מדוע כדאי ללמוד להיפטר מדברים?

גיסי הוא חקלאי מוכשר בבקעת הירדן, המגדל ענבים ותמרים. פגשתי אותי בשבת והוא סיפר על אחת המשימות הקשות שלו כמגדל ענבים בימים אלה. בעוד כשבועיים-שלושה הוא אמור לפתוח רשמית את עונת הבציר.

כבר עתה הפרות יפים, אפילו יפים מאוד, אבל הם עדיין לא הגיעו לגודל הנדרש ולמתיקות הרצויה. הקהל הישראלי רוצה, ובצדק, את הסחורה המשובחת ביותר, והחקלאי צריך להגיש לו אותה. אלא שכדי להגיע לאותה רמת איכות הוא נדרש בימים אלה לעבור בכל הכרם ולהסיר חלק מהאשכולות היפים. זהו לא שלב הדילול הראשוני בתוך האשכול. את הדילול הראשוני ביצע לאחר הלבלוב, בגרגרים. הדילול הזה אינו כרוך בקושי. סך הכל נפטרים מגרגרים זעירים. עתה הוא בוצר אשכולות שלמים, רובם יפים למראה ומשליך אותם לפח. אם לא יעשה זאת, האשכולות שנשארים על הגפן לא יגיעו לרמת המתיקות והגודל הרצויים.

למרות שהוא יודע שרצוי לבצור את אותם אשכולות כדי להגיע למספר מסוים וקבוע של אשכולות בכל גפן, זו מטלה לא קלה להשליך פרות יפים כדי לקבל תוצרת גדולה יותר. מטלה קשה, אבל מחויבת לאור דרישות השווקים.

התהליך הזה, רגע לפני הבציר, שאמור להביא את הגפן לשיאו, מלמד אותנו כמה דברים על החיים שלנו, בוודאי בתוך הניקיונות לקראת חג הפסח.

1. נתחיל מהקל. הקרדיט לאשתי. תיפטר היא חוזרת ואומרת. אל תאגור. גם דברים טובים, שאתה לא ממש צריך, אל תשמור. כשאתה נפטר אתה מעלה את הערך של מה שיש. הוא הופך מתוק וגדול יותר. כשאתה אוגר אתה לא מאפשר לדברים מסוימים לבלוט.
הנקודה שלה חשובה. כשאנחנו אוגרים אנחנו מפחדים שיחסר לנו, שנזדקק לדברים בעתיד ולא נוכל להשיגם. הדבר מסמן במידה מסוימת שאנחנו גם מפחדים לגדול, להתחדש, להרחיב יריעה, להשתנות והכל בשם אותו חשש שמא נצטרך דבר מה שכעת אנחנו לא זקוקים לו.

2. כדי להתעלות חייבים להסיר משקל. ביום הולדתו המאה של הרבי מליובאוויטש ניסה הרב עדין שטיינזלץ לתאר את המצב בו אנו נמצאים. מצב ביש לדעתו. "מנסים לנוע ימינה, אך הדרך חסומה; מנסים לזוז שמאלה, אך גם הדרך הזו חסומה; מנסים להתקדם, אך איננו יכולים; מנסים לסגת, אך הדרכים מנותקות. אנו מוקפים וחסומים מכל העברים – למעט כיוון אחד שאיננו סגור: מעלה".[1] אולי הוא צודק ואולי לא. בכל מקרה כדי לטפס מעלה אנחנו חייבים לוותר על משקל עודף. הרב שטיינזלץ מסביר היטב מהו אותו משקל עודף. לדידו החברה האנושית בכלל והישראלית בפרט חייבת שינוי. שינוי משמעותי, מעמיק, יסודי, מרחיק לכת. הדרך לשינוי עוברת, בין היתר, בהתעלות, בכך שניפטר "מכמות עצומה של מריבות קטנוניות ונושאים בלתי חשובים, מכל אותם עימותים חסרי משמעות, שהם לא רק מרושעים ובלתי מועילים, אלא גם מגוחכים".

