עצות התניא
פעמים אנשים נשברים בשל מאורעות החיים. פעמים אחרות, דווקא אלה הנתפסים על-ידי סביבתם כחזקים ומוצלחים, חשים אובדן משמעות לחיים ומבקשים להיחלץ מהתפלות. ישנם גם מצבים שמי שמשחקת לו השעה, שואף להישמר מהערכה עצמית מופרזת וגינוני יהירות. ברבות מהפעמים האלה האמונה בכוחה של תורת הנפש היהודית הובילה לפנייה לתלמידי חכמים בבקשת עזרה, ברכה או עצה טובה.
לפני למעלה ממאתיים שנה, החליט אחד מגאוני הרוח היהודיים, רבי שניאור זלמן מליאדי, המכונה על-ידי חסידיו גם בעל התניא או אדמו"ר הזקן, לפרסם את מקבץ העצות שהעניק לפונים אליו במשך השנים. ספר התניא שיצא תחת ידיו, כפי שמעיד המחבר בעצמו, הוא ארגז כלים מעשיים, אסופה של פתרונות ותמרורי דרך, שנועדו לסייע לכל אדם לרדוף אחר איזון נפשי, תוך התמודדות מוצלחת עם קשיי החיים ומשברים פנימיים. העצות, שנארגו במשנה שיטתית ומאורגנת היטב, מבוססות על שדרת הפרד"ס, הפשט, הרמז, הדרש והסוד, ויונקות, מתוך בקיאות עצומה, מכל מדפי ארון הספרים היהודי. בקרב החסידים וממשיכי דרכו של אדמו"ר הזקן, נחשב התניא למעין תורה שבכתב. על בסיסו נאמרו מאות מאמרים, המרחיבים ומבארים רעיונות ומושגים המופיעים בספר. מטרת סדרה זו היא להאיר היבטים מסוימים בספר התניא ובפירושיו.
באמצעות הסדרה יכול הקורא להתמקד בבעיות האישיות המטרידות אותו, ובתוך כך לסלול את דרכו העצמית והעצמאית, בהתבסס על הקבלה והחסידות, להשגת צמיחה רוחנית ומודעות עצמית. השאיפה של כותבי הסדרה היא לשמור על אופייה הייחודי, המשלב עיון מעמיק ויסודי בכתבים, לצד הפשטה המאפשרת לכל אדם להיכנס לתוככי הפרד"ס, ולצאת ממנו נשכר. זאת מתוך גישה כי 'התורה לרוב תדבר'. בניינה הרוחני של היהדות לא נועד רק לאנשי סגולה או לעת מיוחדת, רחוקה בזמן ובמקום. התורה תורת חיים היא. הוראותיה והכלים שהיא מעניקה ליחיד ולציבור מכוונים עבור האיש והאשה במצב שבו הם מצויים כעת.
חכמינו מלמדים כי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ואף מה שהוא עתיד להורות בפני רבו – ניתן למשה בסיני. בחיבורי הסדרה אין חידוש ביחס לנאמר על-ידי חכמי התורה ופנימיותה. יחד עם זאת ספרי 'סדרת עצות התניא' מעניקים לקורא תמונה מקיפה, שלמה ובהירה בנושאים השונים בהם עוסקת הסדרה, תוך הצגת הדברים בלשון רעננה ועדכנית. כחלק מגישה זו מבוארים מושגים קשים ולא שגורים, תוך הפנייה להערות שוליים, אשר נועדו עבור הקורא המבקש להעמיק במקורות. כמו-כן לא מונהגים בסדרה קיצורים, למעט במקרים שאלה נפוצים בקרב הקהל הרחב.
אחרון יצוין כי העיון במושגים ורעיונות בתורת הקבלה והחסידות אינו מלאכה של צבירת ידע או טיפוס בדרגות ההשכלה. הסיבה לכך אינה משום שתהליך רכישת הידע הוא חסר חשיבות, אלא מפני שכל מונח נתון לבחינה והתבוננות מזוויות שונות, ולעתים אף סותרות. בקשת האדם המוגבל והסופי להבין את הדברים שלמעלה ממנו, בשפה ובכלים של העולם המוגבל והמעשי, אינה יכולה לרשום לזכותו הישגים ממשיים, כי אם לאפשר לו לבנות בהדרגה את מרחב הקדושה הפנימי. מרחב עצמי המתגבש תוך מאבק איתנים של האדם עם עצמו, ומסייע, זעיר פה וזעיר שם, בהכרת התענוג הגלום בחיים. מכאן, גם פרסומי הסדרה אינם מתיימרים לשמש מקור אנציקלופדי למונחים מתורת הקבלה והחסידות, כי אם להציג את המושגים השונים כשהם משובצים באופן טבעי כחלק מהתמונה הכללית הנפרשת בפני הקורא. יתר-על-כן, 'כשם שאי אפשר לבר בלי תבן', כך ודאי אי אפשר לחיבור בלא טעויות. על-מנת לתקנן, הערות והצעות יתקבלו במערכת בברכה.
שלום רב,
אני מתעניין לדעת מהו המקור לאמרה:
"כשם שאי אפשר לבר בלי תבן, כך ודאי אי אפשר לחיבור בלא טעויות [או – ספר בלי טעויות]".
תודה רבה,
אהרון