קצרים
מדוע כדאי להימנע מגישה של "הכל או כלום"
מי שמעולם לא היה לו כסף, לא מבין בכלל מהי רווחה. מהי עשירות ומהי פעולתה.
לעומתו עשיר, גם אם ירד מנכסיו, יודע מה זה להיות עשיר. הוא מכיר את התנועה של רחבות וביטחון. אמנם אין לו כסף בהווה, אך נותרה בו התנועה של עשיר.
מה המסר? הנקודה היא שבלימוד, התבוננות, עבודה עצמית, הגישה לא צריכה להיות גישה של הכל או כלום. "עד שלא מתפנה לי זמן, אני גם לא לומד בחמש הדקות הפנויות". או "אם אני לא הכי טוב, אני לא ניגש לזה בכלל".
רצוי לטעום, להשקיע קצת. לחטוף דקות מכאן ומשם. להרגיש את העושר. לחוש את המעלה הרוחנית וההתעלות הרגשית. ואז גם כשנופלים שוב למרוץ, לחומר, אנו כעשירים שנפלו מעושרם. עדיין נותר בנו הרושם מועיל של מה שלמדנו ושל עומק ההתבוננות.
(וראו הרבי הריי"צ, שמחת תורה, ספר השיחות ה'ש"ת-תש"א)
