יום שבת , מרץ 25 2017

התענוג של ראש השנה

יום שישי, ראש השנה. יום ההולדת לאדם הראשון. ביום זה הוא נברא. וביום שנברא פנה לכל הבריות:

"בואו, אני ואתם, נלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו מי שבראנו…".

יחידי הוא נברא, מזמר ברינה, בשמחה, באהבה, יחד עם כל ברואי העולם:

לְכוּ נְרַנְּנָה לה', נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתודָה. בִּזְמִרות נָרִיעַ לו: כִּי אֵל גָּדול ה'. וּמֶלֶךְ גָּדול עַל כָּל אֱלהִים: אֲשֶׁר בְּיָדו מֶחְקְרֵי אָרֶץ. וְתועֲפות הָרִים לו: אֲשֶׁר לו הַיָּם וְהוּא עָשהוּ. וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ: בּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה. נִבְרְכָה.

**

גטו ורשה, ראש השנה תש"ב, 3 באוקטובר 1940. המצב מתדרדר והולך. הרב קלונימוס קלמיש שפירא, הוא האדמו"ר מפיסצנא, נושא את דרשת החג בפני קהלו השבור. השאלה המניעה אותו היא כיצד ניתן להתקרב לבורא מתוך אהבה ברגעים קשים שכאלה. יום הולדת לאדם הראשון, ואין הרבה סיבות לרננה.

אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך", זו התפילה הדורשת ביאור.

כשהאיש מוכה ביסורין, אומר האדמו"ר מפיסצנא, קשה שיעבוד מאהבה, משמחה. בדבריו הוא מבין את הקהל. איך אפשר להתקרב לבורא מאהבה, לקבל את מלכותו בתענוג, כשאנו עומדים לפני השמדה המונית.

אנחנו מבקשים שהוא יחזירנו בתשובה שלימה. שכן תשובה שלימה איננה בידינו – "כי אפילו אם נשוב, רק מיראה תהיה, לכן הושיענו ונוכל לשוב בתשובה".[i]

**

ומשמיים מתעקשים. "קבלו מלכותי תחילה ואחר כך אגזור עליכם גזירות."[ii] וקבלו מלכותי ברצון, מתוך תענוג.

גזירות אינן עולות בקנה אחד עם שמחה ותענוג. תענוג עולה מתוך הבנה שכלית בטוב שבדבר.

כיצד אפשר לקבל את מלכות הבורא בתענוג? כיצד אפשר לאוהבו בגטו?

**

שנה ושבוע חלפו. המצב בגטו החריף. נדמה, שדווקא משרבו היסורים, הרב קלונומוס מוצא את התשובה לדילמה שהעלה שנה קודם לכן.

ראש השנה הוא היום שבו נקבעת קצבת החסד לשנה כולה.  לכן, דווקא ביום זה, ובמצב אליו נקלעו, התפלא האדמו"ר קלונמוס לגלות שחסידיו נכנעים לחולשת הגוף ואינם מושקעים בתפילה.

בעבר כתבתי על-כך שלמרות פליאתו סנגר על צאן מרעיתו.

"כשאדם מתפלל ותפילתו נענית, הסביר, אין להשתומם שתפילותיו יתחזקו ויתרבו. אולם כשהוא נופל לעומק ומתפלל להיחלץ מעומק הזה, ובתגובה הוא רק נופל לעומק נוסף, אין להתפלא שהוא נחלש.

אולם, קרא קלונמוס, דווקא הנפילה השנייה צריכה לחזק את האמונה. דוד המלך אומר, הדגיש, "ממעמקים קראתיך ה'". לא מעומק אחד אלא משני מעמקים. כלומר לא זו בלבד שהוא לא נושע, אלא שנפל לעומק בתוך עומק, ומהעומק השני הוא מתחזק ושוב קורא לבורא".

כמו רצה קלונמוס לומר שהאמונה שלכם נמדדת עכשיו, כשאתם מתפללים, ובתגובה לתפילותיכם המצב בגטו הולך ומתדרדר, נעשה נואש יותר, קשה יותר, מאיים יותר. עכשיו אתם צריכים להתחזק, לשוב ולהתפלל וביתר שאת."

**

ישנם כמה ביאורים למהי קבלת עול מלכות שמים בראש השנה. אחד מהם הוא הידיעה, ההכרה וההפנמה כי חיי היהודי, מצבו הכלכלי, החברתי והנפשי, אינם תלויים במציאות החיצונית או בחוקי הטבע. הם תלויים בו ובבוראו. הכרה זו היא מקור התענוג בקבלת עול מלכותו.

**

**

לפני כמאתיים וחמישה עשר שנים נאסר בעל התניא, רבי שניאור זלמן מליאדי, על ידי שלטונות הצאר הרוסי. הוא היה מודע לדאגת החסידים. לאחר שנלקח למאסר מצאו בחדרו פתק שהשאיר בכתב ידו. בפתק ציטט פסוק מספר תהלים – "שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי".[iii] בפסוק זה סיכם את המסר העיקרי שביקש להנחיל לחסידיו באחת השעות הקשות שחוו. מסר שביטא את תמצית השקפתו בנוגע לעמידה מול קשיים.

אמנם מדובר בפסוק מספר תהלים, אך מי שהכיר את תורתו של בעל התניא היה יכול לנחש למה התכוון. המסר שהותיר מורכב משני חלקים.[iv] בדברים שציטט התכוון בעל התניא כי היהודי אינו נתון לשליטת הצאר או הפריץ. לא הם המכריעים בנוגע לעתידו והוא אינו משועבד להם. לכן, על-פי החלק הראשון של המסר, אף שהמאסר עשוי להיות כרוך בסכנת חיים, ציבור תומכיו אינו צריך להתרגש מכך. השלטון שאסר אותו הוא רק כגרזן ביד החוצב. ההחלטה לגבי חייו, חיי החסידים ועתיד היהודים והיהדות אינה נתונה באמת בידי הצאר.

החלק השני של המסר קשור בעבודת המידות. בידו של כל אדם לבחור את דרכו, את מעשיו, את הדברים שהוא משמיע והמחשבות שהוא חושב. זוהי בחירה העולה מתוך מאבק בין ניגודים פנימיים וצריכה להתבצע כל רגע מחדש. כשהוא מצליח לעשות כן, הוא מייתר את הייסורים ונחלץ מהקושי.

במסר שהעביר רגע לפני המאסר ביקש להורות לתומכיו שחששו לגורלו, כי כשבני האדם מנצחים את המאבק הנפשי, כשהם מכריעים את הנטיות בנפש ומצליחים לחיות את הרגע, הם מתעלים מעל הטבע, והוא אינו יכול לשלוט בהם עוד. עם בחירה נצחית שכזו, אין להם סיבה לחשוש או להיות מוטרדים.

תרקדו! כי הכל זה הוא. מתוך האתר של גילי שושן
תרקדו! כי הכל זה הוא. מתוך האתר של גילי שושן

**

גטו וורשה הוא ניסיון קשה מדי. לקראת ראש השנה המטרה שלנו היא לקבל את מלכותו ברצון. בפועל המשמעות של משפט זה קשורה לשחרור נפשי. במילים אחרות, הבורא כמו אומר לנו – הפתרון הוא ברצון. תחליפו את הרצון האישי, האגוצנטרי, ברצון שלי. "תמליכוני עליכם", קבלו רצוני ואז גם תרגישו את התענוג. תענוג אמיתי ואין סופי של שחרור. קבלת העול תהפוך לא לחמורת סבר מלאת יראה, אלא לדבר מרומם, שהרי שום דבר לא שולט בכם באמת.

קבלת מלכות הבורא ברצון משמעה שהמציאות החיצונית איננה בעלת הבית עלינו. זה לא המינוס בבנק, זה כוח הבורא. והשינוי נתון בידי כל אחד ואחד, בכוח עבודת המידות שלו.

**

ידידי גילי שושן ניסח במשפט קולע את מצב התודעה הנשגב אליו צריך לשאוף בראש השנה:

אותי לא צריך לשכנע שאלוקים קיים. אותי צריך לשכנע שהמציאות קיימת.

**

זה הזמן לברך את קוראי הבלוג ומשפחותיהם – כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל ההיבטים!

***

רשימות מומלצות נוספות לראש השנה:

דורמיטא

תפילות ראש השנה בצפת

למה נוסעים לאומן בראש השנה?

מדוע ראש השנה ארוך כל כך? על המשמעות של יום טוב שני

יום הולדת לאדם הראשון – אצל ענת דולב

השנה חייבים להשתנות – רשמים מהתוועדות סליחות

**

[i]  אש קודש, עמ' קיח.

[ii]

[iii] תהלים קיט, קסא.

[iv] שיחת י״ט כסלו תשי״א. וראו בשערי המועדים י-יט כסלו, תשס"ב, עמ' קמב; שיחות קודש, תשל"ד, י"ט כסלו, ס"ב.

Print Friendly

תבדקו גם

שמחה בלתי מותנית

האם ניתן להגיע לשמחה בלתי מותנית ובלתי תלויה במאורעות החיצוניים? מה ניתן ללמוד מהמאפיינים הפסיכולוגיים של מרדכי מזה והמן מזה על העבודה הפנימית שלנו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *