יום שישי , דצמבר 14 2018

על מחשבות ורגשות לא רצויים שלנו ושל ילדינו

מתפרסם השבוע במוסף בשבע בעריכת אפרת שטרן.

 

בשבוע שעבר הגיע מניו-יורק לישיבת חב”ד בקרית גת הרב יואל כהן, החוזר הראשי של הרבי מלובביץ’. הרב כהן כבר כבן תשעים, אבל עדיין חד כתער ובעל מחשבה יצירתית במיוחד. הוא דיבר במשך ארבע שעות בפני ארבע מאות תלמידים וייעץ להם לא מעט עצות. אחת הבולטות שבהן הייתה שישגיחו על המחשבות שלהם. בעיקר הוא ייעץ להם לשים לב למחשבות האחרונות, אלה שהם חושבים לפני השינה. הוא ביקש מהם לעצור רגע לפני שהם נרדמים. לא לוותר. לחשוב על דברים מרוממים. לדחות מחשבות קטנות וטורדניות ובשום פנים לא ללכת לישון כשהם מהרהרים על דברים שליליים, אלימים או פוגעניים.

מדוע היה לרב כהן חשוב להקדיש תשומת לב רבה למחשבות של הבחורים הצעירים? הסיבה היא שרגשות לא רצויים לא מתעוררים סתם כך. ישנו קשר הדוק בין מחשבות לרגשות. כל מחשבה קשורה ברגש. אם נחשוב על מצב כלכלי דחוק, יתעורר בנו לחץ. אם נחשוב על חופשה, תתעורר תחושת ציפייה ושמחה. אם נתמקד במחשבות בסגנון “מה עלול לקרות” או “איך נסתדר”, אנו עלולים לעורר בנו דאגות. פחדים ולחצים הם בדרך כלל תוצאה של מחשבות שנעות ללא שליטה והכוונה, וקשה ולהתגבר עליהן ולמקד את הדעת.

גדולי החסידות מתעקשים כי אחת מעבודות הנפש העיקריות שילדים צריכים ללמוד היא לסדר ולגדור את מחשבותיהם. פיזור הנפש גובה מחיר רגשי. לעומת זאת, וזהו הכלל, מי שבריא בשכלו ונפשו, גם מחשבותיו מסודרות.

כדי לחדד את הקשר בין מחשבות לרגשות, להבין אותו ולהסיק ממנו מסקנות, יש לבחון עם הילדים אילו רגשות מעוררות מחשבות כדוגמת: “למה לא קיבלתי את מה שמגיע לי?”, “למה לאחרים מותר ולי אסור?”, “מה יקרה אם…”, “איך אני?”, “האם אוהבים אותי?”, “אני חושב שאני לא מספיק טוב” או “לא מספיק חכם”. במקומן יש מחשבות שבהן לא הילד הוא במרכז והן בריאות ומעשיות בהרבה, כדוגמת “מה התפקיד שלי ברגע הנוכחי”, “מה השליחות שלי בסיטואציה הזו”, “לא נורא אם טעיתי, תמיד אפשר לשנות ולתקן”, “הלחץ אינו מועיל לי”, “אני מאמין ובטוח שהדברים יסתדרו כפי שצריך”.

שאלה רווחת שמעלים הורים ומחנכים היא האם ניתן בכלל להכווין את המחשבות.

כבר בשנת תרפ”ח, 1928, מתרעם הרב מנחם אקשטיין, על עצם השאלה. “רגילים אנו להשגיח על גופנו ומלבושינו והרבה זמן אנו מקדישים על כך שחיצוניותנו תהיה מסודרת ונאה בלי שום חיסרון. מה אנו עושים לשם השלמת המוח וסידור המחשבות שבו?” שזהו “עיקר עצם האדם ונשמתו.”

הגדרת המחשבות דורשת אימון, זיהוי של המחשבות המבלבלות והלא רצויות והכרת הנזק הרגשי העולה מהן. על הילדים לדעת אילו מחשבות מעודדות צמיחה ויצירתיות ואילו מחשבות יש להרחיק ולא לתת להן בשום פנים ואופן לחדור לתוכם. הם צריכים ללמוד לזהות מה מעורר מחשבות זרות ומה מחניק אותן. כמובן גם עלינו, הורים ומחנכים, להימנע תמיד מהצגת תסריטים שחורים ומשימוש בשיח שיש בו נימה של ייאוש שתעורר בהם מחשבות ורגשות שליליים. כך למשל שיח חרדתי של הורים ידביק בקלות את הילדים, ובוודאי לא יהפוך אותנו להורים טובים יותר.

חשוב להדגיש לילדים שמחשבות שליליות הן חיצוניות להן ואינן מגדירות אותם. ידיעה זו תעזור להם לא לזהות את עצמם עם המחשבות. הם לא “פגומים”, לא “רעים” ולא “מלוכלכים” כשעולות להן מחשבות לא רצויות. הבנת המלכודת של המחשבות האלה, חוסר היעילות שלהן והחובה להיפרד מהן, הן תובנות חשובות בדרך להימנע מהן. עם זאת, אין ואקום במחשבה. במקום המחשבות הנעות ללא שליטה צריך לבחור במה כן להתבונן ובאיזה תוכן חיובי יש לעסוק. כלומר לא מספיק לגרש את המחשבות הרעות, אלא צריך להציב חלופה של תוכן ענייני, חיובי, לא ציני ומפרה. שאם לא כן, הריק יתמלא שוב באותן מחשבות לא-נשלטות ואיתן הרגשות הלא-רצויים.

המסר שמדגיש בעל התניא הוא כי על המחשבה הטובה והממוקדת צריך להתעקש. כשמגיעה מחשבה זרה, שלילית או מאיימת, צריך לדעת שהגיע רגע של אתגר. הבחירה היא אם לתת לה לחלוף מבלי להתבונן בה ומבלי להזדהות איתה, או להיאבק עמה. ככל שניתן לה יותר תשומת לב, רב הסיכוי שהיא תגרור את המצב הרגשי מטה, לעולם של דאגות, חרדות ולחצים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software