מדוע ממשיכים לדבר על שמחה?

ישנם כאלה שלא מתביישים ומעיזים לומר דבר “חכמה”. ומהי אותה חכמה? שלא ראו הצלחות, בלשון המעטה, בשנה שחולפת, ולכן אין להם סיבה מיוחדת להיות בשמחה. וממילא מטבעם הם לא כל כך אנשים שמחים.
והרי זוהי טפשות הכי גדולה.
לגבי מי שטוען שלא ראה הצלחות השנה ולכן אין לו סיבה מיוחדת להיות בשמחה, הרי ברור שזה הפוך למציאות. אם רק יפתח את עיניו יראה כמה טוב וחסד פגשו אותו השנה וכמה טוב ויופי יש בעולמו. לגבי הטבע – הרי זאת היא עבודתו. לשנות את טבעו. שכן האמת היא, שבתוך תוכו, נפשו רוצה לשמוח ולא ליפול למרה שחורה.
תסתכלו סביבכם. אנשים במקום להעלות חיוך אוטמים את פניהם ועוד קוראים לזה רצינות ורואים בכך מצב רצוי. כלומר הסיבה הפשוטה מדוע צריך להמשיך לדבר על שמחה, היא שלא רואים מספיק שמחה בפועל.

(הרבי מליובאוויטש מעורר כיצד להתכונן לשנה החדשה, כא אלול ה’תשמ”ח. ואם כבר זו הזדמנות טובה להמליץ על הדסטרס השמחה המיוחד של ידידי המוכשר רן ובר

תבדקו גם:

מתי אנחנו פורצים גבולות ומתי בונים אותם – על שיח עם משתתפי תוכנית המיניבוס

"לחוש הכל, להתנסות בהכל, לתת להכל מקום בראש. זה בעיני פריצת גבולות. למטה למעלה, לא רק שמחה. גם כעס, עצב וקנאה." העירה במהלך השיחה משתתפת צעירה. על גבולות ופריצת גבולות בנפש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software