חווייתי

איזה טוב השם! סיכום שבת מיוחדת בקפריסין

כששוב אחד המשתתפים בסעודת השבת נשען לאחור, נשא עיניו מעלה ואמר במתיקות "איזה טוב השם", הבנתי שזה לא מקרי. זה הסלוגן של הקהילה.

אם הייתם שואלים אותי מה פשר הדברים, הייתי אומר שזו תולדה של השקפת תורת החסידות על החיים, על הבורא ועל הקשר בין הבורא לנבראים. כך שגם אם אתם חווים קשיים, מהמורות, התמודדויות – אם תרכיבו את המשקפיים הנכונות ודרכן תתבוננו באירועים בחייכם, תוכלו לראות שבעצם בכל אירוע חבוי טוב גדול. שכן טבע הטוב, טבע הבורא, הוא להיטיב עם ברואיו. רק שצריך לשם כך לרכוש את ההשקפה האמיתית על החיים וטבעם.

אלא שבשבת הנפלאה שביליתי עם חברי הקהילה היהודית בלרנקה, לימד אותי השליח הראשי והרב של קפריסין, הרב זאב רסקין, שאפשר להבין את הסלוגן בדרך נוספת. כיצד?

הרב זאב והרבנית שיינדל הגיעו לקפריסין לפני כחמש-עשרה שנים. מבחינה יהודית ורוחנית זו הייתה שממה. כיום יש באי חמישה בתי חב"ד הומים פעילות. הוקמה כאן מעצמה קטנה. לא מזמן הם העבירו את הבית חב"ד המרכזי למשכן חדש ומפואר בלב התיירותי של לרנקה.

הגישה שליוותה אותם מהרגע הראשון הייתה שאת הטוב חייבים להרגיש. הוא חייב להיות ניכר. כדי שאנשים ירצו להישאר מחוברים לחוויה יהודית הם צריכים להרגיש שזו חוויה טובה, נעלית, מושלמת. אגיד לכם את האמת, את הגישה הזו, אי אפשר היה לפספס.

"מה זה האסאדו הזה," הפטרתי מתענג. "אני לא מכיר דבר כזה". "כאן זה הסטנדרטים," ענה. "אנחנו משיגים את הבשר הכי טוב באירופה ובכשרות הכי מהודרת. המבקרים כאן למדו לא להתפשר."

"תרים לחיים", הוסיף. את הלחיים, על ויסקי יקר שנשפך כמים, מזג, כנהוג כאן, בכוס ענקית. שמי ששותה ירגיש שהטוב מתבטא גם במידות.

את אותה גישה זיהיתי גם בפרטים הקטנים. כוסות הקפה גדולות והתה משובח, הקינוחים כוללים מגוון רחב של עוגות ואפילו צוות העובדים מקפיד על ניקיון דקדקני של המקום ומילוי כל צורכי האורחים. "הם לא קצת מגזימים עם שטיפת הרצפה", שאלתי את הרב רסקין. הייתי בהרבה מלונות ומעולם לא נתקלתי בהקפדה כזאת על ניקיון." 

"הטוב", חזר על עיקרי תפיסתו, חייב להתגלות. חייבים להראות שהכל הכי טוב, ושחיים יהודיים זה טוב. הכי טוב.

אבל הטוב לא ניכר רק באוכל המשובח וביד הרחבה. הוא ניכר גם בתשומת לב שמוענקת לכל מבקר, בתוכן, במרצים שמגיעים לכאן כדי להעשיר את חיי הרוח של חברי הקהילה ואפילו בספריית בית הכנסת, שמייד הבחנתי שמי שאחראי עליה מקפיד שלא לפספס אף הוצאה חדשה.

לפני שנפרדתי לשלום הבחנתי במנהג קצת מוזר. חברי הקהילה נוהגים בכל הזדמנות לחבק אחד את השני. אם הייתי חוזר לפרשנות הראשונה שלי לסלוגן המקומי, הייתי אומר שיש כאן מעשה של תמיכה הדדית. אולם אחד מנכבדי הקהילה הסביר לי שאני טועה. החיבוקים הם ביטוי לפרץ של אהבה. אהבה אמיתית, עוצמתית. כי כשלאדם קצת לא טוב בחייו, אמר, הוא מתקשה לראות את זולתו בעין טובה. אבל כשממש טוב לו, הוא גם מגלה את האהבה.

אחח, איזה טוב השם, עניתי והחזרתי לו בחיבוק משלי.

***

תראו, אין לי בעיה לקבל מחמאות. סך הכל זו העבודה שלי ואני משתדל להשתפר ולהתחדש כל העת. לכן שמחתי כשהרב רסקין שיתף אותי בוואטספ הזה שמייצג לדבריו את חוות הדעת הקהילתית. אבל אם להודות על האמת, הרצאה בנושא חינוך לא אמורה להיות מרגשת, "מלאת כוחות ואנרגיות" ו"להעיף" את הקהל. מה שאני מנסה לומר זה שהרבה פעמים החוויה של השומעים תלויה בתודעה אליה הגיעו מלכתחילה להרצאה. האור הוא לפי ערך הכלי. ואם הלך הרוח כאן הוא "איזה טוב השם" אז אין פלא שכל מה שחווים משתדרג והחיים הופכים מרגשים. 

באמת איזה טוב השם.

עוד בקטגוריה זו:

Back to top button
דילוג לתוכן