופני כלפי הבורא עד כדי דבקות בו. שזה ממש ההפך הגמור.
      בהצלחה

  14. חשתי אכזבה עמוקה מחוסר ההבנה של מר אלון דהן במושגים עדינים ודקים כאלה, ועל מתן פרשנות מגושמת ואבסורדית כל כך.

    זה מזכיר לי את ההבנה השטחית של "חוקרים" למיניהם שמצאו נקודת השוואה כביכול בין שיטת ספר התניא לבין שיטת שפינוזה, ולא השכילו להבין את הניגוד הקוטבי שביניהם. כי בעוד ששפינוזה טוען שהטבע הוא בעצם האלוקים, טוען ספר התניא בדיוק את ההיפך – שאין לעולם שום מציאות משל עצמו וכל כולו בטל לאלוקות.

    אותה אי הבנה בדיוק נפרשת לעינינו במאמרו של דהן ובתגובותיו כאן, והוא מגשם את המושגים ומגיע למסקות הפוכות לגמרי מהכוונה המקורית.

    בעיקר מקומם הניסיון לטעון כאילו יש כאן איזה חידוש מקורי של הרבי מליובאוויטש זי"ע, בשעה שכל הספרות החסידית לדורותיה מלאה ברעיון זה, שכל כולו בא לבטא את הביטול המוחלט של הצדיק לקב"ה עד שאין לו שום מציאות משל עצמו, ולכן הוא יכול להיות כלי להשראת השכינה.

    אני קצת חושש להביא דוגמה עוד יותר "נועזת", כי החוקרים הבורים עלולים להסיק גם מזה מסקנות מופרכות. אבל בכל זאת אביא אותה.

    הנה בספר המאמרים תרס"א של אדמו"ר הרש"ב (תר"ס-תרס"ב ע' 197) נאמר: "מציאות היש דעולמות ונבראים הוא בחי' העצמות דא"ס ממש". אז קדימה, שיקום חוקר ויבנה תזה שאדמו"ר הרש"ב טען כי אפשר להתפלל לכל פריט בבריאה מאחר שהוא "בחי' העצמות דא"ס ממש"…

    ויותר מזה, הרבי מליובאוויטש זי"ע כותב שכל יהודי הוא בבחינת עצמות אין סוף, וזה לשונו: "משא"כ בישראל – מציאותם גופא הוא, כביכול, העצמות" (לקוטי שיחות חלק י"ב ע' 75 בשולי הגליון).

    וכך אפשר לשלוף קטעי ציטוטים מפה ומשם, להוציא אותם מהקשרם וממשמעותם האמיתית, ולכתוב מאמרים שאינם אלא גילוי פנים בתורה שלא כהלכה.

    בקיצור, עדיף שכל החוקרים האלה ילמדו את הדברים לעומק ואז יבינו עד כמה מופרכות כל המסקנות התמוהות הללו.

    צריך להודות שהבורות וההבנה המגושמת אינן נחלת חלקם של חוקרים מהאקדמיה בלבד. גם כמה בעלי תשובה שהתקרבו לחסידות חב"ד ולא שימשו כל צרכם תפסו מושגים כאלה בהבנה מגושמת ושטחית, ופרסמו דברי שטות והבל, ואח"כ על הבורות שלהם בונים החוקרים.

    אם היו ישרים והוגנים היו מציינים החוקרים שזו תופעה שולית שבשולית, הנובעת מבורות ועם-הארצות, ואינה מייצגת כלל וכלל שום זרם משמעותי בחסידות חב"ד. אבל הם מחפשים כותרות רעשיות ופופוליסטיות, ולכן הם מעוותים את המציאות, ובונים מגדלים פורחים באוויר, שאין להם שום קשר למשנתה העמוקה של חסידות חב"ד ולתורתו המופלאה של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.

  15. ד"ר דהן, אני מצטער מאוד שאתה מעדיף ללכת לתחומים בהם יש לך אהדה גדולה יותר ולא להתמודד עם קושיות של ממש על המחקר.

    במחקר, ככל מחקר מדעי, אנו חייבים לבדוק את מבחן המציאות. ברגע שתיאוריה, יפה ככל שתהיה, מתבררת כלא עומדת במבחן המציאות, הרי שככל הנראה היא שגויה.

    לטענתך (שזוהי האסכולה החסידית ולה הטיף הרבי מלובביץ' זצ"ל), הרי ש:

    על הרבי היה להתפלל אל חמיו (עליו אמר "עצמות ומהות…")
    על החסידים להתפלל אל תמונתו של הרבי, ולומר "יחי אדוננו מורנו ובוראנו", אמירה שכפי שאתה מודה בעצמך נאמרת על ידי – לא מיעוט שולי אלא קומץ הזויים שניתן לספרם על יד אחת!

    בפועל שני הדברים האלו לא קרו.

    האם זה גורם לך לחשוב מה לא בסדר בתיאוריה שהעלית? כיצד למרות שכביכול הרבי מלובביץ' הטיף לאלהותו, החסידים לא הבינו את המסר אך קיבלו מסר הפוך לחלוטין?

    אך אתה מעדיף להתעלם מעובדות, לנסות לנתח טקסטים בצורה מעוותת, ולטעון כי זהו מחקר מדעי.

    מר דהן, סליחה על הבוטות. זה לא מחקר מדעי, זו הטפה עם אג'נדה קבועה מראש.

  16. הנה לנו הוכחה מוחצת שבאקדמיה ישנם בורים גמורים, שעוד מוצאים לנכון להתגאות בבורותם …

    ד"ר דהן הוא לא הראשון וכנראה גם לא האחרון. דוד ויצטום ערך פעם סדרת טלויזיה בה הוא ראיין פרופסור מכובד שהסביר את גדלותו העצומה של הגאון מוילנה בתורה, לעומת תלמידי חכמים אחרים בדורו. הוא הסביר שכולם למדו רק חלק מהספרים, לדוגמה, רק את התלמוד הבבלי, אבל הגאון מוילנה למד גם את התלמוד הירושלמי, וגם את המדרשים ועוד ספרים..

    אין יותר מהסבר מגוכך זה כדי לשקף את כסילותו של הפרופסור המדופלם, ואין יותר מדבריו של דהן כדי ללמד על בורותו.

    לגבי הרב עובדיה – ציטוט הדברים כיום כמביעים את דעתו, מהווה עדות לחוסר יושר, וכנראה שזו תולדה של ההתגאות בבורות.
    אין זה מן הראוי לפרסם שרב גדול כמוהו נפל קרבן לעדויות שקר וסילופים שהוצגו בפניו, בשעה שהוא עמד על טעותו מאוחר יותר, ושינה את יחסו מהקצה את הקצה. אפשר לעיין בעלוני ש"ס שנדפסו מייד אחרי ג' בתמוז תשנ"ד בהם מופיעים מאמרי הערכה לרבי, והדברים ידועים.

  17. שלום רב
    קראתי בעיון את כל התגובות של יחיאל הררי ושל אלון דהן
    ולבקשתו של יחיאל שיביא הוכחות לאמיתות דבריו
    לא הייתה תשובה מצד אלון דהן ..
    אלא המשך מילים ומילים ..

    אי לכך אלון לא ערך מחקר רציני אלא ראה מספר דברים
    ונתן לדמיון הפורה שלו לפרוח ולהמציא דברים שהם לא קיימים .
    ולגביי מהות העניין האמיתי של הרבי .
    לפני כל ביקורת מכל סוג שהוא מאחר והעניין הוא כה גדול ונעלה . ראוי להכנס ממש לעניין ליד אלו שבתוך העניין הזה —ללמוד ללמוד ולהקשיב ללא ביקורת .
    ורק אחרי זה להמשיך עם ה"המחקר" ..

  18. יחיאל היקר,
    נדמה שאתה לוקה באותה בעיה שבה אתה מאשים את אלון דהן. כלומר, גם אתה לוקח תורה עמוקה ומגוונת ומנסה לתת לה ביאור קוהרנטי במאמר אחד ולא מורכב במיוחד. כנראה שהמתודה שאתה משתמש בה איננה שונה מהותית מהמתדה של אלון.
    בנוסף על כך, לא התייחסת בכלל לחוקר המרכזי(יחד עם משה אידל) היום בקבלה פרופסור אליוט וולפסון שכתב רק לאחרונה ספר שיטתי מקיף וארוך שסוקר את כל הוגי חב"ד בנוג להיבט המשיחי ודווקא הגיע לתוצאות הפוכות מאלון.
    דבר אחרון, חסרה גם התייחסותך לפרשנות הגינזבורגית לחב"ד ולמשיחיות שבודאי ובודאי יותר ממה שהיא "נאמנה" ל"אמת" החב"דית(שגם בה תלוי איזו משפחה ואיזה רב חב"די שואלים) היא מעידה על מגמות שקיימות בהגות זו.
    לכן, ניתן לומר, בצורה הכי כללית שאפשר, שבחב"ד כל אחד רואה "כפום מה שמשער בליביה", מכאן שלא רק במחקר האקדמי ישנן נטיות לב והנחות פוליטיות-הגותיות לכתחילה, אלא גם(אבוי) בעולם הלמדני-תורני -ישיבתי-חסידי-קבלי. עיין רק לאחרונה בפירושיו של המקובל החסידי הברסלבי הרב ר' יצחק מורגנשטרן על שער היחוד והאמונה.

    • מאיר היקר,
      1. לעניין העיקרי – אתה בהחלט צודק שכל אחד רואה את הדברים במשקפיו הוא, אבל אף אחד, ואני מדגיש, אף אחד בחב"ד לא חושב שהרבי הוא הקב"ה. זה הטיעון המרכזי של דהן. וזה הטיעון שחסר כל אחיזה במציאות ומתבסס על הבנה מוטעית של הרעיונות.

      2. אתה אולי מתבלבל, אבל לא אני כתבתי מאמר המבקש להוכיח שהרבי חשב שהוא הקב"ה או שחסידיו חושבים כך. אני פרסמתי רשימת ביקורת בבלוג שמיועד לגולשים חסרי זמן שמבקשים להעמיק קצת פה ושם. אתה כמובן לא מצפה מרשימת ביקורת בבלוג שתעמוד בקריטריונים הנדרשים ממאמר אקדמי בן 40 עמודים בכתב עת (שלהבנתי מבוסס על הדוקטורט של דהן).
      ובכל זאת לא ברור מדבריך מהם הקריטריונים לכתיבה לוגית טובה ומה נחשב למורכב ומה לפשטני. בכל מה שאני כותב אני חותר להפשטה, ולכך שהקוראים יבינו את הדברים ולא יסתבכו עם ניסוחים מפותלים, בעלי סדירות לוגית קלוקלת. רוצה לומר, גם תגובת ביקורת על ביקורת למאמר, אינה יכולה להישאר מופשטת וכללית. אתה מוזמן לגעת בנקודה ולהצביע היכן אתה חושב שהדברים שהצגתי פשטניים והיכן דרושה התמודדות מורכבת יותר, שתעזור לבחון את התזה המרכזית של דהן.
      בנוסף, אם בהרחבה אתה חפץ, אתה בהחלט מוזמן לעיין בספר החדש שכתבתי בנושא, המתאר בהרחבה את תפיסת הבורא בחסידות.

