ברכה ראויה לחתן ולכלה
"רני עקרה ולא ילדה".* שמחי עקרה, שלא ילדת בנים, אומר הנביא ישעיה. ושואלת הגמרא, דווקא משום שלא נולדו לה ילדים עליה לשמוח?
הרי באופן טבעי שמחים כשנולדים ילדים.
ועונים חכמים, העקרה היא כנסת ישראל ששמחה על שלא ילדה ילדים לגיהנום. גיהנום שאחרים נופלים אליו.
מהו גיהנום? נסו פעם סטרס וטרדות פרנסה וחרדות ועצבות קשה. זהו הגיהנום כאן. גיהנום של הרגשות.
השכל מוליד ילדים. ילדיו הם הרגשות. השכל יכול להוליד רגשות רצויים, נעלים, מידות של קדושה. והוא יכול גם להוליד רגשות נמוכים, לא רצויים, טרדות ודאגות מיותרות.
לאדם ניתנה הבחירה. הוא נולד לשם הבחירה. במה להתבונן ואילו רגשות להוליד. האם בדברים מגביהים המעוררים רגשות רצויים או בדברים המעוררים רגשות של "גיהנום".
נביא הגאולה מנבא טוב. הוא מנבא שלעתיד נוליד רק מידות קדושות, נכונות, רצויות. נדע להימנע לגמרי מרגשות לא רצויים, זרים. ועל כך הוא ואנחנו שמחים. זוהי העקרה. שלא מולידה רגשות שליליים, הזרים לטבע האמיתי של הבריאה.
עכשיו אפשר להבין מדוע אנו מברכים בנוסח שבע הברכות: "שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה". הרי לכאורה זו סתירה. אם היא עקרה, איך היא תגל בקיבוץ בניה.
היא עקרה מצד הרגשות הזרים ולא רצויים. ההתבוננות שלה, השכל שהוא כהורים, מוליד רגשות נכונים. ועל כך היא שמחה.
בכך אנו מברכים את החתן והכלה. שיידעו להוליד במערכת היחסים רגשות נכונים, מרוממים, גבוהים ולא יפלו לקדחת הרגשות השליליים על-ידי התבוננות לא נכונה בדברים לא רצויים.
(ראו הרבי מליובאוויטש, י"ד כסלו התשח"י; ישעיה נד, א. ברכות י' א)
