מה המשמעות של הקריאה היהודית הנצחית וכיצד היא מגלמת בתוכה את עיקרי האמונה היהודית?
להמשך קריאהמה ההיגיון הפנימי של המצוות כיסוד המחשבה היהודית והקשר של האדם לבוראו? רשימת המשך לרשימה שעסקה ב"יהדות ללא מצוות"
להמשך קריאה"חיים נצחיים" הוא הטעים בקול חלש. עיניו יקדו אש. זקנו הלבן שיווה לו מראה של מלאך. לחיצת ידו הפתיעה בעוצמתה... דברים לזכרו של הרב משה ניסלביץ' שהלך לעולמו בליל חמישי
להמשך קריאהלצפייה בשיעור בנושא "תפיסת הבורא ביהדות". יום חמישי הבא (11.11, ד' בכסלו, הנקרא גם חודש החלומות) מפגש בנושא "חלומות ומשמעותם" על-פי תורת החסידות
להמשך קריאההאם אתם מאמינים שיש בורא לעולם? כוח עליון כלשהו? ישות עילאית נסתרת או אנרגיה קוסמית חובקת כל? אם התשובה היא חיובית, כנראה שאפשר לתייג אתכם בקבוצה אחת עם רוב אוכלוסיית העולם...
להמשך קריאה"להכיר את הבורא" מנסח ביסודיות ובבהירות את תפיסת הבורא על-פי היהדות. ככזה הוא ספר חובה לכל אדם מאמין, חוקר או סקרן...
להמשך קריאהמה דעתכם על רכישת בית"ר ירושלים על ידי חסיד חב"ד מפלורידה? ובכלל על הקשר בין כדורגל ליהדות?
להמשך קריאההמיוחד בתורת החסידות הוא שלעתים, לא נדירות יש לומר, נתקלים בפיסת מידע מסוימת שהופכת על ראשה את כל מה שחשבתם שאתם יודעים או הערכתם עד כה. לימוד תורת החסידות מאופיין במידה רבה של מהפכנות מתמדת. הוא תובע נכונות לשנות בכל רגע ורגע את זווית הראיה ולקבל כעובדה כי מה שלמדת עד כה מתאים רק לשלב מסוים ובהיבט אחד וצר. על מנת להתקדם יש להסתכן ולאבד את הביטחון שבידיעה. רק כך מושגת תמונת עולם חדשה, מעודכנת ומעמיקה יותר.
אפשר לדמות את הלימוד בחלקו לעמידה על ראש הר, ממנו ניתן להשקיף על יער עבות המשתרע במרחבי עמק רחב ידיים. התמונה הנפרשת מלמעלה היא לכאורה חדה וברורה. אולם ככל שמתקדמים בלימוד נדרשים לרדת לתוך היער, שם התמונה הופכת סבוכה. מדי פעם מטפסים לגבעה אחרת, ממנה נשקפת צורה שונה של הדברים, המציגה באור שונה את מה שנראה מראש ההר. כך הזמן החולף, החוויות האישיות, והגילוי של מרחבים חדשים מאתגרים את ההבנות הראשוניות.
זה יהיה אולי מוזר, אבל מאפיין זה של לימוד מדגיש את אחד המסרים המשמעותיים ביותר העולים מחג השבועות, זמן מתן תורה.
מהי תורה?
חג השבועות עמוס מסרים פנימיים שחלקם עולים מתוך מה שנדמה כסתירות. כך למשל ניתן לשאול מה היה החידוש הגדול שבמתן תורה, מדוע נזקקו לפירוטכניקה כה רבה, ברקים, קולות אש ועשן, רק כדי לומר את מה שהיה ידוע פחות או יותר גם קודם לכן – עשרת הדברות.
תהיה נוספת היא מדוע חג זה נקרא חג מתן תורה, שהרי משה רבנו עולה להר סיני וחוזר רק עם לוחות שבורים. הלוחות האמיתיים ניתנו לאחר שמשה עלה בפעם השנייה בראש חודש אלול וירד ביום הכיפורים.
והשאלה אולי המסקרנת ביותר היא למה מתכוונים בדיוק כשאומרים תורה – לחמשת החומשים? לדברי הנביאים והכתובים? למגילות, למשנה, לגמרא, לחידושי חכמים, אחרונים כראשונים, לספרות הקבלה והחסידות?
באחד המאמרים המהפכנים שאמר הרבי מליובאוויטש, הוא מגלה את התשובה לשאלה מדוע ניתנה תורה לבני אדם דווקא[i]. מהתשובה שנותן הרבי לשאלה זו ניתן ללמוד מהי בעצם התורה אליה מתכוונים, מה הערך של חג מתן תורה ולמה לימוד תורת החסידות הוא דינאמי, משתנה ומהפכני בזוויות הראיה שהוא מחייב לאמץ.
אחדות ההפכים
הנחת יסוד בתפיסה היהודית היא שתכלית הבריאה היא גילוי המלכות האלוקית. העולם נברא על מנת שבני האדם יגלו את בוראם.
כיצד מגלים את הבורא? בעיקר באמצעות התורה. ומהי אם כן התורה? בזווית מסוימת התורה היא הדרך לאחד בין הפכים. להשלים בין דברים מנוגדים. את הבורא ניתן לגלות על ידי השלמה דינמית בין שני דברים שהם שונים זה מזה בצורה מהותית.
החיבור של פרטים שונים יחד, האחדות הנוצרת בין הפכים, השלום הנרקם בין אנשים החושבים שונה והם בעלי מנהגים שונים, מהווים את המקור לגילוי כוח האין סוף. האין סוף מתגלה במקום שיש בו אחדות בין הפכים, בין נפש וגוף, שמים וארץ, עליונים ותחתונים, בין הגבולי לבלתי מוגבל. חיבור דברים קוטביים מעיד על צעידה במגמת השתפרות ונכונות לפשרה על מנת לזהות את הכוח המשותף והמאחד את כולם.
'כי שמה אלוקים'
באחד משיריו מדגיש שולי רנד 'כי שמה אלוקים'. 'שמה' הוא במקום שהשניים נהפכים לאחד. בזוגיות זה קורה. בקבלה של האחר בעל דעות הפוכות זה גם קורה. הכוח לאחד את ההפכים ניתן כבר במתן תורה. מהותו של חג מתן תורה היא לא גילוי אינפורמטיבי של מצוות כי אם התרה לקשר ולגשר בין עליונים ותחתונים. בין חומר ורוח, בין העולם שבו הנוכחות האלוקית מוסתרת לבין המקור והשורש הפנימי לעולם זה, בין הסדירות הטבעית המתבטאת בשם אלוקים לבין חומר הגלם לקיום אותה סדירות טבעית[ii]. התורה שבכתב ושבעל-פה, על רבדיה השונים, היא מסגרת, מערכת טיפולוגית שלמה, להשגת אותה אחדות.
מכאן, אם התורה היא דרך להשלים בין הפכים, השלמה זאת דורשת התאמה מתמדת בהבנת העולם ובמתרחש בו. כל סינתזה, כל הבנה חדשה של העולם, מחייבת להכיל בתוכה את ההבנות הקודמות, את המתח הדיאלקטי בין תפיסות קוטביות, אך גם להיות מרוממת מהן. לכן לימוד החסידות מנער בכל פעם מחדש את הנחות המוצא הישנות ומציע נקודות מבט חדשות.
לקבל את התורה, במובנה הפנימי הוא לקבל כי עושה שלום במרומיו, נותן לנו גם את הכוח לעשות שלום בינינו ובתוכנו, ויותר מכך, נותן לנו את העוצמה להשפיע על השורש הפנימי והנסתר של העולם החיצוני.
[i] הרבי מליובאוויטש, להבין ענין נתינת התורה, ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשט"ז.
[ii] טרם מתן תורה, מלמד המדרש, בני רומי, מלשון רוממות העליון, לא ירדו לסוריא, המורה על התחתון, ובני סוריא לא עלו לרומי (תנחומא וארא טו; שמו"ר פי"ב, ג, ועוד). לאחר מתן התורה, ניתנה ליחיד האפשרות להשפיע על העולם התחתון כמו גם לעורר את תגובת העולמות העליונים (הרבי מליובאוויטש, אגרות קודש, כרך ח, ה'שי).
מי הוא בורא עולם? היכן הוא שוכן? מה אנחנו יודעים אודותיו? עד כמה הוא מעורב בחיינו? האם ניתן להכירו בדרך כלשהי? כיצד ההכרות עמו משמעותית לחיינו?
בחינת התפתחות האמונה האנושית מגלה קשת רחבה של התייחסויות לבורא. יש, למשל, הרואים בבורא כוח חיצוני, הנמצא אי שם בעולמות עליונים. לאחר שברא את העולם הוא הניח את השלטון בו לחוקי הטבע, מבלי שהוא נדרש להתערב במהלכם. אחרים מיחסים לבורא התערבות מדודה בעולם. הא-ל נדרש רק בזמנים מאוד מיוחדים ולדברים הגדולים בחיים. לעומתם יש האוחזים בהשקפה לפיה הבורא שוכן בתוך העולם, בטבע עצמו, ואין לו קיום או רצון מעבר לו. וישנם גם המשוכנעים כי האמונה היא רק תוצאה של חולשה אנושית, פרי מחשבה חברתית מתפתחת.
היהדות מציגה הבנה שונה לגמרי של הבורא. ספר זה מנסח ביסודיות ובבהירות את תפיסת הבורא על-פי היהדות, תוך מתן מענה מקיף לסוגיות שהוצגו.
האתגר להכיר את הבורא בהחלט נשמע יומרני וטומן בחובו לא מעט שטרות לפירעון. אולם האחריות הכבדה אינה רובצת על כתפיו של ספר זה. התמונה הרחבה של תפיסת הבורא הנפרשת כאן בפני הקורא נשענת על התניא, ספרו של רבי שניאור זלמן מליאדי, המתמודד בצורה שיטתית עם שאלות דומות בנוגע לא-ל וליחסים בינו לבין האדם.