      3. אני לא מבין כיצד הרב גינזבורג רלוונטי לעניין הנדון? הרי דווקא את הרב גינזבורג האשימו במשך שנים ארוכות שהוא מקים לעצמו חצר ויש הרואים בו עצמו משיח וכהנה. את עבודת הדוקטורט כתבתי בין היתר על הרעיון המשיחי והפצתו אצל הרב גינזבורג. נדמה לי שקראתי כל מה שכתב עד שנת 2005 ומעולם לא מצאתי שם משהו אפילו קרוב למה שמתאר דהן.

      4. שמעתי על, אך לא הספקתי לקרוא את הספר המדובר של פרופ' אליוט (כנראה משום שבאחרונה אני משקיע יותר בלקרוא את מאשר על), אבל אפשר היה להתפלא אם היה מגיע למסקנות דומות לאלו של דהן. בכל מקרה בעידודך אעיין בהזדמנות קרובה.

  19. למגיבים שלום וברכה,

    כמה תשובות לכמה תמיהות:
    א. במאמר מודגש שחור על גבי לבן שלא מדובר בהקשקפת חב"ד אלא בהשקפת הפלגים היותר קיצוניים בחב"ד. זה שיחיאל ניסה לטעון שמאמר זה נועד לפרוש את גישת חב"ד כולה לא נכתב כי אם ההפך הגמור (עמ' 149).
    ב. הטענה של הררי שנסמכתי על איבס בעניין זה איננה נכונה. אני הפנתי בהערות למחקרים של סיימון דיין, שערך מחקר שטח בסטמפורד היל בקהילת חב"ד שם ומצא שהעמדה הזאת, לפיה הרבי הוא אל ומותר להתפלל לתמונתו, קיימת גם קיימת ביותר מקהילה אחת.
    ג. ספרו של דיויד ברגר, אליו הערתי, הוא ספר ביקורתי מאוד אבל נאספו בו עשרות ציטוטים, וקטעי עיתונות שפורסמו על ידי חסידי חב"ד מהזרם האלוקיסטי – כינוי שלו ושל דיין המכנה אותם בוראינוניקים – המלמדים על תפילה לרבי כאלוקות גמורה.
    ד. אני, בניגוד לכותבים כאן, לא יורד לשפת רחוב ולא משמיץ איש, כולל לא את האלוקיסטים. אני סבור שהשקפתם נולדה מפרשנות מסויימת בדברי הרבי עצמו והיא איננה נובעת מבורות כלל וכלל על אף קיצוניותה.
    ה. הררי ביקש 'הוכחות' ו'מספרי טלפון'. נו שויין. אני בקשר עם אנשים כאלו יום יום וזה לא רק שלושה 'מטורפים' כפי שהררי טען כי אם אנשים נורמטיביים לחלוטין, בעלי השקפה 'קצת' חריגה. לא רציתי לצרף משום כבוד התנועה וכבוד החסידים, אבל במאמר – שאיש ממגיבים לא קרא – ישנן הפניות מוערות למחקרים העוסקים בכך והזכרתי שניים לעיל ובהם ציטוטים למכביר מעשרות בני ובנות הפלג הזה.
    ו. כלל לא משנה מתי נאמרו דברי הרב עובדיה, ומי שטוען על התיישנות דבריו ודברי הרב מאזוז טועה ומטעה. הרב עובדיה והרב מאזוז לא דיברו נגד תנועת חב"ד כתנועה אלה נגד האלהת בשר ודם. הם הבינו ומבינים זאת כך עד היום ואין תפוגת תאריך לדברי תורה… כך שאינני מבין מה עניין יושרה לכאן.
    ז. כאמור, איש מהמגיבים לא קרא את המאמר, אבל אני חייב לומר, שבעיני כשהרב וולפא אומר שמותר לתלות את תמונת הרבי ולהתפלל אליה – בציטוט מפורש לעיל – יש בזה משום הוכחה לצד שאר המקורות מכולם התעלמו המגיבים בשיטתיות. יחד עם זאת, משום הדחק אני נאלץ להביא רשימה חלקית ביותר של מקורות למטה, מן הארץ ומן העולם כדי להבהיר שהשקפה זו קיימת. היא לא נובעת מבורות, וציטוטים רבים מרבנים ומחסידים המחזיקים בה ממלאים למכביר, את ספרו של ברגר אליו הפנתי.
    ח. כאשר בעיתון מרכזי כמו בית משיח מופיעה תמונת הרבי ותחתיה כתוב: 'זה אלוקינו לו חיכינו', כפי שהעיר כבוד הרב מאזוז שליט"א, אינני סבור שמדובר בשוליים.
    ט. יובהר כי דעתי בעניין 'צימצום לא כפשוטו' שונה לחלוטין מן הדעות שהושמעו כאן, ונדמה לי שהכותבים לא עיינו ולא הבינו דבר וחצי דבר במשמעות העמוקה של מושג זה: אין בנמצא כלל מציאות לבד ממציאות הקב"ה. זה עניין צמצום לא כפשוטו – לית אתר פנוי מניה, ואלעס איז גוט וגאט איז אלעס. ועיינו במאמר ובציטוט הצמח צדק לעיל. כל מה שהובע כאן כאילו המציאות והקב"ה הם שני דברים נבדלים איננו תואם השקפת החסידות ועל דבר פשוט כזה צריך לנהל ויכוח נפרד.
    י. למרות האמור, ועם כל הצער על הפגיעה במי שנפגע – אם כי מי שקרא את המאמר לא הבין ממנו שהוא אנטי פלג כלשהו בחב"ד, כולל האלוקיסטים – האמת חשובה לי יותר מכל, ועל כן אני ממשיך לאחוז בדעתי ובנוסף אני מצרף מעט מזעיר מקורות אינטרנטיים נגישים, שאני מניח שרוב המגיבים לא יעיינו בהם כשם שהגיבו על מאמר שלא קראו, ורק לצורך התיעוד… ובהם תיאור השקפת האלוקיסטים. אגב, לאחד הבלוגים, של הרב אריאל סוקולבסקי, קוראים: rebbegod… וזה בלוג של רב חב"די, אלוקיסט, מארה"ב עם קוראים ותומכים רבים… לעיל כתב הררי: "בוא נסכם שמי שלא יצליח להשיג מניין של אנשים שיסכימו עם הרעיונות שהוא מביע, יפרסם מאמר התנצלות". אל דאגה, למרות שפע התומכים בעמדה זו, שרק מקצתם נזכרים למטה, אני לא מצפה לשום מאמר התנצלות.

