יום שבת , אפריל 29 2017

פרשת 'שמיני' – מיהו קדוש, פורסם במדור דעות, ידיעות אחרונות

+

'רצוא ושוב' בפרשה
'רצוא ושוב' בפרשה

קדושה וקורבן, אש מאכלת וכוהנים מתים, בהמות, רמשים ושרצים, כל אלה משמשים יחד בערבוביה בפרשת שמיני. הפרשה נפתחת במעמד הנשגב של חנוכת המשכן, בראש חודש ניסן, ונחתמת בתיאור זואולוגי מפורט של הטהור והטמא, המותר והאסור לאכול מן החי. בתווך, מתגלה הסיפור המפתיע על נדב ואביהוא, בני אהרון, הנכנסים למקדש ונשרפים בו.

כיצד מתקשרים כל הפרטים בפרשה? מה השייכות של חנוכת המשכן, לאחר שבעת ימי מילואים בהם לימד משה את הכוהנים את עבודות הקודש, לפירוט מה מותר לאכול ומה אסור? האם חטאו נדב ואביהוא, ומדוע נשרפו? התשובה לשאלה האחרונה מגלמת בתוכה גם את התשובות לשאלות הקודמות, וחושפת את המסר המרכזי שמקדמת הפרשה.

על-פי אחד הפרושים, בני אהרון לא חטאו. מסופר כי הם היו בדרגה רוחנית גבוהה, אף יותר מזו של משה ואהרון. הכוהנים נדב ואביהוא ביקשו להידבק בבורא עד כלות הנפש, מבלי לשמר אחיזה כלשהי במציאות, וללא מידה של הגנה והסתר. ואכן מתוך תשוקתם זו הם מתו.תנועת ההתעלות בה היו נתונים מכונה 'רצוא'. היא מבטאת רצון, הצרוב כקוד פנימי בכל אדם, להתנתק מהעולם הגשמי. זוהי תנועה של התכווצות, של יציאה מהעצמי, מה'אני', כדי להידבק בדבר שהוא לכאורה חיצוני לי. ה'רצוא' מגלם יראה ורצון להסתלקות, וניכר בצורך להתרוממות מעל העולם הגשמי.

שאיפת ה'רצוא' של בני אהרון גרמה להם לאבד את כלי המחייה בעולמנו. התופעה של רצון האדם להגיע למצב של כלות הנפש מומשלת ללהבת הנר, המתנועעת מעלה, מבקשת להתנתק ממקור חיותה, מגוף הנר, ולהדבק בבלתי מושג. אלא שפועל יוצא מתנועה זו של הידבקות הוא כמובן כיבויו של הנר. הנשמה תחזור לכור מחצבתה, ליוצרה, אך לא תתקיים כאן בעולם המוחשי.

השאיפה לחיים טוטאליים ולניתוק מהארציות, חורגת מהבשורה היהודית. לכל תנועה של 'רצוא' צריך שיהיה גם 'שוב'. 'רצוא ושוב' הן שתי תנועות הופכיות בסיסיות המתקיימות בעולמנו, כשהאחת תמיד תהיה חסרה ללא רעותה. כמו שאיפה ונשיפה, גאות ושפל, התרחבות והתכווצות, העלייה הרוחנית של הנשמה צריכה להתבטא גם בירידה לממדים המעשיים של החיים. את התובנות בהן זכה האדם בעתים של התעלות, יש לממש בחיי המעשה הפשוטים. להפנות תשומת לב לילדים, להסב פנים לבן הזוג, ללמוד להשקיע ולהיות מעורב בסביבה.

זוהי גם הסיבה שהמעמד הרוחני של חנוכת המשכן נחתם בהגדרות מפורטות של דרכי ההתקדשות. קדוש הוא לשון נבדל. הוא מלמד על התקשרות לדבר. כל התקשרות דורשת השקעה, התמדה והקרבה. אלה באים לידי ביטוי רק בפרטים הקטנים. הצלחה אמיתית לרוב אינה מושגת במהפכות גדולות, כי אם בצעד ועוד צעד, עקב בצד אגודל, במשימות החיים השוטפות. ללא קיצורי דרך ונוסחאות אינסטנט.

כל אשה ואיש מתאווים, במודע או שלא במודע, לעתים של ניתוק מהעולם. זמנים של התעלות רוחנית המגלמת מנוחה מהמרוץ, מחיי הזוגיות, מעול הפרנסה, מקשיי הטיפול בילדים. המנוחה היא כהתרוממות מעל חיי השגרה, במסגרתה הפרט מחדש כוחות וזוכה ברעיונות חדשים. אולם הניתוק צריך להיות מלווה בשיבה אל העולם ובמימוש הרעיונות בפועל. על כן קוראת הפרשה בסופה, 'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים'. הקדושה היא תוצאה של חיבור האדם עם שורשו העליון. אולם הטמעת הקדושה בחיי היום-יום, תלויה בעבודתו הארצית של האדם.

Print Friendly

תבדקו גם

דרך אחת להפחית את מינון המחשבות הזרות והטורדניות

מדוע מחשבות זרות נקראות גם צרת נפש, ומה מציע המלך שלמה כדי להיפטר מהן

תגובה אחת

  1. שוב הצלחת להאיר את עיניינו, תודה. ובריאות טובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *