יחסים בינאישיים וחברתייםרשימות קריאה

זו לא יהדות. זו סתם שנאת האחר

לרסס "מוחמד חזיר", או לקרוא "מוות לערבים" ו"מוות לשמאלנים" זו שנאת האחר והיא לא קשורה לתורה או ליהדות. זו גם שנאה שצריך לעקור מהשורש. כן יש לנו כאן ויכוח לא פשוט עם מי שרוצים לגרש אותנו מכאן, ובכמה מקרים גם להשמיד אותנו. אבל האיבה, התיעוב והבוז אינם שייכים לחלוטין לדרכי ההתמודדות המתאימות או הראויות עם המצב, והם גם אינם קשורים לגאון יהודי או לעמידה איתנה על עקרונות יסוד. ההפך בדיוק הוא הנכון. השנאה הזאת היא חיקוי חוקות הגויים. הרצון להידמות לאומות העולם אינו מסתכם בהדגשת הגוף כאובייקט והאדרת העונג. הוא כולל גם ובעיקר את האופן שבו אנחנו חושבים על העולם ומתנהגים בו וכלפיו.

יצא לי בכמה שיחות עם חברים קרובים, לספר, למשל, על טיולים בעכו הציורית, ובמספר מקרים התגובות כללו בוז לתושבים הערבים בצפון ומשטמה בולטת כנגד הבדואים בדרום. בוז דומה צץ בשיחות על מחאת האוהלים וגם על תנועות שמאל. בשיחות אלה גיליתי עד כמה שורשית היא שנאת האחר. שנאת אחר רצופה דעות קדומות ופטרונות. ולא יעזור שאף אחד לא יצליח לספק ולו ציטוט אחד מהראי"ה קוק, שמשקף נימה דומה כנגד הערבים או אנשי השמאל. (כאן כבר כתבתי על מוסר טבעי והיחס אל שאינו יהודי על-פי הרב קוק ותורת החסידות).

שמישהו יסביר את ההיגיון של גרפיטי "מוחמד חזיר" במוצב צבאי או בכל מקום אחר. לא ההתגרות צריכה ללחיץ כאן. אלא העדר האמונה. מי שפונה לשנאה הוא בדרך כלל מי שלא מאמין מספיק, במציאות שטווה עבורנו הקב"ה להתמודדות. ובלשון בוטה וברורה יותר, נדמה כי אם הוא לא היה שונא בטח היה נהפך לדל"ש.

מי ששונא ערבים, פלסטינאים הכוונה, ישנא גם בדואים ודרוזים. ומי ששונא את אלה, סופו לשנוא את אחיו השמאלנים. ומי ששונא שמאלנים סופו לשנוא גם ימניים שלא חושבים כמותו. ומי ששונא את אלה ואת אלה, סופו להסתגר מאחורי ישובים אליטיסטים עם ועדות קבלה וחרדה קיומית המשקפת חוסר ביטחון יסודי באמונתו ובאלוקיו. הא בהא תליא.

השנאה הזאת, שבאופן מפתיע מסתדרת היטב עם השכלה, רציונליזם ואליטיזם, היא לא יהודית. היא נטייה אנושית טבעית לגזענות. גם לי יש את השונא הזה שבתוכי. אך היהדות המאמינה צריכה לצאת כנגד השנאה הזאת במופעיה האישיים והציבוריים. רק יהדות בטוחה בעצמה יכולה לתבוע את זכות קיומה בארץ הזאת.

לא לחינם מלמדים חכמים כי מקום שיש בה שנאה ומחלוקת עתיד להיחרב, ואילו במקום שבו אוהבים את השלום ושונאים את המחלוקת, אפילו אם בני ישראל עובדים בו עבודה זרה, אומר הקב"ה כי 'יש שלום ביניהם ולכן אין רצוני ליגע בהן'[1]. כלומר אם אתם עובדי עבודה זרה ושומרים על שלום הסיכוי שלכם להתקיים הוא גדול יותר מאשר אם אתם שומרי תורה ומצוות ושונאים את כל מי ששונה ממכם.

לא, זה לא אומר שהתורה פחות חשובה מהשלום. שוב ההפך הוא הנכון. התורה היא המצווה עלינו את השלום. ואם לפרש את האמור בצורה יותר קונקרטית, כנראה שהמאחז במגרון, כמו גוש קטיף כולו, פונה לא בגלל שלא שנאנו מספיק אלא בגלל ששנאנו יותר מדי. אהבה היא תמיד תשתית טובה יותר להבעת וקידום עמדות, ולרוב גם להשגת הישגים. ולא, בשום מקום היא אינה מתנגשת עם אסרטיביות, נחרצות ותקיפות. במילים אחרות, האיום על שרידותינו בארץ ישראל הוא לא ארדואן. הוא קודם כל מצב השלום. ואם לדייק, השלום הוא גם הבשורה של היהדות.

 

[1] כן היה ר' אלעזר הקפר אומר, אהבו את השלום, ושנאו את המחלוקת, גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדין עבודה זרה ויש שלום ביניהם, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני ליגע בהן. מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק ז

עוד בקטגוריה זו:

12 Comments

  1. -זו תורה, זו לו שנאת האחר-
    מקרים כאלו מוצדקים לכתחילה וכל שכן בדיעבד!
    גם התורה מבינה לנפשו של האדם גם אם רצח בשוגג עליו להיזהר מגואל הדם, מדובר כאן בגואלי דם שפורקים את הזעם העצום נחלתם של כל אלו שחוו אובדן חבר או בן משפחה, בנוסף לכך, על הערבים שנותנים חסות לרוצחים בכפרם לדעת, כי ההמון זועם ובצדק, על מגדלי הרוצחים לדעת, כי אם לא ייקחו את עצמם בידיים "נשרוף להם את הכפר". אלו מחאות טבעיות והכרחיות נגד עוולות !!!
    הכותרת הפרובוקטיבית שלך וכמותה גם תוכן המאמר אינם משקפים את מהות המחאה והמוחים, זו ממש לא "שנאת האחר" אלא מחאה טבעית הכרחית וקיומית המעוגנת בתורה, הכותרת ותוכן המאמר הופכים את הטוב, הכואב המוחה והנרצח למפלצתי ואת הרע, הרוצח, לקדוש מעונה וראוי לחמלה, יחיאל אחי, צעקות של כאב וזעם אינם ביטוי של שנאת האחר, אלא ביטוי של הכאב שאני חווה, ביטוי לתסכול על העוול שנעשה, ביטוי שחייב להיות עוצמתי מספיק ובמקרים שהאחר הוא "שטייא בקורמיזא" על אופי המחאה להיות אפילו פרוע משהו, על מנת שהצד השני יבין עד כמה הרחיק לכת ביחסו השונא, עלי להקצין את היחס שלי כלפיו. אנו לא נתייחס בסבלנות לעולות חברתיות, מכיוון שאנו יודעים כי סבלנות עלולה להתפרש אצל האוויל גם כהסכמה (ואגב גם ביהדות לא כל שבירת כלים מחנכת לשנאה, ישנו סיפור על אחד מגדולי התנאים שהיה נותן לילדיו כלים לשבור…) לפעמים שבירת כלים מחאתית מלמדת על גודל השנאה שלי לעוולות החברתיות שנעשות כלפי וגם השובר כלים בחמתו נחשב למתקן את נפשו.
    כשאני אומר מוות לשמאלנים- אני רואה שמאלן מטופש שהולך לעזור למשפחת רוצחי הילדים באיתמר ואני מתכוון אליו.
    שאני אומר מוות לערבים- אני רואה מולי מדינות שלימות מכחישות שואה וחפצות לעשות בנו שואה נוספת
    הילדים הצדיקים הללו פורקים את הזעם הקשה העצור
    כך הם מעבירים לאחר את המסר שהוא באמת
    מ-ג-ז-י-ם
    ובאם זה לא ישתנה יובלע לו!!!
    ועל כך נאמר בתהלים "כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים … א-ש-ר-י ה-ג-ב-ר א-ש-ר מ-י-ל-א א-ש-פ-ת-ו מ-ה-ם ל-א י-ב-ו-ש-ו כ-י י-ד-ב-ר-ו א-ת ה-א-ו-י-ב-י-ם ב-ש-ע-ר. עלינו ללמוד מנוער זה איך למחות בזעם על דם יהודי מבלי להתבייש, הרוצח הוא היחיד שצריך להתבייש. תדמין לעצמך שאתה רואה אמא שילדה נרצח לפני רגע זועקת שהיא תשרוף את ביתו של הרוצח האם הצעקות של האם חיוביות או לא? כל בר דעת מבין שהם חיוביות והם "לכתחילה" לגמרי, שלא לדבר על כך שהם אפילו חינוכיות….אני לא רואה ביטיוב דבר מעבר לזעקת אם קרועה.

  2. אברהם, אתה בוודאי צודק שהשנאה היא תגובה טבעית למי שסובל מהתמודדות וסכנות יומיומיות (דרך אגב, הייתי בקסבה ובעזה, ירו עלי וזרקו אבנים, נפצעתי ואיבדתי חברים, אבל זה לא קשור ליכולת להביא טיעון או רעיון מוסרי שקשור לרגשות). יחד עם זאת המטרה היא לא להצביע על מה טבעי אלא לברר את הדרך הראויה לנהוג בה, על-פי תפיסת העולם היהודית.
    אם זה לא אידיאל, אלא רק התפרצות טבעית, תפקיד המחנכים והרבנים למנוע הישנות מקרים כאלה ובוודאי לא להצדיק אותם, גם בדיעבד.
    מה שרציתי להגיד הוא שמי שמלמד את עצמו לשנוא, השנאה תהפך לתנועה נפשית. איך תסביר את השנאה ליריבים פוליטיים? כאן "ואהבת לרעך כמוך" לא תופס? ברור שזו לא חכמה לאהוב את מי שחושב כמוך, אלא את מי שלדעתך פועל כנגדך.
    ואחרון בהשראת אילני, ואחרי חלופת מיילים ארוכה, היא שכנעה אותי שנכון יותר להסיר את ה-YOUTUBE. דווקא בגלל שהוא פורסם בבמות רבות.

