יהדות ללא מצוות והרב מיכאל לייטמן
זה ויכוח שאנחנו מנהלים כבר מספר חודשים, מאז שחבר שלי החליט שהוא מתחזק באמונה, אבל מוריד את הכיפה. מגדיל את הצדקה אבל מוותר על נטילת ידיים לסעודה.
לעתים הדיון הוא רציני, מר ונסער, לעתים היתולי ומרוכך. בשבת האחרונה הוא זכה לתנופה מחודשת.
זה לא כל כך "רוחני", ולכן לא פופולרי לדבר על המצוות, והאמת שדי בצדק. המצוות, למרות ההיבטים הציבוריים שבהם, הם בכמה מובנים, בעידן הליברליזם התועלתני, העבודה של הפרט עם עצמו. התמונה מזכירה לי שפעם אמרו לפרופ' ברנובר שלא מבינים את ההרצאות שלו. אז הוא התחיל להביא עמו לוח וצייר עיגולים וספירות וסולמות, וההרצאות הפכו מרתקות. לגבי הרב לייטמן ההקשר מלמד דבר מה חשוב ברטוריקה, והוא שהתכנים, העקביות והנחישות הרבה יותר חשובים מכישורים תיאטרליים
"יהדות בלי מצוות היא כמו נשמה בלא גוף. הרעיונות יפים, מרתקים. התכנים מושכים וחכמים, אך לא יכולים להיות ברי השפעה משמעותית על חיי האדם ותפקידו בעולם. כולנו זקוקים למשענות בהתמודדות היומיומית. והמצוות הן סוג של משענת, מעין שעון מעורר שמחזיק אותנו בעניין לאורך זמן", אמרתי אני, בתגובה לאיזו אמירה כללית שאינני זוכר.
"אתה יודע טוב ממני שכבר היום יש יהדות מפותחת, צבעונית וססגונית, שמעריכה עד מאוד את ארון הספרים היהודי, אך לא מחויבת לקלה כחמורה", הוא ענה.
"יהדות כזאת אינה יכולה להחזיק לאורך זמן, ולא הייתה שורדת 2000 שנות גלות. במשבר הראשון היא תתנדף. מבחן האמת הוא הזמן. שלא לדבר על כך שהבורות שלטת. יש לא מעט "פרופסורים" שיכולים להגיד לך בדיוק איך היהדות צריכה להראות ולמה המצוות אינן רלוונטיות לעידן המודרני, אבל הם אפילו לא יכולים למנות בעל-פה את כל מסכתות התלמוד או את חלקי השולחן ערוך. זה בערך כמו לראיין מומחה לסין שאינו יודע את השפה הסינית".
"בינתיים הרפורמים והחילוניים לומדי תורה, חברי עלמא ומדרשיות למיניהם, שורדים לא רע. ובכלל אתם הרי תמיד חושבים שהאמת בכיס שלכם וכולם, חוץ ממכם, טועים או לא מבינים. כולם יהודים פחות טובים. למה אי אפשר להיות יהודי כללי, שמקבל את כולם".
"חס ושלום. המצוות לא הופכות אותנו ליותר טובים מאחרים, הן אולי מקדמות אותנו להיות קצת יותר טובים מעצמנו קודם קיום המצווה. בוודאי שצריך לקבל את כולם, אבל אם שואלים לגבי הערך של המצוות במחשבה היהודית, התשובה אמורה להיות ברורה. תראה למשל את לייטמן.."
"שלא תעזו לדבר סרה ברב לייטמן", התערבה קרובת משפחה שתהליך התשובה שלי זעזע אותה עד עמקי נשמתה, אבל תתפלאו לשמוע שדווקא ההתמכרות שלה לשיעורים של הרב לייטמן ריככו עם השנים את גישתה כלפי וכלפי המצוות בכלל.
"חס ושלום סרה, אבל..", ניסתי להשחיל
"הרב לייטמן מפיץ רק אהבת ישראל ואהבת חינם. אתה צריך לראות את האנשים בקבוצות אצלו. בכל הארץ. איזה חום בוקע מהם. אתה לא יכול להשוות את זה לחרדים ההם. שמתנהגים בבוטות. בחוסר נימוס. כאילו כולם חייבים להם. העיקר שהם מקפידים על איזה אתרוג לקנות בסוכות".
"אני בטוח שאת צודקת. הם בוודאי ממש נחמדים החבר'ה האלה מהקבוצות של לייטמן בכל הארץ. גם ישו בטח היה נחמד מאוד… סתם, סתם, בצחוק, בצחוק. 'ואהבת לרעך כמוך' היא מצווה מהתורה. התורה, במילים אחרות, מצווה עלינו להיות נחמדים. ואם נתקלת בחרדים שנוהגים אחרת, אזי הם לא מקיימים את המצווה. עצם זה שהם לא מקיימים את המצווה לא הופך אותה ללא רלוונטית. נדמה לי שליבוביץ היה זה שאמר על הרפורמים שהם מאוד נחמדים, רק למה הם מתעקשים לקרוא לעצמם דת. ואני מזכיר לך שליבוביץ רחוק מלייצג את המחשבה האורתודוכסית. אני חושב שסיון רהב מאיר היא היחידה שחזרה בתשובה בעקבות הכתבים שלו. כל שאר הקוראים כנראה הלכו בדרך ההפוכה".
"אז מה הבעיה שלך עם הרב לייטמן? אתה יודע כמה יהודים הוא מקרב ליהדות, למושגים יהודיים, למה לפסול. כל הפוסל במומו פוסל".
"אני ממש לא פוסל. אני משוכנע שהוא עושה עבודת קודש. אבל יצא לי להיתקל בכמה מקומות שבהם הוא אומר שהמצוות אינן חשובות כשלעצמן, שאפשר לשמור עליהן רק כערך תרבותי, ובכלל הקבלה לא קשורה למצוות".
"לא יודעת מה קראת, אבל תראה את התוצאות. כמה אנשים מקשיבים לו. כי הוא לא כופה. הוא אמיתי".
"כן כן. רק העניין הוא… אולי תתנו לי לדבר?! בכל זאת, בניגוד לתפיסה הרווחת באקדמיה, עיקר התפקיד של הקבלה והחסידות הוא לגלות את טעמי המצוות. הקבלה חושפת את ההקבלה בין העולם הנסתר לבין העולם הגשמי והגלוי במטרה ללמד אותנו את מידת ההשפעה של העולם הנסתר על העולם הגלוי ולהפך. כל שרטוט העולמות, הפרצופים, הסולמות והאותיות נועד להצביע על העולם הטמיר, האלוקות הנסתרת, ועל חשיבות המצוות בגילוי המבנה הנעלם הזה. אם לומדים רק את הרעיונות היפים הקשורים למבנה הנסתר, ולא משייכים את הנלמד לכל מעשה אנושי בפועל, למה שאנחנו אוכלים, למה שאנחנו לובשים, לאופן שבו אנחנו מדברים ואפילו למחשבות שלנו, אזי אנחנו נותרים רק עם חומר תיאורטי".
"רגע לייטמן לא מקיים את המצוות?" שאל החבר
"לדעתי הוא מקיים", עניתי
"אז מה הבעיה? מה, הוא צריך לצעוק ולהגיד לכולם מה לעשות. הוא שומר לעצמו וזהו. תגיד, כל המרכזים של חב"ד מדברים עם האנשים על מצוות?", הקשה
"אתה צודק, אבל יש הבדל בין להיות מיסיונר של מצוות והחזרה בתשובה לבין כששואלים אותך לגבי העניין בצורה מפורשת. אז עליך להציג את עמדתך, לנמק אותה ולהגיד על מה היא נסמכת. אני אישית קראתי בכמה מקומות שהוא תיאר את עולם המצוות כחסר שייכות ממשית לזמננו וכאפשרות תרבותית בלבד, מעין שימור של מסורת אבות. הגדרה שכזו מזכירה קצת את תפיסת אחרית הימים שבה לא יהיה צורך עוד במצוות. ולכן תיאור זה מרמז על אחד משלושה. או חוסר ידיעה, או סוג של מניפולציה על הקהל, או ניסיון לשנות ולעוות עיקרים במחשבת ישראל. בכל אחת מהאפשרויות זה לא נשמע טוב".
"השיחה היא לא על לייטמן, ואני לא מבין מה פתאום אתה כל כך שיפוטי. למרות שהתוצאות של מעשיו, אהבת החינם שהוא מפיץ, מרשימות הרבה יותר מתנועת המחלוקת שזרמים אורתודוכסים מעוררים. מה הבעיה להיות יהודי, מאמין, שאוהב את עם ישראל, ואוהב את ארץ ישראל, אבל רואה טלוויזיה בשבת? מה הבעיה להכיר את הקב"ה, לדבר איתו, ולא להיות מחויב לשלוש תפילות ביום? אני מצדי לא רק שלא רואה בכך בעיה, אלא אני רואה שתנועה שכזו מובילה ליהדות יפה יותר. מתאימה לצרכים של כל אחד. יהדות ליברלית, אינטימית, באותה נשימה אין לי בעיה עם מי שמחליט להחמיר על עצמו ולקיים את כל המצוות".
"איבדת את המצוות, איבדת את את היהדות. "את הא-לוהים ירא ואת מצותיו שמור – כי זה כל האדם", מדגיש שלמה המלך בקהלת. המצוות הן הדרך להנכיח את הקב"ה בעולמנו. לקיים עמו יחס דו-סטרי. להפוך אותו למתווך. ויותר מזה, הן מלמדות כי בניגוד לתנועות העידן החדש, הכרת אלוקים לא נועדה לשרת אותי, אלא היא חלק ממהלך של ביטול כלפיו. בספר עין יעקב על אגדות הגמרא מביא המחבר בהקדמה מדרש נעלם שבו מתווכחים חכמי ישראל מהו הפסוק החשוב ביותר בתנ"ך. זה שמתמצת את עיקר היהדות. אתם כבר יכולים לנחש, אחד אומר שהפסוק "שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד", המבטא את בשורת המונתאיזם היהודי לעולם ואת אחדות הבורא וביטול העולמות כלפיו הוא החשוב ביותר. תנא אחר מציע את הרעיון הנפלא של "ואהבת לרעך כמוך", המבטא התעלות רוחנית של היחיד עד לדרגה שאינטרסים גשמיים אינם בעלי ערך בעיניו. שלישי מציע את הפסוק המצביע על בריאת האדם בדמות א-לוהים. רעיון נשגב המרומם את הפוטנציאל האנושי. ונחשו מי זוכה בתחרות? דווקא תנא שמציע פסוק מפרשת פנחס, המדבר על הקרבת קורבן התמיד, 7 ימים בשבוע, 355 ימים בשנה, "את הכבש אחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". העין יעקב מסביר שדווקא הפסוק הזה הוא המקפל בתוכו את עיקר היהדות משום שהוא יוצר השלמה בין תיאוריה למעשה, רעיונות ופרקטיקה. המהר"ל מוסיף פרשנות נוספת לפיה דווקא ההתמדה, הריטואל, המצווה החוזרת על עצמה, מגלה את הקרבה הגדולה ביותר. את הנתינה ללא תנאי, גם ברגעים המוארים, בבוקר, וגם בין הערביים,קרוב לשעת החשיכה, כשהמציאות מאיימת ועלומה. לכן בקיום המצווה אין גדול וקטן, חכם או טיפש, כולם צריכים לקיים את המצווה באותה צורה, ועל ידי כך הם מתקשרים לבוראם".
"I rest my case. הנה הוכחה טענתי. אתה מקריב היום את קורבן התמיד? ודאי שלא. אני מסכים שהתמדה והקרבה הם חשובים מאוד בדרך להשגת הישגים. אבל מי אמר שדווקא בדרך המסוימת של המצוות המסוימות ההקרבה היא חשובה?"
השיחה המשפחתית המשיכה עד לאחר ארוחת השבת. את הרשימה חשבתי לסיים בכמה 'משפטי מחץ' שיטו את הכף לטובתי, אבל התחרטתי.
זה נכון שיהדות ללא מצוות היא לא המצאה חדשה. אבל נדמה שמעולם היא לא הייתה כל כך פופולארית ולגיטימית כמו במחצית השנייה של המאה האחרונה. סקרים עדכניים מצביעים על מגמות סותרות בחברה הישראלית. התקרבות לדת והתרחקות ממנה כמעט באותה מידה. פתיחות לרעיונות יהודיים, לצד פתיחות לרעיונות דתיים ורוחניים אחרים. היום נפוץ יותר מאי פעם למצוא מאמינה, לבושה בגופיה ומכנסונים, הרואה עצמה כדתייה אדוקה ומנגד חובשי כיפות מזוקנים שעסוקים בהוצאת דיבתה של הדת ומאמיניה.
