הערות קצרות על קואצ'ינג יהודי ושיח בתוכנית "הבית היהודי" בערוץ הראשון

תוכניתו הוותיקה והמוצלחת של שלומי גולדברג – "הבית היהודי" המשודרת בערוץ הראשון, עסקה במוצאי שבת האחרונה בנושא הקואוצ'ינג היהודי. השיחה הייתה נעימה וקולחת אך רחוקה מלמצות את הנושא. כאן כתבתי באריכות רבה יותר על ההבדל בין אימון לאימון יהודי. בהזדמנות זאת אני רוצה להוסיף עוד כמה הערות קצרות.

התוכנית של שלומי בת עשר. היא יחודית ואתנטית בנוף הטלוויזיוני. בעוד הערוצים מנסים על-ידי צהוב, ביקורת ורכילות להביא רייטינג, שלומי מוכיח שאפשר גם אחרת. מסתבר שיש מי שמשתוקק לטלוויזיה אחרת
התוכנית של שלומי בת עשר. היא יחודית ואותנטית בנוף הטלוויזיוני. בעוד רוב התוכניות מנסות על-ידי צהוב, ביקורת ורכילות להביא רייטינג, שלומי מוכיח שאפשר גם אחרת. הדיון הזה, שצריך להתקיים שלא כבדרך אגב, רלוונטי בין היתר לערוץ החדש- ערוץ 20.

הכשרת "קואצ'רים יהודיים"
גדולי המנהיגים החסידיים, וביניהם בעל התניא, רבי נחמן מברסלב, ר' אלימלך מליזנסק, החוזה מלובלין, ר' שמחה בונים מפשיסחה, ר' לוי יצחק מברדיטשב, ר' מנחם מענדל מוויטבסק – שאבו מאותם מקורות פחות או יותר, ובעיקר מתרגום של ספרות הקבלה לשפת הנפש. בלשון מודרנית אפשר לתארם כמי ששימשו בכמה היבטים בתפקיד הקואצ'רים. הם אימנו את שומעי לקחם להתמודד עם מצוקות נפש שונות. עם בדידות, ניכור, חרדות, טרדות, נטייה לעצבות, אטימות וכן הלאה. ההדרכות שהם העניקו היו מבוססות על הכרה מקיפה ומלומדת של תורת הנפש.

חכמת תורת הנפש היא אחת החכמות העמוקות והרחבות במחשבה היהודית, בעיקר בזכות הקשר ההדוק שלה לחכמת הבורא. אמנם כל אדם יכול להוות אוזן קשבת, לדחוף ולעודד את זולתו. וכמובן מאמן בימינו הוא איננו מנהיג חסידי וגם אינו חייב להיות רב. אבל תנאי בסיסי ליכולתו להלך בנימי הנפש של הזולת ובמורכבות כוחותיה, הוא הכרה מקיפה של תורת הנפש. הכרה שכזו תובעת שנות לימוד ארוכות ומסורות. וכמובן רכישת הידיעות ממקורות מוסמכים ואמינים.

עבודה עצמית כתנאי
תנאי נוסף ל"מאמן היהודי" המקצועי הוא שזה צריך להיות אדם שראש לכל מטפל בעצמו. בוחן את עצמו ולומד את כוחות נפשו. אם הוא לא יתבונן, בכנות ובאומץ, בנטיות ובמאבקים הגועשים בקרבו הוא לא יצליח להעניק סיוע אמיתי לזולתו. כלומר המאמן צריך להיות בעצמו דוגמה חיה לעבודה עצמית-רוחנית.

תנאי שלישי לעבודת המאמן, שהוא תוצר של הראשון, הוא יכולתו להיות נטול שיפוטיות ונטול אינטרסים צדדיים כלשהם. כל מעייניו אמורים להיות נתונים במתאמן.

גילוי הכוח הפנימי
המטרה של האימון היהודי דומה למטרה הגדולה של ספרות החסידות  – לעזור לאדם להכיר את כוחותיו הפנימיים. לעזור לו לגלות במציאות את עוצמתו הפנימית. עצמות הנפש אינה נתפסת בספרות החסידות כגורם קמאי, פרימטיבי, יצרי, שכוחות הנפש הגלויים, השכל והמידות, נדרשים לרסנה, כפי שהיא נתפסת בגישות פסיכולוגיות שונות. האדם אינו מחביא בלא-מודע שלו שלדים הדורשים טיפול. הכוחות הנעלים והלא מודעים נתפסים כמדרגות טהורות ונשגבות שבנפש האדם, שעליו לחשוף בעדינות. דרגות שבכוחן למלא את האדם בתקווה ואמונה בעצמו ובעולם. (כאן על ייחודה של הפסיכולוגיה היהודית)

המסר "למתאמנים", העולה מספרות החסידות, הוא שיש להם בחינה של עצמיות נשגבת ונעלה, המגלמת גם פוטנציאל אישי גבוה. פוטנציאל אישי לגילוי ניצוץ הבורא, המלווה בבריאות נפשית וחיים של תוכן ומשמעות.

האתגר של המאמן 

כן זה אני שם, שלישי משמאל. עם הזקן. גם לי קשה לזהות. ואני יודע שזה מבגר.
כן זה אני שם, שלישי מימין. עם הזקן. גם לי קשה לזהות. ואני יודע שזה מבגר.

הגישה הפסיכולוגית המתפתחת מהאמור היא שהכרת נפש האדם והבעיות הנפשיות מהן האדם סובל תלויה בבחינת יחסו השכלי, הרגשי והמעשי כלפי סביבתו. אם האדם יתבונן באופן שבו כוחותיו מתגלים, הוא יוכל לאבחן אחת משתיים. או שכוחותיו חושפים את עצמותו, את מהות נפשו, או שהם מרחיקים או מנתקים אותו ממנה. ההתרחקות של האדם מהבחינה הפנימית שלו, מ"נקודת פנימיות הלב", היא העשויה להוביל למצוקות נפשיות.

האתגר של המאמן הוא לבחון יחד עם המתאמן את המגמות השונות בדיבורו, במחשבתו ובמעשיו, וכך לעזור לו להתחבר אל אותה נקודה עוצמתית.

למי מתאים אימון יהודי?
אם אימון יהודי מקביל בכמה היבטים לעבודת המידות, לשיפור ולצמיחה רוחנית מתוך מגמה לשנות את הזווית דרכה אנחנו מתבוננים בעולם  -האימון הזה, עם מאמן או בלעדיו מתאים לכל אדם, בכל גיל ובכל צומת דרכים.

הנושא כאמור רחוק ממיצוי, אבל הגיעה העת לצפות בשיחה

Print Friendly

תבדקו גם

מה גובר בעולם, הטוב או הרע?

החכם אלראזי: מציאות הרע בעולם מרובה ממציאות הטוב. "וכאשר תשווה את מנוחתו של האדם והנאתו …

5 comments

  1. המאמר מביא בבהירות ובתמציות את מהות האימון או אולי נאמר העבודה היהודית. קודם כל ההתבוננות והעבודה העצמית וכמובן החיבור לרוממות נשגבה וגדולה מאיתנו.
    היה לי לכבוד להיות חלק מהפאנל הזה.
    בעזרת השם נעשה ונצליח כל אחד ואחת ממקומות האו לקרב אנשים לשורש נשמתם ויעודם להפיץ שמחה בעולם ומתוך כך לקרבם לריבונו של עולם
    בע"ה נעשה ונצליח

  2. שלום,
    דיברתם שם על שאיפות ורצונות של האדם שבד"כ מושתתות על הצרכים והדרישות ממנו בחיים שקיימים כבר , גורמים סובייקטיביים, הבנתי שמיצידכם זאת טעות בשורשה. לאיזה רצונות? לאן צריך לשאוף אדם? גם אם השאיפות לא למטרת עצמו אלא ‏‪ כדי להיטיב עם הזולת ולהביא משמעות לחייו הכל מתנגש בחיים עצמם, המטרות בסופו של דבר הם בדברים שעוסקים בחיים ובמה שהם דורשים.? ,נושא זה מעסיק אותי כי אני בתחילת בחירת דרכי ,עוד מעט מסיימת תיכון..

    • שרה, בוודאי שלאדם יש צרכים ורצונות. אבל כשהכל סביבו הוא ייגרר לחיים אומללים, גם אם יצליח לכאורה על-פי הקריטריונים המקובלים. למשל, אם תבחרי בתחום ההוראה בגלל הקביעות והחופשות, מהר מאוד תישחקי. אם תבחרי במקצוע ההוראה מתוך רצון אמיתי ללמד ולהעשיר, גם תצליחי יותר בתפקיד וגם תהני ממנו. זה לא אומר שאין שיקולים מתערבים בכל החלטה, אבל לא כדאי להפכם למרכזיים.
      תורת החסידות לוקחת את הדברים צעד קדימה ודורשת בכל מה שעושים לברר כיצד האדם מגלה את פנימיות הנפש ביחס עם הזולת. האם המחשבות, המעשים והדיבורים מחברים את החיצוניות שלנו עם הפנימיות או שהם יוצרים נתק. במקום שיש חיבור עם הפנימיות כנראה גם תהיה בחירה בדרך הנכונה.

  3. תודה לך. בסדר אז הבנתי למה התכוונתם, חשבתי שגם אותה פנימיות שמגלים בכל שאיפה ובחירה כמו בחירת מקצוע היא חלק מהמערכת ההסובייקטיבית. ואנו כאנשים צריכים לנסות לגעת בדברים נסגבים יותר חוץ מהקשר שלנו למערכת החיצונית ,אלא למקום שבו החיים לא אומרים לנו לגלות את הפנימיות. (יש עבודה ,אז מגלים את הפנימיות שלנו בבחירתה ובמהלכה). אז כנראה שליותר מיזה לא צריך לשאוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *