ביאה ריקנית
ביאה ריקנית.
זוכרים שיש יום הולדת לגוף ויש יום הולדת לנשמה, ויום ההולדת לכלל הנשמות חל בשביעי של פסח. וזוכרים ששאלנו מה עושים ביום הולדת לנשמה. והתשובה הייתה פחות או יותר מה שעושים ביום הולדת. מנסים לפנק את הנשמה. ואיך מפנקים נשמה? נותנים לה מה שהיא אוהבת, שזה בדרך כלל החלטות טובות שמגבירות את הרוח על החומר, או טוב יותר מגלות את הרוח שבחומר, ומשתדלים לדחות דאגות וטרדות שדחייתן היא מלכתחילה היסוד והתשתית לקיום כל ההחלטות הטובות שהתקבלו.
ולמה אני מזכיר לכם כל זאת? כי היום שבו מתעברות הנשמות הוא שמיני עצרת, יום הזיווג והיחוד.* כלומר שמיני עצרת, הוא לא רק יום שקולט את כל העבודה של חודש תשרי. במבט הפנימי, כל העבודה של חודש תשרי היא הכנה ליחוד של שמיני עצרת ושמחת תורה.
אז למה אני מספר לכם את כל זה עכשיו, בחול המועד סוכות?
אחד הדברים שאסורים במקדש היו "ביאה ריקנית". ביאה ריקנית היא כניסה להיכל ולקודש הקודשים שלא לשם מטרת עבודה. בפירוש הפנימי אדם ריק, חסר כוונה ומודעות, שנתון לחיצוניות בלבד, אינו יכול לבוא בקודש.
נראה שלא לחינם משתמשים חכמים במונח זה. קודש הקודשים נקרא בשם 'חדר המטות'. שכן בו התרחש הייחוד האמיתי והשלם של הבורא וישראל.
משל הזוגיות יכול להבהיר טוב יותר את הדברים. זוגיות מקודשת היא כזאת שאין בה ייחוד סתמי, ריק מתוכן, רגשות ומשמעות. זוהי זוגיות שלא החיצוניות בה היא העיקר ושני בני הזוג ריקים רגשית האחד לשני. אלא האינטימיות מלווה בעבודה פנימית של מודעות, התעוררות רגשית ומילוי פנימי.
קרבה אינטימית לא סתמית, של אנשים לא ריקים, המכוונים האחד לשני, היא כה חשובה עד שהמחשבות והכוונות הפנימיות יכולות להשפיע אפילו על הוולד.
אז למה חשוב לדעת את כל זה עכשיו? כי אלה הם בדיוק הימים להתמלא בתוכן, במחשבות, ברגשות, בחיות, לקראת שמיני עצרת, לקראת אותו ייחוד. כך שהעובר יתפתח היטב ויהיה מוכן ללידה. ומיהו העובר? העובר הוא הגלות, השגרה, הסתמיות.* הדרך לעזור לו להתפתח לקראת הלידה, הדרך לנצח את הגלות, השגרה והסתמיות, היא על ידי הכנה טובה לקראת רגע היחוד האינטימי.
(*ראו המאמר הראשון של אדמו"ר הזקן בשער הסוכות *שיחת ליל שמחת תורה ה'תשכ"ה* מלכים-ב יא, ב ובפרש"י.*תורת מנחם תשי"ג, חלק ראשון, 198)
