יחסים אינטמיים על-פי הרב עדין שטיינזלץ

מאז המחקר שערכתי לקראת כתיבת הספר “על זוגיות והתאמה”, ובעצם עד היום, נתקלתי רק בספר תורני אחד שמופיעה בו בצורה גלויה, ככותרת משנה, המילה SEX. הרב עדין שטיינזלץ הוציא לפני 13 שנה ספר בשם “SIMPLE WORDS” בהוצאת SIMON & SCHUSRER. הספר עוסק במילים פשוטות המחביאות מושגים מורכבים. המילה, המושג, השישי המבואר בספר הוא SEX.hqdefault

בדרך כלל הייחוד בין איש ואשה אינו נדון פומבית בספרות היהודית, אלא בצדדיו ההלכתיים. הסיבה לכך פשוטה. כל עיסוק בנושא מעורר יצרים. הדיון הוא אפשרי ובעל תרומה במקרה שהוא נמנע מביטויים, דימויים והקשרים מסוימים. על כך אומרים חכמים כי: ‘אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו שבע, משביעו רעב’ (סנהדרין קז, י). רוצה לומר ככל שעוסקים יותר בנושא, לעתים בטיפול בלתי עדין, הוא בדרך כלל מעורר ומביא לתוצאה ההפוכה מזו שאליה מתכוונים[1].

ובכל זאת, היהדות אינה יכולה ואינה רוצה להתעלם מהכוח המניע העצום הטמון ביחסים שבינו לבינה. חלק נכבד מההתנהלות האנושית סובב סביב הקרבה הגופנית בין המינים. החברה המודרנית, בפרסומות, בתוכניות הטלוויזיה, בשלטי חוצות, במוצרים שהיא מייצרת, רוויה סממנים האמורים לעודד ולעורר את המשיכה, לעתים קרובות כמקור לרווח כלכלי. כוחו ההרסני של היצר ביניקת כוחות, בהסחת הדעת, בהיגררות לבהמיות זולה, בהתמקדות בגוף כאובייקט ולא ככלי לנשמה בעלת ממד אלוקי – הינו ידוע ומוכר. יחד עם האמור, היצר, המשיכה, התאווה והתשוקה, הם הכלים שבאמצעותם מבקש הבורא להמשיך את כוח האין סוף בעולם ולחתום בהם את בריתו עם העם היהודי. ולכן הם גם אבן בוחן מהותית להתנהגות האדם.

על הסתירה בין החשיבות של היחסים בין בני זוג, לבין הסכנות האישיות והחברתיות הטמונות במשיכה הגופנית, אנו יכולים ללמוד מהחלטתם של אנשי כנסת גדולה לפעול כדי למגר את התופעות של יצר העבירה וגילוי העריות. במשך שלושה ימים הצליחו ראשי ישראל לכלוא את היצר המיני בעולם כולו, אולם התוצאה הייתה שהם הוזהרו לסכנת הקיום של העולם, עד כדי כך שבמשך שלושה ימים ניסו למצוא ביצה טרייה בכל ארץ ישראל ולא הצליחו בכך[2].

במאמרו הרב שטיינזלץ מבקש לברר מה יש בו ב-SEX שמושך כל כך ומהווה גורם הנעה אנושי רב מעלה. על שאלה זו יש להוסיף שאלות הכרחיות אחרות, ובהן: מהו מקור המשיכה בין בני זוג? מהיכן נובע הדחף הגופני? האם ניתן או צריך לשלוט בו? האם יש לרסנו? או אולי לתעלו לכיוונים שונים? מה התכלית של התאווה והתשוקה וכיצד הן קשורות לתורת הקבלה והחסידות?

התיאור הפיזי של היחסים יכול להיות מאוד לא מעניין כנושא טכני, קובע הרב. תיאורו הפשוט והסתמי ביותר הוא מעשה גופני גרידא בין זכר לנקבה. הגדרה זו ללא ספק מפחיתה מערכו של העניין חובק עולם הגלום ביחסים. שכן קשה לקבל את העדות שהכוח המניע הטמון במשיכה בין זכר ונקבה, הגורר התעניינות חוצת גבולות ורבת השפעה חברתית ופסיכולוגית, הוא תוצאה של מגע בשרי פשוט.

