יום ראשון , אפריל 23 2017

הדורבן האקזיסטנציאלי שלי והערה קצרה על תורת הרב גינזבורג

זו אחת התובנות העממיות והנפוצות ביותר, ועדיין מהקשות להטמעה ויישום. אתמול פגשתי חבר שהזניח את תהליך הריפוי. מצבו התדרדר עד לכדי ניתוח. באותו הרגע החלטתי שאני מקבל על עצמי טיפול אינטנסיבי. שעתיים ביום פיזיותרפיה. שעתיים בקרח. אין ברירה. אני חושב שהכאב החל לפני ארבעה חודשים. יום שלם של הליכה בנעליים לא נוחות. במהלך כל היום הרגשתי שהרגליים ממש נקרעות מכאבים, אבל לא הרשתי לעצמי לברר את מקור הכאב או להחליף נעליים. עד שבערב לא יכולתי יותר. הייתי בדיוק בחו"ל ונאלצתי לנטוש את סדר היום ולחפש נעליים נוחות יותר. הכאב פחת אבל לא חלף לגמרי.

הרב וועכטר עם קבוצת חסידים באוקראינה. הרב וועכטר היה ראש כולל מצוינים בסאטמר בניו-יורק. הוא למד את תורת חסידות חב"ד עם החוזר הראשי, הרב יואל כהן. כשנודע שהתקרב לחב"ד נחטף בעת שצעד לתפילת שחרית, זקנו ופאותיו נגזזו, הוא הוכה קשות ונזרק לרחוב. מאז נטש את סאטמר והצטרף בגלוי לחב"ד. לשיעורי החסידות שהוא מעביר בימי שלישי מגיעים עשרות רבות של מאזינים. התמונה באדיבות אתר שטורעם.
הרב וועכטר עם קבוצת חסידים באוקראינה. הרב וועכטר היה ראש כולל מצוינים בסאטמר בניו-יורק. הוא למד את תורת חסידות חב"ד עם החוזר הראשי, הרב יואל כהן. כשנודע שהתקרב לחב"ד נחטף בעת שצעד לתפילת שחרית, זקנו ופאותיו נגזזו, הוא הוכה קשות ונזרק לרחוב. מאז נטש את סאטמר והצטרף בגלוי לחב"ד. לשיעורי החסידות שהוא מעביר בימי שלישי מגיעים עשרות רבות של מאזינים. התמונה באדיבות אתר שטורעם.

המשכתי לרוץ כרגיל והכאב התגבר. בתחילה התעלמתי. סברתי שהנעליים אינן קשורות חזק מספיק. בשנים האחרונות רצתי ממוצע של כשלושים קילומטרים בשבוע. התמכרתי לריצה בשדות והיא הפכה חלק בלתי נפרד מחיי. הריצה הייתה הדרך לסדר את המחשבות, להאזין לשיעורים, ליהנות ממוזיקה טובה. אמנם לא עלה בדעתי להצטרף לאחת מקבוצות הריצה או להשתתף בתחרות כלשהי. אבל גם לא הצלחתי לראות את עצמי מפסיק לרוץ. לפני כחודשיים, בקילומטר השלישי, ההבנה שחלחלה לאיטה הפכה בהירה. זהו. אני חייב להפסיק לרוץ ולטפל ברגל. לא היה לי ספק שמדובר בדורבן או בשמו המקצועי Plantar Fasciitis. בחודשיים שחלפו מרגע שהופיע הכאב ועד שהפסקתי לרוץ הספקתי לקרוא קצת על הדלקת הזאת ולהכיר בכך שמדובר באותה פציעה נפוצה. המצב החמיר עד כדי כך שאפילו נעליים לא יכולתי לנעול. ההליכה, כל הליכה, הפכה לבלתי נסבלת. בזכות המלצת בלוגר שתיאר את ייסוריו ודרך החתחתים שעבר עד שהשתקם, הזמנתי כפכפי בירקנשטוק. הוא צדק. הן היחידות שהועילו. קצת לא נעים להסתובב כל היום עם כפכפים אבל אין ברירה.

