מה אפשר לעשות: הזירה הרוחנית והזירה המעשית

1. אלה הן הוראות פעולה ידועות לכל ועדיין צריך לחזור עליהן מדי פעם. אם אתם חיילים בבקשה תהיו ממוקדים, מרוכזים, קשובים. אל תאבדו קשר עם השטח והמציאות. אולם בה בעת, מי שהיה במצבי לחימה יודע שצריך גם לשמור על סוג של תודעה הפוכה. מעין ריחוף קל, המונע חרדות מיותרות מלחדור ולשתק. כלומר אם אתם חיילים, ועכשיו בלחימה, הדרך הטובה ביותר להתמודד היא על ידי אימוץ תודעה דיאלקטית. ריכוז ושחרור. חיבור וניתוק. מיקוד וריחוף. סוג של אקזיסטנציאליזם שאינו מאפשר עיסוק במה יהיה, אלא ממוקד בכאן ועכשיו.

בעיני החסידים הזירה הרוחנית היא לא ברירת מחדל. בה ועל-פיה נקבעת הזירה הממשית.
בעיני החסידים הזירה הרוחנית היא לא ברירת מחדל. בה ועל-פיה נקבעת הזירה הממשית.

אם אתם בעורף, ודבוקים למקלטי הטלוויזיה והרדיו הגיע הזמן לסייע לחיילים ולהשתחרר קצת מהחדשות. לא להיות מנותקים, אבל גם לא להשתעבד. הדרך הטובה ביותר לתרום ללחימה, לניצחון, להשגת היעדים, היא לבחור מעשה בעל משמעות עבור הזולת. לתת צדקה, לעזור לשכנה הקשישה מהקומה העליונה. לקרוא פרקי תהילים. להכין עוגות לחיילים. להניח תפילין. ללמוד שיעורי גמרא.

גמרא? איך באמת קשור לימוד תורה, או קריאת פרקי תהילים למאמץ המלחמתי? התרומה של עוגות לחיילים ברורה. גם ערבות הדדית היא חלק מרוח העם. אבל גמרא?

2. “בעזרת השם, נעשה ונצליח”, חתם ראש הממשלה, בנימין נתניהו את נאומו אמש לאומה. נדמה שיש כאן אזכור יוצא דופן של הבורא כחלק מהמשימה הלאומית. כאן כבר כתבתי כמה שיתוף הבורא נפוץ בעולם ואילו אצלנו אמירות מעין אלה נתפשות בטעות כחולשה ולא כהיבט של עוצמה פנימית, כהכרה של הדובר שלא בכוחו מצויה השליטה הבלעדית במציאות, ושמחובתו לעשות ככל שביכולתו אך גם עשייתו תלויה ברצון הבורא.

אפשר להניח שבניגוד לעבר, האבדות הכבדות לכוחותינו ביממות האחרונות הובילו אל האמירה הזאת של ראש הממשלה. כמו רצה נתניהו לומר כי האמונה תופסת מקום בדרך לניצחון, אך רק כחלק מפעלתנות, מעשייה אמיתית ונחושה.

בכך קשר נתניהו בין שני היבטים משמעותיים, שעל-פי עולם המחשבה היהודית אסור שיהיה ביניהם נתק – עולם הרוח והאמונה ועולם המעשה. אחד היסודות של מחשבת היהדות, כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרות הקבלה והחסידות בפרט, הוא שיש קשר בין העולם הרוחני לעולם הגשמי. ולא רק שיש קשר בין העולמות והם מתקיימים זה לצד זה, אלא הם גם משפיעים האחד על השני. כלומר לצד הלחימה הפיזית בעזה מתנהלת מערכה רוחנית. קשה ומשמעותית לא פחות. וכדי לנצח במערכה הממשית אסור להזניח במקביל את המערכה הרוחנית.

כשאנו קוראים תהילים ולומדים לזכות החיילים ולזכות עם ישראל אנו תומכים ברעיון כי במלחמה הרוחנית יש תחמושת מסוימת. תחמושת הכוללת ביטול, נכונות להקרבה, הכרה בבורא כמקור היחיד למציאות. יסוד עיקרי במחשבה היהודית הוא שעל ידי התפילה אפשר לפעול על הרצון של הקב”ה. לגרום לקב”ה להשפיע על המציאות למעלה מהסדירות הטבעית. ללימוד יש כוח לא פחות. כשלעצמו הוא מבטא התחברות פנימית אל הבורא.

3. דוגמה מרתקת לזירה הרוחנית אפשר למצוא אצל החסידים ביחס אל ספר התניא. במלחמות הקודמות, כחלק מהמאבק הרוחני, הזדרזו חסידים להדפיס את ספר התניא באזורי הקרבות, בלבנון ובמצרים או בסמוך אליהם. ספר התניא, שראה אור לפני כמאתיים ועשרים שנה, נתפס בעיני החסידים לא רק כספר מעמיק וסדור אלא גם ספר בעל כוחות נסתרים. ספר שבכוחו לסייע במאבק הרוחני ובכוחו להשפיע גם על המערכה הממשית.

ליהדות התפוצות יש תפקיד משמעותי בשתי הזירות. הם צריכים לצאת לרחובות ולמלא את בתי הכנסת. להפגין נוכחות ולא להשאיר את השטח רק לפעילים פרו-חמאסים.
ליהדות התפוצות יש תפקיד משמעותי בשתי הזירות. הם צריכים לצאת לרחובות ולמלא את בתי הכנסת. להפגין נוכחות ולא להשאיר את השטח רק לפעילים פרו-חמאסים. קריאה להשתתפות הקהילה היהודית בעצרת במוסקבה

שני הפנים הלכאורה סותרים הללו, היחס אל התניא כספר עיון גדוש תובנות והתניא כספר בעל כוחות רוחניים נסתרים המשפיעים הן על הנפש והן על המציאות החיצונית, לא החל בשנים האחרונות. מאז נכתב התעקשו החסידים לא רק ללמוד בתניא, אלא גם לשנן את הכתוב בעל-פה. מילות התניא טיהרו את האוויר, מזווית מבטם, מכוחות שליליים. הם סחבו אותו על גופם ובמטלטליהן כמו היה בו להגן עליהם מפני הסביבה. התובנות העיוניות, החדשנות, רוחב היריעה והסדירות המחשבתית שאפיינו את התניא לא סתרו מבחינתם את קדושת הספר וכוחותיו הרוחניים. ההפך הוא הנכון. היה בעיניהם קשר ישיר בין השניים. הרעיונות חדרו לכל רובדי המציאות לא רק דרך הבנתם והפנמתם, אלא גם דרך האותיות הכתובות והמדוברות.

 

שני ההיבטים הללו של הממד השכלי, המעמיק, והתניא כסגולה, דורשים בחינה נפרדת. אבל עכשיו, באמצע המבצע, אתם מוזמנים לאמץ את הסגולה של החסידים ולסחוב עליכם לצד התהילים גם ספר תניא. אם הסגולה עובדת תדווחו.

4. הרב עדין שטיינזלץ נדרש על-ידי אתר COL באנגלית למספר שאלות מזווית אמונית לנוכח המצב. הוא נשאל בין היתר, מדוע הקב”ה מכניס את עמו לסיטואציה הזו; כיצד יש לנהוג ביחס לאויב; כיצד יש לתמוך בישראל בשעה קשה זאת; וכיצד להתמודד עם החלטות שלפעמים נראות מהצד כלא מדויקות.

שאלה ותשובה אחת שלו הייתה בהחלט מעוררת. הוא נשאל האם יש בכלל רוע בעולם, והאם צריך להפריד בין אנשים רעים למעשים רעים. בתשובתו, הרב שטיינזלץ ביקש להזכיר כי יש בעולם רוע. הוא קיים. אסור לשכוח שהרוע קיים בעולם, ואנחנו לא תמיד מגנים עצמנו מפניו. החיים הנוחים שאנו חיים מקדמים את האשליה שהרוע אינו קיים. אך זו טעות. הרוע לא חלש בימינו משהיה אי פעם בעבר.

