לשנות סדרי עדיפויות
מהו תפקידם הראשון של הורים ומחנכים? (טור ראשון מתוך סדרה קצרה, בשבע, בעריכת אפרת שטרן. לקריאה גללו מטה)
החמצה חינוכית נפוצה, מדגיש הרבי מלובביץ', היא כאשר הורים ומחנכים סבורים שתפקידם העיקרי הוא לדאוג להיבטים הפיזיים בחיי הילדים ולהכשיר אותם להתמודד בעולם גשמי, עם דרישות הפרנסה והתעסוקה. זאת בעוד "תפקידם הראשון" הוא להעמיד את ילדיהם "איתן בחיים ללא קרע בנפשם וללא מלחמות ותסביכים."
כלומר השליחות החינוכית הראשונה במעלה היא בתחום הרגשי-נפשי-רוחני. תפקידם של הורים ומחנכים הוא לעזור לילדים להתמודד עם רגשות לא רצויים, עצבות, פחדים, כעסים, הלקאה עצמית, אטימות וחוסר ביטחון, וללמדם כיצד לעורר רגשות מתוקנים ובריאים.
בסוף המילניום הקודם טען ד"ר דניאל גולמן, בספרו אינטליגנציה רגשית, כי "כיום אנו מפקירים את החינוך הרגשי של ילדינו ביד המקרה, והתוצאות הולכות ונעשות הרות אסון יותר ויותר." במאות השנים האחרונות הציגו ראשי החסידות תביעה דומה להשקעה בחינוך הרגשי. כך אפשר רק לשער שלו בעל התניא, או כל אחד מממשיכי דרכו, היה מוזמן לישיבה במשרד החינוך, הוא כנראה היה עומד בתוקף על כך שיש ללמד את הילדים, בני הנוער והצעירים את לימודי תורת הנפש והמנגנונים המעוררים תגובות רגשיות לא-רצויות, דכדוך, חוסר משמעות ורחמים עצמיים, לא פחות ממה שמקפידים כיום ללמד כל מקצוע אחר. כפי שמטמיעים בילדים ובנוער ערכֵי מוסר, אזרחות טובה, נאמנות וקהילתיות, כך יש ללמד אותם כיצד לעורר את הרגשות החיוביים ולסלק רגשות שליליים. לימוד זה הוא שיעזור להם גם לגלות את הפוטנציאל הפנימי שלהם.
סיבה אחת לחשיבות החינוך הרגשי היא שילד שאינו שמח, ילד הסובל מדאגות מיותרות, חוסר מיקוד, מתח או מחשבות שליליות יתקשה להגשים את הפוטנציאל האישי שלו ולהצליח בלימודיו.
סיבה נוספת, עמוקה יותר, נובעת מכך שלכל אדם יש מאבקים פנימיים והתמודדויות רגשיות. הניצחונות במאבקים הללו הם חלק מתכלית חיי האדם בהשקפת החסידות. בתחום החינוכי, ככל שמקדימים בלימוד תורת הנפש ובעבודה הפנימית כך קלה יותר ההתמודדות לא רק ברגע הנוכחי אלא גם בקרבות עתידיים. החינוך נועד לעזור לילדים ללמוד כיצד לנצח את אותם קרבות פנימיים בצעירותם ובבגרותם וכך גם להגשים את תכליתם. לכן על-פי גישה זו, ההכוונה הרגשית היא עיקר העבודה החינוכית.
הרמב"ם מדגיש כי ניתן ללמוד מרפואת הגוף על אודות רפואת הנפש. תורת החינוך, לשיטת החסידות, היא תורת רפואת הנפש או "מדע הנפש". על-פי ההקבלה בין בריאות הגוף לבריאות הנפש ניתן לומר כי כשם שאי-אפשר לשמור על גוף בריא ללא מודעות לתזונה ולפעילות גופנית, כך גם בתחום החינוך אי-אפשר לקצור פֵּרות משמעותיים ללא הכנה מוקדמת, עבודה פנימית ונכונות להשקעה. בשונה מתפיסות מסוימות, הורות וחינוך בדרגתם הגבוהה אינם אינטואיטיביים. הם דורשים מודעות, התבוננות ולימוד.
הלימוד המדובר אינו רק לימוד עיוני. זהו לימוד הנשען על שיח הורי ייחודי, "שיח של הגבהה", שהוא מעין שפה ייחודית, השונה מזו הרווחת.
מטרת עקרונות ההגבהה היא לאפשר לילדים לצלוח משברים ולנצח קרבות פנימיים, לחזק את האמון שלהם בעצמם ולגלות כוחות חבויים.