  3. כתבת "אלה הם מיטב הנוער היהודי-ישראלי. אנחנו שותפים לאותה אמונה יהודית. אבל איך ייתכן שאפשר לראות כאלה תמונות של התגרות, שנאת האחר וגזענות ולשתוק. מי שלא רוצה שיחנכו לשנאה כנגדו, לכל הפחות שלא יחנך בעצמו לשנאה." יחיאל, איש לא חינך לשנאה מלבד המציאות, נראה אותך ידידי הטוב מאבד חברים או משפחה ח"ו בגלל התקפות מהקסבה היית ממלא קירות בגרפיטי לא פחות רווי שנאה, אנו שונאים רוצחים!!! אין כאן נוער שחונך לשנאה, יש כאן פרץ רגשות מול אויב רווי שנאה ומשטמה יש כאןמחאה, שנים רבות אנו מנסים לעשות איתם שלום והם ממשיכים לרצוח בנו, אז באמת הגיע הזמן "לשרוף לכם את הכפר" ובאמת "מוחמד מת" וחבל, אם הוא היה באיזור היה מן הסתם מזריק לרוצחים הללו קצת שכל.

  4. ראשית כל אני מסכים איתך בהחלט ששנאה זו לא תכנית עבודה, אלא שלמיטב הבנתי, אין זה נעשה כאידיאל בדרך כלל, אלא פשוט "גילו" שהצבא והפוליטקאים מפחדים ממעשים כגון אלו הנקראים "תג מחיר".
    וכשמדובר בנוער שבאים אליו באמצע הלילה מרביצים לו מכות, מוציאים אותו מהבית, כולל ילדים קטנים, והוא מרגיש שאין לו כבר מה להפסיד, מה הפלא, שהוא עושה מעשים כאלו?

  5. ישנם דברים שצריך לטפל בהם בתוך הבית ולא לפרסם את זה כי אז חלילה יחשבו באמת שכולנו כאלה .
    אתן דוגמה : כאשר החליט המשורר הידוע חיים נחמן ביאליק לעזוב את הישיבה בה למד התלווה אליו רבי חיים זצ"ל אל תחנת הרכבת . רבים זקפו גבה לנוכח מעשהו זה . אולם רבי חיים הסביר שמאחר והוא יודעו לבעל כשרון כתיבה מיוחד ברי לו כי בבו העת ישתמש בכשרון זה . "רציתי להציל מפיו הבטחה , כי לעולם לא יכתוב במאמריו נגד היכלי הישיבות " ..

    1. אילני, כאן זה הבית.. :)
      וברצינות בעידן האינטרנט אין מקום וטעם לטיעונים מסוג זה, כי אין זירה אחרת להדגיש ולהעלות את הדברים, והכל ידוע ומפורסם.
      בדרך כלל כשהילד שלך רב עם ילד אחר, אתה מיד מזמן את הבן שלך ומבקש לברר עמו מה קרה ולהעמידו במקום. אתה לא קודם פונה ומרביץ לילד השני.
      בגלל השתיקות הגענו למצב שנוער ערכי יכול לצעוק מוות לערבים או לשמאלנים וזה עובר בשקט מבלי שאף תלמיד יושעה מהמוסד בו הוא לומד לפרק זמן מסוים ומבלי כל תגובה. ואם מישהו מעז להגיד משהו מיד קופצים עליו בטענה הטיפשית: "למה אתה לא אומר כלום על הערבים.. כשהם… אתה שותק". לסיכום הכוח של הדעה הנכונה הוא בגילויה ולא בהסתרתה.

      1. כוונתי המלאה היא שבשביל מה להוציא אנרגיות על לחנך אחרים או לבקר את המעט הזה . עדיף לתת דוגמה אישית ולעשות אנחנו כמיטב יכולתנו . ובמילא כל הנאמר כאן במאמר זה בודאי כל בר דעת יודע זאת .בכל אופן מה שכתבתי כאן כותבת גם לעצמי .

        1. ועוד דבר . הילדים האלה הם הילדים שלי . !! שלי . אני מרגישה שייכת כמו אמא שלהם . לכן לא אפרסם בקולי קולות את הנאמר כאן אלא אטפל בהם בבית שלי . הבית שלי הוא המורים המדריכים שלהם .ובקיצור אם יש תועלת אמיתית בפרסום הדברים עדכן אותי . אבל אני כלל לא רואה תועלת בפרסום מאמר זה

Back to top button
דילוג לתוכן