תכני המפגש: הגדרה המחשבה היא גם הדרך לשליטה בבריאות הרגשית. ישנן כמה דרגות והיבטים של אי שליטה במחשבות, שדורשות הכרה וזיהוי. 1. הרהורים לא רצוניים הם דרגה קלה לכאורה. על-פי בעל התניא הרהורים עולים כחלק מהמאבק הפנימי שבאדם, כמעט ללא שליטה. המבחן של האדם הוא עד כמה הוא מסיח דעתו מהם. עד כמה הוא מצליח להזיז את עצמו ולדבוק במחשבה הטובה, המכוונת. "הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח... אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידים ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע. ואינו מקבלו ברצון... וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו חס ושלום או אפילו לדבר בו כי המהרהר ברצון נקרא רשע באותה שעה... וכן בדברים שבין אדם לחבירו מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה חס ושלום או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש..."[1] הרהורים לא רצויים הם ברירת מחדל. הם תמיד יתעוררו במחשבה ועלולים לעורר רגשות כמו עצבות, קורבנות, מתח. המטרה היא להימנע מלהתפלש באותם הרהורים ולאפשר להם להמשיך לנוע מבלי לתפוס נחלה במחשבה. הימנעות מהרהור ברצון ודחייתו בשתי ידיים היא רפואה המונעת מההרהורים להפוך למחשבות, כך שההרהור נותר איום חיצוני לו ולא חלק מהאדם.[2] על-פי רבי נחמן: כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וּמְנַצֵּחַ אוֹתָם יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִזֶּה וְהוּא יָקָר מְאד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כְּמָשָׁל שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הַמְּלָכִים לִפְעָמִים בְּיוֹמָא דְּפַגְרָא הֵם מַנִּיחִין כַּמָּה חַיּוֹת שֶׁיְּנַצְּחוּ זֶה עִם זֶה וְהֵם עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים וְיֵשׁ לָהֶם תַּעֲנוּג גָּדוֹל מִן הַנִּצָּחוֹן... הַכְּלָל שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּפַעַם אֶחָד עַל כֵּן בְּקַל יְכוֹלִין לְגָרֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת רַק בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה דְּהַיְנוּ שֶׁלּא לַחֲשׁב אוֹתוֹ הַמַּחֲשָׁבָה רַק לַחֲשׁב אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת בְּתוֹרָה אוֹ עֲבוֹדָה אוֹ אֲפִלּוּ מַשָּׂא וּמַתָּן כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד בְּשׁוּם אפֶן וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְעֵיל בְּסִימָן ע"ב). שֶׁ אֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה וּלְנַעְנֵעַ ראשׁוֹ אָנֶה וָאָנָה כְּדֵי לְגָרֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת כִּי אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלָל אַדְּרַבָּא עַל יְדֵי זֶה מִתְגַּבְּרִים יוֹתֵר רַק לִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל רַק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק..."[3] 2. שלב בעייתי ומורכב יותר הוא כאשר ההרהורים הופכים למחשבות זרות וטורדניות התוקפות את האדם, מבוגרים וילדים, והם אינם שמים לבם אל הנזק העצום שהן גורמות, ואינם מתעוררים בזמן כדי ללמוד כיצד להתמודד איתן ולדחותן. 3. דרגה קשה יותר היא "ממשלת זדים". זהו מצב בו נופלים לו לאדם מחשבות והרהורים רעים, המבלבלים ומייסרים אותו נפשית ופיזית. הוא מרגיש היטב במחיר שהוא משלם בגין אותן מחשבות. הוא אינו חפץ באותן מחשבות שתוקפות אותו ללא רחם, אך גם מתקשה להסירן. "ממשלת זדים" אינה מתפתחת ללא רקע מקדים. התשתית הראשונית היא בחירה מרצון להתפלש בהרהורים רעים, עד כדי פריקת עול במחשבה, "שאז הכל מושלים בה, כי נעשית הפקר לכול, וכל הקליפות זורקים בו מחשבות זרות".[4] המטרה של הגדרת המחשבות היא לא להגיע למצב של "ממשלת זדים". לזהות את המחשבות הבעייתיות בשלב מוקדם, בשלב ההרהור וללמוד להימנע מאותן מחשבות. 4. סוג אחר של מחשבות בעייתיות הוא מחשבות קרות. מחשבה קרה היא לא מצב שבו המחשבה נעה ללא הכוונה ושליטה של השכל וכתוצאה מכך מתעוררים רגשות ומוזמנים פחדים וחששות בצורה בלתי נשלטת. במחשבה קרה האדם החושב מבין שדבר מסוים שהתרחש או שאודותיו התבשר הוא טוב, אבל למרות הבנתו, אותה מחשבה אינה מעוררת בו התרגשות, התפעלות, התלהבות. הסיבה לכך היא שלמרות הידיעה של הדבר הטוב, הנפש עדיין אינה נמשכת אל אותו הדבר. כוח הרצון לא התגלה במחשבה ולכן ההבנה השכלית לא מעידה על קרבה לדבר. מחשבות קרות יכולות להיות הרסניות לכל מערכת יחסים, ליצור ניכור וריחוק. הדרך ל"חמם" מחשבות קרות היא על-ידי "הטרדה והזזה של האדם ממקומו". על-ידי זה שלא מקבלים את הדברים כמובן מאליו ומנסים לבחון אותם מזוויות שונות. המטרה היא לא להבין רק מהו טוב ומהו רע, אלא מה השפעת הטוב והרע בחיינו. עד שבהדרגה יתחזק בהם כוח ההתקשרות, כוח הדעת, ועמו יתעוררו גם הרגשות החיוביים כלפי אותו טוב. דרך נוספת היא "ביטוש" עצמי. לא לוותר לעצמנו. להכיר בכך שהרגשות לא מתעוררים ולהפריע לעצמנו בשאלות כך שהמצב ישתנה. חימום המחשבות, בכוח, עד כדי הטרדת המחשבות, עשוי להוות גלגל הצלה לרגשות החיוביים. 5. קשר בין דיבורים למחשבות: "הרהורים רעים", מחשבות זרות, טורדניות ולא רצויות, נקראים גם "צרת הנפש". אחת הדרכים להיפטר ממחשבות אלה עוברת בשמירה על הדברים היוצאים מהפה. שכן "בדבור יוצא כל עומק הרע שבנפש הבהמית לגילוי," מוסבר בכתבי האר"י. לעומת זאת בדיבור חיובי, דיבור בקדושה, מתגלה עצם הנפש ועומק הטוב שבה. על כך אומר המלך שלמה – "שומר פיו ולשונו שומר מצרה נפשו" (משלי כא, כג) מחשבות זרות מעוררות גם רגשות רעים ולא רצויים, ולכן הן מכונות צרת הנפש. אחת הדרכים להישמר מצרת נפשו – היא לשמור פיו ולשונו.[5] 6. תרגיל המשך התרגיל מהמפגש הקודם - לפתח מודעות למחשבות, תוך ניסיון להבין באיזו דרגה אנחנו נמצאים ומה סוג הקושי עמו אנו צריכים להתמודד. [1] תניא, לקוטי אמרים, פרק יב; [2] תניא, לקוטי אמרים, פרקים יב, כז, כח; [3] לקוטי מוהר"ן א, רלג; [4] רבי שלום דוב בער, קונטרס העבודה, הוצאת המעיינות; [5] על-פי הרבי הרש"ב, שבת תשובה, עת"ר, עמ' כט
