התמודדות עם קשיים ומשבריםרשימות קריאה

להתווכח עם הבחירות של עדי טלמור

אי אפשר לשפוט את הבחירות של מי שנודע לו שהוא חולה במחלה סופנית ובוחר לשים קץ לחייו. שיפוטיות לא ראויה כאן, רק חמלה. אי אפשר לשפוט אבל אפשר להתווכח.

עמדת ההלכה היהודית ביחס להתאבדות, או באשר לבקשתו של טלמור לשרוף את גופו, ולפזר את האפר באגם סמוך לציריך, מוכרת ולכן לא נחזור על יסודות מרכזיים במחשבת היהדות לגבי הסתלקות, קבורה וערך החיים.

היבט נוסף של הויכוח עם הבחירות של טלמור הוא ביחס לזמן שנותר לו לחיות, בערך ובמשמעות של תקופת הייסורים וכאבי התופת שציפו לו.

הערך של הפנייה בנפש

מספרים על ר' אלעזר בן דורדיא, שנכנע לכל תאוות הזימה שבעולם. פעם אחת שמע על קדשה אחת בכרכי הים, ועבר שבעה נהרות עד שהגיע אליה. אותה אישה עוררה בו משהו כשאמרה עליו שבגין החיים שבחר לעצמו, גם אם ירצה לא תתקבל תשובתו. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, והתחנן שיבקשו עליו רחמים. סרבו ההרים והגבעות, ולכן פנה לשמים וארץ. סרבו השמים וארץ, ולכן עבר לכוכבים ומזלות, עד שהבין שאין לו מי שיבקש עליו תשובה. אף אחד לא יעשה את העבודה במקומו. טמן את ראשו בין ידיו וגעה בבכי עד שיצתה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא, מזומן לחיי העולם הבא.

בכה רבי יהודה הנשיא, ואמר – יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת[1].

שעה אחת איננה שישים דקות. שעה היא פנייה בנפש. כלומר בפנייה אחת, בשינויי זווית הראיה, בהשגה מסוימת, שממהותה היא אינה מוגבלת בזמן ובמקום, אפשר להחדיר ערך אינסופי בחיים הסופיים. על-פי היגיון זה הפוטנציאל של בן 75, או של חולה סופני, להשיג הישגים משמעותיים בחיים, להחדיר מאור הבורא האינסופי בתוך העולם הסופי ומוגבל הוא בדיוק כמו הפוטנציאל של בן-20.

אם החיים שלנו אינם מה שכתוב בקורות החיים, כי אם ההשגות הרוחניות שהחדרנו בתוך חיינו והבאנו לידי מימוש, אזי כל רגע הופך עבורנו אמצעי למימוש תכלית החיים. הזמן הדיאכרוני הוא מתעתע. רק אתמול היינו בני 16. הוא חולף כצל עובר. הוא נעצר ונושא במשמעות נצחית רק אם אנחנו יוצקים לתוכו תוכן נצחי. השגה שכלית ורוחנית היא תוכן שכזה. שכן היא במהותה איננה מתכלה עם הזמן.

הערך של הזמן

הזמן הוא המשאב הכי יקר במציאות. לעתים קרובות אנו נוטים לזלזל בו. בכמה מובנים הערך של החיים נקבע על ידי הזמן. הזמן הוא החוט המקשר, הדבק המדביק את החוויה האישית, הממד הנפשי עם המקום, המרחב הפיזי. הקשר שלנו למקומות שונים והערך הרגשי של אותם מקומות עבורנו הוא תלוי בזמן. סדר הזמנים על-פיו אנו חיים הוא המעצב לנו את חיינו. הוא יוצר עבורנו מציאות של קדימה ואחור[2].

להתאבד משמעו החלטה לקצר את הזמן. לא למצות את הגלום בו. לוותר על ההזדמנות לשינוי פרספקטיבה, לגילוי עוד משמעות ותוכן בחיים. להתאבד משמעו לקבל את המציאות כפי שהיא מבלי לקבל שבשורשה ישנו עולם נסתר המניע מציאות זו.

הייסורים הנוחתים עלינו, יהיו אלה כלכליים, נפשיים או פיזיים, הם לא בהכרח עונש. הם הזדמנות לשינוי זווית הראיה. להכרה בדבר מסוים נוסף. וכל רגע שאנחנו כאן, נועד כדי שנפיק מאירועים אלה דבר מה.

טלמור בחר לא רק להפקיע את עצמו ממעגל החיים היהודי, על-ידי כך שביכר לשרוף את גופתו ולפזר את האפר, אלא גם לוותר על המאבק, הקושי, המשבר, שתמיד מכיל הזדמנויות, תובנות, זוויות ראיה חדשות.

את אלעזר בן דורדיא מכנים רבי, למרות שלא היה למדן, לא קיים מצוות ולא הייתה "חגיגה" שלא נטל בה חלק. הוא זוכה לכינוי רבי בגלל השינוי שהתחולל בנפשו. ככל הנראה היה בן דורדיא נפטר בכל מקרה. אולם בכך שבחר להתמודד, לבחון, להסתכל אחרת על חייו, עברו ועתידו, הוא לימד שלכל רגע יש משמעות, משמעות אינסופית אם רוצים, ובכל רגע אפשר לשנות את המסלול של החיים, גם ברטרוספקטיבה[3]. לטלמור הייתה הזדמנות לשעה, והוא בחר לוותר עליה.

המסע לא נגמר

ולמרות שבחר לוותר, אפשר אולי לחוש בזיק של אמונה שפיעמה בטלמור, ובאה לידי ביטוי בדברים שאמר על נשמה, נשמתו, שאולי עוד תהיה איתנו, כשהציע תכנון אפשרי של "מסיבת פרידה" ממנו לאחר מותו:

"למי שתחסר לו הלוויה אני מציע אלטרנטיבה נחמדה, הטיילת של תל-אביב, שהעניקה לי שעות רבות של אושר והנאה בימי חיי יותר מכל מקום אחר. אני מזמין אתכם להיפרד ממני שם, לקראת שקיעה, נאמר ביום חמישי שלאחר פרסום דבר מותי. גופי לא יהיה עוד שם, אבל אולי נשמתי", כתב טלמור. "אפשר להדליק נרות נשמה, לקרוא פרקי תהילים, ואם מותר, גם לתקוע בשופר, להניח פרח או שניים (אני אוהב את פרחי גן-עדן, או משהו כזה), לשיר ולנגן בגיטרה, כל מה שעולה על הדעת. גם אשאיר לגלגלצ רשימת שירים שאהבתי בימי חיי, להשמיע בשבת שאחרי מותי בצהרי 'סוף שבוע רגוע' (מתוך אתר חדשות ערוץ 2)

ייתכן וזו לא אמונה במובנה היהודית, אבל מדובר באמונה שזה לא נגמר ולעולם לא יכול להיגמר. בט"ו באב מותר להגיד, שאם הוא האמין בנשמה כנפרדת מהגוף ולא כיחידה אורגנית אחת, אזי כנראה שהאמין בכך שמסע הנשמה לא הסתיים. על כך היה אומר הבעל שם טוב בשם הזוהר, דא רזא דגלגוליא, זה סוד הגלגולים.

 

 

הסיפור על רבי דורדיא עמוס פרשנויות וזוכה להתייחסויות רבות. אחת מהן היא המסר שיפה שעה בתשובה ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא. שעה אחת, פנייה אחת בנפש, רגע אחד של תשובה והתבוננות, הוא כשלעצמו בר משמעות וערך יותר מכל בחינה עתידית. בהיבט נוסף רבי דורדיא לא נפטר, כי אם יצתה נשמתו במובן הפנימי, לעבר תשובה והתעלות

 

הנה כמה מאמרים מעניינים משנה שעברה על ט"ו באב ופרשת עקב

[1] ע"ז יז, א.
[2] ישנה הקבלה בין נקודה-קו-שטח ועולם-שנה-נפש. עולם הוא בחינת שטח, נפש היא בחינת נקודה ושנה היא בחינת קו. הקו, הזמן, הוא המחבר את הנקודה שתומשך בשטח. ההתהוות היא משם הויה, שבו 3 אותיות. היו"ד היא בחינת נקודה, שיש בה ציור. וא"ו הוא הקו של ההמשכה, הה"א היא בחינת שטח. להרחבה בנוגע למשמעות הזמן כגורם ה'מדביק' את המרכיבים השונים בבריאה ראו: הרבי מליובאוויטש, שבת פרשת בראשית, מברכים החודש וערב ראש חודש מר חשון, ה'תשי"ג, החל מעמ' 122.
[3] הרבי מליובאוויטש, אגרות קודש, כרך ד, תתיב.

 

עוד בקטגוריה זו:

2 Comments

  1. מי העד הלא תלוי שחתם על טופס ההתאבדות?!
    זה היה רצח לא התאבדות.רצחו אותו.
    עיתונאי ידוע כמוהו נוסע לשוויץ קונה כרטיס לכיוון אחד .אף אחד לא נידלק לו נורה?
    הרי בסרט האחרון הוא אמר שקרן לשלמה פרץ.אקבל תרופה נגד צרידות ואחזור לקריינות!
    ועוד הוסיף עם חברים כאלה מי צריך אויבים.
    גלית אלטשטיין זאת גלית1.מקבוצת אחת מצאט תפוז משנת 2001.חדר 30+.ועדי היה שובו של גוי ואבוי???ועוד מליון ניקים.היה שמייח שם ההההה. רצחתם אותו נכון?מה אתם מסתירים.ראו יראו ורואים אותכם.פה באוסטרליה.

  2. גדלנו על מבזקי החדשות של עדי טלמור, על הקול המוכר שלו, היה איש מפורסם במימדים של ארץ ישראל. מה שמצער זה שלא היה סביבו אף אדם, או חבר או מישהו שעימו עבד, יהודי או לא, שהצליח להכניס בו קצת טעם לחיים. האיש צעק לעזרה, נתן רמזים לכולם על תוכניותיו ואף אחד לא ניסה לעצור אותו? מה זה אומר על החברה שלנו? על גלי צה"ל? על הברנז'ה של תל אביב? הגיע הזמן לחשבון נפש רציני ביותר.

Back to top button
דילוג לתוכן