נשיא הדור הינו משה שבדור שהינו משיח שבדור.

ענינו של כל נשיא ורועה ישראל בדורו הוא — משה רבינו
שבדורו, ״אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא״, ולא עוד, אלא שכל חלמיד חכם אמיחי נקרא בשם ״משה״ — ״משה שפיר קאמרת״. ומכיון שמשה רבינו הוא גם משיח צדקנו, ״גואל ראשון הוא גואל אחרון״, נמצא, שנשיא הדור, משה רבינו שבדור, הוא גם משיח צדקנו שבדור.

לאברהם, שלומות
ברצוני לנסות, בהדגשה על לנסות, להגיב לכמה נקודות בדבריך, ברשותך.

אם הנחת היסוד שלנו היא שחמיו של הר' מלובביץ' לא היה חם כמו כל חם רגיל, אלא בעל שיעור קומה כמו הרבי,איש
המתהלך לפני האלוקים (צדיק גוזר והקב"ה מקיים !!!),
הרי שגם בחירת הרבי על ידיו היתה בחירה אלוקית, מתוקף היות האדמו"ר הרבי הריי'צ צינור להגשמת רצון הקב"ה.
(זה עניין של אמונה, ואמונה היא לא דבר הגיוני, אלא מעל טעם ודעת…). אומנם זו אינה בחירה בלתי אמצעית "ללא מגע יד אדם" כבחירת משה רבנו, אך שלוחים רבים לו לקב"ה לקיום רצונו.

אינני חושבת שכל הנסיונות שבני ישראל העמידו בהם את משה מנהיגם במדבר, נבעו מרצון לבדוק אותו ואת "כשרותו" מחשש למשהו שבגדר עבודה זרה, כדבריך.
לעניות דעתי, העם שעדיין לא ממש התגבש, ורק יצא מעבדות של דורות (אלא שהעבדות עדיין לא יצאה ממנו),
ותועבות מצריים עדיין היו דבוקות בהם, והיו קטני מוחין ובעלי ראייה צרה בשירות הנה"ב שלהם, וכמו ילדים, רצו מה שרצו בזמן שרצו, וגם בדקו גבולות, עד היכן ניתן למתוח את החבל…היה זה עמלק=הספק, שדיבר מגרונם. זו עדות לקטנות אמונתם, ובנסיבותיהם באותו זמן,אפשר להבין אותם, מבלי להסכים איתם…

האם אדם קנאי לאשתו כי היא בוגדנית ,או כי הוא חסר בטחון עצמי?
האם החשדן חושד כי הזולת הוא גנב מועד ,או מפני שבו יש נטיות חבויות (או לא) לקחת מה שאינו שלו מבלי ליטול רשות?
האם הנסיונות שבנ"י העמידו בהם את משה, מעידים על משהו פגום במשה ,או על משהו לקוי אצלם?
הם הורגלו וידעו לחשוב כמו עבדים מול אדוניהם ,ולא כבני חורין אל מול מנהיגם האוהב אותם ודורש טובתם.

הם הרהרו אחרי משה כי לא ידעו עדיין להתבטל בפני האלוקים (למרות כל הניסים ,שלא רק שהיו מחוץ לגדרי הטבע,אלא הפרו אותם לחלוטין!),ולא ידעו להתבטל בפני שליחו של השם, משה, עבדו-מנהיגם.
כדי להתבטל, להיות בביטול, נדרשת עבודת נפש מאומצת,יגיעה של ממש, לבירור והיבדלות מן הישות העצמית, מתחושת האני העצמאי והלא תלוי בחסדו של אף אחד, להשתחרר מתפיסת "כוחי ועוצם ידי…".
קבלת מרותה של הסמכות העליונה מתוך הפנמה והכרה במקומי לעומת מקומה, בשפלות ובהכנעה, בלי סלקציה של זה נראה לי הגיוני, אז אני נשמע לזה, בעוד דבר אחר אינו סביר בעיני ואני ממאן להישמע לו…
הנחת היסוד היא שאם הרבי אומר/מבקש, הוא לא בא להטעות, להונות, להכשיל או לפגוע , חס ושלום וחלילה, אף אחד. יש אימון מלא בו, בשיפוט ובראציונל שלו.
וגם אם אין זה מתאים לראציונל שלנו, אנו יודעים וסומכים ומאמינים בשיקול דעתו, מהיותו בעל שיעור קומה כמו שהוא. לא נדרשים הסברים, נימוקים וכד' מהרבי מדוע הוא דורש דבר מסויים. אם ה ו א דורש זאת, עושים כי זה הוא!!! ולא משנות הסיבות לדרישה !!!

אנו,כבני אנוש בעלי שכל מוגבל, שכרוך בחבילה אחת עם הכוח המדמה המתעתע בנו באיצטלת ההיגיון,וחותר ומערער אף תחת ההגיון באמצעות הדמיונות והספקות שהוא מעורר בנו;
ומהיותנו נתונים להלכי רוח ולמצבי רוח,ומה שהיום נראה לנו, וכבר מחר לא,ההתנהלות היא כמו בחיים בספינה המטלטלת כל פעם בגלים בגבהים ובעוצמות שונים, ללא יציבות וכיוון ברור;
מאחר שלמול הקב"ה אנחנו כמו טף אל מול הוריהם, הרי שנדרש כאן מישהו בוגר בעל שאר רוח, ידע וסמכות, להנהיג את העניין בסדר האלוקי הרצוי והראוי.

כשמבינים את הנ"ל ועוד "כמה דברים פעוטים" אפשר להיות בביטול, אפשר לעשות שרצונו יהיה רצונך.
כך אל מול השם, וגם אל מול הרבי, וגם אל מול בן/בת הזוג שלנו.
לא מתוך ציות עיוור, לא בגלל חשש ולא משום
סיבה שלילית המרחיקה ומפרידה, אלא דוקא מתוך הבנה, הפנמה, אהבה ורצון להיטיב עם האהוב,לקיים בקשתו.
לא "אני" חשוב, אלא הוא חשוב.לא אני הוא המרכז והעניין אלא הוא. זוהי הרגשה פנימית עמוקה שבאה בשמחה ובאהבה ולא מתוך תחושת ויתור, המעוררת הרגשה של הקרבה וניצול ותרעומת, אלא מתוך ויתור והקרבה בשבילו, כי זה משמח אותו,ולפיכך גם אותי. גורם לו נחת רוח וממלא את התכלית והייעוד. זהו חיבור הרבה יותר עמוק וקרוב מקשר בו "בא לי" או "לא בא לי" יושבים ליד הגה היחסים.

לפיכך, תמיהתך לגבי 'החסידים שאינם רשאים להעיר ולהרהר אחרי דברי הרבי' באה כנראה על רקע אי הכרת נושא ההתבטלות והביטול להשם ולרבי.

החסידים רשאים אך אינם רוצים.אין להם צורך פנימי לזה !
כי קודם וראשית לכל, הרבי מתבטל לחלוטין בפני הקב"ה
ורק אז הוא יכול בכלל להיות רבי, שאם לא כן, הוא נגוע בעניינים שלו ולא "רואה,שומע, חש, חי" את החסידים שלו, ולא יכול לפעול לטובתם ולמענם.

התבטלות הרבי להשם היא הדוגמה לחסיד להתבטלות לרבי, והיא הדוגמה אף להתבטלות בזוגיות, מצד שני בני הזוג,
כי התבטלות האחד מובילה גם להתבטלותו של האחר, שמולו, אליו.

הכנעה, שפלות וביטול מושגים שכנגד גאוה,אגו(אותן האותיות), התנשאות,אני ואפסי, תחושת עליונות,שיפוטיות קטלנית וכד'.

שנצליח כולנו ביגיעה, ונזכה להיות בקבלת עול ובביטול, ביותר ענוה והתחשבות.
כן יהי רצון.