הכל הבל הבלים

בחצות הגעתי אל הרב וועכטר בשכונת נחלה, קרית מלאכי. כשלושים חסידים עמדו וניגנו ניגון שמחה. נאור כרמי ניגן על קונטרבס וריגש את השומעים. הרב התוועד במשך שעות. עד אור הבוקר כנראה. מחצות כבר לא נרשמה תנועה בבקבוקי המשקאות. הכל היו רוויים יין ובנדיקטין. יחד עם זאת לא תמצאו אצל החסידים את מופעי ההתפרקות של שכניי חובשי הכיפות הסרוגות. הראשונים מתאמנים כל השנה ואילו השניים נופלים ומשתטים עוד לפני תפילת מנחה עם הלגימות הראשונות. אני לא זוכר הרבה מהדברים שנאמרו, בכל זאת פורים. אני רק זוכר רגע מרגש אחד, וממילא אני לא לוקח אחריות על הציטוט.

בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר הרב עצר את ההתוועדות ושאל בשביל מה כל זה. בשביל מה אנחנו לומדים. לשם מה הטרחה, המאמץ, שעבוד החיים. אהבה ויראה? נו, בואו נהיה כנים. להשיג אהבה אמיתית לבורא ויראה אמיתית זו משימה לא פשוטה בכלל. זו יומרה להגיד שמי שקורא מאמר חסידות אודות פרה אדומה לפתע מתפתחת בו אהבה יוצאת דופן לבורא.

המאמץ נועד בשביל דבר אחד. שאולי תדבק בנו קצת מההשקפה שהכל הבל. שהטרדות, הדאגות והלחצים אינם אמיתיים. ואם מעט מההשקפה הזאת תדבק בנו, נהיה מסוגלים לחזור לתוך העולם, לחזור לחיים ולהתמודד עמם אחרת. טוב יותר. נכון יותר.

רן, בלוגר העוסק בריצה, טיולים וציוד אינטרנטי חתם את הפוסט שלו באשר לדורבן ממנו סבל, לפני שנה בדיוק, באיחולי פסח שמח:  "שנדע לצאת מעבדות לחירות בפציעות בפרט ובחיים בכלל". מסתבר שגם ההפך יכול להיות נכון. לפעמים הפציעה היא הדרך להשגת חירות.
רן, בלוגר העוסק בריצה, טיולים וציוד אינטרנטי חתם את הפוסט שלו באשר לדורבן ממנו סבל, לפני שנה בדיוק, באיחולי פסח שמח: "שנדע לצאת מעבדות לחירות בפציעות בפרט ובחיים בכלל". מסתבר שגם ההפך יכול להיות נכון. לפעמים הפציעה היא הדרך להשגת חירות.

כולנו רצים כל היום. אחת לכמה זמן אנחנו נעצרים, מרצון או שלא מרצון. משהו פנימי או חיצוני מחייב אותנו להתבונן. זה יכול להיות דורבן ברגל, מחלת הסכרת, שבר, תאונה. השם ירחם, אלו יכולים להיות כל כך הרבה דברים לא רצויים. אז, כשאנו נעצרים, אין לנו ברירה אלא להתמודד. לעולם אנחנו שואלים את עצמנו למה לא עצרנו קצת קודם. מדוע לא לקחנו לעצמנו את הזמן כדי לבחון את החיים, כדי לרפא את עצמנו, כדי להתבונן נכון, כדי לחיות את הרגע במקום לרדוף אחרי ההבל. מדוע אנחנו כאלה אנטי אקזיסטנציאליים.

הרב וועכטר התכוון בוודאי שכשנופל השקר, המסכה מתקלפת, מתגלה האמת. האמת של הבורא. אבל האמת הזאת מורכבת מכמה וכמה תמונות. תמונות של ילדים שהזנחנו, חברים בהם פגענו, שכנים בהם זלזלנו. ויותר מאלה, תמונות של התכונות הבעייתיות שבנו. העצלות, הרדידות, העייפות.

הרב וועכטר והחבר המנותח שלחו אותי לדרך חדשה. שעתיים ביום בקרח. שעתיים פיזיותרפיה עצמית. אי אפשר יותר להיות עייפים. אי אפשר להגיד עכשיו אני עסוק, אטפל בכך כשאתפנה. זה נכון במישור הפיזי, אבל זה נכון לא פחות במישור הרוחני והרגשי.

תחזיקו אצבעות.

ואם כבר הזכרנו בהקשרים שונים את ר' נאור כרמי המחונן והרב גינזבורג רוצו לרכוש את "לך אמר לבי - הלב והמעיין בניגוני הרב גינזבורג". דיסק מדהים!
ואם כבר הזכרנו בהקשרים שונים את ר' נאור כרמי המחונן והרב גינזבורג רוצו לרכוש את "לך אמר לבי – הלב והמעיין בניגוני הרב גינזבורג". דיסק מדהים!

***

הערה קצרה 

הרב יצחק גינזבורג הוא כמובן מחשובי הרבנים בעולם החסידות ובוודאי מהפוריים והיצירתיים שבהם. שיעוריו עמוקים ותמיד אפשר למצוא בהם חידושים מרעננים. לפי כינויו במקום מגוריו – "המלאך" – הוא גם ללא ספק איש של עבודת המידות. יחד עם האמור, הדיון הער המתקיים ברשת בימים האחרונים במלאת עשרים שנה לרצח במערת המכפלה ולפרסום חיבורו של הרב גינזבורג "ברוך הגבר", מחייב שתי הערות קצרות:

1. הרקע למעשה ברור וקשה: האווירה ברחוב החברוני, הפיגועים, ההתנכלויות, החרדה מאוסלו. אבל למרות הבנת ההקשר אסור לתת לטבח חפים מפשע לגיטימציה ואסור בשום דרך או צורה להצדיק את המעשה הנפשע הזה. לרסס 29 מתפללים מוסלמים ולפצוע 129 מהם זה לא יהדות לא חסידות ולא קבלה. במקרה "הטוב" זה התפרקות וחוסר שליטה עצמית.

2. ברור שלרבי מליובאוויטש היו עמדות תקיפות בנושאים מדיניים, והוא היה רחוק מלהיות אפולוגטי בעמדותיו. אבל לכרוך את הרבי מליובאוויטש בטבח של ברוך גולדשטיין ובתגובה של הרב גינזבורג זה מעשה נורא. הרבי לקה בשבץ מוחי כשנתיים לפני הרצח במערת המכפלה. ימים בודדים לאחר הארוע שקע בתרדמת למשך שלושה חודשים. בשנתיים שניטל ממנו כושר הדיבור המזכירים היו מקריאים לו שאלות שונות והרבי היה משיב בהנדת ראש. ברור שהמצב הגופני של הרבי התדרדר והלך. בכל מקרה, לעולם אי אפשר לדעת מה שאלו אותו המזכירים ולמה בדיוק התכוון הרבי בהנדת ראשו. ועדיין, אם צריכים להמר, המשימה לא קשה כל כך. עמדותיו של הרבי היו כספר פתוח. הרבי מעולם לא היה מבקש ממישהו אחר לומר מה שהוא היה יכול לומר. תוכו היה כברו, והרבי מעולם לא אמר דברים מעין אלה או שזר טיעונים קבליים התומכים ברצח חפים מפשע.

לסיכום אני מסכים עם הקריאה של תלמידי הרב גינזבורג. כדאי ללמוד את הגותו הרחבה של הרב, אבל גם על הקורא לשמור על יכולת נשיאת ההפכים ולדעת לדחות בשתי ידיים רעיונות ועמדות מסוימים.

Print Friendly

תבדקו גם

דרך אחת להפחית את מינון המחשבות הזרות והטורדניות

מדוע מחשבות זרות נקראות גם צרת נפש, ומה מציע המלך שלמה כדי להיפטר מהן

10 comments

  1. אני שמח שאתה לא מתפתל ומנסה להצדיק בתצדקאות שונות את גינזבורג. אשריך יחיאל שאתה זוכה להעלות ניצוצות מהעבר השמאלני שלך. התאכזבתי מניר מנוסי ומהשיחה שהוא פיתח בפייסבוק של פרסיקו על הנושא.

