מושגים בקבלה וחסידות

  • הופעות בתקשורת

    התרומה הגדולה של רשב"י ול"ג בעומר לזמננו | יחיאל הררי אצל ריקלין ושות', ערוץ 20

    ראיון קצר על רשב"י, ל"ג בעומר וזוגיות

  • מהי "עבודה מרה"

    טוב ורע יש בכל דבר בעולם הזה. העבודה של גילוי והפרדת הטוב מהרע היא עבודה מרכזית בחיי האדם ונקראת עבודת הברורים וגם עבודה מרה. מדוע זוהי עבודה מרה? סיבה אחת היא שאין מה לעשות. כשמתעסקים עם הרע, עם הדברים הלא נעימים ולא רצויים משהו ידבק בנו. בעל כורחנו. ולכן אותו משהו זה המרירות שבעבודה. סיבה שנייה היא שכדי לגשת לעבודת הברורים, כדי להפריד את הטוב מהרע, צריכה להיות איזו תנועה ראשונית של מרירות. המרירות הזאת היא בשום פנים ואופן לא עצבות. זוהי תנועה נפשית הנגרמת מההבנה שיש טוב, מתוק, נכון, אמת והם כרגע רחוקים ממני. אבל אותם אני רוצה ואליהם אני צועד. הכרת אותו המרחק הוא הקדמת המרירות לעבודת הברורים. (וראו הרבי מלובביץ', יום ב', סוכות התשח"י, 1957)

  • בריש הורמנותא דמלכא – אני רוצה עוד לפני שאני רוצה

    "בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה" (מאמר הפותח בספר הזהר, בראשית, טו, א) עוד לפני שמתגלה הרצון של האדם בדבר מסוים, לפני שהוא מבטא אותו בצורה מלאה, לפני שהוא ממש חושב עליו ודוחף את כוחותיו כדי להגשימו, הוא נותן לו רשות להתקיים. הסדר הזה בהתגלות כוחות הנפש עובד לחיוב ולשלילה. זה לעומת זה עשה א-לוהים. אם אני לא דוחה בשתי ידיים, דוחה ושולל בנחרצות דעות, רגשות או דחפים מזיקים ולא רצויים, הם עלולים להתגלות בפועל. אני עלול ליפול. מנגד אם אני פותח פתח, נותן רשות לקיומן של דעות חיוביות, אוויר טוב, מאמץ חיוני, הסיכוי שאלה יתגלו בפועל הוא גבוה. כך התחילה גם בריאת העולם על-פי הזהר. בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה, בתחילת רשות ורצון המלך, הוא חקק באור העליון. לפני שהבורא גילה את רצונו בעולם, הוא נתן לרעיון הזה של הבריאה רשות להתקיים. הוא שיער את קיומו של העולם, ועל-ידי כך גם התגבר בו הרצון בבריאתו של אותו עולם.

  • תחיית המתים בנפש

    אדם יכול לחיות, לפתח קריירה, להתפרנס, להתחתן, להביא ילדים ואפילו להצליח בכל מעשה ידיו, ובכל זאת להיחשב כמת. דרגת מת היא דרגה שבה האדם מתפקד, אבל לא מעורר רגשות חיוביים. הוא לא מתרגש, לא מתפעל, מתעייף במהירות ונוטה לחישובים תועלתניים בכל צעד שלו ושל הסובבים אותו. מבחוץ הוא חי. בקושי. מבפנים זה מת. "תחיית המתים" על-פי תורת הנפש מתרחשת כשהאדם חוזר להתרגש מחייו, כשהוא מזהה משהו אחר חוץ מתועלות, רווח והפסד. כשהשכל הנשגב שלו משפיע על הרגשות. אז הוא חוזר להיות רענן, חיוני, משפיע. מאמין בעצמו ובעולם. אז כל רגע וכל התרחשות הופכת עבורו לרבת ערך ומשמעות. (וראו היום יום היום)

  • קצרים

    כוח הרצון או כוח החכמה

    מדוע חשוב כל כך להבחין בין רצונות חיצוניים לאלו הפנימיים

  • קצרים

    "רעותא דלבא" – פנימיות רצון הלב

    מה ההבדל בין פנימיות הרצון לחיצוניות הרצון, איך מבחינים ביניהם, ומהו רצון הלב - קצרים

  • תורת הצמצום

    תורת הצמצום, לפני שהיא חלק מתיאוריה אודות הבריאה, נועדה להסביר לנו משהו מהותי על הקיום שלנו ועל הקשר שלנו עם הבורא

  • דורמיטא

    יצא לכם לנהוג כשפתאום אתם כמו מתנתקים מהכביש, הגוף נוהג מעצמו ובכל זאת לא התרחשה תאונה? למה זה קורה ומדוע זה מזכיר את ראש השנה וחודש אלול - על מושג הדורמיטא בספרות הקבלה והחסידות

  • נר של חושך – הבוצינא דקרדוניתא של קלונימוס קלמיש

    היכן היה א-לוהים בזמן השואה? כיצד הוא התיר את הטבח הנורא בשישה מיליון יהודים? קלונמוס קלמיש עונה מתוככי גטו ורשה, ומותיר אותנו להתפעם מתעצומות רוחו

  • דיבוק חברים

    על כוחן של המגמות הרווחות בפילוסופיה בת זמננו, ליברליזם, קהילתנות ורב תרבותיות, בביאור המונח "דיבוק חברים"

  • שנת עיבור

    תמימות וציניות, שגרה והתחדשות והקשר למחזור הלבנה ומחזור החמה

  • גוף ונפש לאחר המוות: חיבוט הקבר וכף הקלע

    מה המשמעות של המושגים הקבליים הנפוצים "חיבוט הקבר" ו"כף הקלע", ואיך משמעות זאת רלוונטית לאדם.

  • על המדור

    על מנת להכיר את רעיונות הקבלה והחסידות יש צורך להבין, ולו באופן ראשוני, את המשמעות של סדרת מושגים החוזרים על עצמם בהיבטים שונים. סקירה כללית של מושגים אלה מאפשרת לייסד באמצעותם את בניין ההבנה החסידית. רוב המושגים בחסידות אינם זרים לעולמו של הפרט. הסיבה לכך נעוצה בייחודיות שיטת ההתבוננות שפיתחה החסידות. על-פי שיטה זו כל המתואר בתורה מתרחש גם כעת, בעולם המציאות, ויתרה מכך, הוא גם ביטוי למתחולל בנפשו של האדם. האדם הוא בבואה של המציאות. לכל מה שקיים בעולם, המכונה 'גוף גדול'1, יש מקבילה ב'עולם הקטן'2, הוא האדם. כך את הבורא ואת המתרחש בעולם אפשר להשיג רק מתוך התבוננות פנימית. ועוד, אנו יכולים להכיר את אלוקים ואת הבריאה טוב יותר על-ידי התבוננות בעצמנו. ולא זו בלבד אלא שרק מתוך גדרות הבנתנו ועד גדרות מוגבלותנו אנו יכולים להכיר את האלוקים. על-פי תפיסת החסידות, הקב"ה ברא את האדם כך שמנפשו ומגופו משתקף מבנה האלוקות. מאחר והקב"ה נפח באדם נשמת אלוקה ממש3, אזי גם באדם קיים ניצוץ אלוקי. חשיפתו מאפשרת לימוד על העליון, עד המידה שבה מתאפשר לנו ללמוד אודותיו. יתר על כן, כל התמקדות מכוונת ושיטתית של האדם בענייני העולם הזה מביאים לחשיפה של האלוקי. שכן היהדות מכירה כי הקב"ה מצוי בכל מקום, שנאמר בספר תיקוני הזהר: "לית אתר פנוי מיניה"4, שאין מקום פנוי ממנו5.…

  • העולמות – אצילות, בריאה, יצירה ועשייה

    פנימיות התורה מלמדת אודות מספר עולמות, כאשר ארבעה מהם רלוונטיים לאדם: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. שלושת העולמות התחתונים, בריאה יצירה ועשייה, מצויים במרחק ניכר מעולם האצילות, שאינו בר-השגה עבור האדם מן השורה. עולם האצילות הוא מלשון אצלו וסָמוך, כלומר סָמוך יותר לבורא. פרוש נוסף לעולם האצילות הוא לשון הצלה והפרשה, המלמד על היות עולם זה אמנם בחינת עולם, לשון העלם, אך נחשב לחלק מעולמות האין-סוף. לעומת עולם האצילות, עולם הבריאה והעולמות שתחתיו, הם כבר בבחינת יֵש מֵאַין. המיוחד בעולם האצילות הוא שהאור האלוקי מצוי בו בתכלית הגלוי, ואינו דומה להסתר על האור האלוקי בעולמות הבריאה, יצירה ועשייה1. [1] האמור נוגע לאור האלוקי במדרגת 'ממלא כל עלמין', ולא לבחינת 'סובב כל עלמין' המאירה בכל העולמות בשווה. ראה: המאמר 'באתי לגני" שם, ה'תשי"י.

  • מבנה השכל

    השכל מורכב משלושה כוחות. הכח הראשון הוא כח המשכיל המכונה חכמה. השני הוא כח ההשגה הנקראבינה, ושלישי הוא כח ההתקשרות – הדעת. שלמה המלך אומר 'בחכמה יבנה בית, ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר'1. החכמה היא הקשר לאין סוף, מקור הגילוי המוליד רעיון במוחו של אדם. החכמה, הרעיון העולה בשכל האדם, היא רק נקודה, תמצית של מגוון פרטים החבויים ברעיון. נקודת החכמה היא רק התחלת הגילוי. הרעיון עדיין אינו נהיר לאדם לגמרי. הגילוי רק מנצנץ, נוגע לא נוגע, ומצפה לחילוץ והבהרה. תהליך חשיפת הפרטים הגנוזים בנקודת החכמה מתבצע על-ידי הבינה. האדם מקרב באמצעות הבינה את העניין שצץ במוחו אל מושגיו במספר דרכים, ובהם משלים, דימויים וניסויים, שנועדו לבחון את סדירות הופעתו של הרעיון וביטויו בעולם2. באם כח החכמה הוא הקליטה ראשונית של הרעיון, הבינה היא חקירתו וניתוחו, הדעת היא ההתמדה המביאה לידי התקשרות לנושא. ההתמדה וההתמקדות מפגישים את האדם עם נקודות מבט שונות, צפויות ובלתי צפויות, באותו רעיון או נושא בו עסק, ואף מולידים יחס רגשי לאותו עניין3. לכן הדעת נחשבת גם כמפתח לעולם הרגשות, כגורם המעודד את רגשות האדם לפעול4. [1] משלי כד, ג, ד. [2] ישנם שלושה היבטים לבינה – עומק רוחב ואורך. ראו: אדמו"ר האמצעי, נר מצוה ותורה אור, שער היחוד, קט, ב. [3] חשיבות הדעת,…

  • שלוש דרגות בבורא

    בהכללה, ישנן מספר דרגות בבחינת הבורא. ישנה מדרגה שבה הקב"ה 'ממלא כל עלמין', ממלא את כל העולמות. דרגה זו מציינת את מידת ההתלבשות האלוקית בעולמות. על האור האלוקי ברובד זה נאמר 'מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם'1. דרגה אחרת היא דרגת 'סובב כל עלמין', שבה הקב"ה אינו מתלבש בתוך העולמות בצורה פרטית אלא מקיפם, כאור כללי. שנאמר, 'את השמים ואת הארץ אני מלא'2. דרגת 'הסובב' היא מקור אפשרות ההתהוות של דבר יש מאין, אולם אופן ההתהוות תלוי בדרגת האור 'הממלא כל עלמין'. לכן דרגת האור "הסובב כל עלמין', המאירה בשווה על העולם ומצויה בכל מקום3, אינה מורגשת במציאות, ומצויה בהעלם. לעומתה בדרגת 'הממלא', מתחלק כל דבר בעולם לפי ערכו או לפי יכולתו לשאת את האור4.הפניית פנים של הצד הזכרי לצד הנקבי מתירה המשכה רבה יותר של אור אלוקי מנקודת ה'סובב כל עלמין', המקיפה את העולמות, לדרגת ה'ממלא כל עלמין'. הדרגה השלישית חורגת מבחינת עולם ונקראת דרגת 'כולא קמיא כלא חשיב', שלפניה כלום אינו נחשב. [1] מדרש שחר טוב, ק"ג, א. ולהפך, מה הקב"ה מלא כל העולם, אף הנשמה מלאה את כל הגוף', ברכות י, ב. [2] ירמיה כג, כד. [3] 'לית אתר פנוי מיניה', אין מקום ריק ממנו, ראה תיקוני זוהר בהקדמה. [4] 'איהו ממלא כל…

  • כף הקלע

    כף הקלע כמהלך של טיהור הנפש מדברים בטלים, בעולם הזה ובעולם הבא

  • מבנה הנפש

    ספר התניא מלמד על שתי נפשות הפועלות באדם ומנהלות ביניהן מאבק מתמשך על השליטה בגוף האדם, מחשבותיו, דיבורו והתנהגותו בפועל. הנפשות משולות לשני מלכים הנלחמים זה בזה בניסיון לשלוט בעיר קטנה המדומה לגוף האדם1. על שתי הנפשות הקיימות באדם אנו למדים כבר משני תיאורי בריאת האדם המצויים בספר בראשית2. ככתוב בישעיה: 'אומר ונשמות אני עשיתי'3. נפש אחת, המכונה נפש אלוקית, על שום שמקורה הישיר הוא מהאלוקי4 מאופיינת בשאיפתה לשוב חזרה לכור מחצבתה. אין לה עניין בהנאות הגשמיות ולכן היא מוכנה לוותר עליהם כדי להתייחד עם קונה. הנפש האחרת, המכונה בעיקר הנפש הבהמית, מאופיינת בתחושת 'אני ואפסי עוד'5, אני מרכז העולם. יחסה של נפש זו עם העולם הסובב מושתת על בחינת מתמדת של נתינה וקבלה. כשהתורה מתארת את בריאת העולם, היא משתמשת בלשון דיבור. מנגד, נפשו האלוקית של האדם לא נבראה בדיבור כי אם בנפיחה. מכך ניתן ללמוד כי אלוקים ברא את העולם רק מחיצוניות הבל פיו. מהדיבור האלוקי נבראו העולמות שהם רק החיצוניות, שטח הפעולה, המבנים והתפאורה, לנזר הבריאה, האדם6. בעל התניא מסביר כי כאשר הקב"ה נפח באדם, הוא הביא את פנימיותו לאדם, והשאיר בו חלק מפנימיות זו. לכן הנשמה האלוקית באדם מקורה מפנימיות האלוקות ובלשון הזהר: 'מאן דנפח, מתוכיה נפח', תוכיות הנופח יוצאת בנפיחה7. ממשל הנפיחה שבתורה ניתן ללמוד, כאמור, כי…

  • עבודת הזכרון

    במסגרת המוגבלות האנושית, מלאכת הזכרון מבטאת את הצד חסר הגבול שבחיינו. ללא הזכרון אנו מאבדים מערכם של אירועים וחוויות. הזיכרון הוא הכלי המסייע לנו להחדיר משמעות בכל פרט בחיינו ובחיי הסובבים אותנו. פורסם במקור ב-14.7.2008

  • להיות עצמי – חלק א'

    לבנות מרחב עצמי עצמי הוא לשון עצם. בניית מרחב עצמי היא במידה רבה התחברות למקור. אדם לעולם אינו יכול להיות עצמי מצדו הטבעי, מצד גופו הגשמי, הבהמי. עצם הוא יסוד שאינו משתנה כתוצאה מאינטרסים חולפים. החומרי הוא תמיד תועלתני, נתון להשפעות סביבתיות ותלוי בריבוי רצונות המתחלפים ומבלבלים את האדם. פעם החברה מטיפה לאופנה כזו ופעם לאחרת. האדם נתון, בעל כורחו, תחת מתקפת ריבוי רצונות. הבשורה הפסימית היא שהאדם הרגיל, בשל מבנה נפשו, לעולם אינו יכול להיחלץ מהריבוי הזה. לעד הוא כבול בתוכו. הבשורה האופטימית היא שהאדם מסוגל לבנות לו בהדרגה מרחב שבו הוא בשלב הראשון מתרחק מריבוי הרצונות, מנהייה אחר הבלבול וחוסר המיקוד, ובהדרגה, מייצר לו מקום שבו הוא פנימי. שבו הוא מתחבר עם היסודות האיתנים שלו. אותו מיקוד בדבר, שהוא חלק מבניית המרחב הפנימי, עוזר לאדם לאחר מכן בכל התמודדות. הוא חוזר אל המציאות טעון בכוחות של החיבור לעצמיות. הוא מצליח להתגבר לאחר ששאף אוויר צח ממעיינות עמוקים וזכים. מרחב עצמי זה לקבל את עצמי לא שלם. לקבל את עצמי כפי שאני, אך להכריז על פנייה מחוסר מיקוד לכיוון חיובי של התמקדות, וניסיון להיחלץ ממערכת הנורמות המונעת ממני להתרומם לעבר אפיקים חדשים. יחד עם זאת, הגבולות והקשיים, החיצוניים והפנימיים, המגדרים את דרכו של האדם, ברובם אינם חסרי טעם. דווקא מתוך…

Back to top button
דילוג לתוכן