יהודים נגד ישראל – על חטא המרגלים אז והיום (שלח)
הם שייכים לעלית של האומה היהודית. חלקם פרופסורים נודעים בארץ ובחו"ל, אחרים סופרים, עיתונאים ואינטלקטואלים, רובם משכילים. חלקם משמרים זהות יהודית. יש מהם אף המכונסים באוהלה של תורה. המשותף להם, מבעד לשלל הטיעונים והאינטרסים שהם מציגים או מסתירים, הוא התנגדות עמוקה ושורשית לקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל.
לדידם, אין זה באמת משנה כיצד תנהג המדינה, מי יהיו ראשיה ואילו אמות מידה מוסריות יהיו נר לרגליה. שליטיה יהיו תמיד מושחתים והנהגותיהם כוחניות ובלתי מוסריות. העם היהודי, בין אם הם מודים בכך ובין אם לאו, עדיף לו לא לשבת בציון בצורה הנוכחית. ראיה לכך הם מופעי החימה השפוכה בכל פעם שישראל מעזה להפגין את ריבונותה בדרך כזו או אחרת.
מדוע הם מתנגדים כל כך לקיומה של מדינת ישראל ומבקשים לקעקע את יסודות קיומה?
חטא המרגלים, הנקרא בפרשת השבוע, מעניק לנו כמה רבדים של פרשנות היכולים להסביר את מניעי העומק של אותם יהודים.
חשש
משה שלח 12 מרגלים, נציג מכל שבט, ממדבר פארן לארץ ישראל. המרגלים נשלחו לתור את הארץ ולהכיר את העם היושב בו. לאחר ארבעים יום הם שבו עם הידיעה כי הארץ טובה אך עָרֶיהָ בצורות היטב, והעמים היושבים בה רבים וחזקים. היחידים שטענו כנגד המלינים היו כלב בן יפונה ויהושע בן נון שגרסו כי: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".
בשום מקום לא נטען כי המרגלים שיקרו או התבקשו לשקר, ולכן בקריאה ראשונה לא ברור מה רוצים מהם, ומדוע כל העם נדרש להמשיך את מסעו במדבר עוד ארבעים שנה כנגד המסע בן ארבעים הימים של המרגלים. הם נשלחו למשימה ושבו לאחר שביצעו אותה. הדעה הנפוצה היא כי עונשם הוא על שהפיחו מורך לב בקרב העם וגילו העדר אמונה. הם ענו על שאלות שלא נשאלו והביעו את דעתם העצמאית ביחס לעמי הארץ. על-פי פירוש זה, המרגלים, אז כהיום, אינם רואים את הישיבה בארץ ישראל חלק מברית יעוד של העם כי אם משימה שיכולה לגרור עימות עם עמים חזקים וממילא, מה שלא מוזכר ישירות במקורות, לעורר בעיות מוסריות, ולכן כדאי להימנע ממנה.
שכל ואמונה
ברובד אחר, אפשר לציין כי הטיעונים של המרגלים היו הגיוניים ובהחלט עמדו בתנאי הלוגיקה הבסיסיים. עיתונאי הארץ, גדעון לוי, למשל, הלין רק השבוע בבהירות רבה, כי יש פגם בחברה הדמוקרטית הישראלית בכך שאיננו מצליחים לדמיין או אפילו לקיים דיון רציני בכך שאזרח ערבי יעמוד אי פעם בראש המדינה.
טיעונים שכאלה מעידים עד כמה ללוגיקה יש קשר עמום עם האמת. לוי כמובן צודק בלוגיקה שהוא מציע לגבי הקשר בין דמוקרטיה וראש ממשלה ערבי, אך הוא מתעלם מהאמת הפשוטה לגבי אפשרות הקיום היהודית בדמוקרטיה שכזו. הלוגיקה של לוי כמו של החוששים מכיבוש הארץ, אנו למדים, היא נכונה ובה בעת אינה עוסקת באמת או שקר. טענה היא אמיתית או שקרית לא בזכות הלוגיקה. טענה אמיתית מבחינה לוגית בלבד היא חסרת תוכן וערך במציאות. הלוגיקה מפרידה בין האפשרי להכרחי. במובן הלוגי הטהור, גדעון לוי, כמו המרגלים, מצביעים על היתכנות של אפשרויות קיום אחרות לעם היהודי ולמדינת ישראל והעדר היתכנות שכזו.
ההתבססות על רציונאליות קרה חשפה אצל המרגלים מידה של קטנות אמונה בבורא וביכולתו להכניסם לארץ. חכמים מפרשים כי בדברי המרגלים 'כי חזק הוא ממנו' הם התכוונו לכך שהעמים היושבים בארץ חזקים כביכול מהקב"ה[1].
אמונה, בניגוד ללוגיקה, מבטאת ודאות ללא ברירה. היא נוגעת לקבלה של דבר מסוים גם אם הוא לא הוכח ניסיונית או לוגית. אמונה שכזו חסרה הייתה למרגלים.
רווח אישי
טיעונים מכסים בדרך כלל על אינטרסים. עיקר חטא המרגלים היה בכך שבתשובתם למשה שינו את הסדר שדרש מהם משה. משה צוה אותם בתחילה לדעת את מצבו של העם, ורק לאחר מכן לבדוק את מצב הארץ. אולם הם הקדימו לענות קודם על מצב הארץ ורק לאחר מכן על העם. בתשובתם זו הם הצביעו כי הפרס, הטובה הגשמית, היא זאת העומדת לנגד עיניהם ולא משימת כיבוש הארץ[2]. הם חוששים, אך את הפרס היו רוצים.
כיום אי אפשר לטעון שכסף הוא המניע יהודים נגד ישראל, אך בכל זאת נעימים מחיאות הכפיים בכנסים בינלאומיים, תקציבי המחקר מארגונים שהמניע שלהם לא נחקר עד הסוף וכיבודים מגוונים.
רוחניות וגשמיות
החסידות, שכדרכה תרה אחר המשמעות הפנימית של האירועים החיצוניים, מאירה היבט נוסף בהתנהלות המרגלים. הללו, שהיו במדרגה רוחנית גבוהה, התאהבו בחיי המדבר. כבני כת המגילות המאוחרת יותר, הם ראו במדבר מקום רוחני וחופשי שבו ניתן לחיות ללא המגבלות של מגורים במקום אחד. במדבר היה להם מזון מן השמים, מים מבארה של מרים ואת ענני הכבוד שסככו עליהם. כשהם הביעו חשש מפני כיבוש הארץ הם הציגו את האינטרס הרוחני שלהם, שרואה בחיים הגשמים, במסגרת מדינית, מקור ודאי לניוון והתבהמות. בארץ צריך לזרוע ולשתול, לעבד את האדמה, ולכן גם להתאמץ ולהזיע על היבטים גשמיים[3]. הארץ 'אוכלת יושביה', לטענתם, משום שהיא מציגה סכנה של גרירה אל החומרנות.
בדברים אלו יש היבט חיובי. אולם העונש הוטל עליהם בשל חוסר יכולתם להבין את הרצון האלוקי. הבורא, במחשבה היהודית, דורש מהאדם לרדת לדרגת המעשה. לא להתכרבל בחיים רוחניים נינוחים אלא לפעול, להקים, לבנות, להסתדר בתוך מדינה וקהילה. עליו לא לפרוש למקום מבודד כי אם להנכיח את הבורא בעולמנו התחתון.
זה לא הם זה אנחנו
על פי הרובד הפנימי ביותר, משימת כיבוש הארץ היא משימת כיבוש המידות. עיקר האדם הוא הרגשות, והכיבוש שלהם הוא תכלית חייו[4]. משימת כיבוש הארץ היא המשימה של שליטה וכיבוש התאוות החיצוניות. הארץ מבטאת בספרות הקבלה והחסידות את הארציות, את הצד הבהמי והגשמי באדם.
בני ישראל, כפי שהוכיחו המרגלים, לא היו עדיין בשלים למאמץ אישי שכזה. הם נזקקו לתקופת הכשרה נוספת. חוסר הבשלות ניכר בכך שהמרגלים הכירו כי במאבק האין סופי המתקיים באדם פנימה, האדם עומד להיכשל ולהיכנע ליצריו.
