איך לבנות אישיות עשירה | לפי פרקי אבות – בן זומא

אישיות עשירה היא סקרנית, לומדת ומתפתחת, מלאת חיוניות, בונה קשרים משמעותיים. היא פחות מרוכזת בעצמה ומגדירה את עצמה באופן שונה. בן עזאי מלמד במסכת אבות איך לעבור מאישיות ענייה לעשירה.

מקורות

ראו הרבי מליובביץ׳, ביאורים לפרקי אבות.

משנה אבות ד

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, 

אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. 

אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. 

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא.

אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:

חגיגה יד, ב
תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ בַּפַּרְדֵּס, וְאֵלּוּ הֵן: בֶּן עַזַּאי, וּבֶן זוֹמָא, אַחֵר, וְרַבִּי עֲקִיבָא…
בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וָמֵת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״יָקָר בְּעֵינֵי ה׳ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו״. בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכוֹל דַּיֶּיךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ״.

וזהו שדרז"ל על בן זומא שהציץ ונפגע שזהו מ"ש דבש מצאת כו' בחגיגה די"ד ב', והיינו שע"י ריבוי האור נפגע ונתבלבל שיצא מדעתו כו', ו

זוהר, אחרי מות קל״ו
שאלו לבן זומא וכו': שאלו לבן זומא, המותר לנו לסרס כלב. אמר להם, ובארצכם לא תעשו, פירושו, כל שבארצכם לא תעשו, ואפילו כלב. כי כמו שהעולם צריך לזה, צריך העולם ג"כ לזה. כלומר, שאין דבר בארץ שאין לו צורך. וע"כ למדנו, והנה טוב מאד, זהו מלאך המות, שאין לבטלו מן העולם, כי העולם צריך לו. ואע"פ שכתוב בו במלאך המות, והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה וגו', לא טוב שיתבטלו מן העולם. הכל צריך הן טוב והן רע.
אחרי מות קל״ז
ובגיני כך אית וכו': ומשום זה יש לנו ביום הזה להשליך עצם לכלב, דהיינו השעיר לעזאזל, שבעוד שהוא גורר העצם, יכנוס מי שיכנוס להיכל המלך, ואין מי שימחה בידו, כי המקטרג טרוד במתנה שלו, ואח"כ עוד ינדנד לו בזנבו. דהיינו שיעשה סניגור.

הרבי מלובביץ׳, תורת מנחם, טו, חלק ראשון, שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ז, 143

ויש לקשר זה גם עם ההוראה של הבעש"ט96 – מייסד תורת החסידות – בפירוש המשנה97 "איזהו חכם הלומד מכל אדם":

מכל אדם – באיזה מעמד ומצב שנמצא – יכולים ללמוד דבר מסויים כיצד להטיב הנהגתו.

ואין הדברים אמורים רק על מי שלמעלה ממנו במדריגה – שהרי אין זה רבותא שיקרא "חכם" בגלל שלומד ממי שלמעלה ממנו – אלא "איזהו חכם הלומד מכל אדם", שאפילו אלה שלמטה ממנו במדריגה, מוצא הוא אצלם דבר שיכול ללמוד ממנו הוראה כיצד להטיב הנהגתו,

ואז נקרא בשם "חכם", שמתנהג בהנהגה כזו שמעמידה אותו על דרך הישר, להתנהג באופן המתאים לתורה ולהוראותי'.

ונקודת הענין – שאם יתחיל לחפש חסרונות בהזולת, ועל ידם יתרץ את החסרונות שלו, הרי, "על כל פשעים תכסה אהבה"98, כך, שכל פשע שיהי' אצלו, יראה בעיניו כדבר קטן יותר מהחסרון הקל שאצל הזולת.

בעל שם טוב, מצורע א׳:ב׳

ובזה יובן המשנה (אבות פ"ד) איזה חכם הלומד מכל אדם אפילו מאדם רע, שרואה דבר עבירה בו ולומד ממנו, שמצד אחדות יש בו שמץ מנהו גם כן, וצריך לתקן עצמו משמץ זו שבו, ואז גורם טהרה לזולתו, וזהו זאת תורת המוציא רע מרעתו, ביום טהרתו של עצמו וק"ל, וכדומה ששמעתי סגנון זה ממורי זלה"ה:

(צפנת פענח דכ"ו ע"ד).

המגיד ממעזריטש, אור תורה, על אגדות חז"ל, תצג

איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי. ודקדק הרב מהו' מיכל נר"ו למה לא אמר הלומד מכל מלמד, כלשון הכתוב מכל מלמדי. ותירץ כי התנא בא להוסיף כי לא תורה בלבד יש ללמוד ממלמדיו, אלא אפילו שאר מדות והנהגות טובות, דהיינו איזה הנהגה ישרה או מדה טובה באדם. אפילו מעם הארץ או מרשע יתן בדעתו מנהג זה וילמדנו ממנו. וזהו איזהו חכם, הלומד מכל אדם איזה מדה טובה והנהגה ישרה בעבודת הבורא יתברך.

ראשית חכמה

איזהו מכובד המכבד את הבריות, גם זו ממדות הענוה, לכבד לכל הבריות בין עניים בין עשירים, כי מאחר שכולם עשויים בצלם העליון המכבדם מכבד האומן שעשאם, והמבזם ח"ו מבזה האומן, וכמו שאמרו בתעניות (דף כ ע"ב) על רבי שמעון בן אלעזר שאמר כמה מכוער אדם זה, אמר ליה לך אמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית, עד שהוצרך לשאול ממנו מחילה, ואמר ליה נעניתי לך מחול לי וכו', והיינו מאמר בראשית רבה שהעתקנו בפרק הקודם מפסוק זה ספר תולדות אדם, עיין שם. ובכבדו לכל אדם בין קטן בין גדול הוא חוץ מבעלי הגאוה, כי בעל הגאוה מראה בנפשו כי לו נאה הכבוד וששאר בני אדם פחותים ממנו בעיניו ואינו מכבדם. וראייתו הפסוק (שמ"א ב, ל) כי מכבדי אכבד, ופי' רבינו עובדיה ע"ה, כי מכבדי אכבד, והדברים קל וחומר ומה הקדוש ברוך הוא שהוא מלך הכבוד וכל מה שברא בעולמו לא בראו אלא לכבודו מכבד את מכבדיו קל וחומר לבשר ודם, עד כאן לשונו.

אורח חיים, הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת,  ו׳:נ״ח

וְזֶהוּ, אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ. וְהוּא אֵינוֹ מוּבָן לִכְאוֹרָה אֵיךְ מוּכָח מִזֶּה הַפָּסוּק שֶׁהַמְכֻבָּד הוּא הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת. הֲלֹא זֶה הַפָּסוּק כִּי מְכַבְּדַי וְכוּ'. מְדַבֵּר רַק מִכְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ? אַךְ עַל-פִּי כָּל הַנַּ"ל מוּבָן וּמְבֹאָר הֵיטֵב. וּבְמַאי דְּפָתַח הַתַּנָּא מְסַיֵּם. כִּי הִתְחִיל אֵיזֶהוּ חָכָם וְכוּ'. שֶׁהוּא הַחָכְמָה וְהַדַּעַת הַנַּ"ל לְהַכִּיר אֶת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁזֶּה עִקַּר הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְכוּ' כִּי אִם בְּזֹאת וְכוּ'. הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אֹתִי. וְעִקַּר הַחָכְמָה וְהַדַּעַת הַזֶּה הוּא לֵידַע וּלְהַאֲמִין כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְה' יִתְבָּרַךְ בּוֹחֵר בַּעֲבוֹדַת הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁהֵם דָּרֵי מַטָּה וּבָהֶם עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת כִּי בָּזֶה מְכַבֵּד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּי צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁבְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְלֻבָּשׁ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים כָּל זְמַן שֶׁהוּא בִּכְלַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה ה' יִתְבָּרַךְ מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כָּבוֹד וְהִתְפָּאֲרוּת פְּרָטִי, כִּי עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וּכְבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְכַבֵּד אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְעִקַּר הַכָּבוֹד הוּא לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד מֵהַתַּכְלִית לְהַכְנִיס בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וְכֵן לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ בִּבְחִינַת וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם שֶׁהִתְחִיל בָּזֶה, כִּי זֶה עִקַּר הַכָּבוֹד בִּבְחִינַת אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה. וּכְמוֹ שֶׁהִזְהִיר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּתּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לַעֲסֹק בָּזֶה לְהַכְנִיס הַדַּעַת בַּחֲבֵרָיו וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶה עִקַּר כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הֵבִיא הַפָּסוּק כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וְכוּ'. כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל: