אייפון או גלקסי?

התחרות עובדת. מפעילים סלולרים חדשים נכנסים לשוק, המפעילות הישנות נלחצות, המחירים צונחים, מעגל הצרכים המדומים עובד במלוא הקיטור, ולנו נותר רק לבחור לאיזה מכשיר מתקדם לשדרג.

איך יודעים שמישהו הוא בעל סמרטפון? הוא הולך כשפניו כלפי מטה. המציאות האמיתית כבר הרבה פחות נחשבת מהמציאות הממוחשבת

הדילמה הנפוצה ביותר בימים אלה, וזה עלול להשתנות בכל רגע, היא בין אייפון (iphone) לגלקסי (galaxy) של סמסונג.

“הראשון ותיק יותר, אמין יותר, ממותג יותר. השני בעל מסך גדול יותר, ממשק טוב יותר לגוגל וחמישית הקרינה המייננת”, אני מספר לחבר בידענות.

“כן”, הוא עונה, “אבל הראשון שומר על מחירו בשוק. כל הצעירים רוצים אייפון. אף אחד לא קונה סמסונג, ולכן מחירו מתרסק בשווקים הפתוחים. מחסני המפעילות הסלולריות מלאים בגלקסי ישנים, ולכן רגע לפני שהגרסה החדשה נכנסת לשוק, הן מנסות להיפטר ולדחוף לנו את הגלקסי, שהוא לא יותר מחיקוי לא אמין לדבר האמיתי”. אבל, עניתי בבקיאות של מי שקרא כמה סקירות, “האייפון טוטליטרי, ואילו הגלקסי נשען על קוד פתוח”.

השיחה נמשכת עד קצת לפני השיעור הקבוע של הרב וועכטר. בהתאמה יוצאת מהכלל השיעור עסק, בהיבט מסוים,  בשאלת היש, העולם הגשמי, ובתוך כך במעמד ומשמעות ההתפתחות הטכנולוגית והערך שלה עבורנו. אם לעבור למושגים קצת יותר מדויקים, אחת הסוגיות המהותיות במחשבה הקבלית-חסידית, נוגעת ליחסים בין הבורא וברואיו. אם הבורא מצוי בכל מקום, ניסה הרב וועכטר להסביר, ואין חלל פנוי ממנו, כדברי הזהר, כיצד ייתכן שהעולם קיים כמציאות שאיננה אשליה.

ביציאה מהשיעור חשנו קצת מגושמים על העיסוק הרב בטלפונים הסלולריים, ולמרות אי הנוחות ירדנו חזרה לויכוח בין המכשירים. הפעם מזווית אחרת. השאלה שעלתה היא איזה מקום תופסת דילמת הבחירה בין שני סוגי המכשירים במחשבה היהודית. האם להעדפה של האייפון או הגלקסי יש משמעות כלשהי בחיינו האמוניים? בניסיון לגלות את אחדות הבורא בעולם? או שמא מדובר לא יותר מאשר בזירה מרוחקת ומנותקת משפת היהדות, שהעיסוק בה מבטא כניעה למעגל הצרכנות, לכוחות הקפיטליזם ולצרכים המדומים, אשר לפחות על פי מרכוזה, מעכבים את התממשות הגאולה במתכונתה המרכסיסטית.

הסכמנו, שכמו כל אירוע או התרחשות, בוודאי שהתפתחות שוק הסלולר היא בעלת משמעות רבת משקל מבחינה יהודית. אלא שעתה יש לברר מהי אותה משמעות.

משתמשים ומתכנתים

הדיון על מכשירים סלולריים התגלגל לשיח על המשתמשים בהם והמתכנתים אותם. אני אמרתי שאני מכיר רק אדם אחד בעולם שעדיין אין לו טלפון נייד. אילן חסון, צייר ואמן מבריק המבלה את ימיו בסטודיו ציורי ביפו העתיקה. לא ברור איך הוא עומד בלחץ, אבל לפחות כלפי חוץ נראה שהוא לא סובל מחסך כלשהו.