על פי ההיגיון האחרון, היהודים נגד מדינת ישראל, במובן הפנימי ביותר, לא בשלים לחיי חירות עצמאיים. הם כבולים בתחושת הישות ולכן זקוקים לתקופת זמן נוספת של עבודה עצמית, של הליכה במדבר, בטרם יצליחו לממש את תכלית בריאתם – לשלוט ולנווט את מידותיהם. הדרישה להכיר את מעלות הארץ הייתה גבוהה מדי עבור המרגלים. הם עדיין תרים אחר המופשט, הרחוק מהמציאות ומההגשמה בפועל.
מקימים עסק
אם לסכם, באווירה רגועה, אפשר לדמות את דפוס הפעילות של המרגלים לחבר, המבקש לייעץ בזמן שאתם עומדים בפני פתיחת עסק חדש ומקורי. אתם מתרגשים, מלאי אמונה, עמוסי התלהבות, ואילו הוא בניתוח לוגי קר, נטול אמונה ומעצבן מנסה להוכיח לכם שחור על גבי לבן שכל הסיכויים מצביעים על כך שתיכשלו. הוא מטיף לכם, חדשות לבקרים, שעדיף היה לכם להישאר שכירים, במקום עבודה בטוח. שכן למרות השגרה, השחיקה ורצונכם להשיג מימוש עצמי בעסק החדש, היציבות חשובה יותר, והחופש מטלפונים ודאגות בסופי שבוע הם תמורה שאין לה תחליף. הוא כל כך חרד לגורלכם שהוא אפילו רוקם עם הוריכם שלא יערבו להלוואה שרציתם לבקש לצורך פתיחת העסק, ודואג ב'מילים טובות' שלא ישכירו לכם את המקום עליו חלמתם. טיעוניו הלוגיים הצרים פועלים את פעולתם ומתחילים להחליש אתכם. כל זאת עד שאתם נזכרים כי שום אדם לא הצליח לפרוץ גבולות, לצמוח אישית וכלכלית, להתקדם, לבנות וליצור אם לא האמין. בעוד השכלתנות היתרה בדרך כלל אחראית לקרר אותנו, האמונה, ההתלהבות והתשוקה, הם המתכון היסודי להצלחה וכיבוש פנימי. בהחלט צריך למדוד ולבחון דפוסי התנהגות בכלים ריאליים ומבחינה רציונלית. לשם כך נשלחו המרגלים. אולם אסור שהרציונליות תכניע את השליחות והאמונה.
אותו חבר, הוא גם חלק מכל אחד מאיתנו. מעין קול פנימי מקרר ומרפה ידיים. לפני המאבקים החיצוניים, עם אותו קול פנימי צריך ללמוד להתמודד. כשהחבר יבין שאתם נחושים ומאמינים מבפנים, הקולות החיצוניים כבר ממילא ייחלשו והמאבק יהיה קל יותר.
הייתי הולך על יצר הרס עצמי, אם הוא לא היה מלמד במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס, ונהנה מקרנות הוראה ומחקר שמנות במיוחד במשך השנים. לגבי ביקורת עצמית – זאת בהחלט תיתכן, אבל למה היא כל כך חד צדדית? איך זה שליהודים מדינה ולאומיות הן מילים גסות ואילו אצל הפלסטינאים זו פסגת השאיפות? אני בטוח שהוא מאמין בביקורת שלו וחושב שהוא צודק, כנראה שגם מהמניעים שצוינו ברשימה.
שבוע טוב, לכל המשפחה!
תבורך חיליק!
סתם מסקרנות,בלי לדעת פרטים נוספים על חומסקי,
ייתכן שעודף תשוקה והתלהבות העבירו את חומסקי למצב של חימום יתר? מה לגבי הרס עצמי או ביקורת עצמית הצוללת לתהומות?
נשיקות ומקווה שתגיב אפילו שקראתי וכתבתי בשבת.
עומר
יחיאל היקר!
מצויין!!!!!!!