ישנם כמעט אינספור טיעונים לכאן ולכאן, וההזדהות של כל אחת ואחד היא הרבה פחות תוצאה של השתכנעות רציונאלית בטיעונים מאשר השפעה סביבתית. אנחנו מגיעים אל דיונים מעין אלה בדרך כלל ככלי קיבול מותנה מראש. אנחנו מעוצבים בעמדותינו על-פי סדרה של השפעות, שהאחרונה שבהם היא השתכנעות בטיעונים.
בכל מקרה העיקר בדיונים מעין אלה הוא שגם אם דעתנו אינה מקובלת, שלא נראה בזולת כ"אחר", כמקור הרוע בעולם, כסכנה למין האנושי ולעם היהודי, ונהיה מסוגלים להמשיך ולרקום קשרים חברתיים, להמשיך לשכנע ולהשתכנע, להמשיך ללמוד מארון הספרים היהודי. בדמוקרטיה זה נקרא סובלנות. במחשבה הדתית זו האמונה שהכל ממנו יתברך.
תשומת לב: בטח שמתם לב בלינק לדף הפייסבוק של התבוננות משמאל. הוא מתוכנן לשמש כבמה לרעיונות קצרים, עדכונים שוטפים, שיח קהילתי וכהנה. אתם מוזמנים להצטרף ולתת Like!
ועוד הודעה, שכבר התעדכנה בפייסבוק. בחמישי הקרוב עמותת התקשרות מקיימת סמינר, שנראה מהנה ומרתק במלון ניר עציון. למהירי החלטה אפשר עוד להירשם.
פגשתי את סיוון רהב מאיר בהרצאה שהיא נתנה בטכניון. היא אמרה שהיא חזרה בתשובה בגלל הכתבים של נחמה ליבוביץ', אחותו של ישעיהו ליבוביץ', ואמרה שנחמה קראה בצדק לאחיה הקטן ישעיהו ליבוביץ' "אחי הקטן והטיפש". ראיתי את הטעות הזאת מופיעה גם באיזה כתבה באינטרנט. נא לתקן ולא לתת קרדיט ל"קטן והטיפש" הזה.
ליבוביץ טען ובצדק שאין קשר אחר עם הקב"ה אלא קיום המצוות, בלי לתת להם טעמים ובלי לצפות להיתעלות, הקשר הוא בעצם מעין חד סיטרי שכן אין הנהגת השם ניכרת (הכוונה ממש) זה בדיוק הפוך מהחרטא של לייטמן, רחמנות על עם ישראל שאפילו יודעי הספר לא מבחינים מייד שלייטמן ותורתו זה חרטא ונידרשים לבחון ומיתלבטים, האיש מפרש פסוקים הפוך ממשמעותם כי זה מתאים לשיטת שליטתו בכת. הוא כולה היה נהג של הבן של הרב אשלג בזיקנותו, ומיתימר להיות גדול המקובלים.
הוא טוען שחיפש את משמעות החיים ויחד עם חבר בכמה חודשים למדו את כל סיפרי הקבלה המצויים, את זה גם הגאון מוילנה או הבעל שם טוב לא יכלו לעשות גם אחרי רקע של לידה לבית יהודי חרדי, די בחצי שעה של צפיה בו להבין שהוא מגלומן, שרלטן, זר לגמרי לז'רגון היהודי, ביכלל בעל שפה דלה
אפילו במדע,
בדקתי להבין לאן השיטה מובילה מבחינת מה המניע שלו היכן ה"רווח" וכו, ראשית הפיכת המצוות ללא מחייבות בא להשיג קהל משועבדים גדול יותר, במקום המצוות ישנן חוקי מישמעת נוקשים מישטרה פנימית המפקחת על עצמאות יתר, מעין בית דין של התנועה על כל חריגה קטנה (ולא בעיניני דת) זו כת נוקשה בשיטות ק.ג.ב. ליטמן אימץ משהו מרעינו של הרב אשלג שהוא טכניקה ולא קבלה, הרב אשלג היתפעל מאוד מאוד מהקיבוצים, ורק היצטער שאת עשייתם כקבוצה (העשייה אינה אלטוריסטית כלל אלא רק שהאני מיתחלף בימקום אתה ומשפחתך בשבט גדול יותר שהוא כלל הקיבוץ, ברור שהקיבוצים בתחילתם היו מדהימים בחיי השיתוף ובאידיאלים, ברור שהקטנת הקיניין הפרטי למינימום כאשר הכל מוחלף בקיניין של הקבוצה כולה, מוריד את הצריכה הנובעת מתחרות ומאליו החיים מיתרכזים פחות באנוכי הפרטי. אולם אין בזה ולו כלום עם החרטא שהרב לייטמן מיחס לזה מבחינה מיסטית, אין הבדל גדול בין אדם אנוכי קפיטליסט שרוצה לבלוע הכל, לבין אם יהיה שותף עם עוד 2 קפיטליסטים ויחד יעשו זאת כאשר בינהם אין חשבונות, אותו הדבר אם יהיה זה קאופרטיב של אלפי אנשים שיחד ירצו לבלוע הכל.
הטכניקה של הרב לייטמן זו הפעלת הקבוצה עם אפילו מעט ערבות הדדית ומחוייבות מסויימת, היחד הופך לאפס לבורג, יש אנשים שזה נותן להם ביטחון וביחוד כאשר ליטמן עוטף זאת במעין קבלה מיסטיקה ויהדות. הקובוצה עבור ליטמן היא דרך להיות בוס גדול, שכן זה מהווה כוח, החכמים שבחבורה הם עוזריו והמנהלים ולהם טוב כי הם חלק מההנהלה המשעבדת, אין להם איזה מצפן פנימי שאמור להרתיע אותם במידה ויבחינו שזו בעצם כת משעבדת הכל לצרכי ליטמן
מתחילת דרכו בחנתי אותו ואת אמירותיו, הוא תחמן שרלטן ומדבר שטויות (ראיתי שיחותיו עם כמה מדענים של ממש שקטלו אותו אם בעדינות ואם בלי עדינות. מקובל עלאק, מעולם לא למד תורה מישנה גמרא, הגיגיו יזוהו כאיוולת ע"י תינוקות של בית רבן. הוא פשוט נוכל. והרבה יותר מסוכן ומגוכח מאשר ברג ממרכז הקבלה.