אם הפעילות הפיזית אינה יכולה להסביר את כוח המשיכה כנראה ביחסים הגופניים יש משהו נוסף.

כאן מתחיל הרב שטיינזלץ לתאר את ההבדל בין בעלי חיים לבני האדם ואת הטעות שהחברה המודרנית מבצעת ביחס ליחסים המיניים.

הישרדות המין 

היחסים אינם תופעה ייחודית לבני האדם. הזיווג הוא תופעה אוניברסלית המאפיינת את רוב בעלי החיים המצויים בטבע, כמו גם את כל בני האדם. התכלית הגלויה והראשונית של הזיווג היא לאפשר חיים והמשכיות לעולם. בעולם הביולוגי הזיווג מופיע באינספור וריאציות, והוא מופיע כדחף בסיסי חזק, לפעמים יותר מהדחף להישרדות או להשגת מזון.

על-פניו, במובן הפיזיולוגי-חיצוני של היחסים, לכאורה אין כל הבדל בין בני האדם, תכלית ונזר הבריאה, לבין בעלי החיים. היחסים האינטימיים אינם פעולה ייחודית לאדם, כמו הדיבור למשל, המגלה את מעלתו ביחס לסביבה. במבט ראשון, הייחוד הוא מעשה גופני שאינו תורם להבדלה בין הבהמה לאדם, שגם לה ניתן הכוח לברוא חיים חדשים.

יחד עם האמור, מבט מעמיק יותר מצביע על שני הבדלים יסודיים בין בעלי החיים לבני האדם. ראשית, אצל בעלי חיים כמעט תמיד הדחף מרוסן על-ידי מנגנונים פנימיים. ההגבלה היא לרוב גם בזמן ומשך הדחף, המתעורר בתקופות מסוימות, כמו תקופת היחום או עונות השנה ושינויי מזג האוויר. שנית, הדחף והמשיכה קשורים תמיד, גם אם לא באופן מודע, בקשר ישיר עם הצורך לדאוג להמשכיות בעולם.

בניגוד לדרגת החי, שגבולות הזיווג שלו נקבעים על-ידי הטבע, אצל בני האדם אין מחסום טבעי לייחוד. לדחף אין מעצורים פנימיים. מהבחינה הגופנית זהו מעשה לכאורה פרוץ ואפשרי ללא סייג. בהעדר תיחום גופני, רוב החברות בעולם, מאז ומעולם, קבעו בעצמן מה מותר ומה אסור בתחום הייחוד בין המינים, מה לגיטימי ומה נחשב לחטא, איזו התנהגות מקובלת בפומבי ואיזו מהווה סטייה מהערכים המקובלים גם במפגשים מוצנעים. האיסורים החברתיים ליחסים נקבעו על-ידי הקהילה ולא על-ידי הטבע.

העדר הפרדה 

אין למעלה מעונג ולמטה מנגע. התענוג הוא למעלה מהרצון ומניע אותו. שורשו הוא 'בעולם התוהו' המקור למשיכה ולתאווה, למזון או לתענוג גשמי אחר, הוא עולם שיש בו אורות מרובים אך כלים מועטים מכדי לשאת את האורות הללו. לקריאה נוספת מומלץ הספר "על זוגיות והתאמה".
אין למעלה מעונג ולמטה מנגע. התענוג הוא למעלה מהרצון ומניע אותו. שורשו הוא ‘בעולם התוהו’ המקור למשיכה ולתאווה, למזון או לתענוג גשמי אחר, הוא עולם שיש בו אורות מרובים אך כלים מועטים מכדי לשאת את האורות הללו. לקריאה נוספת מומלץ הספר “על זוגיות והתאמה”.

בהכללה רחבה, במחשבה המודרנית האדם אינו נתפס ייצור שלם, המשלב רוח בתוך גוף, אור בתוך כלי. האדם לפי התפיסה המודרנית הוא גוף המייצר היפעלות נפשית, אך גם מאפשר להפריד בין פעולות הגוף לבין התוצרים הנפשיים. נדמה כי המשמעויות של ההתעסקות הגופנית עשויות להיות גדורות לתחומים מסוימים של החיים החברתיים והאישיים, ולא לפרוץ ולהשפיע על כלל החיים. המשמעות הרגשית והערכית של היחסים מנותקת ברובה מהיחסים המיניים. לכאורה ביום ניתן להיות הורה טוב המדריך את ילדיו במסלול ערכי, ובלילה לשחר לטרף במרדף אחר הנאות גופניות נטולות מעורבות רגשית.