בברכה
כרמלה

לגבי השאלה השנייה? חברה שלך צודקת. אם היא קוראת מכתבים, שיחות ומאמרים, מבינה ונהנית, זה מספיק, שכן הלימוד מהווה את דרך ההתקשרות העמוקה ביותר.

2. גם לגבי משה, הצורך במופתים מעיד על חולשת האמונה של בני ישראל ולא על עוצמתה. מה גם שכפי שהזכיר יהושע ירחי מדובר ב'בחינת משה' ולא במחליף למשה שממלא את כל תפקידיו (לעומק יותר מוסבר שהמופתים שביצע משה אמורים לשרת לא רק את דורו, כמוטיב שכנועי, אלא גם את כל הדורות הבאים).

3. מי שהרבי שלו נבחר על-ידי קרובי משפחתו כנראה מאוד מעריך את אותם קרובים. הטענה שהועלתה היא בדיוק הפוכה ולפיה כל אחד צריך לקבל על עצמו בעצמו את אותו הרבי, והדרך לכך היא על ידי לימוד תורתו. אם חמיו וחמותו של מישהו בחרו בו להיות רבי זה עדיין לא מספיק (דרך אגב, בהקשר של הרבי מליובאוויטש, חמותו עד יומה האחרון כנראה לא השלימה לגמרי עם הכתרתו כממשיך דרכו של בעלה וגם אין כל צוואה או כתב מינוי המעידים באופן מובהק על הבחירה של הרבי הריי"צ ברבי מליובאוויטש לממשיך דרכו, אם כי ניתן למצוא רמזים והערכות).

4. זה אולי יזעזע אותך, אבל גם אני נבחרתי על ידי אלוקים (באמת מעניין למה רק למוריניו, מאמן ריאל, קוראים 'המיוחד'). למען האמת, זה יסוד במחשבת החסידות ובתפיסת הבורא שכל אחד נבחר, ולכל אחד יש כלים ופוטנציאל, וזה תלוי בו עד כמה ימצה את אותו פוטנציאל. רבי בהקשר המסוים גם נבחר. ואם להדגיש את הענין, מנקודת המבט המדוברת הרבי הוא לא התכלית, אלא דווקא החסידים הם התכלית. הוא נבחר בשביל החסידים, ולא הם בשבילו. הם, בעבודתם על עצמם, מסבים את נחת הרוח לבורא, יותר מאשר כל צדיק. כך שהוא נבחר כמו שכל אחד מאיתנו נבחר.

5. בנקודה האחרונה נגעת בהבדל היסודי בין מחשבת החסידות לזרמים אחרים. בחסידות לא מעלים על הדעת לערער על דעתם (כמובן המבחן לאותה דעה היא ההצמדות לארון הספרים התורני) של רש"י או הרמב"ם או הבעש"ט או האר"י. מפעלם האינטלקטואלי נחשב כתוצר של השראת רוח הקודש. ההנחה העומדת ביסוד האמור היא שדבריהם של אותם גדולים אינו תוצר של דעתם האישית, ואינו מעיד על אינטרס. זו באמת שאלה מעניינת כיצד למשל כתבי האר"י התקבלו כמעט בכל קהילות ישראל ללא מחלוקת, כאשר מדובר היה בתלמיד חכם צעיר יחסית. התשובה נעוצה בכך שדברי אמת ניכרים. עבור מי שמוכן להעמיק, קל מאוד להעריך תפיסות תורניות, 'היושבות' היטב, לעומת עמדות אחרות. פרשנות שונה יכולה לצמוח רק על רקע שינויים בתקופה והתמודדות עם שאלות חדשות שצצות, וגם זאת, על-פי הקווים המנחים שהוצבו. בא לך לערער ולהעיר על הרבי? זה בסדר גמור, רק לצורך כך אתה צריך לכל הפחות להציג ידענות ברמה קרובה ולצאת מתוך אותו עולם מושגים. לא מתאים לך מה שהוא אומר? זה כבר עניין אחר, לגיטימי, אבל אחר.

ראשית הבהרה – חסידי חב"ד עד כמה שידוע לי לא משווים בין הרבי לבין משה רבנו. ברור שמדובר בדרגות שונות. ההשוואה היא לגבי בחירת הבורא והנהגת עם ישראל.

לפי המובא במקורות בכל דור יש "בחינת משה" שבדור. כלומר צדיק שמקבל את ההמשכות הרוחניות לדור ודרכו עוברות ההמשכות לכל דור. ככול שמתקרבים לביאת המשיח, שהוא מגלם יותר מכל את הדמות של מנהיג העם, כך תופסת עובדה זו של "ראש בני ישראל", מרכזיות יותר ויותר. זה כמובן גם קשור לשפל בירידת הדורות, כך שעכם ישראל זקוק למנהיג שיתווה את הדרך הנכונה להתמודדות עם חושך הגלות.

ההבדל בין גילוי הבורא למשה רבינו לבין הגילוי אצל הרבי, נובע מההבדל בין התקופות. רבים היו רוצים שהבורא התגלה אלינו כפי שהוא התגלה בדור של משה רבינו. זה בהחלט היה חוסך הרבה ויכוחים על קיומו של הבורא וכו' וכו'.

זה לא כך משום שהתוכנית האלוקית באשר לתפקיד עם ישראל בהחדרת אלוקות בעולם, לא מאפשרת מינון גבוה כל כך של גילוי אלוקי.

לגבי ההרהורים על משה רבינו – אינני סבור שלעורר ספיקות על משה רבינו זה דבר טוב. יש בהחלט מצב בו לא ברור האם הוא אכן איש אלו-הים, אך לאחר זמן זה, הרצוי הוא : "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" היינו הכרה מוחלטת בעבד ה' כמי שמסמל את האמונה בבורא.

הנושא רחב ויש ללומדו בעיון מתוך המקורות (חלקם הובאו במאמר זה). ניתן גם לקרוא כאן:

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=88&CategoryID=199

לכרמלה – שאלות במקום. אל תוותרי ליחיאל – שיכתוב מאמר נוסף גם על שאלותייך.

שלום יחיאל

תודה לא-ל שאתה מעיז להכנס לשדה המוקשים הזה…

עוררתי סקרנות במישהילבוא לשיעורי חסידות ותניא.
האינטלקט שלה מאוד אוהב את השיעורים כי זה יפה,כדבריה, אלא שכל הזמן היא אומרת :אבל בשביל מה ללמוד חסידות? בשביל מה צריך רבי? אני מתקשרת, היא אומרת, ובתיקשור הבורא מדבר אלי ישירות ואומר לי…ונותן לי תובנות. יש לי תקשורת בלתי אמצעית איתו, ולא צריכה שום ממוצע מחבר שיחבר אותי אל הבורא, אני מחוברת בלי הרבי.מה אני צריכה את הרבי? אני נהנית ממאמריו וזהו.
המאמר שלך עדיין לא משכנע אותה.תוכל לענות לה, בבקשה?

'אדם הראשון' הכוונה לאדם וחווה ?

תודה !

איך אפשר להשוות בין מי שנבחר על ידי אלוהים לבין מי שנבחר על ידי חמיו וחמותו?

בנוסף לכך למרות הקשר הישיר והמוכח במופתים, בינו לבין אלוהים, עם ישראל תמיד בדק אחרי משה בשביל לא ליפול בפח העריצות השקר והע"ז.
מאידך החסידים אינם רשאים להעיר ולהרהר אחריו, אלא כל היוצא מפיו דברי אלוהים חיים? אתמהה?

רק לשם ה'רקע' (ללא התייחסות ספציפית ל'עצמות ומהות בגוף') עיין ב'לקוטי שיחות', ו', פרשת יתרו, שיחה שניה.