לייטמן הוא איש לא רוחני
להוכיח זאת העובדה שהוא אומר שהוא מתקשר במחשבות עם הבורא ותלמידיו ומלמד על 'תיקון האגו' בזמן שהוא בעל אגו גדול כי הוא בטוח שהוא הוא המשיח וחייב לשלוט על עם ישראל ואז על כל העולם.
יש שם גם כמה פליטי הכת שהוא משייך להם 'נזקים רוחניים' ומאיים לפגוע בהם פיזית. כמו האיש שכתב מעלי. אנחנו לא אותו אדם אלה יש כמה כאלו, כמו זה שתבע אותו.
בקיצור אני מזהיר מפני הכת הזאת כי מי שנכנס אומרים לו גם לנתק קשר עם המשפחה 'הגשמית' שלו ובסוף כשעוזב חל איסור מוחלט ליצור איתו קשר יוצא שאנשים יוצאים ונשארים בלי תמיכה משפחתית. ומאיומים ע"י ארגון עשיר אלים וחזק מהם פי אלף. הם רק מתרחבים וכבר כמעט השתלטו על הליכוד. עוד סיבה לדאגה.
כת חולנית שמאיימת על אנשים שכביכול הזיקו להם הם לא מסתפקים בלהעזיב מישהו מבחינתם חייבים "לסגור איתו חשבון" אחרי שעזב וזאת בעזרת כוחות רוחניים הזויים שהם משייכים לעצמם נשמע הזוי אבל זה המצב. ראו הוזהרתם
אני תוהה, אלו שמנסים לנתק את היהדות מהמצוות או את המצוות מהיהדות, מה בעצם האני מאמין שלהם? האם אותו 'אני מאמין' מתחבר עם הגדרות האמונה של אבותינו, נאמר, לפני 350 שנה, לפני 700 שנה, לפני 1500 שנה? אני מסופק מאוד.
ואם הנחתי נכונה, והיא בהחלט פתוחה לדיון, אז מה בעצם מחבר את חובבי הז'אנר הזה לאמונת היהדות, זה שהם רואים את עצמם כאלו? גם היהודים המשיחיים רואים עצמם כאלו ברמה מסויימת, וגם עשרות כתות אחרות, שהמכנה השותף לכולם הינו שהם קובעים לעצמם מה אלוקים רוצה ואחר כך מחפשים תימוכין לכך שזה מה שבאמת אלוקים רוצה.
דבר אחד וודאי. מסקנתו היפה של הכותב לעיל. בפסקא האחרונה שלו. ואולי גם זאת שלפניה…
לא מסכים, אף שתמיד היו ביהדות כתות כתות ו70 פנים לתורה, יש להבדיל בין מי שלימודיו מסכימים עם רוח היהדות סבא על פי רוב (כם בבתי המדרש של הרפורמים מלמדים את אותה יהדות של חז"ל חכמינו היהדות על דורותיה, הכל בהתאמה להיסטוריה היהודית (הם לא הופכים את אברהם לראש כת מקובלים) זה שהמצוות לא מחייבות אצלם לא מוציא אותם מכלל היהדות, וכמובן שמהרפורמים מעלה עד לחרדים הכל לגיטימי, הייתה בזמנו מלחמת חרמות והדבר היה מחששות מוצדקים אך היגזימו לגמרי מדובר ליפני 200 שנה המילחמה נגד החסידים שהיו שונים מאשר היום, אולם הם בסך הכל שמו דגשים אחרים למצוות וללימוד הכוונה הפכה להרבה יותר חשובה מהפרטים, והדיקדוקים, הם יכלו להיתפלל שחרית לפני שקיעה ואף אחריה. הסיפור עם לייטמן אחר לגמרי, הוא נוכל ושרלטן והמציא דת לצרכי כת.
ואזכיר שכת הטליבן שכולה יהדות חרדית כשרה רק מוגזמת עד כדיי הרס והיתנהלותה ככת משעבדת, הביאה להחרמתה ומילחמת חורמה נגדה עד שברחו מהארץ, ליטמן הרבה יותר מסוכן.
בע"ה
לא לחצתי עדיין על תמונתו של הרב עדין שטיינזלץ וגם לא קראתי את התגובות, כדי לא להסיח דעתי מן התגובה הספונטנית שעלתה בי למקרא הדברים במאמר הזה של הר'יחיאל הררי.
ראשית, מבלי להתייחס ליהדות כלל, אלא כדבר פילוסופי-מעשי לכל דבר בחיים: אי אפשר לוותר על מה שאין לך.
אי אפשר לוותר על מה שלא ידוע ולא מוכר לך באמת.
אינך יכול לקבוע דעה על אדם,ועל סמך דעה זו להחליט את התייחסותך אליו, כל עוד אינך באמת מכיר ו"יודע" אותו.
כדי לוותר על משהו ראשית עליך לרכוש אותו, לעשותו מוכר וידוע לך, "לעשות" אותו "שלך".
מה שאינו שלך, אינך יכול לוותר עליו.
אפשר לוותר רק על מה ששלך.
כל דבר אחר, הנראה בחיים כויתור, אינו באמת כזה. הוא
פשוט החלטה מתוך בחירה לא להתקרב אליו,לא להכירו ולא לעשותו שלך.
ואיך כל זה מתקשר לדיון החשוב המתנהל כאן?
מי שנולד יהודי ולא למד ולא יודע את עומק ורוחב וגובה ועושר היהדות, ולא מבין את מהות המצוות ומה הן מייצגות, על סמך מה הוא "מוותר" עליהן ?
אם ינבור בנפשו, יראה שיש בו חשש ללמוד אותן שמא חלילה
תדבק בו היהדות באופן שבהבנתו הנוכחית נראה לו מרתיע
ומחייב ולא רצוי, כי יש בו דעה על דתיים, דעה שהיא הכללה על כל הדתיים, והיא מתרחבת גם על היהדות ושמירת המצוות.
הוא "מוותר" על המצוות כי לא נוח לקום מוקדם בבוקר, "לבזבז" כל יום יותר משעתיים על כל התפילות שביום אחד נדרשות, לא נוח לא לנסוע לטייל בשבת, לא לפגוש את החבר'ה בים וכו', לא לצפות בטלויזיה עם פיצוחים בשישי שבת ולא להיות חלק ממשחק הכדורגל המשודר.
מי שקובע דעתו על היהדות עפ'י כמה דתיים "לא נחמדים"
שאכן יש גם כאלה, כאילו החליט שאם היה לו מורה לא מוצלח למתימטיקה, הרי שכל מורי המתמטיקה, או לפחות רובם, לא מוצלחים וכד'. ועוד יותר מכך, שהמתימטיקה עצמה לא מי יודע מה מוצלחת ולא כדאי ללמוד אותה ולהתעסק בה.
זוהי השוואה מוקצנת ולא מדוייקת, שמטרתה להראות עד כמה אבסורדי הוא המקום הפנימי בנפש לדעה הקדומה על דתיים ויהדותבהכללות שאין להן מקום הגיוני.
כל דעה קדומה מקורה בסגירות רגשית ומחשבתית, באי-גמישות והידבקות במוכר "והמקובל" על הרוב, וכל אלה מקורם בפחד עמוק מלהשתנות ולשנות, הפחד מאיבוד אשליית החופש האישי שיש בחיים החילוניים, שהרי חילוני נקרא בסלנג "חופשי", בעוד לאמיתו של דבר ,הוא עבד לכל הנוחיות והחומרנות שבחברה הקפיטליסטית ובתרבות המודרנית המערבית הסוגדת לאלוהי הכסף והתחרות ההישגית.
מי שנולד וחונך וחי כחילוני, חושש "לוותר" על החילוניות שהיא הזהות האישית שלו בעיני עצמו.טבעי שכל אדם מחובר לזהותו ומה שנתפס בעיניו כשינוי זהותו, מעורר בו פחדים ורתיעה.
יותר קל לי לכבד את מי שמכיר באמת ויודע את היהדות מבפנים
ומחליט שהיא "לא בשבילו" ומוותר עליה. אינני מסכימה איתו, אבל לפחות הוא עושה בחירה מתוך ידיעה ולא מתוך שיפוט חיצוני ושטחי של הכללות ודעות קדומות ופחדים ונוחות.
קל למצוא פגמים בקנקן, יותר קשה ,כינדרשת עבודה, להכיר את המעלות של מה שיש בקנקן.קל לתרץ את אי ההסתכלות פנימה במה שיש בקנקן, במראהו החיצוני, במקום להכיר במגבלותיו של המסתכל שאינו יודע לראות את יופיו על "פגמיו", על מה שנתפס בעיני המתבונן כפגמים.
אם טורחים להכיר אדם על אף מראהו שאינו בדיוק לטעמנו, לאחר זמן אנו מופתעים לגלות שמה שנראה לנו בהתחלה כחסרון או פגם או דוחה, הופך להיות או לבלתי מורגש כלל, או שדוקא נראה פתאום חינני ומושך…
וכעת לעובי הקורה של המצוות, התורה, היהדות,השם.
אמונה, מעצם טבעה היא דבר שאינו קשור להבנה שכלית.
אמונה היא מעל טעם ודעת.
התורה,חכמת השם, נמסרה למשה וממנו הלאה באופן שיכול להיות מובן לבני אדם, אך יש בה רבדים רבים נוספים עמוקים מאוד שאינם גלויים בקריאה ראשונה, ונדרש לימוד רב להבינם,וגם הוא אפשרי עבור בני האדם.
ככל שמעמיקים לרבדים הפנימיים, הרובד החיצוני הגלוי, מקבל משמעויות חדשות אצל הקורא/הלומד,ולפתע הסיפור החיצוני הופך להיות מייצג של תכונות/תופעות רוחניות/נפשיות.
כך למשל שבעת העממים בכנען שישראל הצטרכו לכבוש, הם המייצגים של תכונות בנפש שעלינו "לכבוש", להתגבר עליהן, לשנות אותן כדי שנהיה באמת שייכים לעצמנו, למי שאנחנו באמת כבניו של הקדוש ברוך הוא, כפי שבכיבוש עממי כנען, א"י נעשית באמת קניין ונחלה של ישראל.
דוגמה אחרת, בתפילה אנו קוראים את סדר העלאת הקורבנות ואת הלכות בניית בית המקדש, כי הכתוב מעלה עלינו שכל עוד אין אפשרות לקיים זאת במציאות ממש, הרי שהדיבור בפה הוא במקום העשייה הממשית "ונשלמה פרים שפתינו" –
במקום הקרבת הפרים, אנו משלמים בתפילת הפה והשפתיים.
המילה קורבן מלשון התקרבות להשם באמצעות הקורבן, והוא מסמל את הקרבת הרע והלא רצוי שבתוכנו,כדי שנהייה זכים יותר בפנימיותנו.
נכון שיש זרמים דתיים ביהדות, שכבודם במקומו מונח, שרק מקיימים את המצוות כלשונן, בדקדקנות רבה, מבלי לדעת ומבלי להתייחס לעומק הרוחני והסמלי-משמעותי-מהותי שלהן, שבפנימיותן.
הם מקיימים מצוות באופן של מצוות אנשים מלומדה.כך כתוב וכך עושים, וזהו.
ויש זרמים אחרים,כמו החסידות, שרואים בסיפור החיצוני של התורה והמצוות מסגרת גלויה וחשובה, שיש לחדור לתוכה בהעמקה החושפת את הרבדים הנסתרים, באמצעות הקבלה, הזוהר ואבות החסידות לדורותיהם, שחפרו עוד עמוק יותר אפילו מהקבלה עצמה.
מצווה, מלשון צוותא, מחברת בין האדם לקב"ה.המצוות הן שפת קוד בה אנו מתקשרים איתו.הוא העניק לנו את הקודים האלה בתורה, כדי שנוכל להיות איתו בקשר, כי הקשר הזה חשוב לו מאוד מאוד.
השם אמר:"אני הווייה לא שניתי" – הוא תמיד אותו הדבר.לפני הבריאה, בבריאה, לאחריה, הוא תמיד אותו השם.העובדה שברא עולם ונבראים, לא שינתה אותו.
והתורה על מצוותיה, היא השפה שלו איתנו ושלנו איתו, ואם נחליט להחליף שפה, לא נוכל לתקשר איתו!
ראינו מה קרה בבבל כשבנו את המגדל וכל השפות התערבבו ולא יכלו להבין איש את רעהו.
העולם והנבראים נבראו כדי לקיים את התקשורת עם הקב"ה
באמצעות המצוות ולימוד התורה, וכשפישלנו,חטאנו,ועבדנו עבודה זרה, משמע, לא שמרנו על הקודים והשפה, ו"דיברנו" בשפה אחרת, חרב בית המקדש ויצאנו לגלות…
אין אנו יכולים על דעת עצמו להחליף את השפה, להפר את הברית עם הקב"ה שהמצוות הן חלק מברית זו.
בכל הסכם, חוזה, ברית, חייבים להיות שני צדדים המסכימים ביניהם, וכל חריגה מן החוזה היא הפרת הברית, ויש לה השלכות מעשיות בשטח בצורת תוצאות.
הממשלה בא"י קבעה לפני מספר שנים רפורמה בתחום מסויים.אלא שממשלה זו לא ארכו ימיה והוחלפה, והממשלה החדשה החליטה לעשות רפורמה על הרפורמה של קודמתה.
וככה נראית המדינה שלנו…..
אין תוכנית חומש מסודרת המחייבת גם את הממשלות הבאות.
אין רצף, אין המשכיות, אין הישגים ואין הערכה. הכל נזיל, ומשתנה ומתחלף חדשות לבקרים, עפ"י הגחמות של השרים המתחלפים, כשכל אחד רוצה להנציח את עצמו במקום להיטיב איתנו.
יש משפחות שבהן אין הצבת גבולות לילדים.הכל מתנהל עפ"י מצב הרוח של ההורים. מה שמותר היום אסור מחר, מה שאמא לא מרשה, אבא מרשה, והילדים בהתנהגות פרועה -אין להם קנה מידה קבוע, יציב, תמידי ועקבי איך מתי עליהם להתנהג. הם עצמם מבולבלים. הורים שמציבים גבולות,קובעים כללים של "אצלנו במשפחה נוהגים ככה ולא ככה…" , יש יותר משפחה, קירבה ואחווה בין בני המשפחה, אין איזו "התפזרות " של אין אחדות משפחתית.
אלה הן רק דוגמאות למצבים מוחשיים בחיינו, מה קורה כשכל אחד מחליט לעצמו ובוחר, לפי החשק שלו…והחשק אינו אותו חשק כל יום, והחשק יכול להשתנות גם במשך היום משעה לשעה….
אמונה, התורה והמצוות, אינן משהו היכול להיות נתון לגחמות ולחשק, ולמה שטוב ונכון בעיני המתבונן, ברגעי חייו השונים.
לא יתכן שנהג יחליט באמצע רמזור אדום שבא לו לנסוע ולצפצף על הרמזור האדום…כי ככה מתאים לו יותר, כי המזגן ברכבו מקולקל, וחם לו לעמוד ולחכות לרמזור שיתחלף…
העולם נברא, בנוי ומתנהל עפ"י היררכיה, עפ"י דירוג של סמכויות שקובעות כללים שיש לפעול על פיהם למען הסדר הטוב.
בכל דור יכולים לקום אנשים שיחליטו מה מתאים להם לקיים מן המצוות ומה לא, ואולי בכלל להחליט שכולן מיותרות, וכל הנושא של אלוהים ואמונה הוא מיושן ולא רלבנטי למודרנה.
ואכן העולם התקדם לכיוון ההתפקרות וההתרחקות מאמונה ומדת, מרוחניות, אל עבר ההשתוללות החומרנית והערצת החיצוני, האדרת הגוף, כל ילדה וילד רוצים להיות דוגמנים, הבגד עושה את האדם ולא האדם עושה את הבגד וכו'
והנה, בשנים האחרונות, בכל העולם, אנשים מרגישים שהחומרניות והשפע הכלכלי וכל היש הגשמי, אינם מספקים.
בכל זאת עדיין יש חסר, הנשמה מבקשת משהו שכל הנ"ל לא יכול לספק. והנשמה די נודניקית. היא לא נותנת מנוחה כשחסר לה.
אז נוסעים לטיולים בחו"ל ושבוע אחרי שחוזרים לעבודה כבר הנשמה שוב מטרטרת לנו. ונוסעים להודו ודרום אמריקה
ועדיין היא לא שקטה.
למה היא כל כך תובענית? מה היא רוצה?
היא רוצה להתחבר למה שנמצא במישור שלה.
הנשמה נמצאת בפנים בתוך הגוף, ומישור הגוף לא מספק אותה, הוא מספק את הגוף. היא צריכה משהו פנימי, כמוה.
והמשהו הפנימי הזה, לא נמצא בחוץ, באף שטח גיאוגרפי בעולם ! הוא נמצא בתוכנו ! השם נמצא בתוכנו!
הנשמה שלנו היא "חלק אלוקה ממעל ממש" !!!
והיא רוצה לתקשר עם מי שמדבר בשפתה, מי שמתייחס אליה ולצרכיה.
אם החברה שלך רוצה שתביא פיצה לפגישה על הספסל,היא לא תאכל ותתאכזב ותתלונן אם תביא לה עוגת דבש…
כדי להיות בקשר עם החברה שלך, אתה צריך לתת לה מה שהיא רוצה, ולא מה שאתה רוצה…
הנשמה לא רוצה מה שהגוף רוצה.
ומה שווה גוף בלי נשמה?
ומה שווה לקיים מצוות רק בדרך אנשים מלומדה, בלי לדעת ולהבין את הנשמה שבתוך המצוות?
זה כמו לטפח את הגוף ולהזניח את הנשמה….
נכון שהמצוות לא נועדו מלכתחילה כדי לשמר את עם ישראל.
אך תארו לכם שלא היו מצוות ולימוד תורה ותפילות?
מה היה אז משותף בין יהודי תימני ליהודי מעיראק, מפולין ומהודו?
אלה הם הדבק שהחזיק את עם ישראל כעם ישראל לאורך אלפיים שנות גלות. אלה והאמונה והציפיה למשיח "בשנה הבאה בירושלים הבנויה". רק המצוות ושפת הקוד האלוקית איפשרו לכל התפוצות לקיים את אותם החגים באותם הזמנים,
תוך כדי "דיבור" באותה שפת קוד…
וכי כל זה דבר של מה בכך?
היו תקופות בהן לגוף המצוות היתה נשמה, הקבלה פרחה והפלפולים והדיונים והקושיות נתנו למצוות חיות עצומה
אך כשההסטוריה הציגה בפני היהדות מצבי סכנה לשלום האוצרות הרוחניים שלה, נגנזה הנשמה הזאת, ורק שמרו על המצוות, בדרך מצוות אנשים מלומדה, לשם שימור הגוף של העם היהודי.
אך בימינו זה הזמן להעיר ולעורר ולהחיות את הנשמה מחדש
כיום אין סכנה לרוחניות היהודית ויש לאפשר לה ולעודד אותה לחיות בעוז ובתוקף המתאים לה, על מנת שהיא תפעל על הגוף, כי מטרת הנשמה היא להעלות את הגוף למקומו הראוי – אך לא מבחוץ פנימה, אלא מבפנים החוצה !!!
דומני שזה ההסבר לדברי מי שטוענים שאין טעם בקיום המצוות – כוונתם היא, לעניות דעתי, שקיום מצוות גרידא, בלי לימוד קבלה ופנימיות התורה שבחסידות,הוא מצוות אנשים מלומדה, מה שהיה נכון לזמני הסכנה בעבר ההסטורי, אך לא עוד לימינו אלה.
כיום יש להפיח שוב בקיום המצוות את הרוח הקבלית והחסידית, ולהשיב עטרה ליושנה. רק אז קיום המצוות הוא אמיתי, משמעותי ונכון.
אינני חושבת שיש זלזול במצוות לכשעצמן.
יש התנגדות לקיום מצוות אוטומטי, שבלוני, של גוף ללא נשמה. יש דרישה לקיום מצוות מושכל שיש בו רוחניות והבנה מהותית שלהן.
ובאשר לטענה שמספיק להיות אדם טוב, לתת צדקה,לחמול על עניים וכד', ומשום כך אין צורך בקיום המצוות –
איך תדבר אם אין לך אותיות ומילים?
בלי אותיות ומילים, בלי הגרון והלשון והשפתיים, לא תוכל לדבר.
הבל הפה, האויר שבאמצעותו מדברים, ישאר תקוע אצלך, כי אין לך כלים להגות את הבל הפה.
המצוות הן הצינורות, הכלים, באמצעותן תוכל לעשות טוב אמיתי.
ומה ההבדל בין טוב אמיתי לטוב "לא אמיתי"?
טוב "לא אמיתי"הוא כשאתה עושה ,ואח"כ אתה מרגיש טוב עם עצמך שעשית טוב. ואם נזדמן לך לעשות טוב ולא עשית, זה מציק לך, כי אתה מרגיש לא טוב עם עצמך, יש לך טענות כלפי עצמך.
בטוב "לא אמיתי" חשוב לך איך אתה מרגיש בנתינה הזאת
יותר מאשר מה באמת טוב ונדרש לזה המקבל ממך.
זרקת מטבע של 10 שקלים לקופסת הפח של הקבצן המונח על המדרכה בצורה מעוררת רחמים, ואתה מרגיש טוב שעשית את שלך. אבל האם שמת לב שהוא בסך הכל איש צעיר שיכול היה לעבוד והיה מועיל יותר לשוחח איתו ואולי לעודד אותו ולעזור לו למצוא עבודה שיתפרנס בכבוד ולא יהיה עוד קבצן?
אבל זו כבר טירחה יותר מדי גדולה הדורשת זמן, והתיחסות, והשתדלויות כל מיני….לא נוח כל כך בלשון המעטה. זה מקשה לך על החיים שלך…
אבל זהו אמור להיות הטוב האמיתי !!!
בו אתה עושה לא במחשבה על עצמך, ולא בהתמקדות באיך אתה מרגיש כתוצאה מהמעשה הטוב שלך, אלא המקבל נמצא במרכז תשומת הלב שלך.
לא תמיד מה שאנו חושבים על עצמנו שאנו כל כך טובים, נעשה כדי לעשות טוב באמת, אלא נעשה כדי שאנו נרגיש טוב עם עצמנו.עושים כביכול עבור הזולת, אך למעשה לטובת עצמנו, לטובת הרגשתנו הטובה, לטפיחה העצמית על השכם. זה לא טוב אמיתי.
כמובן הוא עדיף על התעלמות טוטאלית מתוך אדישות….
על פי החסידות, השם משתמש בנו כצינורות, ככלים, לעשיית טוב. הוא משפיע מטובו ,באמצעותנו, למי שצריך לקבל את הטוב. זה לא שאנחנו מעצמנו עושים את הטוב.
אנחנו קבלני הביצוע של הטוב האלוקי למי שהשם מחליט שנזקק לו בזמן ובמצב מסויימים.
אז אל לנו להרגיש כל כך אציליים כעושי טוב.השם עושה עושה את הטוב האמיתי דרכנו, לא אנחנו.
"דע מה למעלה ממך…"
יש עוד הרבה מאוד מה לומר בכל הנושא הזה.
אולי הדבר יעורר את הרצון ללמוד, להכיר ולדעת ולהבין יותר מי אנחנו באמת בהקשר הברית עם השם …כן יהי רצון
בברכה
כרמלה
צריך לשים כפתור LIKE גם על התגובות…
לא היה לי פנאי לקרוא את כל שכתבת בעיון, אבל תפישתייך אולי באות מלבבך אך מחמיצות את חוכמת חכמינו בעינינים, ולדוגמה, המיצווה לתת לניזקק אינה מתוך מגמה לחפש את הדרך היעילה ביותר להוציאו ממצבו לדעת חז"ל הוא בכלל במצבו בכדי לעשות לך טובה שתוכלי לקיים מצווה, הנתינה באה בעיקר לתקן את האנוכי שבנו, ישנם חלקים עיקריים בחיים שזה תפקידם, נתחיל בהיתך תינוקת שאז האנוכיות שלך היא בשיא כל שאת מודעת לו זה הצרכים שלך שאם לא מיתמלאים את בוכה זועמת וכו, בכלל לא מעניין אותך אם מי מהורייך לא ישן לילות, או אם הם במשבר הכי חמור שאפשרי. את מודעת רק לעצמך, והנה האדם זקוק לחברה ולומד שאם לא יתחשב מעט לא יהיו לו חברים, אחר כך צריך בן זוג (או בת זוג) ולאט לאט האנכי הפרטי מיתרחבמעט וכולל בתוכו את בן הזוג (לפחות במידה מסויימת) והינה נולד ילד כאשר אצל האשה זה היתרחבות אמיתית של האנוכי שלה ודאגתה ומודעתה לתינוק ברובהמקרים גדולה מאשר לעמה, זה עיניין של אינסטינקים וזה קיים גם בחיות. ברור שרוב הבעיות בעולמינו הינם האנוכיות, שאחרת היה זה גן עדן, כמה רחוק ילך האדם למען תועלתו שלו ומילוי האגו שלו ראה קסרי רומי או בימינו טרמפ ואפילו ביבי, מכירת אינטרסים שלמדינה שלמה למען עצמו, המצוות בחלקן הגדול גם אלו שבין האדם למקום, באות לחנך את האדם לבחירות שאינן בהכרח לתועלתו (לפחות לא כפי שניצפה,) ואוסיף שאין זה אומר שכל אחד יכול למצוא לעצמו אפיקים אחרים שניראה לו שימלאו את אותו העיניין, מאחר שאנו מאמינים שכל שקובעים חכמינו בשכל האנושי, ובהיסתמך על התורה, גם אם יטעו, זו הופכת להיות התורה והקשר עם הקב"ה, גם אם יזיזו את יום כיפור או יחליטו להקריב הרכב אחר או בכלל לא, או כל דבר אחר, שאז אנו מאמינים שהקב"ה מתאים את העולמות למה שקבעו חכמינו, ולשאלה אם זה סתם חרטא או עובד יש מספיק סימכין והחזק שבהם זה "נצח ישראל לא ישקר" לא יתכן בשום אופן שהיתנהלות כלשהי של קבוצת אנשים גדולה תחזיק מעמד תוך שחיקה תרבותית מול מעצמות תרבות, כאשר הללו מפתים לעזוב את היהדות ולהיצטרף אליהם, הן בפיתוי הן בכח ואונס וסנקציות וגרוש וכל צורה, ולא נעלמנו בשעה שאין תקדים כזה בהיסטוריה העולמית, עם ללא טריטוריה אפילו ללא תרבות משותפת וללא שפת יום יום משותפת מפוזר בקצות העולם, כל המייחד אותו זו אמונה שכל עינינה קיום אורח חיים מסויים אולם בלי בידוד כמו האמיש, אלא יכולים להיות עמוק בחברה הכללית אם בתרבות ההליניסטית תאטרות וידיעת תרבותם ומדעיהים ואם בעולם המערבי ועדיין נישמרה הפרדתם כיהודים, זה מראה שלא מדובר בסתם כללים כמו איזו סנטולוגיה,
יתכן מאוד שתורות זרות ובעיקר הטכניקות כמו מדיטציה ויוגה, יבואו להשגים והרגעות, זה לא הופך אותן ליהדות, כך גם החרטא של לייטמן, אצלו זה בעצם שלילי לגמרי בשל המטרה , שרלטנות למטרת ניצול ושיעבוד הקבוצה לקידום עצמו ואירגנו, תורת הרב אשלג הייתה הפוכה, אף העריץ את הקיבוץ של ימיו, דגל בעיקרוןחירות הפרט בצורה הכי קיצונית שישנה ביהדות, כימעט עד כדיי אנרכיה, וזה לא רק טכניקה כמו שסבר שמהווה הקיבוץ אלא עיקרון רוחני עמוק, ומה עושה ליטמן שיטות של הק.גץבץ שלילת חירות היחיד היחיד מיתבטל לגמרי בעבור הקבוצה או יותר נכון הנהלת הקבוצה, זה לא להחלטת היחיד ליפוח גמ"ח ולהקדיש מירצו לזה, אלא רק ליטמן וההנהלה יחליטו כיצד תיתרום, שהרי הכל בנוי על שיעבוד ויחסי ניצול תוך עטיפת העיניין בחרטא כאילו זו קבלה, ראיתי מספיק פסוקים שליטמן מעוות משמעותם עד גיכוך, מעציב מאוד שיש בעולמינו כל כך הרבה אנשים שניתן להוליכם שולל. איני מיתפלא כלל שיש נווכלים, ומעציב ליראות שיש רבים שמבינים היטב שזה מסריח אבל מסבות של כדאיות לקבל תמיכה מהכת למשל במרכז הליכוד ימכרו כל חלקה טובה ומלקקים לאיש.
יחיאל,
הכל מגניב, אבל איך שכחת שאחרי ולפני הכל, המצוות הם לא כאמצעי 'שימור' ליהדות, ואף לא כביטוי לרגשי האהבה ההומים שיש לנו לבורא, אלא הם הם התכלית והמטרה – הם ה (בה"א הידיעה והיחידה כמעט) ממשיכים את "עצמותו" ית' בעולם.
אל דאגה, לא שכחתי.. מטרת הרשימה לא להצדיק את המצוות ביהדות אלא להצביע על כמה נקודות שעולות לדיון רווח.
לגופו של ענין, צריך להפריד בין שני היבטים של הטיעון – המצוות כחוק אלוקי לבין המצוות כהמשכת "עצמות" הבורא.
לגבי הראשון, נסה להתקדם בשיח עם מי שאינו מאמין במצוות כחוק אלוקי דווקא בכיוון זה. שהרי אם היה מקבל את המצוות כחוק לא היה דיון, וממילא הדגשה ליבוביציאנית שכזו אינה משכנעת אף אחד אם אין לו רגש פנימי חזק שהוא תולדה של חינוך, התעוררות של אהבה מסותרת כתוצאה מאירוע כלשהו, סביבה חברתית וכהנה.
לגבי ההיבט השני, הוא בהחלט הסבר פנימי חשוב לערך המצוות ולהמשכת אור הבורא בעולם למרות שהבורא מצוי בכל. אולם הטעם הזה דורש העמקה מסוימת בכמה ממושגי הקבלה והחסידות, ומאחר והארכתי בו ברשימות ומקומות אחרים חשבתי שכאן ההתמודדות עם היבט זה תחרוג מהיקף והכיוון הכללי של הרשימה והדיון שהתפתח.
היהדות היא דת מונותאיסטית, ובתור שכזאת איננה יכולה לוותר על אף מימד של הקיום האנושי. אם נותר על המימד הגופני לגווניו הרי שאנו רומזים שזה לא שייך לתחום ההתענינות של הבורא: אבסורד. במקביל האדם השלם החי הוא האדם המורכב מגוף ונפש. עבודה "רוחנית" בלבד שייכת למתים. זוהי דעה שגויה שהרוח חשובה מהגוף בחיים הללו (אני יודע שישנם מהלכים לדעה הזאת אצלנו, אך זוהי השפעה הלניסטית).
מוסבר היטב האבסורד אך אין מוסבר מדוע המצוות הם חלק בלתי-נפרד מהיהדות.
מסכים בהחלט, המשך יבוא
המעשה = עיקר. שויתי את ה' לנגדי תמיד = אהבת חינם.
תודה.