הבשורה שמפרש התלמוד מבקש לקדם היא שההפרדות בנוגע לגוף ולנפש הן מלאכותיות, ומשרתות הלך מחשבה ואינטרסים מסוימים. האדם נברא כך שהוא אינו יכול להשיג מצב שבו תאוות הבשרים אינה משפיעה ומושפעת מהווייתו השלמה.

אינטימיות אינה מנותקת מרגשות, מחויבות, הקרבה, התקדשות. תיאורטית אולי ניתן להפריד יחסים ורגשות אולם מבחינה מעשית הדבר בלתי אפשרי. ההפרדות הן רעיוניות גרידא. כאשר הן פוגשות במציאות הן מופרכות על-ידי יצירת צלקות רגשיות עמוקות או שהן מרדדות את היחסים לדבר שטחי, בהמי וחסר עניין. התעלמות מהמערכת השלמה הנקראת אדם, על-ידי הפרדת הגופני מהרגשי ורוחני, הופכת לחרב פיפיות הפוגעת בפרט וביחסים שהוא מקיים .

עד כאן במילים שלי הרב שטיינזלץ. אולם הצורך לקשור בין הרגשות לבין היחסיים המיניים עדיין לא עונה על שאלת המפתח. מהיכן מקור העוצמה והמשיכה של הסקס. דווקא ההבדל המהותי בין האדם לבעלי החיים, פירוק הקשר בין הולדה והמשכיות לבין המפגש הגופני, מלמד שיש דבר נוסף בייחוד בין בני זוג, מעבר לכוח ההולדה.

התענוג

הגורם הראשוני והעיקרי ההופך את היחסים האינטימיים לנושא כל כך מרכזי בחיי האדם והחברה הוא שהתגובה הפיזית העולה מהמפגש בין המינים היא תענוג. תענוג שהוא לכאורה גופני בלבד, ובממד הגופני הוא אפשרי גם שלא במסגרת המפגש בין המינים.

ניתוק הקשר בין הולדה לתענוג מותיר כוח מניע רב עוצמה, התשוקה לתענוג, כשהוא חסר כיוון ברור ולכן בר פעולה באפיקים שונים ולא מנותבים. בתקופות, במקומות ובקרב קבוצות מסוימות, הייחוד בין המינים נחשב כהנאה פיזית בלבד. דבר שהוא לא יותר ולא פחות מארוחה דשנה או פעילות ספורטיבית מהנה. הנאה שהיא אפשרית לבד אך עדיפה בזוג. התייחסות שכזו לקשר בין בני זוג יוצרת שורה של הפרדות מלאכותיות לפיהן לכאורה אין קשר בין מצב רגשי ושכלי, לרבדיהם וגווניהם השונים, לבין הפעולה הגופנית. חלק גדול מהמתירנות בת זמננו נובע מהיכולת להציג את הגוף כמערכת מובחנת של פעילות אישית, שלכאורה אינה מתנגשת בתחומי החיים המגוונים של האדם.

שורש התענוג והמשיכה 

הרב שטיינזלץ בהתוועדות י"ט כסלו בבנייני האומה לפני כשנתיים. השיעורים של "אחד מגדולי האינטלקטואלים היהודיים" תמיד מומלצים
הרב שטיינזלץ בהתוועדות י”ט כסלו בבנייני האומה לפני כשנתיים. השיעורים של “אחד מגדולי האינטלקטואלים היהודיים” תמיד מומלצים. צילום: ברלה שיינר

יחסים אינטימיים המנותקים מהרגשות, מתבססים על התענוג הנוצר בשעת המפגש. ואכן, התענוג בשיאו אינו מתיר מקום לביטוי או לקיום של רגשות. התענוג הופך להיות העיקר. טיפוח הגוף, ההשקעה בקשר, יצירת האווירה המתאימה, כל אלה נועדו להכביר את התענוג הגופני ולא לאתר את שורשו הרוחני. אולם תורת הקבלה והחסידות מלמדת שהתענוג הגופני הוא רק חלק קטן מהמגע בין הגבר לאשה. לתענוג יש שורש רוחני נשגב ממנו הוא משתלשל.

התאווה, התשוקה והמשיכה, על השוני ביניהן, הן למעלה מטעם ודעת[3]. פעמים רבות השכל כלשעצמו מתקשה להגביל את התאווה. במקרים רבים אנו שומעים אודות אנשים מפורסמים בהישגיהם או חוכמתם, אשר נכנעו לעצת היצר, והתפתו למעשים בלתי ראויים למעמדם ולמצופה מהם, או במקרים גרועים יותר נכנעו לתאוות אסורות על-פי הנוהג החברתי, החוק, המוסר האנושי ואפילו הרצון של הצד שכנגד.

התשוקה מבטאת רצון בתענוג מסוים. התענוג מושרש בעצמות[4]. התענוג איננו דבר חיצוני או כוח הפועל בנפש, אלא הוא קשור בעצם הנפש. בחלק הפנימי והעצמי שלה. התאווה והתשוקה הגופנית הם יצרים כל כך רבי עוצמה משום שיש להם שורש נשגב בסדר השתלשלות האור האלוקי. הניתוק התודעתי של התענוג הגופני משורשו הרוחני מותיר אותו בעוצמתו, אך תוך הסתרת מקורו. לכן גם האפשרות של התענוג להוביל להתעלות נשגבת מחד או לריקנות ותחושת זוהמה מאידך, היא כה רבה.

התענוג הוא כה עוצמתי וכה רב משמעות כי הוא נובע מנקודה גבוהה בסדר השתלשלות. יחסים בריאים הם יחסים החושפים את המקור הזה בתוך מהלך החיים ולא מחביאים אותו. אם נחזור לרב שטיינזלץ אפשר להסיק כי בכמה מובנים לדבר על SEX בצורה נכונה, במונחי סדר השתלשלות, זה לדבר על הבורא.

שונות

* הם עושים זאת שוב. 4 ספרים ב-100 ש”ח. יריד ענקי שיוזם כרגיל ארגון תורת חב”ד לבני הישיבות, בראשות ר’ משה שילת בי”ט כסלו. הקטלוג (עם כל הפרטים) יותר מאי פעם עמוס לעייפה בספרים נדירים ונפוצים שבדרך כלל עולים פי שלוש. גם הספרים שלי (על זוגיות והתאמה, טרדות הפרנסה, יום הולדת, להכיר את הבורא, סודו של הרבי, נמכרים ביריד, באותו מחיר מציאה. מומלץ בחום).

[1] ראו תשובת הרבי מליובאוויטש לשאלה האם לא כדאי לקיים ‘חינוך מיני’ לצעירים וצעירות. ראו: הרבי מליובאוויטש, אגרות קודש, כרך כ, ז’תקצז.

[2] יומא סט ב.

[3] הרבי מליובאוויטש, מאמרים מלוקטים חלק ב, מוצש”ק פ’ בשלח, י”א שבט, מאמר ב, ה’תשכ”ח, עמ’ 309. על הפסוק ‘שוקיו עמודי שש’ (שיר השירים ה, טו), מבואר, בהתבסס על במדבר רבה רפ”י, ש’שוקיו, זה העולם שנשתוקק הקב”ה לבראותו, עמודי שש, שנברא לששה ימים’ – שההתהוות היא בגלל ‘שנשתוקק’. ההשתוקקות מבטאת תשוקה ותאוה, שעליהן לא שואלים מהי טעמם וסיבתם, שכן השתוקקות היא למעלה מטעם. ראו: תורת מנחם, חלק ראשון, שיחת אור ליום ועש”ק, ב’ דחול המעד סוכות, עמ’ 37. וראו גם: אדמו”ר הזקן, ליקוטי תורה, פרשה מטות, פג, א.

[4] תורת מנחם כג, חלק שלישי, ש”פ בלק, י”ז תמוז (נדחה), ה’תשח”י, עמ’ 176.

