קצרים: ח"כ בן ארי, שמחה והאסלה הסמויה

1. גשו לקטלוג האינטרנטי (באנגלית כמובן) של הספרייה המרכזית של חסידות חב"ד, הממוקמת בסמוך לבניין 770 בברוקלין. בנקל תמצאו שם לא רק את הברית החדשה והקוראן. אלא גם מגוון רחב של כתבים אודות דתות פולתאיסטיות וכתות, מהבודהיזם ועד הסיינטולוגיה, שהרבי התעקש לשמור בחזקתו ובחזקת החסידים.

למעלה מ-250,000 הכותרים המסודרים במקום הופכים את המבנה לאחת הספריות היהודיות החשובות בעולם. ועדיין למרות שההנהלה של הספרייה חרדית למהדרין, לא זכור שמעולם קרעו או שרפו שם ספר כלשהו.

באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת, בילה את זמנו הרבי מליובאוויטש, כבחור צעיר בגילאי העשרים, לסירוגין בין ביתו שביקטרינוסלב לבין חצר רבו, יוסף יצחק, בלנינגרד. בלנינגרד נפתחו לפניו אוצרות הספרייה של חותנו המיועד. בביתו ביקטרינוסלב היו לו ספרים רבים, אך לא מבחר גדול כמו זה שבבית רבי יוסף-יצחק. בין ספרי היהדות הרבים והמגוּונים מצא גם ספרים שבמהותם כופרים במחשבה הדתית הקלאסית. בתחילה התפלא על החזקת ספרים אלה, שכן יהודים דתיים, ובוודאי אדמו"רים, אינם נוהגים להחזיק ספרים כאלה, שלא לדבר על הבעיה ההלכתית ועל ההתייחסות המפורשת ללימוד חוכמות זרות בספר התניא. אולם למרות הפליאה, ברבות הימים כאמור אימץ גישה דומה[1].

כשהפך לרבי, שמח ששלחו אליו ספרים חדשים שיצאו לאור, והיה מעיין בהם ומעיר הערות לכותב. רבבות הספרים שקיבל במהלך השנים רוכזו בספרייה זו. מלבד ספרים אלה, מגיל צעיר היה בעל נטיות ביבליומניות. הוא אסף בעיקר ספרי יד בתחום היהדות, אך לא רק. בספרייה יש אלפי כתבי-יד מקוריים של נשיאי תנועת חב"ד; העתקות שהעתיקו לעצמם החסידים בכתב-יד מאותם כתבים; אוספי תמונות ופריטים הקשורים להיסטוריה של החסידות; ארכיון קטעי עיתונות ופרסומים שפרסמה התנועה במהלך השנים, סידורים ישנים וכאמור אלפי ספרים לא יהודיים, ובחלקם אפילו אנטישמיים.

מה הסיבה שבספריית נשיאי תנועת חב"ד האחרונים נמצאו ספרים רבים הנוגדים את רוח היהדות, ואף ספרי כפירה מובהקים? הרבי הציע כמה טעמים לכך בדברים מאוחרים יותר שנשא. הקריאה או החזקת ספרים אלו לא הייתה הוראה לרבים אולם עבורו הטעם האחד הוא שכדי לדעת מה להשיב לאפיקורוס צריך לדעת את עמדותיו. טעם שני, שהספרים נועדו לעזור לחסידות להפיץ את אור התורה לעולם כולו, ובכלל זה את המסרים האוניברסליים של היהדות, המופנים גם ללא יהודים. על-ידי הכרת התפיסות המופיעות בספרים הרבים והמגוּונים ניתן לבחון כיצד נכון לדבר עם שאינם יהודים על רעיונות הקשורים בשבע מצוות בני נוח, ובהם צדק ואמונה[2].

ח"כ מיכאל בן ארי קיבל בשבוע שעבר בדואר, כמו חברי כנסת אחרים, את הברית החדשה מארגון מיסיונרי נוצרי. הוא בחר לקרוע את הספר הקדוש לשני מיליארד מאמינים ברחבי העולם למול המצלמות.

בראיון עם גבי גזית גילה בן ארי בעצמו מדוע עשה זאת. הוא 'רצה להעלות את הנושא לדיון' ולמנוע את הפעילות המיסיונרית. אישית לא הכרתי אף אדם שהשתכנע בפעילות המיסיונרית הנוצרית ולכן אני לא מבין באיזה דיון מדובר ומה ערכו. אבל זו לא חוכמה גדולה. אני לא מסתובב ב'שטח הפעולה' שלהם כלל. ובכל זאת, בסמיכות לעידן הבחירות, קשה להאמין שפרובוקציות מעין אלה לא נועדו לשם האייטם במדיה, שכן ברור שאין בכוחן לשכנע מישהו באמיתות דרכה של היהדות ובטח לא ביופייה הפנימי והחיצוני.

מוזרה גם הסברה המובלעת שהיהודים המאמינים הם עלה נידף ברוח, שכשיקבלו בדואר את הברית החדשה ימהרו להמיר את דתם. בעידן בן זמננו אי אפשר להתכחש לכך שהיהדות מתחרה ברשת האינטרנט כנגד אינספור תפיסות עולם דתיות-רוחניות אחרות, לרבות אלה המיוצגות על ידי זרמי ה'עידן החדש'. כדי לנצח היא לא יכולה להתנהל בתחושה מאוימת וחסרת ביטחון. היא צריכה לצלול פנימה למעמקיה, ולדלות את האיכות המחשבתית והרעיונית הטובה ביותר בנמצא. הגברת המחלוקת והאנטגוניזם היא בוודאי לא הדרך הנכונה לחיזוק הקשר לארץ ישראל ולתורת ישראל.

במילים אחרות,  אם ח"כ בן ארי לא היה מתייחס למשלוח הברית החדשה בדואר, כנראה שאף אחד לא היה מתייחס לכך. סך הכל חברי הכנסת מקבלים עשרות ספרים בדואר, ורובם מוצאים דרכם ללא כל כבוד למדף נשכח כשהעוזר הפרלמנטרי אפילו לא טורח ליידע את פטרונו בקבלתם.

הבעיה של היהדות האמונית בזירה הפוליטית היא שכדי לבלוט היא נגררת לשחק בכלים ולאמץ את אמות המידה של המערכת הפוליטית הקיימת. האייטם הופך להיות חזות הכל, ובכל מחיר. במעשים שכאלה בן ארי ועוזריו מעידים כי הם סבורים שבפוליטיקה בת זמננו אין מקום לבנייה הדרגתית ומוצקה של מסר. גם אין מקום לאמינות ולמערכת שכנוע המבוססת על חיפוש הטוב ולא על הדגשת השלילי.

2. האסלה הסמויה

תודה לכל מי שפרגן ובהחלט הגיע הזמן לעדכן. מזל טוב. בשעה טוב עמדנו במשימה. ביום חמישי האחרון, יום אחד לפני ראש חודש אב, ולפני תחילת הרמדן, סיימנו את בניית השלד. שלושה שבועות ועמידה בתקציב זה הישג די מרשים שבגינו מגיעות כמה מילים טובות לאמג'ד. עכשיו עוברים לחלק המתיש באמת. הגמר.

לפני שהתחלנו בפרויקט סיכמנו שאנחנו הולכים על הקו הפשוט ביותר, ללא מוצרי יוקרה כלל. מהר מאוד התברר לנו שלא פשוט כלל וכלל לעמוד ביעד הזה. שכן הדרך רצופה אינספור לחצים חברתיים, מוכרנים ידעניים, בעלי מקצוע מנוסים וכמובן הורים, שכולם מתעקשים לשכנע ש'בונים רק פעם בחיים', וב'בנייה לא צריך לחסוך'.

אתמול בדרך לסופר נכנסתי לרשת קרמיקה, המתיימרת להיות זולה, לברר כמה עולה אסלה. המוכר כמעט חטף התקף לב כשאמרתי לו שאנחנו רוצים אסלה פשוטה, לא סמויה, לא תלויה ולא מונובלוק. קרוב לשעה הוא לא נתן לי לצאת מהחנות. "אין כזה דבר", הוא התעקש. "כולם היום 'עושים' סמויה". זה היה עבורו ממש אידיאולוגיה. כשיצאתי פגשתי ידידה ותיקה. "השתגעתם? לא 'לעשות' סמויה? איך תסתירו את הניאגרה? תפסיקו להתיפייף זה באמת לא 'נובורישי' לבנות אסלה תלויה, זה סטנדרט". התלבטנו. ביטחוננו התערער. היתרונות של 'התלויה' כמעט הכריעו, קל לנקות מתחת למושב והשירותים נראים יפים ונקיים. נראה גם שאין ברירה כי התלויה הולכת יד ביד עם הסמויה, שאחרת, רק תלויה, יותר יקרה משתי החלופות הראשונות.

איכשהו משהו גרם לנו להתעשת ולחזור להחלטתנו הראשונה. אין סמויה, אין תלויה ואין גרניט פורצלן. ב'אדם החד-ממדי', הרברט מרכוזה, האידיאולוג של מרד הסטודנטים בארה"ב בשנות השישים, ניסה להבין מדוע נכשלה המהפכה שחזה מרקס. הוא עלה על כך שהסיבה נעוצה בצרכים המדומים, שכולנו נתונים במרדף אחר השגתם. כיום נראה שטעה. מעגל הצרכים הופך כל כך משוכלל שיותר ויותר קבוצות באוכלוסייה הופכות מנוכרות למוצרי הצריכה החדשים. הקצב מהיר מדי. ה'סטנדרט' של היום זה היוקרה של פעם והרוכשים לא עומדים בקצב. אני לא יודע אם הניכור המחודש למוצרי הצריכה יוביל בסופו של דבר למהפכה מעמדית או לא, אבל אנחנו כנראה נשלים עם חיים בלי 'אי' במטבח.

3. מנושא לנושא באותו נושא

יהיה אשר יהיה המסר הפוליטי שניתן להפיק מהמחלוקות הפנימיות שקרעו את הארץ לגזרים והמיטו עליה אסון בתקופת המרד הגדול, כיום כמעט ברור כי לא פחות ממאבק אידיאולוגי דתי, הפער המעמדי היווה גורם מרכזי בכישלון המרד שהביא לחורבן. שני אלה חברו יחד ושילהבו את היחסים הרצחניים שאפיינו את הכתות היהודיות המפולגות ומסוכסכות באותה תקופה. המחקר בנושא מתומצת בצורה קריאה ופופולארית בספר "הבוגד בירושלים" של ההיסטוריון דזמונד סיוורד. מהספר עולה התחושה כי לו הפערים הכלכליים היו קטנים יותר, יכול להיות שחלק גדול ממעשי הרצח הפנימיים היה נחסך, ואולי, אולי באמצעות אחדות פנימית היינו מצליחים לסכל את תוכניות האימפריה הרומית, שסבלה מחוסר יציבות בשלהי ימיו של הקיסר נירון ועד עלייתו לשלטון של אספסיאנוס.

4. איסור המילה

מרד החשמונאים פרץ לאחר שאם מלה את בנה, למרות איסור הרומאים על המילה, זרקה אותו מחומות ירושלים וקפצה אחריו. גם מרד בר כוכבא פרץ בעקבות תוכניות הרומאים לאסור את המילה. באחרונה, בעקבות גרמניה, אוסטריה ושוויץ הודיעו שבכוונתן לאסור את המילה. והקהילות היהודיות? מתנגדות בקול רפה. הן מתארגנות. נדמה שאילולא שיח נפוץ של יהודים בגנות המילה, האירופאים לא היו מעזים לקדם חקיקה שכזו. בכל אופן, ולמרות שהגזרה כנראה הוסרה בגרמניה, איסור המילה מעלה שאלות נוקבות לגבי עתיד כמה וכמה מקהילות יהודי אירופה. רובן הן קהילות אבודות וחסרות עתיד. הן סובלות מהתבוללות קשה ומתנאים שלרוב פחות טובים מאשר בישראל. הגרועים ביותר הם היהודים שבחרו להתיישב בגרמניה או לשוב אליה לאחר השואה. אין שום טעם שבכוחו להסביר מדוע יהודים בוחרים לגור בגרמניה שנים ספורות לאחר השואה. הסיכוי היחיד של קהילות אלה הוא העלייה לארץ.

5. בשמחה

וכמעט אחרון, החסידות כהרגלה הופכת על ראשה את הפרשנות הרווחת לכמה מעיקרי המחשבה היהודית, או נכון יותר מגלה את הממד הפנימי של אותם רעיונות. על-פי הפרשנות החסידית משנכנס אב לא ממעטין בשמחה, אלא ממעטין בהנהגות השליליות, שנאת החינם, העמדת ה'אני במרכז', חוסר היכולת לקבל תפיסות הפוכות – על-ידי השמחה. כלומר ממעטין את התכונות הבלתי רצויות באמצעות הגברת השמחה. התנאי לרגישות חברתית ואהבת חינם הוא השמחה. שכן השמחה מעידה שאנחנו לא מהלכים בעולם בתחושת חסך. השמחה מבטאת יותר מכל תחושת שלמות. דבר לא חסר לנו. וכשחיינו שלמים, על כל הפגמים והייסורים שבהם, אנחנו גם לא חשים מאוימים מהסביבה.

6. קצרצרים
– קראתי ביקורות חיוביות על "המשגיחים", סרטו של מני יעיש, ובהתרשמות ראשונית נדמה לי שמדובר בסרט חובה. אני מודה שעדיין לא צפיתי, אבל אם מישהו יודע היכן ניתן לצפות בסרט הוא מוזמן לעדכן.

– באחרונה מרכז אסנט בשיתוף עם המרכז לרפואת הרמב"ם בראשות ד"ר גיל יוסף שחר מפיקים סדרה של סמינרים וסדנאות מסקרנות. הסמינרים מומלצים בחום.