מאי חנוכה?

היא המתינה שמונה ימים, כדי שתוכל למול את בנה, ואז זרקה אותו מהחומה. התינוק מת במקום. בעקבותיו קפצה גם היא. היה זה בנה שנולד לה מבעלה שמת. במעשה זה היא הציתה את נס המרד. כמו אמרה לכל אותם בעלים ואחים המסתתרים מפני המלחמה כי אם לא יעזרו עוז לצאת להילחם באויביהם, לא יהיו להם לא בנים ולא נשים, וסופם להימחק מעל פני האדמה.
במקום אחר, על-פי גרסה אחת, יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שיפת תואר הייתה, הצליחה להציל את עירה מהמצור היווני בזכות תושייתה. היא יצאה אל שר הצבא היווני עם מאכלי גבינה ויין, ולאחר שנשתכר שלפה את חרבו וערפה את ראשו.
היו אלה הנשים שהבינו היטב כי העם היהודי עומד בפני כליה. ללא שבת, ראש חודש ומילה, תיעקר מישראל הברית של העם היהודי עם בוראו. מרד החשמונאים לא היה שאלה של חיים או מוות אלא מאבק אידיאולוגי דתי. אם המכבים היו מפסידים במאבק לאנטיוכוס אפיפאנס או שלא היו מניפים את נס המרד, סביר להניח שלא היה נותר עוד זכר לעם היהודי. הוא לא היה מושמד, אלא מתבולל ומקבל על עצמו את הפאגניזם וההלניזם הסלאוקי. בשל תרומת הנשים לניצחון נוהגות הנשים לא לבצע מלאכה כלשהי כל עוד דולקים הנרות. בשל תושייתה של יהודית נוהגים גם לאכול מקצת מאכלי חלב בחג.
לכאורה אין ספק, מרד החשמונאים, שנפרס על פני שנים ארוכות, הוא הנס והניצחון הגדול של חג החנוכה.

על כן כמה מפתיע שהגמרא שואלת, למעלה ממאתיים שנה לאחר שהחשמונאים ניצחו את היוונים וחנכו את בית המקדש, על שום מה חוגגים את חג החנוכה? בכל שנה החג נחוג, ועתה נזכרים חכמי ישראל לשאול מדוע?
מפתיעה לא פחות התשובה. חג חנוכה נחוג לא (רק) על שום ההכרעה, שנפלה לאחר שנים ארוכות ועקובות מדם, אלא בגלל שנמצא פח אחד של שמן לא טמא, שהיה אמור להספיק ליום אחד ודלק שמונה.
לא האם שהקריבה עצמה ולא יהודית, לא יהודה המכבי שנפל שבע שנים לאחר פרוץ המרד בקרב אלעשה, ולא יונתן שהחליפו. לא שמעון התרסי ולא יוחנן הורקנוס ולא עשרות אלפי היהודים שמסרו נפשם נגד גזרות היוונים – עומדים במרכז החג.
הגיבור של חג החנוכה הוא פח שמן אחד, שניצל בכך שלא נטמא, כלומר יד יווני לא נגעה בו, והצליח לדלוק במשך שמונה ימים.

מה היה קורה אם כד השמן לא היה נמצא או אם היה מספיק ליום אחד בלבד? האם העם היהודי לא היה שורד? האם לא ניתן היה לחנוך את המשכן כמה ימים מאוחר יותר?

הדגשת נס פח השמן הוא מסר לדורות. מסר המעמיד במרכז את החינוך והעבודה הפנימית. יש המדגישים כי חנוכה הוא לא מלשון חנו כ”ה, אלא מלשון חינוך, גילוי והכשרה.
תפקיד החינוך זהה בכמה מובנים לגילוי של פח השמן הטהור. זהו תפקיד המחייב גילוי הנקודה השלמה, הטהורה, נקודת העצם הבלתי מותנית ובלתי משתנה שבכל אחד ואחת. נקודה שכשהיא מתגלית היא מאירה את הסביבה, מעוררת את כוחות הנפש להתגלות, עוזרת להתגבר על מידות לא רצויות ויוצרת חיבור בין הפנימיות לחיצוניות.
את הגילוי הזה, שעוזר לי לקבל את עצמי ולהאיר את הסביבה, מדגיש חג החנוכה.

(לקריאת הרשימה המלאה מהארכיון)
***
חנוכה שמח! מוזמנים הערב לנס ציונה, לשיחה על חינוך וחנוכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software