מאיפה בכלל מגיעה השאלה הזאת האם יש רוע בעולם? הקושי עליו מצביע הרב שטיינזלץ הוא אינהרנטי למחשבה היהודית. אם הקב”ה מצוי בכל, כיצד ייתכן שהוא מתיר מופעים של רוע? השיח הרווח והנכון הוא שטבע הטוב להיטיב, וכל מה שקורה בעולם הוא לטובה, בין אם אנחנו מכירים בכך כעת ובין אם נכיר בכך בעתיד. אולם אנו נוטים להדחיק את הרעיון שישנה בריאה של הבורא שאין בה טוב כלל, ואי אפשר להפיק ממנה טוב. הטוב שבה מוסתר כל כך שכמעט בלתי אפשרי לגלותו. לא צריך לחשוש מפניו יתר על המידה, אך בהחלט צריך לחזור לתובנה בסיסית – שיש סדר השתלשלות בעולם. יש טוב ויש פחות טוב. יש נכון ויש שלילי. נכון, הקב”ה מצוי בעולם בכל צדדיו, ונכון שאם קורה לנו דבר רע, אנחנו צריכים לפשפש במעשינו, אך צריך גם ללמוד להתמודד עם אותו רוע.

בדרום אמריקה זה נראה קצת יותר צעיר מאשר במוסקבה
בדרום אמריקה זה נראה קצת יותר צעיר ואופטימי מאשר במוסקבה.

5. עמדה יפה השמיע ר’ חיים ועקנין באתר חסידי על כך שאינו מרגיש שייך לאינספור “הערות ימניות” מיותרות שמושמעות, ואינו מתחבר לחבר’ה ש’כל שלוש שניות חייבים להזכיר את המילה ‘ערבים’ ו’ניכנס בהם’ ו’נראה להם”. בעיני עמדות אלה מעידות על חוסר ביטחון ועוצמה פנימית וחוסר אמונה כמעט כמו הערות מרתיחות מהצד השני של המתרס. כפי שצריך להפסיק לתת מקום נכבד כל כך לחדשות ולפרשנויות האינסופיות, חייבים גם להוריד את הוואליום של קולות הקיצון בשיח הציבורי. שיח השנאה וההסתה, לא רק חסר רלוונטיות לעמידה איתנה אלא גם פוגע בה. הוא משדר מצוקה וחוסר ביטחון.

6. צו שמונה האחרון שלי היה במבצע עמוד ענן. אז לא עשיתי הרבה. לשמחתי. בינתיים חציתי את גיל הארבעים וזכיתי בשחרור ממילואים. אולם התמונות והדיווחים מהשטח מחזירים את המוטיבציה שאבדה עם הגיל. החשש גדול, וזו חכמה בדיעבד להתגעגע עכשיו, אבל בכל זאת יש בי כמיהה מסויגת וזיכרון למדים הירוקים, לנשק, לאפוד. לרוח הלחימה.

כלומר, הבשורות והמראות לא צריכים לרפות את הידיים, אלא להפך, לחזק את המוטיבציה להתגייס ולהקריב. להתגייס כי אנחנו חפצי חיים. כי אין לנו ברירה אחרת. להתגייס ולהקריב במערכה הממשית ולהתגייס ולהקריב במערכה הרוחנית.

 

Print Friendly, PDF & Email

תבדקו גם

כללי היסוד הנפשיים-רוחניים לכל חוויה, אירוע וחג

בדיוק כפי שיש כללי עשה ואל תעשה מבחינה התנהגותית, כך לכל ארוע יש כללי עשה ואל תעשה נפשיים-רוחניים. כללים שחובה לאמץ כדי שהחוויה לא תהיה סתמית אלא בעלת ערך אמיתי.

תגובה אחת

  1. למה לא לציין באיזה אתר חסידי כתב חיים ועקנין את מה שכתב?!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software