הסלולרי כל כך נפוץ ומשתדרג כל העת לא רק בגלל המידה שבה הוא פונקציונלי, אלא לא פחות משום שהוא מתקשר עם קידמה, נאורות וערכים מודרניים. רובנו כלל לא משתמשים בכל הפונקציות החדשות והאפליקציות המרשימות המומצאות חדשות לבקרים, אבל אנחנו רוצים שתהיה לנו האפשרות.

מחיר הפער המעמדי מעולם לא היה נמוך יותר. במחיר השווה לכל כיס, לי ולבכירי המשק יכול להיות אותו טלפון בדיוק. 200 ש”ח בחודש, ואני עם 1000 דקות שיחה, 1000 סמסים, גלישה חופשית ומכשיר מתקדם. כשכולנו יכולים לכאורה לצרוך את אותם מוצרים, אין סיבה למחאה.

לכן גם אין להתפלא שחייו של מהנדס המשעבד את חייו, 16 שעות עבודה ביום, בקידום איזו אפליקציה למזכירה האלקטרונית, נחשבים, בדעה הרווחת, לנעלים ובעיקר יצרניים לאין ערוך מחיי לימוד ועיון תורניים. אם חייכם מתנהלים בצניעות, ללא נייד, סביב ערכים תורניים שאתם מאמינים בהם, אתם נחשבים למיושנים, מסתגרים, לא פתוחים ולא מתקשרים עם הסביבה.

לכולם ברור שהנייד גורם לנו לנזקים חברתיים ומשפחתיים לא קטנים. הוא מקשה עלינו להיות אקזיסטנציאלסטים. לחיות את הזמן והמקום בו אנחנו נמצאים. הוא מותיר על כנה את הכמיהה המתמדת להתפרצות של מישהו לתוך חיינו עם איזו בשורה לא צפויה. כשכבר יש לנו קצת זמן לילדים, הם נאלצים לחלוק בו עם מישהו מהעבר השני של הקו. אנחנו פוגשים חבר שלא ראינו שנים, ועוד לא הספקנו לדבר כיאות וכבר אנחנו מתנצלים, “רק שנייה, זו שיחה חשובה”.

אפשר כמובן ללמוד לכבות. לדעת להתנתק. להגביל את השימוש ולהגביה את העיניים. אבל ללמוד את סודות המינונים הנכונים של השימוש הסלולרי זוהי משימה לא פחות קשה מללמוד להיגמל מכל התמכרות אחרת.

השפעה חברתית

הקשקשת והסנפיר של הדג מבטאים גם הם את הקונפליקט בין הרצון להסתגרות לבין הצורך לקדם מחשבה ערכית בעולם.

 

למרות כל האמור, היכולת שלנו לגלוש בכל מקום, לראות סרטים באמצע הנסיעה, לשחק ולצ’וטט עם כל העולם באמצעות הסמרטפון, היא כנראה לא הרסנית בהשפעותיה על החברה. תארו לכם חברה שלמה בלי סלולרי. כולם כמו אילן חסון. התיאור לא צריך להיות היפותטי מדי. מספיק להיזכר בחייכם החברתיים לפני 20 שנים, אם אתם מבוגרים דייכם. האם הנייד באמת שינה את חיינו? האם הוא ערער את מבני הכוח בחברה? חיזק או החליש את האמונה? תרם לחיי לימוד או קידם בורות, אפאטיות ואדישות?

ממחקרים או מהתרשמות אינטואיטיבית קשה לקבל תשובה ברורה. יש האוחזים בעמדה שלילית כלפי השפעות הסלולריים והסמרטפונים אך טוענים שמדובר בנגע שאי אפשר בלעדיו. אחרים רואים בו תרומה עצומה למגוון של פעילויות בחיינו. במשקפיים היהודיות הטלפון הוא חלק מדיון פנימי הנערך לאורך כל הדורות. דיון בין שני מוטיבים, שני כוחות. כוחות המבקשים להסתגר על מנת לשמר עצמם מהשפעות חיצוניות וכוחות המבקשים להמשיך לנוע בתוך הזרם, להתקדם תוך שמירה על קשרים חברתיים וקהילתיים פתוחים ורחבים יותר.