    בברכת שבוע טוב
    וקריאה מהנה
    אלון

    http://www.informaworld.com/smpp/content~db=all~content=a713650634~frm=titlelink

    http://rebbegod.blogspot.com/search/label/Calling%20Rebbe%20%20G-d.
    http://www.haaretz.com/news/the-lubavitcher-rebbe-as-a-god-1.212516

    http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2294399&forum_id=4142

    http://www.moshiachlisten.com/heresy.html

    http://yediah.blogspot.com/2006/05/chabad-rebbe-god-and-pantheism-dangers.html

    http://www.icjs.org/resources/reviews/rebbe.php

    http://haemtza.blogspot.com/2007/01/new-christians.html

    http://haemtza.blogspot.com/2007/02/rebbe-worship.html

    http://www.moshiachlisten.com/history.html

    http://www.museumstuff.com/learn/topics/Elokists

    http://galusaustralis.com/2009/07/769/whos-got-moshiach/

    http://www.moshiachlisten.com/schneer.txt

    http://haemtza.blogspot.com/2007/10/rabbi-dr-david-berger.html

    http://failedmessiah.typepad.com/failed_messiahcom/2007/02/the_lubavitcher.html

    • אלון היקר,
      א. ברוך השם שההר הוליד עכבר ועכשיו מדובר רק בפלג היותר קיצוני. לא כך כתוב בעמ' 149. שם כתוב "חסידים רבים" (למה בכלל לכתוב דוקטורט על פלג קטן וקיצוני כל כך? ומה קרה לטענה שהרבי טען זאת על עצמו? אם הייתי יודע שאתה מתכוון רק לכמה משוגעים, מן הסתם לא הייתי מתאמץ לכתוב את רשימת הביקורת הזאת).
      ב. לא טענתי טענה לגבי איבס (צריך להבדיל בין טענות לעמדות, הערכות וכהנה), הבעתי עמדה שאינה מתלהבת מהמקורות "בחסידות". מבלי להעליב, קריאה במאמר לא מעידה על העמקה בתורת החסידות ובפניה הרבים (לא ברור איך ברגר או חוקרים אחרים שייכים לעניין. מברגר אתה גם לא יכול ללמוד אודות האוטנטיות של תפיסת הבורא בחב"ד, ולכן כתבתי מקורות בחסידות ולא מקורות אקדמיים ביקורתיים).
      ג. אני לא יודע מהיכן אתה מסיק שהמגיבים לא קראו. לי דווקא נראה שכן. אבל לא נראה לך מוזר שחב"דניקים יצטרכו לקרוא מאמר שמוכיח להם שהם חושבים שהרבי הוא הקב"ה? אני במקומם, וללא סקרנות לגבי התפתחויות מחקריות לא הייתי אפילו ניגש למאמר שכזה.
      ד. לא אכנס לדיון על ברגר וכו' (אולי בהזדמנות אחרת, נראה פחות רלוונטי לרשימה זאת), אבל מה הערך בלשכתב ספר ישן שלו, שזכה לביקורות ועימותים מכל הכיוונים, וששום חסיד לא יסכים עם הכתוב בו. לפי ההיגיון הבריא, אם היית כותב מאמר נכון, אף אחד לא היה צריך להתבייש באמור, אלא להתגאות בכך שניסחת נכון את האמונה החב"דית.
      ה. לא קונה את הסיפור על החברים שלך. ובכלל אם הם כל כך מאמינים שהרבי הוא הקב"ה, אז אדרבה, לכבודם תפרסם את שמותיהם. מה, הם מתביישים באמונתם?
      ו. אני בניגוד לרב עובדיה חושב שצריך לנדות מקהילת שומרי אמוני ישראל כל מי שסבור שהרבי הוא הקב"ה. ואם אתה מכיר כאלה, אתה רשאי למסור להם זאת בשמי (ועדיין לגבי הרב עובדיה זו פליאה כל כך גדולה שהוא מאמין שהרבי חשב שהוא הקב"ה ובכל זאת הפך עם השנים לתומך כל כך נלהב שלו ושל החסידות).
      ז. התייחסתי כבר לרוב הציטוטים שהבאת ואתה חוזר עליהם שוב, ולא נראה לי שיש צורך לחזור על הדברים. בייחוד בכך שלא הוכחת בשום שלב ובשום דרך את הטענה המבזה שהרבי טען שהוא הקב"ה. יחד עם האמור, אני לא שם את עצמי כדובר חב"ד. הטענה המרכזית שלי היא שאתה טועה בקריאת תפיסת הבורא בחסידות על פי התניא ועל פי הרבי (וכל הרביים שבדרך), ומכאן טועה גם בהבנת רוב החסידים. אל תופעות אחרות שעשויות לעורר מחלוקת; תרעומת; ביקורת – אני לא מתייחס כאן.
      ח. אני קצת עמוס מדי מכדי לעיין בכל ההפניות שצרפת. ממה שהתרשמתי מדובר על משיחיותו של הרבי. אבל כאמור אם אראה בכך ערך אעיין לעומק ואגיב. כרגע אם מסכמים, אתה בכל מקרה מדבר על פלג מאוד קטן, שבעיני אם בכלל קיים הוא אפילו לא שווה התייחסות. כך שממדי המחלוקת הצטמצמו עד מאוד. ועדיין, מה הבעיה להביא תגובה של עשרה אנשים (בוא ניפגש נרים טלפון לרב וולפא ונשאל אותו לדעתו בנושא, למרות מה שקראת, או בוא ניסע יחד לצפת וננסה לדוג את אותם עשרה עליהם אתה מדבר. אם נצליח – מאמר התנצלות מובטח, אז אולי שווה המאמץ).
      כל טוב,
      יחיאל

  20. שלום יחיאל,

    א. להלן הציטוט המדוייק!!!, כדי למנוע אי הבנות: "אל האמונה הזאת (=המשיח וחזרתו השנייה), הוסיפו הזרמים היותר רדיקליים!!! בחב"ד, את האמונה שהאדמו"ר האחרון לא נפטר ושהוא אינקרנציה אלוהית המתקיימת כעת כבעבר… ההכרזה 'יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד' זכתה לווריאנט בכיוון האלוהי בקרב גורמים חב"דיים מסויימים!!! בעיקר בצפת!!! כאשר הומרה בהכרזה 'יחי אדונינו מורנו ובוראינו'…". (עמ' 149 במאמר). כלומר שחור על גבי לבן מודגש שאין זו עמדה רשמית של חב"ד אלא עמדת הזרמים היותר רדיקליים וכו'. זה דבר שניסיתי להסביר לעיל ומשום מה כתוב במאמר, והובן על ידך אחרת לחלוטין!!!.
    ב. העניין המרכזי נועד להדגיש שלא מדובר במשוגעים או באנשים טפשים. חלקם תלמידי חכמים אמיתיים אשר פרשנות מסויימת בדברי הרבי זצ"ל עצמו הובילה אותם להיכן שהובילה. לא מדובר כאן בעמדת חב"ד אלא בעמדת הזרם הזה כפי שהודגש יותר מפעם אחת במאמר, ואני חושב ששבעים פנים ויותר לתורת חב"ד, וגם הפרשנות הזאת ראוייה לעיון מחקרי.
    ג. איבס כלל!!! לא היה סמך בעניין זה, אלא סמך מצטרף למושגים בתיאולוגיה הקבלית חסידית של חב"ד ואין כאן מה להוסיף, פשוט מראה שצריך עיון נוסף.
    ד. כל הלינקים שהובאו, מדברים על הזרם שדיין במחקרו כינה הבוראינוניקים. כאמור הוא ערך מחקר שטח מקיף ושוחח והקליט חסידים מן הזרם האלוקיסטי בקהילת סטמפורד היל באנגליה. הלינקים האחרים מספקים מקורות נוספים לכך שקיימים גם קיימים מאמינים להשקפה זו, והשאלה אם מדובר בשוליים כלל לא מוטלת בספק והודגשה בפתח המאמר באופן ברור ומפורש. מי שרוצה להבין אחרת כמובן יכול אבל לטעון שאני בקשתי לבסס את השקפת חב"ד כולה זה במקרה הטוב אי אמירת אמת.
    ה. ברגר לא הובא במאמר בגלל עמדותיו הביקורתיות. הוא הובא משום שבספרו ובמאמריו הוא אסף עדויות שטח, בעיקר כתובות, של אנשים המאמינים שהרבי הוא אל. גם ברגר וגם אנוכי הקטן לא טוענים שזו עמדת חב"ד הרשמית. אבל איננו מתעלמים מן הזרם הזה. אני, במקום לבזות את בני ובנות הזרם האמור, מבקש לחקור ולבחון כיצד צמחה השקפתם. ומתברר שהם כלל לא טיפשים או חסרי בינה כפי שניסו לרמוז. יש וצריכה להיות מחלוקת ל דבריהם, אבל מכאן ועד דמוניזציה שלהם הדרך רחוקה מאוד.
    ו. אתה עמוס לעיין בהפניות, אבל אני מקווה שקוראיך קצת פחות עמוסים ויווכחו לדעת שקיימת השקפה כזו, ואותה התכוונתי לתאר כמובא בציטוט לעיל.
    ז. אני באמת לא מצפה למאמר התנצלות. אולי סיפור ימחיש זאת: לפני הרבה שנים כתבתי מאמר בספר 'שי ליוסף' שנכתב לכבודו של מורי ורבי הפרופ' יוסף דן. המאמר עסק באספקט מסויים במשנת חב"ד ובמשיחיות, ומאז עבר זמן, למדתי וזכיתי להעמיד תלמידים הרבה שגם מהם למדתי, והבנתי שטעיתי בדברים שכתבתי שם. בדוקטוראט שלי יש פרק שלם המפריך את עיקרי טיעוני במאמרי האמור, והפרק הזה היה קשה בעבורי כקריעת ים סוף. להפריך מאמר שאני עצמי כתבתי לא היה דבר קל, ואני לא חושב שאני יכול לצפות ממך למאמר התנצלות משום שצריך אתכפיא רבה בעבור זה.
    ח. אתה חוזר ואומר שיש קשר בין המאמר הזה לבין הדוקטורט שלי, וזה כמובן אי אמירת אמת פעם נוספת. אין ולא היה כל קשר בין האמור במאמר זה לבין הדוקטורט.

    כל טוב
    ושבוע טוב

    אלון

    • ידידי, מתנצל אם טעיתי בעניין הדוקטורט.
      נדמה שדי לקרוא את הפער בין התגובות הראשונות שלך לאלה האחרונות כדי להסיק שרשימת הביקורת עשתה את שלה.
      הרבי הוא כבר לא הקב"ה, ובסוף תכיר בכך שגם השלושה וחצי אנשים שעליהם שמעת לא שייכים לחב"ד, מנודים מכל מסגרת, אסור להגיד אחריהם אמן וכו' וכו' והם לא יונקים משום פרשנות לגיטימית.
      (הנה פסק דין כנגד שלושת האנשים המדוברים עוד בשנת 98' ומאז לא שמעתי שמישהו שמע אודותיהם או מדבר עליהם). כך שבטח לא מדובר בתלמידי חכמים או באנשים שפויים וראויים ליחס או למחקר (אלא אם אתה פוקו :)).
      ובנימה חברית, כשומר מצוות אני מבקש ממך, אם אתה פוגש באנשים כאלה – אל תהיה נייטרלי. תוקיע אותם! תנדה אותם! תחרים אותם! האמונה שלהם אינה לגיטימית והיא חורגת מגבולות היהדות ובוודאי שאין לה דבר וחצי דבר עם החסידות.
      בהצלחה וכל טוב,
      יחיאל

  21. דבר נוסף, הרב עובדיה מעולם לא חזר בו מביקורתו. יחד עם זאת, הוא מעולם לא יצא נגד חב"ד כתנועה או נגד הרבי בכללות, אלא רק נגד ההשקפה המסויימת הזאת, כפי שהובעה בדבריו וכפי שחזר עליה הרב מאזוז. לטעון שהוא הפך לתומך של הרבי זצ"ל זה פשוט לא נכון. צא ולמד, מאז פרסם הרב עובדיה את הפסק הידוע שלו, בקובץ תורה שבעל פה כא, בעניין מסירת שטחים וכו', תהום נפערה בין שני האישים והיא מעולם לא אוחתה. יחד עם זאת, הרב עובדיה הקפיד בכבוד הרבי ובכבוד החסידות וכך גם היום. וכן, אני מכיר היטב את הציטוטים שנאספו משמו שמשבחים את הרבי. כל זה לא הופך אותו לתומך…

  22. נו שויין,
    יקירי, אתה מיחס גדולות ונצורות לרשימתך… אם תקרא תראה שמעולם לא הכחשתי את העובדה שמדובר בקבוצה מסויימת. לא זה לא רק שלושה 'משוגעים' כפי שאתה טוען וודאי אין מדובר כאן בתנועה שלימה וודאי אינני חוזר בי מדבר שכתבתי לעיל או במאמר. לגבי הנייטראליות, אומר כך: כאדם, יש לי דעות ואני מביע אותם במסגרות הראויות לכך. כחוקר, אין ואסור שתהיינה לי דעות. אין תפקידי להוקיע איש ואינני מוקיע קבוצה או אדם על דעותיהם. אינני איש הלכה לפסוק וממילא לא יקבלו הנשים הללו את פסקי גם לו הייתי איש הלכה. אני חוקר כמו אדם שהגיע מכוכב אחר ללא נטיות עד כמה שניתן. ביחס לדבריך, אתה מנסה להראות שינוי שחל בי ואין הדבר כן כלל. מדובר במצב בו קראת מאמר, הבנת מה שרצית, ולבסוף כאשר מביאים ציטוט מדוייק!!! המראה כי כבר בראשית המאמר מודגש שמדובר בזרם מסויים ומצומצם, אתה טוען שרשימתך חוללה פלאים. חסר לי כאן קצת יושר אינטלקטואלי, הרי כבר במאמר גופו הדבר מודגש באופן ברור ושאינו יכול להשתמע לשני פנים… אז מה השינוי כאן??? כחוקר, לטעון שלקבוצה זו או אחרת אין קשר ליהדות ואו לחסידות, זה לא מבטל את עצם קיומה ואין זה מתפקידי. מאמריו של סיימון דיין, ומאמריו וספרו של ברגר מלאים בציטוטים מכל רחבי העולם, של אנשים שעובדים את הרבי כהתגלמות האל בגוף בשר ודם. אינני רוצה להכביר מילים בעניין זה, התעלמות מקבוצה זו לא תעלים אותה, והיא בהחלט שווה מחקר על אף היותה קטנה. ודבר נוסף, אני לא חושב שהם טיפשים או משוגעים. השאלה ההלכתית נידונה באריכות במאמרי, סוגיית השיתוף והלכות ע"ז, ולזה כמו גם לדיונים התיאולוגיים ולפרשנותם, או לפרשנותם לתורת הנפש כלל לא התייחסת. למעשה רשימתך מתייחסת רק לחלק האחרון של המאמר, הכולל אולי ארבעה עמודים מתוך ארבעים!!! לא רציני, חובבני, קצת מעליב אבל אינני מבקש יותר מאשר זה בדיוק: ביקורת עלי ועל מאמרי היא לגיטימית!!! דיון על הבנת המאמר ותוכנו בהסכמה או אי הסכמה הוא לגיטימי. בשום אופן לא לגיטמי לסתום פיות ולאיים בתביעות. אגב, כדאי ומומלץ לקרוא טוב וללמוד היטב את מחקרי השטח בתחום ולהיכנס לבלוגים של הזרם האלוקיסטי. מדובר אמנם בזרם קטן, אבל הוא מאתגר את החסידות מבית ואת היהדות כולה מחוץ, וכחוקר זה מעניין מאוד. אני מניח שלפי גישתך גם השבתאות לא ראוייה למחקר, או הפרנקיסטים שהיו מיעוט שנולד מתוך השבתאות והפקיעו כל זכר ליהדות, בטוענה שהפרנקיסטים היו מיעוט מוקע. כמובן שזה לא רציני ולא ראוי… אני בעד פירסום כל תגובה נגד או בעד, ונגד כל צנזורה, אלא אם כן תגלה שעשיתי דבר בזדון וזייפתי מסמכים כפי שעשו אי אילו היסטוריונים חדשים… עד אז, אין תחום שהוא לא לגיטמי!!!