לדידו של הרב שטיינזלץ, אי אפשר לדבר על משמעות, לדחוף לשינוי פני האנושות ובו זמנית להצטמק למריבות קטנות ושטותיות. כדי להתעלות אנחנו חייבים לוותר על רצונות קטנים שנכפים עלינו מבחוץ. חייבים לוותר על רצונות מסוימים שבוערים בנו. להיפטר מהם כדי לגלות רצונות פנימיים ומשמעותיים יותר.

3. כדי להיפטר מדבר מה צריך ללמוד להתגבר על עצמנו, לצאת מהמצרים, ממחשבה מצומצמת שמה שיש לנו מספיק לנו. אפשר להסתפק בפרי קטן יותר ופחות מתוק, אבל אין סיבה. אם ההיגיון הזה הוא בעל ערך כלשהו מבחינה חומרית הוא נכון הרבה יותר מבחינה רגשית ורוחנית. זה לא תאוותנות או גרידיות אלא רצון להגשים פוטנציאל.  
בהקשר של חג הפסח הקרב, תכלית הכוונה של יציאת מצרים היתה לא רק בשביל להיחלץ מהשעבוד אלא גם כדי לצאת "ברכוש גדול".[2] "הרכוש הגדול", בלשון הרבי מליובאוויטש "הוא עניין עליית הניצוצות לקדושה, שזה היה תנאי עיקרי ביציאת מצרים."[3] כלומר מבחינה רגשית ורוחנית חייבים להתקדם. העדר התקדמות משמעה נסיגה. על-פי הדוגמה גם התקדמות חומרית וגשמית, גם יציאה מלחץ ומיצרים כפויים, נועדו כדי שנתעלה לנקודה גבוהה יותר.

4. לתת את המיטב. הרמב"ם מבהיר ש"כל הרוצה לזכות את עצמו, יכוף יצרו הרע ויביא קורבנו מן היפה והמשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו." אפשר להביט באשכולות שבצרנו והשלכנו כהפסד, אך אפשר לראותם גם כקורבן שהקרבנו.

כדי לעורר רגשות רצויים, מסביר בעל התניא, חייבים להקריב את הנטיות הטבעיות, הלא רצויות. כשאדם מקריב משהו מעצמו הוא מתקרב. כדי להתקרב הוא לא יכול להסתפק בלוותר על דברים שאינו ממש צריך או שלא כואב לו לאבדם. הוא צריך להעניק את המיטב שבו.

איך נדע איזה תכונות צריך להקריב? ענינו על כך ברשימת הקצרים האחרונה. על כל אחד להקריב את התכונה הלא רצויה השלטת בו, מסביר בעל התניא. חשוב לזהות את התכונה השלטת בנו כדי למנוע רמייה עצמית. מי שנוטה לכעס לא יעזור שישתלט על נטיות אחרות, גרגרנות למשל. מי שנוטה לתאוות, בלשון בעל התניא, לא יעזור אם ישתלט על כעסים. מטבעו הוא לא איש הנוטה ל"רתיחת הדמים". הקורבן צריכה להיות מהמיטב כי אחרת לא נתקן את עצמנו באמת.

זהו, פסח מתקרב בצעדי ענק. נקווה שמה שנפטרנו ממנו יגרום לדברים שהשארנו להיות יותר שמישים ומתוקים.

חג כשר ושמח לכולם

*** עוד לא יצאה הודעה רשמית, ועתה אנחנו בשיא ההפקה, אבל בקרוב ממש תעלה האפשרות להשתתף אונליין בסדנה מושקעת במיוחד – לנצח כל רגע מחדש. בינתיים אתם יכולים להתרשם כאן. כדאי גם לעקוב אחר הבלוג שנכנס לתקופת התחדשות אחרי מספר חודשים שחונים, ולהירשם לרשימת התפוצה. 

[1] הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) הבן יקיר לי, המאה של הרבי, המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ירושלים תשס"ג, עמ' 52.

[2] לך לך טו, יד.

[3] תורת מנחם, חלק שני, תשכ"א, עמ' 256.

[4]  ויקרא, א, ב. לקוטי תורה, ויקרא, ב, ד.