גלות סלולרית

באחת משיחותיו בפרשת בלק השתמש הרבי מליובאוויטש בדוגמת הטלפון כדי להעביר מסר לפיו ההמצאות התכופות של הטלפונים הסלולריים הן בעלות ערך נעלה, אם הן מקדמות את הביטול של האדם ביחס לבורא. בכך הן משרתות את תפקידן בעולם. אולם אם הן פועלות פעולה הפוכה, של העצמת תחושת החשיבות האנושית, בבחינת ‘כוחי ועוצם ידי’, אזי הטלפון מקדם את הגלות של העולם, את הסתר כוח הבורא הפועל בו[1]. הגלות כאן היא כזו שבה האמצעי הופך לעיקר ומטרה. זוהי גלות שהיא אבדן היכולת לראות את מורכבות המציאות. במידה מסוימת אבדן היכולת לראות מציאות אמיתית מעבר לזו שאנו משתעבדים אליה.

בחומר יש מעלה עצומה. הוא מגלה לנו דרגה נשגבת של הבורא בעולם. הנייד לא פותח והומצא כשהוא נטול משמעות ערכית. הוא אינו נייטרלי. הוא נועד לקדם זווית ראיה מסוימת בעולם, הוא נועד לקדם את הכרת הבורא בעולם, ואם הוא אינו עושה זאת, כנראה השימוש בו הוא הפוך מתכליתו ומקדם את תחושת הישות והעמדת ה’אני’ במרכז.

מעלת האתון

מספרים על יהודי אחד שבא לבעל שם טוב והציג בפניו את רצונו – להיות מסוגל להתנבא, להשיג התגלות של הבורא. בתשובה אמר לו הבעל שם טוב שכדי להשיג חזיון אלוקי עליו לעבוד קשה. 10 שנים לפחות. אחרי 10 שנים חזר הבחור למייסד החסידות והתאונן בפניו, שבזבז 10 שנים של צומות, תעניות, קורבן ולימוד ולא זכה לכלום, אפילו לא חזיון אחד. הבעש”ט ענה לו: “אל תגיד שלא זכית בכלום, זכית בענווה”.

בפרשת בלעם הכוכב, בעל הכישורים הנבואיים ביותר הוא דווקא האתון, שראה מה שבלעם לא ראה, את המלאך ניצב וחרב בידו.

החמור מבטא את החומריות. בזהר מבואר כי הקב”ה פתח את פיו של האתון על מנת שנדע שחיות אינן מדברות, וחכמתן אינה כה גבוהה אלא ברצון הבורא[2].

הנייד שלנו הוא קצת כמו החמור המדבר. אם לא נשים לב לאופן השימוש שלנו בו הוא עלול לדרדר אותנו למציאות חיים מנוכרת ורדודה. אך אם נמצה את האפשרויות הגלומות בו, ובניסוח אחר נקשיב לדיבור הבורא המקיים אותו, נביא את הסמרטפון לידי תכליתו.

איך כל מכשיר יכול לקדם את תכליתו? את זה כבר כל אחד מאיתנו צריך לבחון בחייו הפרטיים, בהתנהלות שלו מול ילדיו, אשתו, סביבתו הקרובה והרחוקה.

אני בסוף רכשתי גלקסי, ואני כבר מצטער. אבל תעשו טובה ואל תהיו שיפוטיים. אולי עוד המכשיר ישמש לטובה.

 

וכאן עוד על בלעם ופרשת בלק

[1] ז’ תמוז, ה’תשד”מ.
[2] ח”ג רי, א.

Print Friendly, PDF & Email

תבדקו גם

על סוד כוחן של נשים מצליחות ומאמינות – טלי אברהמי וצוות ה”רוח החיה”

על סוד כוחן של קבוצת נשים מצליחות ומשפיעות שרוצות לשנות את העולם

4 comments

  1. נו, אחרי השיעורים של הרב וועכטר, אי אפשר להישאר אדישים…

  2. דרך אגב הדבר מלכות של השבוע – פנחס – מדבר על היכולת להתרכז במה שמבצעים בלי הסחת הדעת מדברים אחרים.
    לשיעור של הרב יוסי גינזבורג בנושא :
    > http://audio.tmimim.org/lessons/pinhas-5770.mp3

  3. טעית… היית צריך לפחות להבין שאין מקום להשוואה וזה צריך להגמר באייפון…(:
    אם כבר גשמיות – שתהיה כמו שצריך…
    דש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software