Print Friendly, PDF & Email

תבדקו גם

כללי היסוד הנפשיים-רוחניים לכל חוויה, אירוע וחג

בדיוק כפי שיש כללי עשה ואל תעשה מבחינה התנהגותית, כך לכל ארוע יש כללי עשה ואל תעשה נפשיים-רוחניים. כללים שחובה לאמץ כדי שהחוויה לא תהיה סתמית אלא בעלת ערך אמיתי.

2 comments

  1. בעז”ה

    בהמשך לדבריך על מקומו של התענוג בשורש הנפש ובעצמותה:

    א. חשיבות התענוג אצל האדם משקפת את חשיבותו אצל

    הקב”ה, שהרי האדם דומה לבוראו, כי בצלם אלקים נברא

    ”אדמה לעליון”.

    התענוג הוא שעשוע והשם אוהב להשתעשע

    ואנחנו,ישראל, ”הבן יקיר לי אפריים ילד שעשועים” של

    הבורא.

    ב.השעשוע המענג חוזר על עצמו כפי שהאותיות ”שע”

    + ”שע” חוזרות על עצמן במלה ”שעשוע”, ומבטאות

    את התפיסה החסידית ש”תענוג תמידי אינו תענוג”:

    רק מצב של חסר מייצר תענוג בעת שהחסר מתמלא.התמלאות

    החסר היא המענגת. ביום קיץ לוהט, כשהצמא מציק מאוד,

    התענוג מלגימת המים הקרים הולך ופוחת ככל ששותים ,

    כי החסר כבר במילוי חלקי.הלגימה הראשונה היא המענגת

    ביותר כי היא הנוגעת ישירות בחסר, בצמאון הגדול.

    תענוג תמידי הופך למובן מאליו ומאבד את חידושו ואת

    העונג שבו, כי אין חסר ,וממילא אין מה למלא…

    הציפיה למילוי מעוררת מתח, המעצים אח”כ את העונג.

    ג.היופי והעומק בהלכות ביהדות, הבאות לשמר, דרך

    ובאמצעות העונג הגופני, את הקשר והחיבור הרוחני-רגשי,

    בא לביטוי בשתי הוראות בכיוונים הפוכים: התנתקות

    והתחברות, המייצרים חסר, המעוררים את הגעגוע (”גע”

    + ”גע” אותיות הנמצאות גם במלים תענוג ועונג),

    מעצימים את התענוג ,ומחדשים את הקשר הרוחני – רגשי

    ע”י ההתחברות המחודשת.

    הקירבה הרוחנית – רגשית וחידושה באמצעות העונג,קורית

    דוקא ע”י איסור המגע הגופני וההתנתקות הפיזית בכל

    חודש עפ”י כללי הנידה, התנתקות של התנקות מהתענוג

    התמידי, לכאורה ריחוק, המייקר את המפגש המחודש לאחר

    מכן.

    ובכיוון ההפוך, מאיסור המגע, לחובתו של האיש לספק

    לאשה את כסותה, שארה ועונתה. עונתה, היא צורך קיומי

    השרדותי של חיבור רגשי באמצעות המגע הגופני, המייצר

    עונג.התענוג הגופני הרגעי חולף,ומותיר אחריו שובל

    של עבותות רגשיים חמים ,מחברים, ונמשכים,המעשירים את

    החיבור הרוחני – רגשי,ומעמיקים אותו ברובד נוסף של

    קירבה וחיות.

    זהו תענוג שבקדושה שההפך שלו הוא מוות…

    אפשר לקרוא ”קבלה וארוס” מאת פרופסור משה אידל,אודות

    תפיסת האהבה הארוטית במחשבה המיסטית היהודית.

  2. בעז”ה

    תוספת קטנטנה:

    בפ’ תולדות בשבת האחרונה,קראנו משהו נדיר

    בתורה :יצחק אבינו מצחק עם רבקה אשתו.

    ”מצחק” מלשון צחוק ושעשוע, תענוג של

    קירבה אינטימית רוחנית – רגשית, שתבוא

    לשיאה בחיבור הגופני, שבתורו,יגביר את

    הקירבה האינטימית הרגשית ,באמצעות התענוג…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software