  2. יחיאל שלום
    אם אכן הרקע למעשהו של ר' ברוך גולדשטיין ידוע לך ואתה מפנים את הדברים, וקיימת בך אהבת ישראל עם חרדה אמיתי לחייו של כל יהודי, ובמיוחד לאחר השואה הבלתי נתפסת, אתה מבין שר' ברוך גולדשטיין קיים בפשיטות "הבא להרגך השכם להורגו". זהו המוסר יהודי וכל השאר, כולל דבריך על "רצח" ו"חפים מפשע" – זו תרבות זרה, מוסר גויי מתחסד וצבוע. בהבל קולמוסך אתה גורם כזה עוול….
    לגבי הרבי, נסיונך לרמוז שהרבי ח"ו לא הבין…וכו' מגוחך לכל מי שמבין מה זה רבי. ובכלל חזקה על הרב גינזבורג שהבנתו את דרכי הרבי אינה נופלת משלך.
    מאחל לך רפואה שלמה ושתחזור לרוץץץץץ.
    באהבת ישראל.

    • הרב שסל היקר, תודה על האיחולים. כמובן שאיננו מסכימים לגבי חוקות הגויים וכו'. כתבתי על כך ברשימות אחרות.
      הטענה הפוכה, והיא לא שהרבי לא מבין. יש הרבה מחלוקות בכל הנוגע להבנת הרבי שחוצות את החסידות, ולא ראיתי שמתיישרים לפי דעה אחת רק בגלל שיעור הקומה או הידע בחסידות של בעל אותה דעה (אחרת כולם היו משיחיסטים או לא וכו'). הדרך לשכנע היא בטיעונים ומראי מקומות.

      הרגע למשל קיבלתי מייל מחסיד יקר ומוכר לגבי מכתב שהרבי כתב ליהודי אמריקאי (אני עצמי לא ראיתי את המכתב אבל אחפש) המסביר מדוע הרבי תומך בכיבוש לבנון. אחת הסיבות הייתה כדי למנוע שפיכות דמים והרג מתמשך של מחבלים, שגם הם ברואים של הקב"ה.
      ישעיה, לפי זה, פספסת את הנקודה. להיות חסיד זה להתנגד להרג חפים מפשע ולצמצם את הפגיעה באחר עד כמה שאפשר. כמובן תוך עמידה תקיפה ומודעת על עיקרי האמונה וכו'

      • הרבי רצה למנוע הרג מיתמשך של מחבלים??? רציני?? הרי ללא ספק צריך להרןג את כולם. "מחבלים".

        היא הנותנת, כיבוש לבנון (ע"פ המלצת הרבי)
        היה גורם ללא ספק להרג של תושבים לבנונים (שבודאי יותר רחוקים מפגיעה ביהודים מאשר "מתפללי" איטבח אל יהוד בחברון)גם מעשהו של ברוך גולדשטיין הי"ד מנע הרג של ערבים (מחפים על פשע) במידה והטבח שתיכננו היה יוצא לפועל, והכייי חשוב – מנע טבח של יהודים !!
        אומר לך בכנות, יחיאל, בעיני עמדתך היא בבחינת "הכחשת השואה" עד כדי כך. ואין כאן מקום להאריך

  3. בע"ה
    יחיאל, ברור שהרבי הסביר שהנהגה תקיפה עם הגוים תחסוך גם בחיי אדם שלהם (לא חושב שהרבי אמר שרוצה לחסוך הרג של מחבלים, אלא של נבראים, אבל זו לא הנקודה כרגע). אבל מזה נגזרה אצל הרבי ההנהגה הכי תקיפה ברגע הנתון הזה – ובודאי בכיבוש לבנון הרבי לא התכוון לעשות זאת בפינצטה אלא במכת האש הכי חזקה שתשמור הכי הרבה על חיי חילינו (ואין כאן המקום להאריך בסיפורים על זה, אבל זה פשוט וברור) – בשביל לחסוך הקזת דמים מתמשכת.
    לכן הרבי גם תמך בפעולות תגמול תקיפות [יש אגרת מאד יפה על זה לרמטכ"ל חיים בר לב, בה הרבי כותב: ובמיוחד אשר ה' אלקי צבאות ינחנו בתפקידו הכי אחראי, שבודאי כשנותנים למישהו תפקיד ניתנים הכוחות להוציא התפקיד לפועל על הצד הכי טוב, ומכל שכן תפקיד הנוגע לצבא ישראל וכלשון הכתוב "כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (דברים כ, ד) ואומר "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והי' מחנך קדוש" (שם כג, טו) ועל אחת כמה וכמה בשעה של מתח וכולי, שרק יראת העונש ופעולות תגמול ביכולתה למנוע חבלנות וכו'.].
    אגב, רק לשם המחשה, הפעילות התקיפה בתחלת האינתיפדה של הערבים בעלי ת.ז. הכחולה – בה נהרגו 13 ערבים – חסכה בלי שום ספק בחיי אדם של עשרות יהודים ולהבדיל מאות או אלפי ערבים (מהשוואה לאינתיפדה המקבילה). ועדת אור ניסתה לקזז את ההישג הזה, ולכן ספק אם הוא יחזור על עצמו בפעם הבאה. אבל צריך לדעת שבכך היא תרבה שפיכות דמים ר"ל ולא להיפך.
    בכל אופן, במסגרת כל זה, למה אתה חושב שהרבי התייחס למעשה של גולדשטיין כ"הרג חפים מפשע" ולא כ"פעולת תגמול" וכ"פעולת מנע" לפיגוע אחר (ולשפיכות הדמים ההדדית שתתדרדר אליו – בה נהיה 'יפים' ו'צודקים' וכאלה שלא 'התחילו' אלא רק 'החזירו', אבל ישפך יותר דם שונאי ישראל ואחרי שר"ל נשפך דם ישראל, בנוסף על כל מה ששפכו את דמנו קודם לכן בחברון)?!
    איי, זה התפקיד של הצבא (כפי שכתב הרבי במכתב)? כולנו מסכימים – אבל הצבא כל כך מסורס בדעות הכזביות שמחלחלות כאן בתקשורת ובכבלי החונטה המשפטית, שהוא לא עושה את תפקידו, והוואקום והתסכול גורם לאנשים אחרים לפעול. זה הדבר שצריך להדגיש – שגם לשיטת השוללים, האחריות על הממשלה והצבא ומחדליהם, ועל זה צריך לצעוק בלי הרף (כמו שהרבי עשה), ופשוט אין זמן לגינויים שמבלבלים את השומעים ונותנים יניקה להשקפות עולם הפוכות לגמרי משל הרבי.

  4. ב"ה

    חיליק (תרשה לי להמשיך לקרוא לך כך…) ידידי,

    קודם כל, רפואה שלמה ובמהרה!

    הרג של חפים מפשע הוא, בוודאי, לא הנהגה יהודית וכל שכן חסידית. לא יודע לפרש את ההנהון של הרבי, ויש מי שזה מספיק בשבילם ויש (כמוך) מי שלא יסמכו את שתי ידיהם על כך. לגיטימי.
    אבל, וזהו אבל גדול מאוד, השאלה היא כמה רחב יש בנו את האומץ להתבונן במציאות ומתי (כלומר, באילו נסיבות) ההגדרה הקלאסית ל'חף מפשע' כבר לא תופסת. וגם: איפה נכנסת שאלת הלכתחילה והבדיעבד. וגם: מי, במציאות הכל כך מורכבת, ממוסכת וטעונה של יחסי ישמעאל-יצחק, מסוגל לקבוע כיום לכתחילה ובדיעבד הגדרת של 'למי יש גדר של חף מפשע ולמי כבר לא'. וגם: ועל מה הוא נסמך.

    ובאופן ממוקד יותר: מי מסוגל להסתמך בענינים כאלה (ואחרים) על אדני הפז התורניים שמדייקים את המציאות ואת אופן ההתיחסות שלנו כלפיה, וזאת מבלי לבטל את הזכות של כל אחד להשקפה אישית.

    קל מאוד לבטא רגש בענין כמו זה של גולדשטיין ולבנות טיעון על רגש פשוט ו/או על הגיון פשוט. אבל נדמה לי שתורת ישראל מפריכה את ההסתמכות על ההגיון האנושי הפשוט בענינים מסוג זה לא פעם ולא פעמיים ('שמע בקולה', מדין, עמלק…).

