המנוע של הכלכלה והמנוע של הנפש
את הפילוסופים הראשונים של הכלכלה העסיקה השאלה כיצד ייתכן שדווקא העיסוק בתועלות האישיות אינו קורע לגזרים את החברה "מעוצמת הכוח הצנטריפוגלי לבדו."* כיצד ייתכן שההצלחה הכלכלית של החברה החופשית תלויה ברצון של כל אדם להיטיב עם עצמו. וכיצד כשכל אדם יוצא לדאוג לעצמו, הוא לא פוגע בחברה אלא מניע את הגלגלים של השווקים.
השאלה הזו מדגימה עד כמה עקרונות העבודה בתחום הרגשי-רוחני שונים מאלו של האדם הכלכלי. בעוד בתחום הכלכלי האינטרס האישי הוא לכאורה המנוע להתפתחות הכלכלית של החברה, בתחום הרגשי-רוחני הוא מהווה סכנה ואיום. האדם שיציב את עצמו במרכז וידאג רק לעצמו ישלם מחיר רגשי גבוה.
יכול להיות שכך הם פני הדברים כדי שהרוח תכניע את החומר ותשפיע לבסוף לא רק על עצמה אלא גם על שוק חופשי אך הוגן, מאוזן, בריא וכזה שרואה את הזולת ומחויב לנתינה.
(הפילוסופים הארציים, 58)