החלק השני בספר התניא, הנקרא שער היחוד והאמונה, הוא אחד החיבורים הנדירים במחשבה היהודית, בהיותו גיבוש מלוטש ושיטתי של תורת האלוקות. תפיסת הבורא המתוארת בתניא יונקת ממרחבי ארון הספרים היהודי, מתוך בקיאות עצומה בכל רובדי הפרד"ס – הפשט, הרמז, הדרש והסוד.
המשנה הסדורה שבתניא, המוצגת כאן בלשון בהירה ושוטפת, מהווה את התשתית לתורת החסידות. יחד עם זאת היא רואה עצמה כרחבה הרבה יותר ומותאמת לא רק לכלל הזרמים ודפוסי המחשבה בעם היהודי, אלא גם לכל אדם מאמין. יומרה זו אינה מפתיעה, שכן מחבר הספר, שניאור זלמן מליאדי, אמנם שימש כמנהיג התנועה החסידית, אך מעולם לא ראה עצמו מוגבל להשפעה על חסידיו בלבד. בכל ימיו הוא החשיב את תורתו ככלל יהודית ואף אוניברסאלית. שיטתו לא נתפסה בעיניו כשייכת לזרם מסוים, אלא כתמצית היהדות.
בעקבות האמור, המבוא לספר זה פותח בתיאור המתח היסודי בין הקושי להכיר את הא-ל או אפילו העדר האפשרות להכירו, לבין החובה להכירו ואף הערכת חובה זו כתכלית היהדות. בתוך כך מודגשת דמותו הייחודית של בעל התניא וערך כתביו בעולם המחשבה היהודי, כמקור בר סמכא לעיצוב המסגרת המתאימה להבנת הבורא.
לאחר המבוא, החלק השני והעיקרי בספר זה משמש כמערכת פרשנית לשער היחוד והאמונה ולשיטת התניא בכלל. בחלק זה ניתן מענה לשאלה מה הערך בהכרת הבורא, ולאחרי כן נפרשת תורת האלוקות, מבואר רעיון אחדות הבורא ויחסו עם העולם הפיזי ונבחנת השאלה האם העולם הוא ממשי או אשליה.
התפיסה השאפתנית של תורת הבורא היהודית מחייבת להציב את הדברים בהקשר רחב יותר של תנועות ה'עידן החדש' והאמונות הנפוצות בחברה בת זמננו. החלק הרביעי בספר מציע דיון הבוחן סדרה של סוגיות רלוונטיות, ובהן: האם יש סתירה מובנית בין רציונליזם לאמונה; האם ניתן להוכיח באמצעות הלוגיקה את קיומו של הבורא; כיצד השפיעו המודרניות, הלאומיות והקפיטליזם על הדתות והאמונות השונות, וכיצד הפוסט מודרניות מעצבת מחדש את המושג רוחניות בתורות ה'עידן החדש'.
במסגרת ההתמודדות עם שאלות אלה מודגש האתגר הניצב בפני המחשבה היהודית, ומוצעת תשובה לשאלה המעסיקה כל אדם, מאמין וכופר: מה גורם למאמינים לבחור אמונה אחת ולדחות אחרת והאם ישנו קנה מידה או סדרת קריטריונים לברור בין האמונות השונות.
לבסוף, הכרת הבורא לא נועדה להוות רק מסד תיאורטי של ידע. הספר אינו מציע עיון מופשט בבורא בלבד, כי אם גם ובעיקר בקשר שלנו עמו. "להכיר את הבורא" הוא חלק מ"סדרת עצות התניא" מפני שהעצה אולי הטובה ביותר שהאדם יכול לקבל במהלך חייו היא כיצד להכיר את בוראו. הכרות עם הבורא עשויה לסייע בידו לצקת משמעות לחייו ולהתמודד עם האתגרים השונים מולם הוא ניצב במהלכם. החלק השלישי בספר מסביר היגיון זה ומהדק את הקשר בין ההכרות עם הבורא לבין השפעת הכרות זו על האדם.
ידיעת הבורא באמצעות ספר זה איננה בבחינת מיצויו של תהליך, כי אם רק תחילתו. "להכיר את הבורא" פותח את שער הכניסה ומצייד את הקוראים במפת התמצאות. הניווט בשבילים המתוארים במפה הוא חלק ממאמץ אישי ועצמאי. מאמץ הכרוך בעבודת התבוננות ועיון מתמידים, המתגבשים בהדרגה לכדי תצרף, ההולך ומתבהר, של המציאות והכוח המניע אותה.
מקורות רבים תרמו לעיצוב תוכנו של ספר זה, ובהם ספרים, הרצאות מוקלטות והערות של חברים ומורי דרך שקראו גרסאות מוקדמות. רוב מכריע של המקורות מצוינים בדפי הערות. לתודה מיוחדת ראוי ר' מנחם פלדמן, שהערותיו הקולעות היו לעזר רב. יחד עם זאת כמובן שהחובה הנעימה להודות למי שדברי תורתם סייעו בברור הבעיות וליבונן, מותירה את האחריות על החיבור שלפניכם על כתפי המחבר בלבד.