    מכן אני מרשה לעצמי לשאול אותך האם ההערה שלך באה אחרי התעמקות אמתית (כזאת שבזמן שהיא נעשית שמה בצד את כל ההנחות והתפיסות המוקדמות שלך) בהשקפה של הרב גינזבורג בנושא, גם אם היא לא קלה לעיכול או מעוררת רפלקס ראשוני של התנגדות, או מהבטן היהודית (הכשרה והיפה כשלעצמה) שלך.
    אני, ומנקודת ההתבוננות שלי, בכל אופן טרם נתקלתי בדמות יציבה – שאינה מתנדנדת ברוח הדעה הכללית או ברוח אהדת הקהל – שההשקפה שלה כל כך מקושרת, בעצם ממש, עם בסיס תורני מוצק כמו זאת של הרב גינזבורג. וזה בעיני העיקר להגדרת דמותו של הרי"ג ולא אותן מעלות (נכונות) שצינת לגביו. לכן, שוב באופן ההתיחסות שלי כלפיו תורתו של הרי"ג, נראה לי ראוי/ מתבקש למצות מסע/ צלילה מאוד לעומק ההתבוננות שלו, עד כמה שניתן, לפני שמביעים עמדה שחולקת עליו.

    נכתב בידידות ובהערכה מרובה.

    • ר' משה היקר, נמנעתי מלהדגיש זאת, אבל לפני כעשר שנים סיימתי את עבודת הדוקטורט שלי שעסקה בעיקר ברב גינזבורג, ואני חושב שעד אז קראתי כמעט כל מה שנכתב בשמו. מאז שחזרתי בתשובה עשיתי סיבוב נוסף על חלק מהכתבים הישנים, וכמובן על אלה החדשים שאיתיאל, ניר ושאר החבר'ה הטובים מוציאים. אני גם קורא קבוע (משתדל בכל אופן) של הסיכומים ששולח איתיאל במייל. לא תמיד אני מתחבר או 'מחזיק ראש' אבל כמעט תמיד פותח את המייל ומחפש חידושים. כך שלפחות בקריטריון של הכרות רחבה והעמקה בכתבי הרב גינזבורג אני עומד.

      ולגופו של עניין, אני לא מצליח להתחבר לדילמות שאתה מציג, למרות שכתושב ביישוב חדש הקרוב לחברון אנחנו נתקלים לא מעט עם בעיות, חששות ופחדים ומשתתפים קבוע בשמירות. ההגדרה של חף מפשע לא כזאת סבוכה. ובכל זאת, ממש לא בשל עמדתי כתבתי את ההערה אלא בגלל שכאב לי מאוד כריכת הרבי בדיון הזה. אם הרבי היה רוצה לומר את מה שאתה ור' איתיאל ור' גדי מנסים לומר, הייתי כבר קורא את זה והדברים היו נשמעים אצל המשפיעים.

  5. יחיאל היקר,
    עברתם לחברון?….
    חשבתי שבנית את ביתך בחבל לכיש??

    ולגבי כל היתר, "גדר חף מפשע" ו"… אדני הפז התורניים שמדייקים את המציאות ואת אופן ההתיחסות שלנו כלפיה"

    ועוד יותר…"תורת ישראל מפריכה את ההסתמכות על ההגיון האנושי הפשוט בענינים מסוג זה לא פעם ולא פעמיים "

    צר לי, אני לא מומחית גדולה, אבל תורת ישראל אינה "1984" מלחמה אינה שלום ובערות אינה כח. אמירות מסוג זה מובילות למקומות מסוכנים, ראה פרשת אליאור חן, וסיפורי "לב טהור". דווקא הרבי, מקריאה פשוטה של כתביו, שלח אותנו אל התנהלות פשוטה המבוססת על חסד, תורה ומצוות. בין היתר "לא תרצח"…

  6. יחיאל יקר,

    החמלה של הרבי לכל נברא זאת יהדות אמיתית ולא סותרת את ״הקם להורגך….״.

    רפואה שלמה יחיאל ושב״ה לעולם לא תפסיק לרוץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *