האינסטגרם של סנדי: https://www.instagram.com/sandy__peer/

The post איך התגברתי על דיכאון | סנדי פאר וד"ר יחיאל הררי appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post להשתחרר מדפוסי מחשבה מקובעים appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

להורדת דף המקורות והתרגול לשיעור

המטלה השבועית:

תחושת הבדידות נובעת לעיתים מההרגשה שאני לא רלוונטי, אין בי צורך. בהגדרת החסידות – אין כלים לאור שאני רוצה להשפיע.

שתי דרכים עיקריות לשינוי – אחת להתחבר פנימה והשני לפתח תודעת השפעה.

פיתוח תודעת השפעה יכולה להיעשות בין היתר על ידי שאני משפיע בסביבתי.

ההמלצה הגורפת היא להימנע מעיסוק בחוויית הבדידות שלנו, המעוררת רחמים עצמיים ולבחור בעשיה מול אדם אחר בסביבתנו הסובל מבדידות (יכול להיות בן זוג הטרוד בטרדות הפרנסה, ילד שמרגיש שאין לו ערך או חבר)

בתוך כך:

א. יש להתבונן ולזהות בסביבה הקרובה מתבגר שמסתגר בן זוג הטרוד בטרדות הפרנסה, ילד שמרגיש שאין לו ערך או חבר.

ב. ליצור איתו/איתה שיח הבנוי על קשב מיטיב. קשב שבו אנחנו מזיזים את עצמנו מהמרכז ומקשיבים באמת, מאפשרים לו להשפיע עלינו.

תקציר

חווית הבדידות קשה וכואבת, ואינה תלויה במצב משפחתי וחברתי, אדם יכול להיות בעל משפחה ומוקף חברים, ועדיין לחוות בדידות מכאיבה.

1. שני היבטים כללים לבדידות:
2. האחד מכאיב, גורם לדיכאון, לריקנות, לניתוק מהעולם. המחלה של המאה ה-21. לריקנות.

הבדידות היא עד כדי כך חמורה שרופאים וקובעי מדיניות בעולם מודאגים מהשפעותיה הבריאותיות. קמפיינים להפחתת תחושת הבדידות  מושקים ברחבי העולם. יש שמכנים אותה כמגפה השווה בערכה להשמנת יתר או עישון.

• ההיבט השני הוא של בדידות מרוממת שעוזר להתחבר ולגלות את עצמי מחדש. בהיבט החיובי של הבדידות אני לא רוצה להיות כלל מעורה בין הבריות, ויש לי עולם פנימי משלי.

בדידות מסוג זה נכנה בשפת הרב סולובייצ'יק: לבדיות

לבדיות היא לא חוויה אגוצנטרית אלא חוויה שמפעילה את כל הכוחות, מדליקה אורות נגד ייסורי המוסכמות, מעוררת כישרונות

• כיצד נגדיר בדידות?

כל יחסים חברתיים בעולם בנויים בצורה של משפיע ומקבל.

חווית הבדידות היא רגש הנגרם מהתחושה שיש לי מה להשפיע לעולם אבל העולם אינו מוכן לקבל. אין מי שישמע את המסר ויקבל ממני. בהגדרת החסידות – אין כלים לאור שאני רוצה להשפיע.

היבט נוסף של תחושת הבדידות הוא ההרגשה שאני לא רלוונטי, אין בי צורך. ככזו הבדידות כוללת את פחדיה של החברה המודרנית, שמא אנחנו בלתי רצויים ואין מעריכים אותנו. האדם לעתים כל כך שקוע בחשיבה זו עד שהוא לא מצליח להעריך את מצבו בצורה אובייקטיבית.

התופעה הזו בולטת דווקא אצל מי שחושב שיש לו מה לתת לעולם. מי שמעריך את עצמו והשיג הישגים בחייו. במקרים אלה אני חש שאיני מצליח להעביר את העושר הרוחני שבאמתחתי.

ה"אדם עץ השדה". והיכן הם שורשיו? שואל הרב סולובייצ'יק. לא, לא רק במורשת, בזוגיות או במשפחה. שורשיו הם בתוך תוכו עצמו.

רבים הם חסרי הרגשת ההוויה המושרשת. הם עשירים בכישרונות והצלחות אבל חוויותיהם ורגשותיהם לא נובעות מעצמיות אישיותם, אלא הן צבורות ואסופות מתגובות של גורמי חוץ.

הם מזהים את עצמם עם מה שהם רואים במראה ומעריכים את עצמם לא על בסיס של בחינה עצמית כי אם על פי הרושם שהם עושים על הזולת. הם נוטים להתבונן בדמותם הפומבית בלא דעת כי קיים גם צילום של עולם פרטי משלם. עולם פרטי שהוא עשיר בהרבה מאשר העולם הפומבי שבו הם מופיעים.

ולכן חשוב בעיניהם יתר על המידה הסכמה כלשהי מצד הבריות, הערכה חיצונית חיובית. ולפעמים איזו הערת אגב סתמית פוגעת בהם קשה. היא מביאה לידי אכזבה מייאשת ולהרגשת בדידות שיכולה להיות בבחינת ייסורים ממש.*

• מניין הערך של הבדידות החיובית (הלבדיות):

העולם הפנימי עשיר בהרבה מהעולם הפומבי שבו האדם מופיע. אולם רבים אינם מרגישים כראוי דבר זה. בעיניהם חשיבות מכריעה יש לרושם שהם עושים כלפי חוץ, הסכמה מצד הבריות, הערכה חיובית מצד הסביבה.

כוח הלבדיות נובע מהדמיון לכאורה לבורא. הבורא הוא יחיד ומיוחד. לבדיות הבורא היא המפתח להבנת הבדידות הנעלית.

לבורא אין דמות הגוף אינו גוף. ענן וערפל סביבו (תהילים צז, ב) ערפל הוא סמל של ריחוק ובדידות.

הרבי הריי"צ מתאר עד כמה הבדידות הייתה יקרה בעיניו.

"ועתה הנה עד כמה שלא יכבד עלי לטבעי העצמי (שאוהב הבדידות וכו') בוא בדברים בכלל, ומה גם בשער בת רבים, אשר מעולם לא דמיתי בכזה. וגם כהיום לבבי נשברה לרסיסים מזה ביחוד, נוסף על העיקר בנטילת ראש עטרת תפארת ישראל".[i]

גם הרבי מליובאוויטש העריך מאוד את הבדידות (ראו עוד בביוגרפיה סודו של הרבי).

רבי נחמן מסביר את הערך של הבדידות שמשיגים על ידי התבודדות (ראו במקורות)

מאמר ידוע הוא ש"טובה הפרישות עם הבריות והבדידות בתוך בני אדם".

כלומר מה שמאפיין לבדיות: התנתקות מהחיצוניות והתחברות לפנימיות. לבדיות היא הזדמנות לבקש פנימיות. על ההזדמנות הזו אפשר ללמוד מהכתוב: "הן עם לבדד ישכון" (- בלק כג, ט)… ה"שוני" שלנו אינו חולשה שלנו, אלא התוקף שלנו.^[ii] לכן הבורא בדד ינחנו – כלומר הוא ינחה אותנו מדרגת חיבור גבוהה לעצמיות.

מה שמאפיין בדידות – התנתקות מהפנימיות והתמכרות לחיצוניות.

• כיצד עוברים מבדידות כואבת ללבדיות מרוממת
• לעבור בצורה מודעת מתודעת גורל לתודעת ייעוד.

מהי תודעת גורל: הדגשת הפן הטבעי של הסדר המכני של הדברים. השאלה העיקרית בתודעה זו היא מה איתי, למה זה קורה דווקא לי ולמה לא מקשיבים לי.

מהי תודעת ייעוד: יש לי תפקיד ויש לי חזון גדול. יעוד הוא רוחני.

נגזרת של המעבר הזה היא המחשבה שאני משפיע בכל עת, בכל דבר ובכל מעשה קטן.

• עצה נוספת: להדגיש היבטים רוחנים על פני גשמיים. ובלשון החסידות – לעשות מהגשמיות רוחניות.

• לכרות ברית חברתית להיות מעורב בקהילה, לבנות קשב ייחודי, לתרום לסולידריות – לתת כמה דקות של לשמוע. כשאדם מקשיב הוא ממילא מסייע לעצמו להיפטר מהבדידות. כי הוא יוצא מעמדת לא משפיע וחסר ערך.

הרמב"ם: הַפּוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי צִבּוּר – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵרוֹת, אֶלָּא נִבְדַּל מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְווֹת בִּכְלָלָן, וְלֹא נִכְנָס בְּצָרָתָן• וְלֹא מִתְעַנֶּה בְּתַעֲנִיתָן, אֶלָּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ כְּאֶחָד מִגּוֹיֵי הָאָרֶץ*, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ מֵהֶן, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. הלכות תשובה ב, יא.

• לפתח כבוד עצמי – אדם שיש לו כבוד עצמי חושב על מה שהוא חייב להיות ולא על מה שאחרים יחשבו עליו.

ג. להכניס את הבורא בתוך הברית. ה' רועי לא אחסר – הבורא הוא רועה צאן אך גם חבר. קיום הבורא וידיעה שהוא איתך, מקשיב לכל דבר, מסלק תודעת בדידות.

מקורות נוספים ללימוד

מכתב הרבי מליובאוויטש:

"זה מזמן קבלתי מכתבה, ומטעמים מובנים הי' קשה לענות עליו, שהרי קשה למצוא האותיות המתאימות והענינים המתאימים. אבל למחרת היאָרצייט של אאמו"ר ז"ל ובקשר עם המחשבות דיום היא"צ, הרי הזמן והרגש מוכשרים יותר למענה על מכתבה ולהביע אי­-איזו מחשבות בהמשך ליום אתמול, ומהן:

בודאי אשר ה' הוא עצם הטוב, ומטבע הטוב להטיב, שלכן בודאי ובודאי שבכל דבר ענין ומאורע — ישנו טוב, ולא רק בנוגע לחיי עולם הבא, אלא גם בעולמנו זה, אשר בו ניתנה התורה ומצותי', ואדרבה עיקר ענינה הוא בעולם הזה, וכמו שנאמר לא בשמים היא.

נקודה נוספת, שהיא אחת מהוראות היסודיות של חיי עם ישראל, הן של הכלל, והן של הפרט, היא אשר המעשה הוא העיקר. והרי בכל דבר נמצא העיקר.

על פי האמור מובן שגם במאורע מסוג זה שארע לה, היינו אשר נשמת אדם קרוב, וקרוב ביותר וכו', עלתה השמימה, בודאי אשר למרות רגש האבדה וכולי וכולי יש לחפש את הטוב גם בהאמור, ולתרגמו בשטח המעשי בחיים מעשיים ועד לחיי יום­יום.

אחת הנקודות בזה, אשר כיון שהמדובר הוא בעלית נשמת אדם קרוב השמימה, הרי על הקרובים אליו להמשיך בפעולות בהן הי' עוסק הנפטר בחיי חייתו בעולם זה, וכאמור — במעשה בפועל; נוסף על חלקו של כל אחד ואחת להיות פעיל ואקטיבי בעולם הזה ככל יכלתו לצאת ידי חובת עצמו. (גם הנחמה

ומאחר שעל פי ההשגחה העליונה הוטל על החי עלי אדמות תפקיד נוסף ופעילות נוספת, בודאי אשר מקודם לכן ניתנו לו הכוחות הדרושים למלא התפקיד ככל הדרוש. וככל תפקיד המוטל על ידי ההשגחה העליונה, הרי צריך הדבר להיעשות במרץ ובחיות, וכל מחשבה או ענין המבלבלים או גורעים בזה, צריך לגרשם בשתי ידים, שהרי מבלבלים הם גם את החי ולהבדיל בין החיים וכו' גם את נשמת הנפטר, שפעילות האמורה גורמת לה נחת רוח ועלי', שהרי בהמצאה בעולם האמת יודעת היא האמת אשר פעילות זו קשורה ונעשית לזכותה וכאילו בתור שליחות.

מהאמור מובן אשר אין כל מקום למסקנה אודות בדידות וכולי, שהרי אדרבה — דוקא מאורע כהאמור צריך להביא לפעילות בתוך בני אדם ובמרץ מוגבר ובהקף מוגדל. וכמדובר בכמה מקומות, וגם שכל הפשוט מבין זה — בלי ספק, אשר אין כל מקום לומר שמחלת הגוף איזו שתהי' פוגעת בנשמה, בחיות שלה או בנצחיות שלה. זאת אומרת אשר השינוי הוא רק בקישור הנשמה בגוף קישור המביא גם להגבלות מסוימות בנשמה, וכשמתבטל הקשר — מתבטלות גם ההגבלות. ופעילות באיזה מקום שיהי' נודעת תיכף ומיד לנשמה, שהרי עתה אינה מוגבלת במקום ובזמן ובכלי הראי' וכלי השמיעה וכולי.[iii]

ערך ההתבודדות על-פי רבי נחמן מברסלב

"אך לזכות לזה להכלל בשרשו, דהיינו לחזור ולהכלל באחדות השם יתברך, שהוא מחוייב המציאות, זה אי אפשר לזכות כי אם ע"י ביטול, שיבטל עצמו לגמרי, עד שיהיה נכלל באחדותו יתברך. ואי אפשר לבוא לידי ביטול, כי אם ע"י התבודדות, כי ע"י שמתבודד ומפרש שיחתו בינו קונו, על ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמידות רעות, עד שזוכה לבטל כל גשמיותו, ולהכלל בשרשו. אך עיקר ההתבודדות הוא בלילה, בעת שהעולם פנוי מטרדת העולם הזה, כי ביום, ע"י שרודפין העולם אחר העולם הזה, הוא מבטל ומבלבל את האדם מלהתדבק ולהכלל בהשם יתברך, ואפילו אם הוא בעצמו אינו טרוד, אף על פי כן מאחר שהעולם טרודים אז ורודפים אז אחר הבלי העולם הזה, על ידי זה קשה אז לבוא לידי ביטול.

וגם צריכין שיהיה ההתבודדות במקום מיוחד, דהיינו חוץ מהעיר בדרך יחידי, במקום שאין הולכים שם בני אדם, כי במקום שהולכים שם בני אדם ביום, הרודפים אחר העולם הזה, אעפ"י שכעת אינם הולכים שם, הוא מבלבל גם כן ההתבודדות, ואינו יכול להתבטל ולהכלל בו יתברך. על כן צריך שילך לבדו בלילה, בדרך יחידי, במקום שאין שם אדם, ושם ילך ויתבודד, ויפנה לבו ודעתו מכל עסקי עולם הזה, ויבטל הכל, עד שיזכה לבחינת ביטול באמת."[iv]

מכתב הרבי:  להיות משפיע ברוחניות

ב"ה אדר"ח אד"ר תשי"ז

שלום וברכה!

במענה על מכתבו, בו כותב אודות חוסר השלוה הנפשית וכו',

והנה מבואר בכמה מקומות אשר ענינים אלו באים מצד הלעומת זה, זאת אומרת ג"כ שאין הם בנפש האדם פנימה, אלא באים מחוצה לה, שמזה מובן שביכולת האדם להפטר מהם ולבטלם כליל, אף, שאין כל האישים ואין כל המצבים שוים, שלכן אין שוה גם כן הזמן הנדרש על זה. והדרך המתאימה והצד השוה בכל דרכים אלו הוא ההתבוננות אשר כל אחד ואחד מאתנו חלק הוא מהחברה ומהסביבה שלו, ומוכרח שיהי' לא רק מקבל אלא גם משפיע או יותר נכון שיהי' בעיקר משפיע ומקבל רק בבחי' טפל, וכיון שעיקר האדם הוא הנפש והצורה שלו ולא הגוף והחומר, מובן גם כן שעיקר ההשפעה היא בהנוגע לרוחניות הסביבה וצורתה על ידי שמחדירים אותה רוח חיים של תורתנו תורת חיים שהיא בבת אחת גם תכלית הרוחניות גם נותנת חיים לגשם ולחומר אפילו במדריגות היותר תחתונות ושפלות, וכסיפור רז"ל הידוע, אשר דוקא לאלו שיצר הרע יש בהם, למצרים ערות הארץ ירדו ניתנה תורה, ולא למלאכי השרת (שבת פח, ב) וכיון שזהו עיקר תפקיד בריאת האדם, מובטח לו שיצליח בזה על ידי השתדלות המתאימה ובלבד שלא ירפו ידיו אם נפגש בקישוים ואם אין ההצלחה במאה אחוז בפעם הראשונה שמנסה או אפילו גם בפעם השני' והשלישית וסוף ההצלחה לבוא.

וכשתוקע מחשבתו בחוזק כלשון רבנו הזקן במילוי תפקיד זה מתגלים לפניו אופקים רחבים של פעולות נעלות ומתגדל פי כמה סיפוק הנפשי שלו בראותו מטרה כה נשגבה בחייו עלי אדמות, ולא עוד אלא שנתוסף תוכן פנימי גם בעניניו הפרטים של ב"ב ואפילו שלו, שהרי דוקא ע"י צירוף כל זה יחד תתרבה ההצלחה במילוי עיקר תפקידו ולראות שכרו בעמלו – ע"י הגברת הצורה על החומר, הרוח על הגשם, הנפש על הגוף, הניצוץ אלקי שבתוכו על כל מה שמסביב לו.

יש להאריך בכל האמור כהנה וכהנה ובפרט בהתאם לסביבתו של כל אחד בהתאם לכשרונותיו אופן חינוכו וכו', אבל כנ"ל האמור הוא צד השוה שבכל אחד, ותקותי אשר לדכוותי' ישמש האמור נקודה אותה יפתח בהתאם לסביבתו ועניניו הוא, ואחכה לבשו"ט.^[v]

בברכה.

בדידות של מי שאיבד אדם קרוב

ממכתב הרבי, י"ג ניסן, תשכ"ג^[vi]

… לכתבה אודות ענין הבדידות, לפלא גדול, שהרי בודאי יודעת מפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, חסידות האָט אויפגעטאָן אַז מ'איז ניט עלענד כו' (החסידות פעלה במה שסילקה ענין הבדידות) שאם בנוגע להקשר שבין רבי וחסיד הדברים אמורים, כמבואר שם בארוכה, עאכו"כ להקשר ושייכות שבין אדם לאדם שבסביבתו, ופשיטא שכן הוא הקשר שבין ה' ובני ישראל, ובמיוחד מובן הענין ע"פ יסוד תורתנו תורת חיים בענין השגחה פרטית, שהוא כפשוטו אשר השם יתברך משגיח בהשגחה פרטית על כל פרטי ופרטי החיים, והשגחתו וברכתו והשפעת טובו וכו' הרי אחד הם, כי מקורם אחדות הפשוטה.

מהאמור משתלשל ומובן בנוגע לפועל ולהרגש, ולהשקפת חיים אשר כל אחד ואחת נמצא בעולם (עולם של כו"כ נבראים מכל הסוגים דמדבר חי צומח ודומם) שהשפעתו עליהם, וככל הענינים שבעולם מושפע גם הוא מהם (שמובן ופשוט שההשפעות אינן דומות כלל), וכיון שכן הוא הרי כל אחד מהם מלא תוכן עכ"פ בכח ובו הדבר תלוי להפעיל התוכן שיבוא מכח אל הפועל. כ"ז באופן עקרוני בנוגע לכאו"א מישראל אשר תפקידו להיות שותף במעשה בראשית מתאים להאמור.

בנוגע אלי' תגדל התמי' פי כמה, שהרי זיכתה אותה השגחה העליונה והעמידתה בשטח חינוך בני ישראל, בניו של מקום ילדי ישראל, שכל פעולה טובה שלה בהם והשפעה עליהם, הרי זה מייצר קירוב נצחי ביניהם, רוחני וקדוש טוב ומועיל גם למטה, שבכל ענינים אלו אין המקום מפסיק ואי אפשר שיחול בו פירוד (שלכן הוא נצחי) במלות אחרות, כשיושבת בחדרה ונמצאת בהרגש של בדידות, ובה בשעה אחד מתלמידי' או מהמושפעים שלה חוזר על השיעור ששמע ממנה או מברך ה' כפי שלמדה אותו וכו' הרי זה מוסיף חיות ואור בהקשר שביניהם, וא"א שהנפש אלקית שבה לא תרגיש התוספת, כיון שענין זה הוא מעצם עצמותה, והרי פנימיות האדם ועיקרו הוא הנפה"א שבו, ולאמתתו של דבר היא המחי' גם את נפש הבהמית.

יודע הנני שלא כל אחד מרגיש את האמור, כיון שאין נראה לעיני בשר ואין היד יכולה למשמשו, אבל אין זה ממעט כלל אמיתת מציאות הענין, שלכן בהתבוננות קלה נפתח הפתח מהנפה"א לשכל האדם ועד לנפש הבהמית להשפיע עליה בכיוון האמור. כיון שהאדם בעל שינוים הוא ישנם זמנים שצריכים להתעוררות מיוחדה ולתוספת מיוחדת, ואז הרי עצה היעוצה להפגש עם מי שהוא מהתלמידים או

המושפעים או עכ"פ לדבר עם מי שהוא אודותם והשיעורים וכו' והרי הקול מעורר הכוונה והדבור מגלה את הענינים יותר. רגיל הדבר וכמעט טבעי הוא בבני אדם, בסגנון חז"ל, טענו חטים והודה לו בשעורים, כוונתי שמחליפים הסיבה האמיתית בענין אחר, הסיבה במצבה ה"ה כנראה אשר לע"ע לא נשתדכה עדיין, וכאן המקום אתי למלאות את ידה למסור לכאו"א מאחי' שי' בשמי, אשר פלא גדול וגם מצער, מה שאינם עושים בהאמור ככל הדרוש, והרי ברכת ה' חלה עלי' כמ"ש וברכך ה"א בכל אשר תעשה, עשי' בדרך הטבע וכדרוש, וק"ל.^[vii]

[i] הריי"צ ביום י"ב תמוז תרפ"א; [ii] תורת מנחם > כ – שנת תשי"ז – חלק שלישי > מכתב כללי > 275; [iii] לקוטי שיחות > כרך לט > הוספות – מכתבים ושיחות > כ' מנחם אב > 291; [iv] לקוטי מוהר"ן תורה נב; [v] ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך יד > ה'קעה; [vi] ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לג > הוספות > י"ב¬י"ג תמוז > 290; [vii] ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לג > הוספות > י"ב­י"ג תמוז > 291

***

Photo by Gabriela Palai from Pexels

The post לרפא את חוויית הבדידות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

איך נחלצים?

פרק ח בתניא הלימוד מיועד לנשים.

ניתן להצטרף בכל עת.

תניא פרק ח

וְעוֹד זֹאת בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, שֶׁלְּכָךְ נִקְרָאִים בְּשֵׁם אִסּוּר, מִפְּנֵי שֶׁאַף מִי שֶׁאָכַל מַאֲכַל אִסּוּר בְּלֹא הוֹדַע לְשֵׁם שָׁמַיִם, לַעֲבֹד ה' בְּכֹחַ אֲכִילָה הַהִיא, וְגַם פָּעַל וְעָשָׂה כֵּן וְקָרָא וְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ אֲכִילָה הַהִיא, אֵין הַחִיּוּת שֶׁבָּהּ עוֹלָה וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּתֵבוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה כְּמוֹ הַהֶתֵּר, מִפְּנֵי אִסּוּרָהּ בִּידֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא מִשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת. וַאֲפִלּוּ הוּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן, שֶׁחֲמוּרִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה כו'¹. וְלָכֵן גַּם הַיֵּצֶר הָרַע וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה לִדְבָרִים הָאֲסוּרִים הוּא שֵׁד מִשֵּׁדִין נֻכְרָאִין, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם מִשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַיֵּצֶר הָרַע וְכֹחַ הַמִּתְאַוֶּה לִדְבָרִים הַמֻּתָּרִים לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ הוּא שֵׁד מִשֵּׁדִין יְהוּדָאִין, לְפִי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר לִקְדֻשָּׁה כְּדִלְעֵיל. אַךְ מִכָּל מָקוֹם קֹדֶם שֶׁחָזַר לִקְדֻשָּׁה הוּא סִטְרָא אַחֲרָא וּקְלִפָּה. וְגַם אַחַר כָּךְ הָרְשִׁימוּ מִמֶּנּוּ נִשְׁאָר דָּבוּק בַּגּוּף, לִהְיוֹת כִּי מִכָּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה נַעֲשֶׂה תֵּכֶף דָּם וּבָשָׂר מִבְּשָׂרוֹ. וְלָכֵן צָרִיךְ הַגּוּף לְחִבּוּט הַקֶּבֶר, לְנַקּוֹתוֹ וּלְטַהֲרוֹ מִטֻּמְאָתוֹ שֶׁקִּבֵּל בַּהֲנָאַת עוֹלָם הַזֶּה וְתַעֲנוּגָיו מִטֻּמְאַת קְלִפַּת נֹגַהּ וְשֵׁדִין יְהוּדָאִין, אֶלָּא אִם כֵּן מִי שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מֵעוֹלָם הַזֶּה כָּל יָמָיו, כְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.
וְעַל דְּבָרִים בְּטֵלִים בְּהֶתֵּר, כְּגוֹן עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, צָרִיךְ לְטַהֵר נַפְשׁוֹ מִטֻּמְאָה זוֹ דִּקְלִפָּה זוֹ עַל יְדֵי גִּלְגּוּלָהּ בְּכַף הַקֶּלַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח דַּף נ"ט. אֲבָל לְדִבּוּרִים אֲסוּרִים, כְּמוֹ לֵצָנוּת וְלָשׁוֹן הָרַע וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁהֵן מִשָּׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי, אֵין כַּף הַקֶּלַע [לְבַדּוֹ] מוֹעִיל לְטַהֵר וּלְהַעֲבִיר טֻמְאָתוֹ מֵהַנֶּפֶשׁ, רַק צְרִיכָה לֵירֵד לְגֵיהִנֹּם. וְכֵן מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, אֵין כַּף הַקֶּלַע לְבַדּוֹ מוֹעִיל לְנַפְשׁוֹ לְמָרְקָהּ וּלְזַכְּכָהּ, רַק עֳנָשִׁים חֲמוּרִים שֶׁמַּעֲנִישִׁים עַל בִּטּוּל תּוֹרָה בִּפְרָטוּת, מִלְּבַד עֹנֶשׁ הַכְּלָלִי לְכָל בִּטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה מֵחֲמַת עַצְלוּת בְּגֵיהִנֹּם שֶׁל שֶׁלֶג, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְכֵן הָעוֹסֵק בְּחָכְמוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, בִּכְלַל דְּבָרִים בְּטֵלִים יֵחָשֵׁב לְעִנְיַן עֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה².
וְעוֹד זֹאת יְתֵרָה טֻמְאָתָהּ שֶׁל חָכְמַת הָאֻמּוֹת עַל טֻמְאַת דְּבָרִים בְּטֵלִים, שֶׁאֵינוֹ מַלְבִּישׁ וּמְטַמֵּא רַק הַמִּדּוֹת מִיסוֹד הָרוּחַ הַקָּדוֹשׁ שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית בְּטֻמְאַת קְלִפַּת נֹגַהּ שֶׁבִּדְבָרִים בְּטֵלִים, הַבָּאִים מִיסוֹד הָרוּחַ הָרַע שֶׁבִּקְלִפָּה זוֹ בְּנַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית כְּדִלְעֵיל, וְלֹא בְּחִינַת חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵם דִּבְרֵי שְׁטוּת וּבוּרוּת שֶׁגַּם הַשּׁוֹטִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ יְכוֹלִים לְדַבֵּר כֵּן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחָכְמַת הָאֻמּוֹת, הוּא מַלְבִּישׁ וּמְטַמֵּא בְּחִינַת חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ הָאֱלֹהִית בְּטֻמְאַת קְלִפַּת נֹגַהּ שֶׁבְּחָכְמוֹת אֵלּוּ, שֶׁנָּפְלוּ שָׁמָּה בִּשְׁבִירַת הַכֵּלִים מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִם שֶׁל חָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵ"ן. אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה אוֹתָן קַרְדֹּם לַחְתֹּךְ בָּהֶן, דְּהַיְנוּ כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס מֵהֶן בְּרֶוַח לַעֲבֹד ה', אוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לַעֲבוֹדַת ה' אוֹ לְתוֹרָתוֹ, וְזֶהוּ טַעֲמוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם וְרַמְבַּ"ן זַ"ל וְסִיעָתָן שֶׁעָסְקוּ בָּהֶן.

The post תפסיקי לחיות בתודעת גיהנום | מתרגלות תניא 14 – ענת הררי appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

כיצד מתמודדים עמם?

תוכנית הבוסטר נועדה לסייע לנו להבין את הרגשות הלא רצויים, את מקורות ההזנה שלהם, ולאמץ סדרה של כלים ועצות יישומיים ומיידיים לחילוץ רגשי.

התוכנית מבקשת לתת מענה למצבים של חולשת הנפש, כבדות וסימני דיכאון*.

התוכנית מתבססת על תורת הנפש היהודית. המפגשים מציעים את הרעיונות בצורה יישומית, תוך הבנה רחבה של הנפש, לצד השיטות, הכלים והטכניקות שיכולים לשנות דפוסי חשיבה ולעזור לנו להתמודד עם רגשות לא רצויים.

ההנחה של תורת הנפש היהודית היא שאנחנו יכולים וצריכים להתמודד עם הרגשות הלא רצויים ולגלות רגשות מתוקנים. יתרה מכך, הקשיים שאנו חווים הם הזדמנות להתגבר ולצמוח.

*התוכנית מותאמת גם לצעירים המתמודדים עם הסתגרות, כבדות, חולשה וסימני דיכאון.

*התוכנית לא נועדה להחליף טיפול מקצועי, ולא מיועדת למצבים קליניים.

כמה זמן אורכת התוכנית?

התוכנית בנויה מ-13 מפגשים הנפרשים על-פני 13 יום.

כל מפגש הוא בן 20 דקות לערך, והם מכווינים לתרגול מעשי ושינוי דרכי חשיבה.

את המפגשים מעביר ד"ר יחיאל הררי.

כיצד מצטרפים?

התוכנית כל כך משמעותית, לכן חשוב לנו שהיא תהיה במחיר הנוח ביותר האפשרי, כדי שכל מי שצריך יוכל לאפשר לעצמו את התוכנית.

ניתן להצטרף לתוכנית דרך תוכנית המנויים. לכל הפרטים.

ניתן גם לרכוש את התוכנית בנפרד במחיר מיוחד. לרכישת התוכנית:

מה בתוכנית?

מפגש 1: לרצות להתרומם (פתוח לצפייה)

השלב הראשון הוא לעורר את הרצון להיחלץ מהרגש הלא רצוי שאוזק אותי.

מפגש 2: למה זה קורה לי

דיכאון, חרדות ורגשות לא רצויים אחרים הם קולות טבעיים בנפש. כדי להחליש את עוצמתם עלינו לברר במה הרגשות הלא-רצויים הללו תלויים, מתי הם מתגברים ומדוע.

מפגש 3: כיצד יוצאים מזה

הדיכאון נובע מהתפשטות של רגש, אולם הוא ניזון מדפוסי מחשבה מסויימים שחוזרים על עצמם. המטרה היא לאתר את דפוסי המחשבה ותודעה הללו ולשנותם.

מפגש 4: להשפיע ללא תנאי

העולם והנפש בנויים בצורה של "משפיע" ו"מקבל". העדר התאמה בין השפעה וקבלה יוצר חוסר איזון רגשי. המטרה ללמוד "לקבל" וללמוד להשפיע ללא תלות במי שיקבל.

מפגש 5: לבנות סדר יום

כדי להחליף את הקולות שבתוכי צריך לבנות סדר שלתוכו יוצקים את השינוי התודעתי. בניית סדר יום שיש בו מרכיבים של קבלה והשפעה נכונה היא הצעד הראשון.

מפגש 6: תזונה

מה שאנחנו מכניסים לגוף משפיע עלינו. שינוי בתזונה והרחקת מזונות בעלי השפעה לא רצויה על המצב הנפשי יעזרו לנו להחזיר שליטה על עצמנו ולהפוך את הגוף כלי לאור הנפש.

מפגש 7: להתחיל בפעילות

אין חשק לצאת? אני מתקשה לפתוח את התריסים כדי להכניס אור? הנה כמה עצות, טיפים וכלים שיעזרו לנו להתרומם ולנער את הגוף כדי להגביר את מידת החיות.

מפגש 8: מנטרות

לפעמים תמונות, תפיסות מעוותות, מתקבעות לנו בראש ומשפיעות עלינו בעוצמה. המטרה היא לקבע תפיסות אחרות, חיוביות, שיתנגנו לנו במחשבה.

מפגש 9: רשתות חברתיות

מבלי שנרגיש בכך, הרשתות גורמות לנו לרצות חיים של אחרים, ולא לקבל את החיים שלנו. כיצד להשתמש ברשתות בתבונה כדי להילחם בדיכאון ובבדידות.

מפגש 10: התמכרויות

סיגריות, סמים, מסכים – התענוג שבהתמכרות מספק בריחה לרגע. אבל יש מחיר לבריחה הזו. המטרה להבין את מחיר ההתמכרות וכיצד להחלץ ממנה.

מפגש 11: אני לא קורבן

הדרך להיחלצות עוברת במאמץ התודעתי לא להיות קורבן. כשאני נמנע מציפיות ולא חושב שמישהו חייב לי משהו, אני מצליח להשתחרר מהתלות ולהודות באמת.

מפגש 12: מה אני נותן בלי לצפות לתמורה

במידה שהאיום הרגשי נובע מהתעצמות הישות, אחת הדרכים להנמיך את עוצמתה היא לתת, להתקדש, להתמקד. בדרך זו אנחנו נפטרים מהצורך באישורים ומחלישים את העיסוק בעצמנו.

מפגש 13: מפגש מסכם

עם מה יצאנו? לאן ממשיכים מכאן? אי אפשר לנצח קרבות עתידיים. אני יכול לנצח רק את הקרבות הנוכחיים, אבל אני יכול וצריך לשמור על כושר, ערנות וחיוניות נפשית.

לכל שאלה אתם יכולים לפנות אלינו ונשתדל לענות בהקדם.

לאחר הרכישה התוכנית זמינה לכם באופן מיידי, ותוכלו לחזור אליה מתי שתרצו ולהוריד את השיעורים אליכם לנייד.

התוכנית היא אישית ואין להעביר את שם המשתמש והסיסמה או את השיעורים באופן כלשהו.

The post תוכנית החילוץ מדיכאון, חולשה וכבדות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

הייאוש הוא אובדן תקווה שהמציאות תשתנה או שאני אשתנה. הייאוש יכול להיות מעצמי, מהדיאטה, מהילדים, מהזוגיות מהקהילה, מהמדינה ובעצם מכל דבר.

מטרת השיעור היא ההבנה וההטמעה כי אין יאוש בעולם כלל.

הייאוש והנלווים לו אסורים על-פי התורה וגם אינם מתקבלים בשכל אנושי. וזאת מכמה סיבות:

• הקרבות שלנו ואפילו הנפילות הינם בעלי ערך – כאשר אני מתייאש מהמצב בו אני נמצא אני לא מקבל שהנפילות והקשיים הם חלק מהדרך מעלה. נבראתי לשם נצחון בקרבות. לכן נפילה לעצבות או ייאוש היא כמו נכונות מראש להיכשל במבחן העומד לפני האדם. הייאוש הוא פיתוי של היצר וצריך לגבור עליו.
• השגחה פרטית – "שלילת היאוש", מדגיש הרבי מלובביץ', "מיוסדת על עיקר בתורתנו, האמונה המוחלטת אשר הבורא יתברך משגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, וכיון שהוא עצם הטוב בודאי שכל מה שקורה, לטובה קורה".^[1]
• תפיסה שגויה של המציאות: ייאוש נובע מ"ענינים מדומים הנובעים מעצת היצר".^[2] מה שמניע את הייאוש הוא תפיסה שגויה של המציאות, המסתירה מפני האדם את תכלית חייו.
• בהורות – גרימת נזק לילדים – יש להזהר ב"אלפי סייגים" מלצייר לילדים עתיד שחור או לעורר בהם חוסר אונים, מה שיגרור את הילד לרפיון ידיים ומשם להפקרות וקלות דעת.
• הייאוש סותר את עיקרון התשובה.
• הייאוש הוא תירוץ להימנע מעשייה – "היאוש הוא הטיפה המרה המחריבה את עולמו של הקב"ה, והמדיחה את האדם מלמלא את שליחותו בעולם", מדגיש הרבי הריי"צ, לכן אין גיבור גדול יותר ממי שמנצח את תולעת הייאוש המכלה את הנפש ומאבדת את הדעת.^[3]
• מקטין את מידת החיות – העשייה נעשית  בחוסר חשק, "כל מעשיו הם ללא רצון, ללא תענוג, ללא חיות וללא שום מרץ. הדבר נעשה על ידו באופן של "עבודת פרך", להיותו כבר לאחר היאוש, כי בין כך ובין כך יישאר ב"מצרים".

מה עושים עם הייאוש – עצות פרקטיות:

• להימנע מעשיית חשבון נפש שלא בזמנו לעיתים דווקא "חשבון צדק" עצמי מזין את הייאוש. כאשר אין בכך תועלת מיידית, מוטב להשקיע את עצמנו בעשייה, ולתחום את החשבונות לזמן מוגבל.
• יש לבחון מאיזה מקום  בנפש מתעורר הייאוש – בד"כ הוא מעצת היצר.
• הניצחון הוא הדרגתי  – "מעט מעט אגרשנו" לשמוח בכל התקדמות קלה.
• ללמוד מדמויות מעוררות השראה.
• להחזיק בתודעה ש"אין ייאוש בעולם כלל".
• גם במצבים קשים, מציע הרבי הריי"צ, במקום להתמסר לאנחות, נהי ובכי על מר הגורל, שאין בהם כל ערך, יש לעודד מעשים בפועל ולאמץ אווירה של אמונה, תקווה וביטחון, שהם "סמי המרפא הממתיקים את רעל ארס הייאוש".^[4] כלומר תמיד עדיף לחפש פעולה אחת קרובה שאפשר לבצע, מאשר להלין על דלתות חסומות או על מה שלא בוצע.

[1] הרבי מלובביץ', אגרות קודש, חלק טז, עמ' רלב.

[2] שם, אגרות קודש, חלק ד, עמ' רכב-רכה.

[3] הרבי הריי"צ, אגרות קודש, א'רכא, עמ' קטז-קיח.

[4] הרבי הריי"צ, אגרות קודש, א'רכא, עמ' קטז-קיח.

The post ייאוש הוא האויב הגדול של הנפש. איך מתגברים עליו? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

פרק כט

אך עוד אחת צריך לשית עצות בנפשו' הבינונים אשר לפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב שנעשה כאבן ולא יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודה שבלב זו תפלה. וגם לפעמים לא יוכל להלחם עם היצר לקדש עצמו במותר לו מפני כבדות שבלבו וזאת היא עצה היעוצה בזהר הקדוש דאמר רב מתיבתא בגן עדן אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה כו'. גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא מבטשין ליה כו' פי' נהורא דנשמתא שאור הנשמה והשכל אינו מאיר כל כך למשול על חומריות שבגוף.

מחשבות זרות

ובענין זה צריך האדם להתבונן ולעבוד עבודתו כדבעי, אבל כאשר אינו עובד עבודתו כדבעי, הרי מובן שנעשה אצלו במילא טמטום הלב, ועל זה ישנם העצות הנ"ל (ס"ב), ודי בהם כדי להעביר את טמטום הלב. אמנם טמטום המוח הו"ע שנוגע בעצמו ומהותו, שהרי נפש האדם היא נפש השכלית, וכאשר הטמטום הוא בהמוח ושכל, אזי הטמטום הוא בכל מהותו. ולכן אין מספיק לזה העצה דמבטשין לי', לב נשבר, אלא צריך להיות שינוי המהות לגמרי, שעי"ז מעביר גם את טמטום המוח. ונקודת הענין הוא, דאף שאמרו רז"ל עבירה מטמטמת לבו של אדם, הנה ע"י המשכת אור נעלה ביותר שפועל לשנות את מהותו, אזי נתבטל הטמטום.

טמטום הלב מפריע לשכל להתרגש

דשכל ומדות, שהם ב' מהותים הפכים, שהרי בהשגת השכל נרגש הטוב של עצם הדבר, ובמדות נרגש טוב הדבר בנוגע אליו, וענינו בעבודה, שבשכל הוא ההרגש דקרבת אלקים טוב, ובמדות הוא ההרגש דקרבת אלקים לי טוב30. ומצד החילוק דשכל ומדות במהותם, חלוקים הם גם באופנם, שמוחין הם בקרירות ומדות הם בחמימות והתפעלות, דכיון שהדבר נוגע אליו לכן הוא בחמימות והתפעלות כו'. אך מ"מ הנה המשכת המדות מהשכל הוא בדרך עו"ע. דהנה אמיתית ענין השכל אינו רק מה שמבין ומשיג בלבד, כי אם גם ענין ההרגש, שמרגיש בשכלו את הדבר, אלא שגם ההרגש להיותו בכלל המוחין הרי הוא כמהות המוחין, שלכן ההרגש אינו בנוגע לעצמו, כי אם שמרגיש את הטוב שבעצם הדבר, והוא בקרירות כו'. והרגש השכל הוא העילה להמדות, דכאשר מרגיש בשכלו את הדבר הנה בתחילה מתפעל במוחו על הדבר, והיינו, שהתפעלות השכל היא העלול מעילת הרגש השכל, שזהו עו"ע שבקירוב, ואח"כ נמשך מזה גם בלב, שזהו עו"ע שבריחוק, אבל גם זה בדרך עו"ע, שלכן נעשית המשכת אותה המהות ולא מהות אחר, שמהרגש השכל נעשה הרגש הלב, ומהתפעלות השכל נעשה התפעלות הלב. ומאחר שהוא בדרך עו"ע, לזאת הרי בהכרח שמהשכל יהי' התהוות המדות, דאם רק לא יהיו סיבות המונעות שהוא טמטום המוח וטמטום הלב הרי בהכרח שמהשכל יהי' מדות, לפי שהוא בדרך עו"ע. ועד"ז בהשתלשלות העולמות בריאה יצירה ועשי', שזהו ג"כ בדרך עו"ע, דעם היות שהיצירה היא בריחוק הערך לגבי הבריאה, עד שמלכות דבריאה נעשית כתר ליצירה, מ"מ, יש להם שייכות זל"ז, וכידוע31 דבריאה ויצירה הם דוגמת המחשבה והדיבור, והרי הדיבור מהמחשבה אינו יש מאין, כי אם גילוי ההעלם בלבד, שבתחילה היו אותיות הדיבור כלולים באותיות המחשבה, ואח"כ הם מתגלים מההעלם לגילוי. ועד"ז יובן גם בענין ההשתלשלות דבי"ע שהם בדרך עו"ע, שכללות ענין עו"ע אינו התהוות חדשה, כי אם, שהעלול הי' כלול תחלה בעילתו, ויציאתו לעצמו הוא שמתגלה מהעלמו, ולכן הנה לאחרי שמתגלה הרי הוא מציאות לעצמו ואינו צריך להעילה.

The post אני לא מרגיש כלום. מה עושים? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

היום יום, ב אדר

רבינו הגדול – הזקן – סידר לפני אנשי-שלומינו העבודה במוח ולחפש את האמת, לבקר כל תנועה, שתהיה רק כפי האמת ובאה על ידי עבודה. ועבודה זו אינה כמו שטועים בזה טעות גמור לחשוב שצריך לפרק הרים ולשבר סלעים, איבערקערען די וועלט (= להפוך את העולם). האמת הגמור הוא, אשר כל עבודה ופועל, איזה שיהיו, בכוונה אמיתית די ומספיק: א ברכה בכוונה, דעם ווארט אין דאווענען כדבעי בהכנת הלב ובידיעה לפני מי אתה עומד, א פסוק חומש בידיעה שהוא דבר ה', א פסוק תהלים, ומידה טובה לקרב ליבו של חברו באהבה וחבה (= ברכה בכוונה, מילה זו בתפילה כדבעי בהכנת הלב ובידיעה לפני מי אתה עומד, פסוק חומש בידיעה שהוא דבר ה', פסוק תהלים ומידה טובה לקרב לבו של חברו באהבה וחיבה).

אמת הדבר, אשר בכדי להגיע לזה צריכים יגיעת רבה ועצומה, פשוט לערנען א רבוי און פארשטיין (= ללמוד בריבוי ולהבין) – כל אחד לפי ערכו – ואז ה' בעזרו שיהיה כפי האמת

The post התרופה לחוסר התמדה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post האם לתת מקום מכבד לעצבות, חרדה, כעס וסטרס? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

כיצד ניתן ליישם את התובנות הללו ברגע האמת?

The post אני מרגיש כישלון. מה עושים עם המועקה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מה רע בלהיות עצוב מדי פעם, כשקשה לי?

עצבות היא תנועה טבעית. לא נדרש מאיתנו מאמץ כלשהו כדי שתתעורר בנו מידה של עצב. דווקא משום כך החסידות דורשת מאיתנו לסלק את העצבות מחיינו.

סיבה אחת למאמץ שיש להשקיע בסילוק העצבות היא שזו מנוגדת לאמונה ולביטחון. עצבות נובעת מתחושה שהמציאות אינה מתנהלת על-פי ציפיותיי. מאחורי תפיסה זו של המציאות ניצב אדם שכל כולו עסוק בעצמו. כשהאדם עצוב, הוא מסלק את הבורא מעולמו. המציאות היא 'אויב' שלו, ולא בריאה מדויקת שנבראה במיוחד בעבורו, כדי שיגלה את כוחותיו. גם הפסימיות, שהיא היבט מסוים של עצבות, נובעת מחוסר ביטחון שהדברים יסתדרו כראוי.

סיבה שנייה, העצבות מונעת מהאדם לגלות את כוחותיו. אדמו"ר הזקן משתמש בדימוי של היאבקות כדי להסביר את פגעי העצבות. כשאדם נגוע בעצבות וחרדות, סביר שייכשל בדרכו, לא יתקדם, לא יזום ולא יגלה את הכוחות שקיבל. כך למשל בזירת היאבקות, אם אחד המתאבקים שרוי בעצבות, המובילה לעצלות, סביר שייפול וינוצח בקלות גם אם הוא חזק מחברו.

תנאי להצלחה, מדגיש בעל התניא, הוא יציאה לכל משימה מתוך זריזות, הנובעת משמחה. האדם נדרש לאמץ תודעה שהמציאות מדויקת בעבורו, ושהוא יכול לצמוח ממנה. לעומת זה, מי ששרוי בדאגות, הוא כמי שמשקולת קשורה לרגליו ומגבילה את צעדיו.

ולבסוף, העצבות מבטאת צמצום של חיות הנפש לגוף. התוצאה עשויה להיות כבדות ועייפות, עד כדי תשלום מחיר גופני ממשי.

שמחה היא תמיד אתגר, ואת האתגר הזה תורת החסידות מבקשת מאיתנו לאמץ כתנאי לצמיחה, להצלחה ולחיבור אמיתי לבורא.

התפרסם בשיחת השבוע, מדור רציתי לשאול

The post מה רע בלהיות עצוב מדי פעם, כשקשה לי? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

למה זה קורה?

מהיכן מגיע יצר ההרס העצמי? האם אני לא רוצה להצליח? אני לא מאמין בעצמי? אני מפחד? והכי חשוב – כיצד מתמודדים עם המנגנון הזה.

מקורות

• תניא, לקוטי אמרים, פרק כח

וַאֲפִלּוּ אִם נוֹפְלִים לוֹ הִרְהוּרֵי תַּאֲווֹת וּשְׁאָר מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בַּתּוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, אַל יָשִׁית לֵב אֲלֵיהֶן, אֶלָּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן כְּרֶגַע. וְגַם אַל יְהִי שׁוֹטֶה לַעֲסֹק בְּהַעֲלָאַת הַמִּדּוֹת שֶׁל הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה כַּנּוֹדָע. כִּי לֹא נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים הָהֵם אֶלָּא לַצַּדִּיקִים, שֶׁאֵין נוֹפְלִים לָהֶם מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁלָּהֶם, כִּי אִם מִשֶּׁל אֲחֵרִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹפֵל לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, מִבְּחִינַת הָרַע שֶׁבְּלִבּוֹ בֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, אֵיךְ יַעֲלֵהוּ לְמַעְלָה, וְהוּא עַצְמוֹ מְקֻשָּׁר לְמַטָּה?
אַךְ אַף עַל פִּי כֵן, אַל יִפֹּל לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ לִהְיוֹת מִזֶּה עָצֵב נִבְזֶה בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה רַבָּה. אֶלָּא אַדְּרַבָּה, יִתְחַזֵּק יוֹתֵר וְיוֹסִיף אֹמֶץ בְּכָל כֹּחוֹ בְּכַוָּנַת הַתְּפִלָּה בְּחֶדְוָה וְשִׂמְחָה יְתֵרָה, בְּשׂוּמוֹ אֶל לִבּוֹ כִּי נְפִילַת הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה הִיא מֵהַקְּלִפָּה שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי, הָעוֹשָׂה מִלְחָמָה בַּבֵּינוֹנִי עִם נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבּוֹ. וְנוֹדָע דֶּרֶךְ הַנִּלְחָמִים, וְכֵן הַנֶּאֱבָקִים יַחַד, כְּשֶׁאֶחָד מִתְגַבֵּר, אֲזַי הַשֵּׁנִי מִתְאַמֵּץ לְהִתְגַּבֵּר גַּם כֵּן בְּכָל מַאֲמַצֵּי כֹּחוֹ. וְלָכֵן כְּשֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִתְאַמֶּצֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי גַּם הַקְּלִפָּה מִתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּהּ לְבַלְבְּלָהּ וּלְהַפִּילָהּ בְּמַחֲשָׁבָה זָרָה שֶׁלָּהּ.
וְלֹא כְּטָעוּת הָעוֹלָם, שֶׁטּוֹעִים לְהוֹכִיחַ מִנְּפִילַת הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה, מִכְּלַל שֶׁאֵין תְּפִלָּתָם כְּלוּם, שֶׁאִלּוּ הִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְנָכוֹן, לֹא הָיוּ נוֹפְלִים לוֹ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְהָאֱמֶת הָיָה כְּדִבְרֵיהֶם, אִם הָיְתָה נֶפֶשׁ אַחַת לְבַדָּהּ הִיא הַמִּתְפַּלֶּלֶת, וְהִיא הַמְּחַשֶּׁבֶת וּמְהַרְהֶרֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, הֵן שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת הַנִּלְחָמוֹת זוֹ עִם זוֹ בְּמֹחוֹ שֶׁל אָדָם, כָּל אַחַת חֶפְצָהּ וּרְצוֹנָהּ לִמְשֹׁל בּוֹ וְלִהְיוֹת הַמֹּחַ מְמֻלָּא מִמֶּנָּה לְבַדָּהּ. וְכָל הִרְהוּרֵי תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, מִנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית; וְכָל מִלֵּי דְּעָלְמָא, מִנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, רַק שֶׁהָאֱלֹהִית מְלֻבֶּשֶׁת בָּהּ.
וְהוּא כִּמְשַׁל אָדָם הַמִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְעוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ עָרֵל רָשָׁע, וּמֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֵי לְבַלְבְּלוֹ. שֶׁזֹּאת עֲצָתוֹ בְּוַדַּאי, שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב לוֹ מִטּוֹב וְעַד רָע, וְלַעֲשֹוֹת עַצְמוֹ כְּחֵרֵשׁ לֹא יִשְׁמַע, וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב1: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַּם אָתָּה". כָּךְ אַל יָשִׁיב מְאוּמָה וְשׁוּם טַעֲנָה וּמַעֲנֶה נֶגֶד הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה, כִּי הַמִּתְאַבֵּק עִם מְנֻוָּל מִתְנַוֵּל גַּם כֵּן. רַק יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ הַהִרְהוּרִים שֶׁנָּפְלוּ לּוֹ, וִיסִירֵם מִדַּעְתּוֹ, וְיוֹסִיף אֹמֶץ בְּכֹחַ כַּוָּנָתוֹ.
וְאִם יִקְשֶׁה לוֹ לַהֲסִירָם מִדַּעְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁטּוֹרְדִים דַּעְתּוֹ מְאֹד בְּחָזְקָה, אֲזַי יַשְׁפִּיל נַפְשׁוֹ לַה', וְיִתְחַנֵּן לוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְרַחֵם עָלָיו בְּרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים, כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים הַנִּמְשָׁכִים מִמֹּחוֹ. וְכָכָה יְרַחֵם ה' עַל נַפְשׁוֹ הַנִּמְשֶׁכֶת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילָהּ מִמַּיִם הַזֵּדוֹנִים, וּלְמַעֲנוֹ יַעֲשֶׂה, כִּי חֵלֶק ה' מַמָּשׁ עַמּוֹ.

• מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, עמ' תקנה

להבין עצה היעוצה שלא יפול לב האדם עליו בראותו שאחר עסקו בתורה ותפלה לא נהפך לאיש אחר. והענין כי באמת גוף האדם הוא בשיקוצו כמקודם והוא כמו למשל בית חושך ואופל שאי אפשר להפריד החושך ממנו ולגרשו כי אם על ידי שמדליקין בו נר..

הנה אדרבא יהיה לו מזה שמחה אמיתית בהשם יתברך, איך שבמקום חושך כמוהו האיר בו אור ה'

וזוהי השמחה שבאה מתכלית השפלות דווקא

משאין כן העצבות היא מגדלות שהוא יקר בעיניו מאוד ורוצה שיהיה הוא יש ודבר

The post איך לפרק את מנגנון ההרס העצמי appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

האופטימיות לעומתה היא סם החיים. היא מציגה לנו תמונה אמיתית של המציאות. מהיכן שואבים אופטימיות? ומדוע גיבוש השקפה אופטימית לקראת השנה החדשה היא כה חשובה.

מקורות

1 אחרי התקיעות:
הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם. הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים. אִם כְּבָנִים. אִם כַּעֲבָדִים. אִם כְּבָנִים רַחֲמֵֽנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵֽינוּ לְךָ תְלוּיוֹת. עַד שֶׁתְּחָנֵּֽנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵֽנוּ אָיּוֹם קָדוֹשׁ:

2. ירמיהו כ
אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל־יְהִ֥י בָרֽוּךְ׃
טואָר֣וּר הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר בִּשַּׂ֤ר אֶת־אָבִי֙ לֵאמֹ֔ר יֻֽלַּד־לְךָ֖ בֵּ֣ן זָכָ֑ר שַׂמֵּ֖חַ שִׂמֳּחָֽהוּ׃
טז וְהָיָה֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא כֶּֽעָרִ֛ים אֲשֶׁר־הָפַ֥ךְ ה' וְלֹ֣א נִחָ֑ם וְשָׁמַ֤ע זְעָקָה֙ בַּבֹּ֔קֶר וּתְרוּעָ֖ה בְּעֵ֥ת צָהֳרָֽיִם׃
יז אֲשֶׁ֥ר לֹא־מוֹתְתַ֖נִי מֵרָ֑חֶם וַתְּהִי־לִ֤י אִמִּי֙ קִבְרִ֔י וְרַחְמָ֖הֿ הֲרַ֥ת עוֹלָֽם׃
יחלָ֤מָּה זֶּה֙ מֵרֶ֣חֶם יָצָ֔אתִי לִרְא֥וֹת עָמָ֖ל וְיָג֑וֹן וַיִּכְל֥וּ בְּבֹ֖שֶׁת יָמָֽי׃

3. מלבי"ם באור המילות על ירמיהו כ׳:י״ז:
ורחמה הרת עולם. כי העובר המת ברחם ויצא משם תוכל אמו להתעבר שנית, אבל אם ישאר שם לא תקבל עוד הריון :
רד"ק על ירמי׳ כ׳:י״ז:
אשר לא מותתני מרחם. מותתני מבנין מרובע אומר על איש למה לא המיתו קודם צאתו מרחם או אמר על האל כמו שאמר איוב כי לא סגר דלתי בטני:
ותהי לי אמי קברי. שאם מותתני קודם צאתי מרחם היתה לי אמי קברי:

**
4. קדושת לוי דברים –
יבואר הגמרא (ר"ה י:) חד אמר בניסן נברא העולם וחד אמר בתשרי וכו', הכלל הוא, השם יתברך משפיע תמיד שפע ויש שהעולמות חוזרים להאי"ן. דהיינו שמדבקים כוחם בהאי"ן בכדי שהבורא ברוך הוא יצמצם עצמו על כל אחד ואחד כפי בחינתו על דרך משל שכל התלמיד עולה לשכל הרב בכדי שעל ידי זה יצמצם הרב את שכלו איך ללמוד עם התלמיד כפי שכלו. והנה זה שהקדוש ברוך הוא משפיע זה נקרא אור ישר וזהו הרמז בניסן כו'. כי ניסן הוא נקרא אביב, דהיינו אל"ף בי"ת כסדר וזה שהעולמות מדבקים עצמם כנ"ל זה נקרא אור חוזר וזה בתשרי תשר"ק באותיות להיפך, ולהיכן הם הולכים ומדבקים לחכמה וחכמה הוא יו"ד וזהו תשרי, תשר יו"ד האותיות תשר"ק חוזרים ליו"ד כו'. והנה זה שהשכל מדבק עצמו בשורש זה הוא בראש השנה בתשרי כנ"ל. וזה הוא אצל הרב בחינות הריון מה ששכל התלמיד הוא דבוק לשכל הרב בכדי שהרב ילמוד עם התלמיד כבחינתו וכן למעלה כשהעולמות מדבקים עצמם כנ"ל אז הוא למעלה בחינת הריון. וזהו שאנו אומרים בראש השנה היום הרת עולם, מלשון הריון:

5. הרב קלונימוס קלמן אפשטיין – מאור ושמש:
אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך וכו' יש לדקדק על אמרו בקצה השמים וכי מי עלה למרום שיהיה נופל עליו הלשון שהוא בקצה השמים והיה לו לומר בקצה הארץ ויבואר עפ"י מה שפירשו בזו"הק ע"פ שאל נא לימים הראשוני' ולמקצה השמים ועד קצה השמים וכו' שמה שהוא מקצה השמים ועד קצהו אתה שואל ואי אתה שואל מה שלמעלה מזה ופי' הדבר כי העולם נברא עפ"י המדות והשתלשלו' הספירות והתגלות הבנין היה במדת החסד כנרמז בפ' עולם חסד יבנה וכל הששה קצוות הי' במדת בינה נעלמי' בבחי' הריון ולזה נקראת ספירה זו אימא עילאה והרת עולם מחמת שהוית העולם היה תחילה בהעלם בה כידוע ונרמז במה שאמרו תשובה קודמת לעולם שעולם התשובה היא בינה והעולם היה בה בהעלם בבחי' עובר וזה שאמר מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ולמעלה מהם אין אתה רשאי לשאול פי' שבג' ספירות הראשונות שהם כח"ב אין אתה רשאי לשאול בהם לזולתו כ"א להתבונן מדעתו כמו שאמרו חז"ל בחגיגה ומפני זה בינה נקראת כאן קצה שמים שממנה ואילך נשתלשל התגלית העולם והקצוות והיא התחלת הקצה וידוע שאדם השב הוא חוזר לבחי' הרת עולם משום שהוא נכסה מן המקטריגין והמשטינין ונעלם מהם וזהו אם היה נדחך בקצה השמים שתשוב תשובה שלימה ותהיה מודח ושפל ועי"ז תהיה בקצה השמים הוא מדת בינה עולם התשובה משם יקבצך ה' ומשם יקחך ויקבל תשובתך הרמתה ויקרבך אליו יתברך.

6. פרי צדיק לראש השנה – צדוק הכהן מלובלין
לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו וזה נאמר על יו"ט של ר"ה (נחמיה). ויש להבין שמפני זה שקדוש היום לה' עבור זה יאכלו משמנים הלא בגמ' (פסחים ס"ח) הפלוגתא דר"א ור"י חציו לה' או כולו לה' מפני שנא' לה' אלהיך דלשון לה' משמע שאינו לכם. וגם בגמ' (ביצה ט"ו:) מצינו שאמר ר"א לתלמידיו לכו אכלו משמנים והקשו שם בתוס' הלא ר"א סבר או כולו לה'. אבל צ"ב ענין יו"ט של ר"ה זמן בריאת האדם לשמחה הלא אמרו חז"ל נוח לו שלא נברא משנברא. ובאמת מבואר בפוסקים שיש שמתענים בר"ה ואין מצוה לאכול ולשתות דוקא וצריך ביאור מקרא הנ"ל. אמנם הענין כידוע שבכל ר"ה נתעורר הענין של ראשית הבריאה כמו שאומרים היום הרת עולם ואז נא' והאלהים עשה את האדם ישר ואח"ז הי' הקלקול בתאות אכילה ע"י אכילת עה"ד טוב ורע. ואי' בתיקונים (תי' כ"ד) דרבנן סברי חטה הי' ואיכא דאמרי גפן הוה ואוחרנא אמרין תאנה היתה וכו' וכולא קשוט וכו' ובכל מחלוקת ידוע דאלו ואלו דא"ח ובזה ביחוד שמפורש כן בתיקונים. כי עה"ד ועץ החיים היו באמצע הגן וכל עצי הגן סביבם ובהם הי' נטעם הטעם של כל עצי הגן כולם ואם הי' טועם בתחלה מעץ החיים הי' מרגיש אח"כ בכל הפירות טעם של עץ החיים. וכשטעם מעה"ד טו"ר עי"ז נעשה הקלקול להיות מרגיש בכל האכילות טעם עה"ד שהוא תאות אכילה (ונת' במק"א). וביום ר"ה שיש דיעות שמותר להתענות היינו מפני שבאותו יום בא התעוררות לתקן הפגם הראשון מתאות אכילה וע"י התענית הוא ענין בחי' אתכפיא להיות היצה"ר נכנע בלב האדם ועי"ז יוכל לתקן הפגם הראשון. וגם מצות שופר שבר"ה הוא על התעוררות השופר שלעתיד לבא כדאי' בפסיקתא רבתי (ר"פ ל"ט) דבר"ה עתידים ליגאל ממה"מ ור"ל דאז יבוער היצה"ר מהעולם וזה ע"י השופר גדול כמו שנא' והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארמ"צ היינו שיהי' תיקון הפגם הראשון בשלימות עד שאפי' הנטמעים בין האו"ה יתעורר בהם פנימיות נקודה שבקדושה לחזור לשרשם כבראשית הבריאה. וכדאי' בירושלמי כד שמע קל שופרא זמנא חדא מתבהיל השטן שהוא היצה"ר אמר מטי זימנא למתבלע כי באמת בכל ר"ה נתעורר ענין התיקון של תקיעת השופר גדול לעילא כמו שאומרים ובשופר גדול יתקע ומלאכים יחפזון מפני שהם מרגישים בזה. ולכן בא גם המצוה מצדנו לתקוע בשופר שגם אנחנו נתעורר בזה מצידנו להתיקון הנ"ל. ועל זה מרמז הפשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' היינו מצד השי"ת שעשה מתחלה את האדם ישר זהו התקיעה לפני'. ופשוטה לאחרי' היינו כמו שיהי' לעת"ל שיחזור הכל לתיקון הראשון מצד השי"ת והתרועה באמצע הוא התיקון ההוה מצד האדם:

7. הרבי מליובאוויטש:

דביום ר"ה כל העולם מתמוטט, שכל דבר חוזר לקדמותו, ומ"מ אתם נצבים, דנש"י שמושרשים בעצמותו ית', הנה הם בטוחים בהמשכת המלוכה. והם ב' הענינים שבר"ה, דהנה, בר"ה אומרים היום הרת עולם, ואעפ"כ, הנהגת בנ"י היא באופן שלובשים לבנים כו', שבטוחים שזוכים בדין. והיינו, דאף שאתם נצבים היום, אַז מ'דאַרף זיך צושטעלן בהיום דר"ה לפני הוי', וגם השטן בתוכם, שתובע חלקו כו', דעם היות אשר חוק לישראל הוא94, שלכן מגיע לבנ"י כו' (אידן קומט דאָך), מ"מ הוא תובע משפט לאלקי יעקב, מה נעשה עם האלקות דיעקב95, ואעפ"כ לובשים לבנים כו', דכיון שנש"י מושרשים בעצמותו ית', וע"י עבודתם ממשיכים בחי' המלוכה, לכן בטוחים הם שתהי' כתיבה וחתימה טובה, בטוב הנראה והנגלה.

8. אדמו"ר הזקן, מאמרי אדה"ז, תקע"ב, להבין שרשי הדברים, ס
אבל אח"כ בירידתם בבי"ע נעשים בחי' יש לעצמם ממש ובבחי' פירוד מאלקות עד שמשפט הבחירה לו גם להיות מורד כו', ומה שאעפי"כ אינו מורד ומבטל ישותו לכך נק' עבד כו', וז"ש על היום הרת עולם בחי' עיבור אם כבנים כלומר אם כמו שאנחנו בעיבור במעי הנוק' או כעבדים כשירדנו כבר בבי"ע להיות יש גמור כו'. והנה51 בשביעי של פסח הוא הלידה כלומר זמן הירידה בבי"ע אבל בשמ"ע הוא זמן המשכת הטפה בנוק' להיות נק' בנים וע"ז נאמר עצרת תהי' לכם שתהי' הטפה נקלטת ברחם הנוק' להיות מתעכבת עד"מ ושיתהווה בחי' הנשמה הנק' בן ואח"כ ע"י ז' חדשים שעד זש"פ ובכל יום אוכלת53 ממה שאמו אוכלת כו' ומתגדלת עד שנעשים בחי' יש ממש ובוקע ויוצא בזש"פ ונק'54 לידה וד"ל.

היום הרת עולם: "קודם הלידה צריך להיות העיבור. ובראש השנה הוא העיבור, כמו שכתוב משפט לאלוקי יעקב. כי עיקר המשפט שדנים כל אחד ואחד כמה הוא יכול לקבל אלוקותו. דהיינו אהבתו ויראתו…
וזהו פרוש היום הרת עולם, שנותן כוח בכל אחד ואחד כפי המשפט אלוקותו והמשפט הוא לפי מעשה של שנה שעברה"

9. הרב חיים ויטאל, פרי עץ חיים שער שופר:
ומה שאנו אומרים בר"ה היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק ע"ז אלו ואלו דברי אלהים חיים. והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומ"א חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור, וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית. ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון:
וכאן מדבר על אדם, אע"פ שאותו עולם עצמו בכ"ה באלול נברא, ומן האדם יובן העולם, ונקרא האדם עולם מלשון העלם, לפי שהנשמה מתעלמת בתוכו, שנמצא שגוף האדם הוא הנקרא עולם, וזשארז"ל כי הולך אדם אל בית עולמו, כי גם שם נתעלמה הנשמה לעה"ב, כמו שמתעלמת תוך הגוף בעה"ז, ק:
תבחר מה אתה מוליד. תתפלל על מה שאתה מוליד. איזה רגשות. זה העיקר. מתוקנים או קלוקלים.
זה היום תחילת מעשיך. כי רגשות נכונים אפשר להוליד על ידי השכל ועל ידי טיפוס למעלה מהשכל. עולים למעלה. למקום הכי גבוה. ושם אני מתעקש.

The post לאמץ אופטימיות, לדחות פסימיות וייאוש – ראש השנה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

• קהלת ג כא

מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ.

הפלא הגדול הוא השילוב בין גוף לנפש

ובאמת הריחוק ביותר שהגוף והנה"ט הן מק"נ משכא דחויא, והנה"א הוא ממדרי' הגבוהות דקדושה כנודע, הרי שהוא מופלא ומובדל מהם לגמרי, ורק בכח המפליא לעשות המקשר רוחני' בגשמי' להיות הנה"א בהתלבשות בגוף ונה"ט כו' וזהו מופלא סמוך לאיש כו'). והנה"א הוא חלק הקב"ה דג' שותפים או"א

• קהלת יב, ז

וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃
הֲבֵ֧ל הֲבָלִ֛ים אָמַ֥ר הַקּוֹהֶ֖לֶת הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃

• תניא, ליקוטי אמרים, פרק לא

דהיינו שזאת ישיב אל לבו לנחמו בכפליים אחר הדברי' והאמת האלה הנ"ל לאמר ללבו אמת הוא כן בלי ספק שאני רחוק מאד מה' בתכלית ומשוקץ ומתועב כו'
אך כל זה הוא אני לבדי הוא הגוף עם נפש החיונית שבו
אבל מ"מ יש בקרבי חלק ה' ממש שישנו אפי' בקל שבקלים שהיא נפש האלהית עם ניצוץ אלקות ממש המלובש בה להחיותה
רק שהיא בבחי' גלות
וא"כ אדרבה כל מה שאני בתכלי' הריחוק מה' והתיעוב ושיקוץ הרי נפש האלהית שבי בגלות גדול יותר והרחמנות עליה גדולה מאד
ולזה אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות זה להשיבה אל בית אביה כנעורי' קודם שנתלבשה בגופי שהיתה נכללת באורו ית' ומיוחדת עמו בתכלית וגם עתה כן תהא כלולה ומיוחדת בו ית'
כשאשים כל מגמתי בתור' ומצות להלביש בהן כל עשר בחינותיה כנ"ל ובפרט במצות תפלה לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגופי המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו ית'
וזו היא בחי' תשובה ומעשים טובים שהן מעשים טובים שעושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין.
וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה וכמארז"ל להיות כל ימיו בתשובה ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה ויצא לחפשי אל בית אביו המלך
ואף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו וכמ"ש בזהר דנקרא משכא דחויא כי מהותה ועצמותה של הנפש הבהמית לא נהפך לטוב ליכלל בקדושה מ"מ תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף.
והנה בחי' זו היא בחי' יציאת מצרים שנאמר בה כי ברח העם דלכאור' הוא תמוה למה היתה כזאת וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חפשי לעולם לא היה מוכרח לשלחם אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתקפו בחלל השמאלי כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלהית מגלות הס"א היא טומאת מצרים ולדבקה בו ית'…
ולהיות בחי' תשובה זו ביתר שאת ויתר עז מעומקא דלבא וגם שמחת הנפש תהיה בתוספת אורה ושמחה כאשר ישיב אל לבו דעת ותבונה לנחמו מעצבונו ויגונו לאמר כנ"ל הן אמת כו' אך אני לא עשיתי את עצמי.
ולמה עשה ה' כזאת להוריד חלק מאורו ית' הממלא וסובב כל עלמין וכולא קמי' כלא חשיב והלבישו במשכא דחויא וטפה סרוחה
אין זה כי אם ירידה זו היא צורך עליה להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה הן בחי' מחשבה דבור ומעשה שלה ע"י התלבשותן במעשה דבור ומחשבת התורה [וכמ"ש לקמן ענין העלאה זו באריכות איך שהיא תכלית בריאת העולם]וא"כ איפוא זאת אעשה וזאת תהיה כל מגמתי כל ימי חלדי לכל בהן חיי רוחי ונפשי וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא דהיינו לקשר מחשבתי ודבורי במחשבתו ודבורו ית'…

The post לשחרר את הנפש הכלואה • אלול appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

בכלל, צד אחד בעבודה העצמית הוא לרומם את האדם, שיידע את מעלתו.

צד אחר הוא דווקא שיידע את שפלותו ונגעיו.

עצה חשובה למניעת עצבות שצריך להבין ברגישות.

The post בלי ציפיות: כיצד למנוע עצבות, נחיתות ואשמה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post להיפטר מהלקאה עצמית appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post להתמודד עם אטימות רגשית appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

**
מקורות:

1. נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת: משנה אבות א, ז.
2. כתר שם טוב ב׳: כ״ה
   פעם נאמר דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נה, ו) וארז"ל (ר"ה יח, א) דקאי על עשרת ימי תשובה. ופעם נאמר (דברים ד, כט)
   ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו משמע כל זמן שתדרשנו כמ"ש (דברים ד, ז) אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו.
   הפי' הוא דהנה היום בזמן הגלות הוא בקלות נענה בתפלה ולהשיג רוח הקודש יותר מבזמן הבית כמשל המלך כשהוא בבית מלכותו אי אפשר להתקרב אליו כל כך כמו כשהוא בדרך שאז יוכל להתקרב אליו כל מי שירצה אפי' בן כפר שאינו הגון לבוא לפני המלך בבית מלכותו ובדרך בפונדק שלו יכול לבוא לפניו ולדבר עמו.
   כך היום בגלות כשהאדם מחשב בדביקות הש"י ב"ה אזי שורה עמו ושוכן אצלו. בכן ראוי לאדם שיתרחק עצמו מן התאוות ומחשבות זרות בכדי שלא יפרד ממנו ית' רק יעשה כל מעשיו לשמו ית'. וזהו הרחק משכן – רע (אבות א, ז) ר"ל ממי ששוכן אצלך – הרחק הרע.

The post לא להזין את עצמי ברע appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

1. מגילת אסתר ב, יב

וּבְהַגִּ֡יעַ תֹּר֩ נַעֲרָ֨ה וְנַעֲרָ֜ה לָב֣וֹא ׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ מִקֵּץ֩ הֱי֨וֹת לָ֜הּ כְּדָ֤ת הַנָּשִׁים֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר חֹ֔דֶשׁ כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י מְרוּקֵיהֶ֑ן שִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בְּשֶׁ֣מֶן הַמֹּ֔ר וְשִׁשָּׁ֤ה חֳדָשִׁים֙ בַּבְּשָׂמִ֔ים וּבְתַמְרוּקֵ֖י הַנָּשִֽׁים׃ מגילת אסתר

2. המלבי"ם

השאלות:  למה היו ימי המירוק י"ב חדש:

ובהגיע, עתה מספר זמן השלישי שהראית שהיא אנוסה, שגם ביאתה לבית המלך היה באונס גלוי לכל, וע"ז מקדים לספר כי כל נערה אחר ששלמו ימי מרוקיהן שהיו יב חודשים [וזה היה לבחון את בריאת גופה, כי הגם שהיא יפת תואר יוכל להיות שיש בה חולי פנימית, ולכן בחנו אותה בארבע תקופות השנה כי יש חולאים שלא יחולו רק באחת מן התקופות ואחר יסורו, ואלה נקראים ימי המירוק והבחינה, וששה חדשי החורף היו מושחות בשמן המור המחמם האיברים, ובימי הקיץ מרגילות בבשמים מריחים המסירות העפושים המצוים בעתים הללו]:

3. מועד קטן ט, ב

מַר רַב יְהוּדָה: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִגִּיעוּ לְפִירְקָן וְלֹא הִגִּיעוּ לְשָׁנִים, עֲנִיּוֹת טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסִיד, עֲשִׁירוֹת טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסוֹלֶת, בְּנוֹת מְלָכִים בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר״. יטמַאי ״שֶׁמֶן הַמּוֹר״? רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר: סְטָכַת, רַב יִרְמְיָה בַּר אַמֵּי אָמַר: שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ. כתַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַנְפִּיקִינוּן — שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ. וְלָמָּה סָכִין אוֹתוֹ? שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וּמְעַדֵּן אֶת הַבָּשָׂר.

4. אדמו"ר הזקן, תורה אור

ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב ותקם אסתר ותעמוד לפני המלך וגו'.

להבין ענין השינויים שבין פרשה זו לפרשה שלמעלה דשם נאמר ויושט המלך את שרביט הזהב אשר בידו. וגם שם נאמר ותגע בראש השרביט. וכאן משמע שנתן לה כל השרביט.

וגם להבין ענין זה בכל זמן מהו.

הנה כנס"י נקראת בשם אסתר על שם ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא.

כי פני ה' שהוא גילוי שכינתו כמ"ש יאר ה' פניו אליך הוא עכשיו בזמן הגלות מסותרת בבחי' ביום ההוא (כי יום ההוא מורה על יום שאינו נראה ונגלה משא"כ יום הזה).

ודרך פרט בכל נפש מישראל הנה כאשר בחי' נצוץ נפשו האלהית הוא מכוסה ומלובש בלבושי מחשבה דבור מעשה הגשמיים ואין אור ה' שורה ומתגלה בו להיות נתפס ונקבע במוחו ולבו האהבה לה' לדבקה בו בהתגלות הלב כי אם בבחי' מקיףמעליו מלמעלה נקרא בחינת אהבה זו בשם אסתר.

שהיא מסותרת בבחי' ביום ההוא שאינה בהתגלות.

והיא בחי' נקודה בהיכלא בפנימיות נקודת לבו ודאי מסותרת היא האהבה בכל נפש מישראל[1]

ואין לך אדם שאין לו בחי' פנימיות זו אלא שלהוציא מההעלם אל הגילוי אינה שוה בכל אדם.

ולכן לימות המשיח שאז יזדכך האדם אזי יהיה בבחי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר וגו'. ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו וגו'.

פי' שיאיר אור ה' בהתגלות עד שיהא נתפס ונקבע אפי' במוחו ושכל אנושי וראו כל בשר בראיה גשמית חושיית כי אלהינו הוא בחי' זה אשר לזה קוינו לו ולא בבחי' ההוא:

והנה ארז"ל כל המועדים יהיו בטלים לע"ל חוץ מפורים שנאמר וימי הפורים וגו' וזכרם לא יסוף מזרעם. וגם ארז"ל הלכות אינן בטלים לעתיד לבא.

והענין הוא כי הנה ענין שבתות וימים טובים הוא שבהם הוא בחי' עליית העולמות והנצוצות שכל נצוץ נשמת ישראל מתעלה במדרגה מפני אור ה' המתגלה בעתים ההם ונתוסף בהם אורה ושמחה וחדות ה' להלהיט הנשמות לדבקה בו ית' ביתר שאת ובפרטות בפסח מתגלה אור האהבה חסד עליון בפנימיות הנשמות.

וע"י זה מתעלים כל נצוצי נשמות ישראל לעורר את האהבה רבה לה' ולדחות כל המונעים המבטלים דהיינו הדברים שהם הפך ונגד אהבת ה' שהם תאוות גשמיים לאכפייא לסט"א.

כמ"ש מי זאת עולה מן המדבר כתמרת עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל (שיר השירים ג, ו).

פי' כנס"י נק' זאת היא עולה מן המדבר שהם דברים הגשמיים אשר לא לה' המה שהם דומים למקום מדבר ושממה וגם מדבר מלשון דבור דהיינו דברים בטלים

והיא עולה מהם בשבתות ומועדים ואז הוא כתמרות עשן

כי כמו שעשן גשמי התהוותו הוא מחמת שהאש שורף דבר שהוא הפך טבעו דהיינו לחלוחית שיש בעצים או בפתילה שנאחז בהם האש שהרי רבוי העשן הוא לפי רבוי הלחלוחית שיש בדבר ההוא.

כך כביכול כשאור ה' מתגלה בשבתות ויו"ט שורף ומכלה דבר ההפוך הגלוי לאכפייא לסט"א.

(שלב א: אתכפיא) וגם היא מקוטרת קיטור נקרא עשן דק כמו עשן המגמר והקטורת ולרוב דקותו לא נקרא בתורה בשם עשן כי אם בשם ענן כמ"ש וכסה ענן הקטורת. והיינו מפני שאינו שורף ומכלה דבר ההפוך ממש לפי שאין בדבר הנאחז בהם האור מדבר ההפך כ"א מעט מזעיר ואעפ"כ צריכה להיות בבחי' זו בבחי' מקוטרת לשרוף ולכלות כל אחד לפי מדרגתו ולפי מעלת נשמתו בעילוי אחר עילוי

(שלב ב: מרירות) ואח"כ יהיה בבחי' מור הוא האמור במגילה בהגיע תור נערה ונערה לבא אל המלך שכל נצוץ ישראל הם בבחי' נוקבא לגבי הקב"ה לעלות ולראות באור ה' כל אחד לפי מדרגתו ששה חדשים בשמן המור שמן הוא בחינת חכמה להיות בבחי' מור בבחי' מרירות שמאחר שעולה מן המדבר ומפרר ומפריד הרע להיות כלה ונשרף בעשן וקיטור אזי ישכיל היטב ענין המרירות מן ההפך איך ומה הוא

(שלב ג: שמחה) ואח"כ יבא לבחי' לבונה היא בחי' השמחה בחדות ה' ישמח ישראל בעושיו:

וזהו ענין ששה חדשים בבשמים כי כמו שהריח נקלט ונכנס לתוך גופו ומענג בדשן נפשו הגם שהוא דבר שאין בו ממש ואין נראה ונתגלה לעין רק נקלט הריח לתוך גופו. כך ענין השמחה בה' הוא מעלמא דאתכסייא רק שמשמחת את הלב ומלהיטו להתלהט ולהתלהב באור ה' מכל אבקת רוכל הם כל מיני התלהבות אשר בכל נפש מישראל כל חד לפש"ד. והוא ענין בתמרוקי הנשים שבכל אלו הנערה באה אל המלך:

הרש"ב, ספר המאמרים הרס"ט

ועם היות שהמרירות היא מהריחוק שלו על ידי מחשבה דיבור ומעשה שלו שלא לה' המה, שעל ידי שעושה חשבון צדק בנפשו מפרטי מחשבה דיבור ומעשה שלו כל היום מתמרמר בנפשו, מכל מקום צריך להיות בזה הרגש הטוב שהאור האלוקי שנתרחק מזה, ואז יש לו חיות אלוקי בהמרירות ויהיה בשמחה דוקא.

רק שאי אפשר להיות עבודה בשמחה כי אם כאשר יהיה תחילה המרירות. כי השמחה היא מהאור שמאיר בנפשו על ידי ההשגה וההתבוננות שלו…

ועל ידי שהוא ממארי דחושבנא בפרטי ענייניו ומתמרמר בנפשו על זה, הרי הוא מסיר ההעלמות וההסתירים ונעשה כלי שיאיר אור אלוקי בנפשו.

ולכן הסימן על מרירות אמיתית הוא השמחה שאחר כך.

[1] וכידוע דחכ' דבינה נק' נקודה בהיכלא הנה נקודה הפנימי' הנ"ל היא היכלו ומקומו דנקודת החכ' שנסתרת שם דוקא (היינו ששם באה בבחי' השגה כו'), ונק' נקודה בהיכלא המיוחד לה וכמו ס"ת בהיכל כו', וכמו ובהיכלו כולו אומר כבוד שהן ל"ב נ"ח כו', והוא בחי' פנימי' דבינה שהוא היכל המיוחד ומקומו של נקודת החכ' כו',

The post ששה חודשים בשמן המור? האם מרירות היא תנאי לשמחה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

במשפט אחד יתרו מציע שלוש תובנות שמשנות את זווית הראייה ומסלקות את הייאוש.

מקורות

שמות יח

י וַיֹּאמֶר֮ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ ה' אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם׃

יא עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל ה' מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם

רש"י

עתה ידעתי. מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר:

מכל האלהים. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּכָל עֲ"זָ שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֲ"זָ שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ (מכילתא):

כי בדבר אשר זדו עליהם. כְּתַרְגּוּמוֹ – בַּמַּיִם דִּמּוּ לְאַבְּדָם וְהֵם נֶאֶבְדוּ בַּמַּיִם:

אשר זדו. אֲשֶׁר הִרְשִׁיעוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד, בַּקְּדֵרָה אֲשֶׁר בִּשְּׁלוּ בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ (סוטה י"א):

המשך תער"ב, חלק שני, ש"פ יתרו, העת"ר, תתנב

ובזהר יתרו דס"ז ע"ב אי' דמ"ת הי' ע"י הודאת יתרו דוקא, דכאשר אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקרי' עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא, וזה תמוה למה בהודאת יתרו דוקא הי' מ"ת, וכי משה וס"ר ישראל לא היו כדאי ליתן להם תורה עד שהודה יתרו דוקא.

ולהבין כ"ז ילה"ק מ"ש בע"ח שיש ד' מדרי' אורות וכלים ולבושים והיכלות, ונת"ל דאורות וכלים הם כענין חומר וצורה שהחומר מתאחד עם הצורה עד שהתגלות הצורה הוא כפי החומר דוקא, וכמו בחומר המוח דמוח החכ' קר ולח ומוח הבינה חם ויבש וכן הוא הגילוים דכח החכ' וכח הבינה, וכן ההטי' לזכות ולחוב הוא כפי מזיגת והרכבת חומר המוח בחסדים וגבורות שבו כו', וכמו"כ הוא באו"כ שהכלים מתאחדים עם האור דאופן הגילוי הן בבחי' ריבוי האור ומיעוט האור וכן בבחי' התגברות החסדים הוא כפי אופן הכלים

דוקא כו', וזהו לפי שהכלים מקבלים את האור ומתאחדים עם האור וע"כ גילוי האור הוא כפי אופן הכלי דוקא כו'.

בזוהר מבואר כי בשל מעמדו בקרב הגויים, התקדש שם שמים מאוד בכך שהתגייר:

"כל העולם נפל עליהם פחד ואימה לפני הקב"ה (כששמעו על הנסים של יציאת מצרים), וכיון שבא יתרו שהוא כומר עליון של כל אלהים אחרים, אז התחזק ושלט כבוד הקב"ה על הכל… וכולם היו מסתכלים ביתרו שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם, כיון שראו שהוא בא ועובד להקב"ה, ואמר 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים', אז נתרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בה ממש, אז נתייקר יקרו של השם הקדוש של הקב"ה בכל הצדדים".

1. מידת החסד גדולה ממידת הגבורה

מאמרי אדה"ז, תקע"ב, ענין יתרו, קנד

"ענין יתרו שיתר פרשה א' בתורה ואתה תחזה כו' ושפטו את העם,

הענין כי הנה כהן מדין הוא הי' מבחי' חכמה דקליפה שנקרא בשם מדין… כי זלע"ז עשה האלקים,

ופי' לעומת זה היינו לנגד ממש כי הם ההיפוך במהותם ממהו' הקדושה מלבד שהם טמאים,

והיינו כי חו"ב דקדושה הם תרין ריעין ולעומת זה בקליפה חו"ב נק' מדין מל' ריב ומדון כלומ' פירוד כו' וכן כהן און כי יסוד דקדושה נק' ששון שהוא תכלי' השמחה ע"ש גמר השפע ולעומת זה יסוד דקליפה נק' און מל' צער כמו מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י לי כו'…

וכשאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' כו' הוא ענין בירור והתכללו' חכמה דקליפה בחכמה דקדושה, וזה הי' הסיבה למ"ת שהוא רק ענין המשכת החכמה למטה, כי למעלה כבר היתה התורה גנוזה שהיא חכמה עילא', אלא שלהיות נמשכת למטה להתלבש בענינים גשמיים שזהו פי' וענין מ"ת…"

הרבי מליובאוויטש, שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשי"ד

ובהקדמה – שאע"פ שיודעים ע"פ שכל שכאשר רק רוצים להתבונן אזי יכולים לראות השגחה פרטית ועניני נסים אפילו בזמן הגלות, ואפילו בזמנינו זה דעקבתא דמשיחא, שהחושך הוא כפול ומכופל, מ"מ, כיון שעסוקים כל כך בגשמיות, ומצד זה נעשית גם השייכות לחומריות, אזי כח הראיה, ראיית עין השכל, הוא מכוסה, ולכן יתכן שלא מבחינים עניני נסים, ובלשון הגמרא: "אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו".

אמנם, מזמן לזמן מראים נסים גלויים באופן כזה שאפילו היצה"ר והלעומת-זה אינם יכולים להכחיש ולומר שאין זה נס.

וע"ד שמצינו בנוגע ליתרו, כהן מדין, שאמר "עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלקים", שענין זה סלל את הדרך שיוכל להיות כללות הענין דמתן-תורה,

והיינו, שבתור הקדמה למתן-תורה הוצרך להיות זיכוך בעולם, עד שאפילו הלעו"ז (כהן מדין) יכריז "עתה ידעתי כי גדול הוי'".

לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם משלי יט ,כא

מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים, ספר משלי י״ט:א׳

לץ תכה ופתי יערם. ואיתא במדרש (רבה יתרו כ"ז,ה') לץ תכה זה עמלק ופתי יערם זה יתרו. לץ נקרא מי שמתלוצץ על כל הדברי תורה. אפילו על דברים שהם מתוקים מדבש, ופתי נקרא המתפתה מכל דבר ואינו מבחין בין טוב לרע ושניהם אינם טובים, כי הלץ לא יעשה שום דבר כי מתלוצץ על הכל והפתי יעשה הכל, ולעין האדם נדמה שהלץ יכול בקל לתקן חסרונו והפתי כבר עליו לחדול מלהאמין בכל דבר, ועל זה אמר הכתוב שאינו כן, שהלץ לא יגיע לעולם להכיר חסרונו כיון שאינו שומע כלל ולכן לץ תכה, זה עמלק, אבל הפתי שחסרונו הוא שמתפתה מכל דבר ונדמה לו שהוא עושה טוב אבל אם יבוא על האמת ידבק רק בטוב וזהו ופתי יערם זה יתרו כמו שנתבאר בחלק זה (פרשת יתרו ד"ה וישמע יתרו ג') שתחלה האמין בע"ז והבלים אכן אחר כן אמר (שמות י"ח,י"א) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים וזה ופתי יערים שנכנס בו ערמימות וחכמה כדאיתא בגמ' (סוטה כ"א:) כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית.

אתה פתי, צריך למשוך אותך לשינוי.

2. אין שתי רשויות. אתה לא נותן לפרוד לשלוט

תורה אור, מקץ, מב,א

אך תכלית בריאת יש מאין הוא כדי להיות היש בטל לאין ונגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה. וכמו שיהיה לע"ל כי עין בעין יראו כו' וזה תלוי בעבודתנו כל ימינו היום לעשותם. וכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. וצריך כ"א להמשיך בחלקו גילוי זה להיות בטול היש והוא מחמת ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה שאתה הוא קודם שנבה"ע

ואתה הוא כו' בלי שום שינוי כי אני הוי' לא שניתי שאין העולם מעלים לפניו ית' וכחשיכה כאורה שאין ההעלם וההסתר אלא לעיני בשר שלנו.

אבל קמיה כולא כלא חשיב ממש ומעלה ומטה שוין לפניו שנמצא למטה כמו למעלה ממש.

וא"כ גם בחי' היש בטל אליו ית'. וזהו כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים. ופי' מכל אלקים הם ק"ך צירופי אלקים המעלימים ומסתירים אור ה' וקדושתו לבלתי יתגלה אוא"ס ב"ה כמו שהוא שלא יתבטלו העולמות במציאות. אלא שיהא נראה העולם ליש ודבר נפרד. אבל אור הוי' הוא גדול על כולם ומושל על כולם להיות היש בטל. (וזהו כי אני ידעתי כי גדול כו'. אני זו כנס"י. אבל העכו"ם אומרים עזב הוי' את הארץ. ופרעה אמר לא ידעתי את הוי' כו'. ולכן נאמר ביתרו אחר שנתגייר עתה ידעתי כי גדול הוי' כו') והיינו לפי שכל אשר חפץ הוי' נמשך ועשה גם בשמים ובארץ שכולם יש להם ציור ותמונה מבחי' חפץ..

והנה כאשר יתבונן וישכיל כל זה האדם. אזי תכלה ותכסוף נפשו ליבטל אליו ית' עד שתחפץ להתפשט מתענוגי עוה"ז ולהפך לבו לגמרי ולדבקה בו וכמ"ש מי לי בשמים כו'. ובזוהר אמרו מאן דלא טעים מרירו למיתקו ומהפך חשוכא לנהורא לית ליה חולקא הכא שצריך להפוך טעם מרירו למיתקא. ומרירו הן תאוות עוה"ז ותענוגים שמושפעים מהיכלות הקליפות. שאין לך דבר למטה שאין לו היכל למעלה כנגדו שממנו בא תוצאת הדבר ההוא והשפעתו. וכל תענוגי עוה"ז אפי' דבר קל ואפי' המסלסל בשערו הנה החיות ההוא נמשך מהיכלות הטומאה.

3. החושך נועד כדי להגביר את האור

שני סוגי חכמה – חכמה הבאה מן החושך, חכמה שהיא אור כשלעצמה

המגיד ממעזריטש, אור תורה, שיר השירים, קצב

ואמרו בספר הזוהר שיש ב' גווני חכמה. א' היא מ"ש ויתרון האור מן החושך,

והיא מדת חכמת יתרו, שלא הניח ע"ז שלא עבד ואח"כ בא מן החושך אל אור החכמה, והכיר [נ"א: והעיד] ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים. וכן גבי שלמה המלך ע"ה נאמר ויחכם מכל האדם, מכל בני קדם, היה גם כן קצת מחכמה זו, ר"ל שנתחכם מחמת שלמד מתחילה חכמות בני קדם והכיר יתרון אור החכמה עילאה מן החושך. ולכך נקרא חכמת שלמה חכמה תתאה, מפני שהיא נוקבא מקבלת חכמה מן דבר אחר. וזהו החילוק שבין שלמה המלך ע"ה ובין משה רבינו ע"ה, אעפ"י שאותיות שלמ"ה הוא אותיות למש"ה, מ"מ משה רבינו ע"ה השיג [מתחילה] תיכף חכמה עילאה חכמת אלהו"ת, אשר בחכמה ההיא נכלל כל הנבראים והיצורים והנעשים.

קדושת לוי, שמות, יתרו ב׳

עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח, יא). והנראה, דהנה יש נצחון למלכות במלחמה נגד אנשי מלחמתו אשר נושע ברב חיל והורג בשונאיו הרג רב ובזה יצא טבעו בעולם שנוצח כל המלחמה. אכן מכל מקום לא ניתוסף למלכותו וממשלתו יותר ריבוי עם ממה שהיה לו מקודם. אך יש נצחון אחר והוא כאשר יהרג לאיש ריבו לבד, היינו להמלך המנגד ויתר העם חיילותיו יקח חיים למדינתו תחת ממשלתו וימלוך עליהם נמצא במדריגה זו יותרת הכבוד יש לו ממה שהיה לו מקדם, כי עכשיו ימלוך על רבוי עם ומיושב מדינתו מעם. והנה כאשר רצה הקדוש ברוך הוא להציל את ישראל מיד מצרים שדמו לאבדם במים כפירש רש"י בפרשת שמות היה יכול להביא אש וליבש המים ולבטלו אך לא היה ניכר גבורת ממשלתו על המים, כי צריך לסור למשמעתו ולשמוע בקול דברו. אך כאשר פעל ועשה באותו דבר בעצמו, דהיינו למים צוה למידן ביה ית מצראי, ושמעו לקול דברו וטבעו את מצריים ובזה ניתוסף לו משרתיו עושי רצונו כמו מדריגה ב' הנ"ל. וזו גדולתו יותר שאשר היה כח המצריים במים מהכוחות עליונים שרים שלמעלה לשלוט בישראל, ונהפוך הוא לא זו בלבד שמבטל הקדוש ברוך הוא את כחם גם את זה עשה אלהים ליטול הכוחות מידם ולהביא תחת ממשלתו אשר ישלטו אלו הכוחות בעצמם בציווי הבורא ברוך הוא לעשות נקמה במצרים. וזהו שאמר הכתוב כי גדול ה' מכל אלהים, כי המ"ם של מכל במקום מן, רצה לומר מן האלהים, דהיינו מהם ניתוסף גדלות, וכיצד היה זה, לזה אמר כי בדבר אשר זדו עליהם נתהפך:

The post מהי התודעה שמונעת ייאוש • פסיכולוגיה בפרשה – יתרו appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.