על ההיגיון של ראש השנה
כמה נקודות על ההיגיון של ראש השנה, היום שבו אמור לכאורה להגיע סוף העולם.
1. העיקר בראש השנה הוא תקיעת השופר. "מצוות היום בשופר".
2. הסיבה לכך היא שבאמצעות השופר אנו מכתירים את הקב"ה. בשביל מה צריך להכתיר את הקב"ה בכל שנה מחדש?
3. בכל ערב ראש השנה לקב"ה לכאורה אין רצון לברוא את העולם. הרצון והתענוג שלו מהעולם מסתלקים לשורשם. נגמרה הקפסולה של חיות לעולם, שהספיקה לשנה אחת, ואין עוד מקור חיות לעולם. איך מעוררים בקב"ה את הרצון לקיים את העולם? להוריד קפסולה חדשה של חיות לעולם?
כמו שמעוררים בבן הזוג רצון מחודש בזוגיות. קונים מתנות, אומרים דברי חנופה, נוגעים בנקודה הפנימית. בזוגיות של כנסת ישראל עם הקב"ה האמצעים הם תפילות, שופר, צדקה, תשובה.
4. מדוע נעשה הסילוק הזה בכל שנה? מדוע נגמר לו הרצון? השאלה הזו היא בערך אותה שאלה כמו השאלה מדוע אנחנו לפעמים רבים עם בני הזוג.
5. בעל התניא מבאר זאת באמצעות משל: "אב הרוצה להבין חכמת בנו, אזי מסתיר את עצמו ממנו. בכדי לידע ולהכיר חכמת הבן, שיבין שההסתר וההעלם הזה אינו אלא בכדי שיבקשנו הבן וימצאנו ואז תגדל השמחה באביו בשביל חכמת בנו והכרתו בזה" (לקוטי תורה, דברים, פב, א)
כלומר התשובה היא שהסילוק נועד כדי שיתגלה הקשר העמוק והפנימי בינינו לבין הקב"ה.
הקשר הזה מתגלה באמצעות הילדים המראים את חכמתם. הם יודעים שאבא סך הכל מסתתר, שהעולם איננו אלא הסתר. כשהם מגלים זאת, כשהם מגשימים את תכלית הבריאה, מתעורר מחדש הרצון של הקב"ה בעולם.