    כל טוב
    והרבה אושר
    בידידות

    אלון

    • אחי, מה נהיה עם ה'נו שוין' הזה. שנינו מזרחיים לא? אולי עדיף 'דחילק', או משהו בסגנון..

      אני עוצר לרגע את הפינג פונג הציני בינינו, ושואל ברצינות – אתה עדיין סבור שהרבי טען/חשב/סבר שהוא הקב"ה, עוד לפני שהתמנה ובמשך 40 שנות נשיאותו, ומי שלא הבין זאת לא הבין את הרבי כראוי?
      אולי אני לא מבין נכון את המאמר – אבל תוכל לחדד בבקשה במשפט אחד את שאלת המחקר העיקרית.
      כי איך שאתה מציג את הדברים כרגע, עולה הרושם כאילו רק חקרת איזה פלג קיצוני וזניח בחסידות ולא כתבת 40 עמודים על 'חבורת אלים' ו'סטייה מדרך הבינוני על-פי תניא' שקידם הרבי ב'חדשנותו' וכהנה.

      אם לא הבנתי נכון את טענתך העיקרית, ובאמת רק התכוונת לאותה קבוצה קיצונית, וכל המחלוקת בינינו היא באם מדובר ב-20 סוטים או ב-3, אז אני באמת מתנצל, לוקח את כל הדברים חזרה (וחבל שבזבזתי זמן יקר), משפר את כישורי הבנת הנקרא שלי ואפילו, כאמור, תומך במחקר עד מאוד.

      והערות צדדיות:
      1. מה הכוונה בחוקר אובייקטיבי או נייטרלי ערכית. הרי מרגע שהחוקר בוחר את מושאי המחקר שלו, בטח בתחום מדעי הרוח והחברה, הוא כבר מצביע על העדפות מסוימות ועל מידה של שיפוטיות. אין בחינה מחקרית נטולת הטיה ערכית, גם אם היא מוסוות או בלתי מודעת.
      2. אל תעלב מהביקורת. אני יודע שציפית שיתייחסו לכל מילה שכתבת, אבל 'נו שוין', יש מגבלות לרשימת ביקורת בבלוג, בייחוד כזאת שמנסה להתייחס לכיוון הכללי של המאמר. תעדכן אותי אם תזכה אי פעם לביקורת ארוכה מ-2000 מילה על ספר שתכתוב או מאמר שתפרסם, ושתתייחס לכל היבט תיאורטי שתצרף למחקר.
      3. לא יודע מה אתה מתלונן על 'סתימת פיות'. בינתיים כתבת בבלוג, שנועד להפיץ חסידות, לא פחות מ-10 תגובות ארוכות שאינן מחמיאות לחסידות, ולא צונזרת בשום שלב.
      4. אתה מבלבל את הטיעון שלי. אין בעיה לחקור תנועות אזוטריות. אך חשוב לדייק ולהבהיר שהם הוציאו עצמם מכלל החסידות, ורוב מניינה ובניינה של החסידות מוקיע אותם בכל שלב ובכל דרך. את ההבהרה הזאת אתה צריך להכניס למאמר, ואז לא יהיו כל טענות נגד מחקרך (לפי האנלוגיה שלך זה בערך כמו שגרשום שולם היה אומר שהבעש"ט הוא תלמידו של שבתאי צבי).
      רק טוב,
      יחיאל

  23. אלון מתעלם ממה שכתב שישנם בתי כנסת של חב"ד שמתפללים כלפי תמונת הרבי.
    נא להביא רשימה של בתי כנסת כאלו (זה לא יפגע באף לא אחד באופן אישי).
    למיטב ידיעתי קיימים כיום ברחבי העולם אלפי בתי כנסת (בין של הזרם המשיחי ובין של הזרם המרכזי) של חסידי חב"ד בהם מתפללים יחדיו עשרות אלפי בני אדם, ואין ולו אחד מהם שבו מתפללים לכיון תמונתו של הרבי.
    לכתוב על חסידות חב"ד המונה עשרות אלפי בני אדם, שה"חוגים הרדיקלים" שבה אוחזים שהרבי הוא האלוקים מצריך לפחות אחוז אחד (נניח כארבע מאות או חמש מאות איש בהערכה גסה) שיאמרו כך.

    נבקש את אדון אלון המלומד, לטרוח ולמצוא ארבעה בתי כנסת ברחבי העולם (אחד לכל יבשת) בהם מצהירים שמתפללים אל הרבי. או שמופיעה תמונתו על ארון הקודש. או שמשנים איזה נוסח בתפילה מהקב"ה לרבי.

    איך אפשר על יסוד שמועות, או אפילו יהודי או שניים שמר אלון מכירם, לומר שישנם "חוגים" כאלו בחב"ד?

    אפילו המשיחיים הקיצוניים ביותר, מהם המשתתפים בכנס שמר אלון נאם בו יבהלו אם יטיל עליהם מר אלון רפש שכזה. ואני – שאינני משיחיסט ב"ה – מכיר רבים מהם היכרות אישית.

    זה מזכיר לי וידאו שראיתי ביטויוב ששיח' מוסלמי מאשים את היהודים בהאנשת הבורא. לא הייתי מצפה מחוקר אקדמי (אא"כ הוא בור, או בעל אינטרסים) לרמה נמוכה כל כח של שיח. ההרגשה של כל מי שקצת יודע במה מדובר היא שצריכים להסביר למלומדנו שהשמש זורחת ממזרח.

  24. ד"ר דהן, במחילה, ההגדרות של האלוקות והגשמיות במשנה החב"דית הם הרבה יותר עדינות והרבה יותר דקות מהמוצג ב'ראשית'.

    רק לשם ה'רקע' (ללא התייחסות ספציפית ל'עצמות ומהות בגוף') עיין ב'לקוטי שיחות', ו', פרשת יתרו, שיחה שניה.

  25. נתקלתי לא מזמן במכתב מרתק של ראש ישיבה ליטאי אודות חב"ד והמשיחיות ולא ראיתי תגובה של חבדניקים על כך…
    רשמו בגוגל "מכתב הרב סגל בנושא חב"ד"
    לך יחיאל יש מה לאמר על כך?

  26. 'מאן פני האדון ה' דא רשב"י' קשה לתפיסה ככל שאתה מחובר לגשמיות ולאגו האישי שלך, גם 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' באותה האמונה ממש. להאמין שכל מילה ותנועה ממשה היא דבר ה' ממש קשה מאד לקרח ולעדתו שקשה להם לתפוס שאדם בשר ודם בטל לא-לוקות ברמה גבוהה שלא בערך מכל בן אנוש, כמעלת הזהב על הכסף ממש. זה חומר אחר שלא לפי תפיסתינו והשגתינו כאילו הי'ה עב"ם, חוצון מגלקסי'ה אחרת. ובלשון הקבלה נשמה דאצילות. למרות שכל הנבראים הינם חלק מהבורא ויהודים הם אפילו 'בנים למקום' משה רבינו הוא 'ממוצע' בין הבורא לנבראים. 'חציו ומטה אדם וחציו ומעלה א-לוקים' זה פשוט בלתי נתפס עבורינו יצורים בעלי אגו מפותח ויצרים פעילים.

    וכפי ששמעתי מחסידים 'למה אתה מפריד בין הרבי לקב"ה'? אם אתה עושה כך סימן שאתה מגושם ומאמין שהרבי נמצא חלילה ברמת ההגשמה שלך ממש. רחמנות עליך.

    אבל צריך לקבל את העובדות כפי שהן וכפי שהרבי מציג אותן.

    "צריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד

    עצמו הוא שלא בערך נעלה מכל אנשי הדור, שיהי'ה ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום-יום הכללית.. עד הנבואה העיקרית הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה – משיח – בא", בגאולה האמיתית והשלימה"

  27. עברתי על כל הפוסטים כאן. אני חושש שיש טעם בדברי החוקר דהן. הטענה העיקרית שטוענים כאן כנגדו היא שהוא לא מבין מספיק את דברי החסידות וכתבי הרבי, ושהוא מבין את הדברים באופן שגוי, ואפילו מגמתי. אני מוכרח שלא להסכים. הדברים ברורים בעליל. משפטים מהסוג המצוטט קשים להבנה בקונטכסט אורתודוכסי. הדברים גובלים בנצרות. גם אם נניח שהדברים מובנים באופן קיצוני ומשובש(מה שלא נראה לי, המשפטים והתורות ברורים דיים), עדיין אפשר להבין ביקורת רבה על השימוש שנעשה בטרמינולוגיות אלו והתפוצה שלהן. כל קורא משכיל שאינו חסיד חבד, אשר בהיותו כזה כנראה משועבד לפרשנות מסויימת, מבין את הדברים כפי שדהן מציג אותם. לא מדובר בפרשנות רחוקה אלא בהבנת הנקרא בסיסית. העובדה שהדברים לא הגיעו בסופו של דבר להאלהת הרבי, יכולה להיות כתוצאה מאלמנטים אחרים בתורתו שאיזנו את התנהגות החסידים לכיוון השני, ועדיין הדברים בפני עצמם הם בעייתיים בלשון המעטה. הנקודה היחידה שאפשר לומר בענין זה לדעתי היא שעל פי ההלכה, אין עבודה זרה באדם (כפי שנלמד מחנניה מישאל ועזריה). אולי זו הסיבה שהדברים לא נלקחו בחומרה הראויה.

  28. הטיעון שלך מוזר להפליא. חוקר לא צריך להיות בקיא בעולם המושגים של מושא מחקרו?
    בגמרא אבר הברית נקרא גם פנים של מטה. אז מי שקורא גמרא כפי שאתה מציע יחשוב שיש פנים של מעלה ופנים של מטה?

    ועוד, גם אם נסכים איתך הרי האמור נכון לגבי החסידות כולה ותפיסתה את הבורא, שכן למשל הרבי אומר את הדברים (עצמות ומהות) עוד לפני שנהיה בכלל רבי. ואז כל הטיעון נופל.
    ושתי הערות אחרונות: 1. אני לא רואה סיבה להגיב בעילום שם. 2. מאחר ועברו שלוש שנים מאז פרסום הדברים, נראה לי שאפשר לסגור את מערכת התגובות ברשימה זו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *