יום שני , אפריל 24 2017

חירות ללא גבול

"אדם חושב ועיניו בשעונו, אדם חי כאילו הוא עלול בלי הרף לאחר משהו… אכן זה עלול להגיע לידי כך, שמי שנוטה לחיי התבוננות, יתמסר לכך מתוך בוז לעצמו ונקיפות מצפון." ניטשה על האמריקניזציה של העולם.

רשימה על חירות, התחדשות והרלוונטיות של יציאת מצרים.

א. יציאת מצרים היא אחד העניינים המרכזים ביהדות או בלשון ספר החינוך "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו".[1]

עד כדי כך שמיד בפתיחת עשרת הדיברות מוזכרת יציאת מצרים – "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". לכאורה בריאת העולם הייתה אמורה להיות בעלת ערך גבוה יותר מיציאת מצרים, ולכן היינו מצפים שייאמר – אנכי ה' אלוקיך, בורא שמים וארץ.

דרשו חכמים – אל תקרי חרות (על הלוחות) אלא חירות (על הלוחות). חירות אמיתית, חירות שאין בה מיתה ואין בה כניעה ללא בחירה לצד האגוצנטרי שבאדם, יכולה להיעשות על-ידי חיבור לנקודת העצמות. כל חירות אחרת תהיה בהכרח מוגבלת וזמנית. החירות מקורה איננו בעשרת הדיברות, אלא דווקא בכך שאלה נכתבו בלוחות גשמיים. כלומר החירות, החיבור לאינסופי, חייב להתגלות בעולם הגשמי. ** החירות מקורה איננו בעשרת הדיברות, אלא דווקא בכך שאלה נכתבו בלוחות גשמיים. כלומר החירות, החיבור לאינסופי, חייב להתגלות בעולם הגשמי. תמונה: Dominique James

יתר על כן, לא זו בלבד אלא שיציאת מצרים השפיעה על לוח השנה היהודי. משיצאו בני ישראל ממצרים  הפך ניסן לראש לחודשים ותשרי שביעי לו.

ב. מדוע יציאת מצרים כה דומיננטית ואף מוזכרת כל יום ויום בפי המתפלל?

הכתוב אמנם מכנה את זמן יציאת מצרים כזמן לידת עם ישראל, אך יציאת מצרים לכאורה לא חידשה דבר. בעבר היו בני ישראל בני חורין, ולאחר היציאה הם חזרו להיות בני חורין.

ועוד, יציאת מצרים הוא אכן סיפור הצלה מרגש. אך גם אם לא היינו ניצלים מגזירות המן או היוונים או אם יצחק אבינו לא היה נולד בדרך ניסית, גם אז לא היינו הופכים לעם.

ג. הפסקה. מהו "אבי אבות החטאים" של אמריקה, שהדביק גם את שאר העולם?

כך על-פי ניטשה: "המנוחה כבר נעשתה עניין של בושה; הרהורים ממושכים כמעט שגורמים נקיפות מצפון. אדם חושב ועיניו בשעונו, כשם שהוא אוכל בצהרים ועיניו בעיתון הבורסה – אדם חי כאילו עלול הוא בלי הרף "לאחר משהו."… נימחים והולכים גם כל תחושה לצורה, כל רגישות אוזן ועין למנגינת התנועות. ההוכחה לכך מצויה באותה בהירות מגושמת הנתבעת היום בכל אתר, בכל המצבים, בהם מבקש האדם להיות ישר עם הבריות, במגעו עם ידידים, נשים, קרובי משפחה, ילדים, מורים, תלמידים, מנהיגים ומלכים – אין השעה פנויה עוד ואין כוח עוד לטקסים, למילוי התחייבויות בדקות של עקיפין, לשאר רוח כלשהו בשיחה, ובכלל לכל בטלה. כי החיים הנתונים לציד הרווחים מחייבים את האדם בלי הרף להוציא את רוחו עד אפיסת כוחות במאמץ בלתי פוסק של התחפשות או הערמה או תחרות:

המידה הטובה השלטת בימינו, היא עשיית דבר מה בפחות זמן מאשר יעשנו אחר. וכך נותרות לו לאדם רק לעתים רחוקות שעות של יושר בהיתר. אולם בהגיעך אליהן, אתה עייף, ולא רק רישול אתה מבקש, כי אם ממש להשתטח לאורך ולרוחב בפישוט ידיים ורגליים, ועל פי נטייה זו אתה כותב היום את מכתבך: סגנונם ורוחם ישמשו תמיד "עדות לעידנם." במידה שנותרה עוד הנאה כלשהי מן החברה ומן האמנויות, הרי זה מסוג ההנאות שמתקינים לעצמם עבדים יגעי עמל… העבודה כובשת לעצמה יותר ויותר את המצפון הנקי. הנטייה לשמחה כבר מכונה "הצורך להינפש, והיא מתחילה להתבייש בפני עצמה. "זה רק למען הבריאות",  אומר אדם כשהוא נתפס בבילויו בחיק הטבע. אכן זה עלול להגיע לידי כך, שמי שנוטה לחיי התבוננות, יתמסר לכך מתוך בוז לעצמו ונקיפות מצפון."[2]

המגמה שמתאר ניטשה כבר לפני כמאה וחמישים שנה רק החריפה. כמעט ואי אפשר לדבר היום עם מישהו מבלי שיציץ כל שלוש דקות במחשב או בנייד. אולי משהו התחדש. אולי מישהו שלח לו מייל. מרוב כמיהה להתחדשות, אנחנו לא מזהים שההתחדשות מתרחשת ברגע הזה ממש.

ד. ספרות הקבלה והחסידות מלמדת שלכל נטייה אנושית יש שורש פנימי נעלה. ככל שהנטייה הזו חזקה יותר, המקור של אותה נטייה הוא גבוה יותר. כך לגבי היצר המיני, כך לגבי תאוות האכילה וכך גם לגבי הרצון המתמיד בהתחדשות.

אחת הבשורות החשובות של היהדות, אותה מדגישה החסידות שוב ושוב, היא שהעולם באמת מתחדש כל העת. כל מציאות האדם, למעט עצם נשמתו, מתחדשת בכל בוקר ובכל רגע ורגע. אנחנו, בני הזוג שלנו, החברים שלנו, הנוף, הזמן, באמת מתחדשים. אנחנו מתחדשים משום שאנחנו מתהווים בכל רגע.

האתגר של האדם היא לגלות את ההתחדשות הזאת כדי לחיות חיים תוססים, מרגשים. חיים ששווה לחיותם.

לכן "שעמום" הוא מושג שסביר שלא תתקלו בו בספרות העוסקת בתורת הנפש. העולם יכול היה להיות משעמם רק אם לא הייתה בו התחדשות. ללא התחדשות, העבודה, הקשרים החברתיים, הזוגיות, ההורות הופכים שגרתיים, לעתים מעייפים, ללא נקודת אור, משעממים.

"שעמום" הוא אינדיקציה לקרירות, לבטלה, להתעלמות מאותה התחדשות. השעמום מעיד שאנו מקטלגים ושופטים את בני הזוג ולכן אין פלא שאנו מחפשים את הרעננות והריגוש במחוזות חיצוניים. כשילדים משועממים זה בדרך כלל אומר שלא הצלחנו להנחיל להם את ההשקפה הזאת, שכל רגע מקפל בתוכו תוכן רב, משמעות והתחדשות.

מנגד, מוסבר בתורת החסידות, שככל שמטפסים בעבודה הפנימית, זווית הראייה משתנה כך שהעולמות נראים כמתחדשים כל העת, ואילו הכוח המחדש את העולמות, כוח הבורא בעולם, ניכר בו בפשיטות.

ה. המושגים הקשורים בטבורם לרעיון ההתחדשות הם התהוות וגילוי. אולם יש מושג שלכאורה סותר את אותה התחדשות. זהו מושג החירות. העולם בו אנו חיים מתחדש, אך עצם הנפש, הנקודה שבה אנו יכולים להשיג את החירות חסרת הגבולות – נשאר קבוע.

חירות של אדם היא תכונה מוגבלת. היא תלוית זמן ומקום. תמיד יכול לבוא אדם או עם חזקים יותר שיגרמו לאדם לאבד את חירותו.

אולם החירות שהתגלתה בישראל בשעת יציאת מצרים היא חירות עצמית. העולם משתנה ומתחדש, אך בעצם, ולא רק בפועל, התגלה שאנחנו בני חורין. החירות הזאת אינה תלויה בנסיבות. בכל מצב שיהיה, תחת כל שיעבוד, יתגלה שבעצם אנו בני חורין.

על כך היה אומר הרב קרליבך:

אתם יודעים, חברים, שחגגנו את פסח באושוויץ ובמיידנק!

יהודים היו מתאספים מאוחר בלילה ושרים

'מה נשתנה הלילה הזה…'

אבל אז הם היו אומרים: ריבונו של עולם,

איך זה שאנחנו כל כך חופשיים?

אולי הרגליים שלי בגלות,

אולי היד שלי, הגוף שלי.

אבל הלב, הבפנים, הרעיונות וההבנה שלי לעולם הם לא בגלות!

זוהי הסיבה לחשיבותה של יציאת מצרים. העולם מתחדש ומשתנה. החיבור להתחדשות הזאת היא חשובה משום שהיא מחייה בנו את הצדדים הרגשיים. אך יציאת מצרים מלמדת אותנו שמה שלא יקרה בעולם, בנקודת העצם של כל אחד מאיתנו, אנחנו בני חורין. אנחנו בני חורין כי נתגלה בנו, ביציאת מצרים, הקשר שלנו לאינסופי והנצחי. יציאת מצרים ממשיכה להשפיע עלינו כי היא חשפה וחושפת את הכוח של כל אדם בכל דור ודור, ובכל יום ויום, לצאת מהמצרים ולגלות את חירותו העצמית. את קיומו הבלתי מותנה.

עכשיו, המשימה היא לגלות את הקשר הזה בעולם שנראה שכמנהגו נוהג.

[1]  מצווה כא; [2]  מובא בתוך נמרוד אלוני, כל שצריך להיות אדם, רעננה, הקיבוץ המאוחד, תשס"ה, עמ' 334. עמוד: 334

תנאי זכויות יוצרים לתמונה

Print Friendly

תבדקו גם

דרך אחת להפחית את מינון המחשבות הזרות והטורדניות

מדוע מחשבות זרות נקראות גם צרת נפש, ומה מציע המלך שלמה כדי להיפטר מהן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *