אל תפספסו

תשעה דברים שאפשר ללמוד מפוליטיקאי בתקופת בחירות

בימים אלה הפוליטיקה היא סוג של בידור. דרך להחיות קצת את החיים. בחירות במקום טורניר כדורגל. מי חבר למי, מי תקף את מי והכי חשוב מה אומרים היום הסקרים.

המגיד ממעזריטש הצביע לר’ זושא מאניפולי על שבעה דברים שאפשר ללמוד מהגנב בעבודת הבורא. מפוליטיקאי בתקופת בחירות אפשר ללמוד יותר.

זה לא שיש להשוות בין גנב לפוליטיקאי חס ושלום. אבל אם אנחנו כבר משקיעים זמן ותשומת לב בבידור הפוליטי, לפחות שנפיק ממנו לקחים רוחניים.

אז מה אפשר ללמוד מפוליטיקאים בתקופת בחירות?

אפשר ללמוד כיצד לעלות לקרב ולנצח במאבק הנפשות. אותו מאבק פנימי, קשה ותמידי שמתנהל בתוכנו. מאבק בין שתי נפשות, שהאחת היא המקור לרגשות לא רצויים ונטיות קלוקלות והשנייה היא זו שתדחוף אותנו לחיות חיי שליחות ומשמעות. מאבק שהוא תכלית חיי האדם על-פי תורת החסידות. או מדויק יותר הניצחון במאבק, ברגע הזה, הוא משימת חייו העיקרית של האדם.

נתחיל.

קרדיט: Design vector created by freepik – www.freepik.com
  • לרדת לזירה. בלי העדפות פוליטיות ובלי שיפוטיות. תביטו לרגע בנתניהו. הוא כיהן בכל התפקידים הבכירים בממשלת ישראל. יש לו את כל הסיבות להסתכל על הדברים מלמעלה. אבל עכשיו זה זמן בחירות. ובבחירות מי שלא מוכן לרדת לקרב ולהתלכלך בבוץ יפסיד. אי אפשר להישאר ממלכתי, נקי ומהוגן ולנצח. זה נכון לימין וזה נכון לשמאל.

שבע שנים עבדתי בכנסת ובמשרדי ממשלה. ראיתי מקרוב בכמה מערכות בחירות את בכירי מפלגת העבודה, ושמעון פרס בראשם. כשהגיע זמן הבחירות כולם החליפו לחליפות קרטה. פוליטיקאי שאינו “רעב” ניכר בו העדר החיות. לא משנה איזה תפקיד ביצעת, אם לא תהיה מוכן להתלכלך בזירה הפוליטית, זה יהיה התפקיד האחרון שלך.

הלקח בתחום הנפשי הוא שלא משנה מה היה מעמדנו אתמול. אם לא נהיה מוכנים להשתחרר ממנעמי הכבוד, מכבלי הישגי העבר, מרוממות מזויפת שמחביאה חשש מלהתלכלך בשפיר ושליה, לא נצליח להתקדם, ללדת, לצמוח. האויב הנפשי הוא הנפש הטבעית, הבהמית, האגוצנטרית, זו שרוצה לגרור אותנו למטה, לעיסוק מתמיד בעצמנו. את הנפש העוצמתית הזו אי אפשר לנצח “על הדרך”, בלי מאמץ, כוונה ומודעות.

  • להתעורר בזמן. תמיד הפתיע אותי כמה מהר מתעוררים הפוליטיקאים בתקופת בחירות. החושים מתחדדים. הם יודעים היטב מתי מגיע הזמן ללחוץ על הגז עד הסוף ומתי אפשר להרפות.

גם בקרב הפנימי יש דרגות. לא תמיד הקרב מתנהל באותה עוצמה. צריך ללמוד להגדיר זירות ותקופות בעייתיות. זירות שבהן יש סכנה לתקיפה של מחשבות זרות, חרדות, כעסים. סכנה לנפילה לעצבות ומרה שחורה. את הזירות האלה צריך לזהות. זה יכול להיות אחרי העבודה כשהמחשבה מתפנה, בזמן עיסוק בחשבונות כספיים או בשגרה הזוגית. הזירות הללו דורשות מאיתנו לבוא אליהן ערניים וחדים.

  • לבחור את היריבים. אחת הדרישות המורכבות מן הקמפיינר הפוליטי היא להגדיר מיהו האויב. לזהות איזה קרבות לנהל ועל איזה קרבות אפשר לוותר. לאיזה קהלים לפנות ומתי להדק את השורות. קמפיינר אמיתי לא ישקר לעצמו. הוא לא יישאר באזורי הנוחות רק כי הם נוחים. הוא גם לא יהיה מוכן לקנות דברי חנופה ושכנוע של יריבים שינסו להרדים אותו. הרי הוא נבחן במבחן התוצאה, בקלפי.

אנשים שמנצחים בקרבות לא מנסים לשנות את עצמם בכל המישורים בחיים. הם לא מבקשים להיות מושלמים. הם מסמנים יריב אחד, מישור אחד שבו הם רוצים להשתנות ולהשתפר. לנצח את מידת הכעס. אולי העצבות. כנגד היריב הזה הם מחליטים למקד את הקרב. התוצאה לרוב תהיה שכשינצחו את אותו יריב, כל היריבים האחרים יהיו ערים לעוצמת הניצחון שלהם וייסוגו לאחור. השינוי יחדור בכל תחומי החיים.

  • לנצל את הזמן ולהיפטר מגונבי זמן. פוליטיקאים טובים לומדים מהר. הם לומדים להתחמק ממוצצי זמן שרוצים את המשאב היקר ביותר שלהם. הם מסמנים את המקומות והאנשים שכדאי להשקיע בהם.

גם בנפש הזמן נושף מאחור. “העולם” עמוס גונבי זמן. האדם השואף לנצח מזהה בזבוזי זמן. הוא נלחם כדי להשיג מיקוד. הוא נאבק ל”גנוב” עוד דקות לימוד, עיון והתבוננות. עוד מעשה בעל ערך לעצמו ולסביבה. הוא לא נותן לגונבי הזמן להשתלט על חייו.

  • אם לא הצליח, ינסה שוב. למרות הדעה הרווחת, פוליטיקאי טוב לא מונע (רק) על ידי אגו. יש לו מטרה אמיתית שהוא רוצה לקדם. הוא לא מרים ידיים אם נכשל פעם אחת ופעמיים ושלוש וחמש. הוא בא לכאן כדי לשנות. לכן הוא לומד מהנפילות שלו. קם, מפיק מסקנות, משתנה ומתקדם.

בעבודת הנפש תפגשו מפסידנים שמתרצים את ההפסדים בכך שהם כבר ניסו את השיטה הזו, מכירים את הרעיונות. עדיין זה לא עובד להם. האמת היא שהם אולי למדו, אבל לא הטמיעו. הם לא היו מוכנים אחרי הנפילה לחזור לקרב וליישם את המסקנות.

לרבי הרש”ב מיוחסת האמירה: “אל תיתן למי שאתה עכשיו להפריע למי שאתה יכול להיות.” כדי לעמוד בדרישה הזו יותר חשוב מאשר לא להפסיד זה לדעת לקום ולחזור לזירה. לא להירתע מההפסדים. הלקאה עצמית ורגשות אשם הם האויב של הנפש. הם נועדו לרפות את הידיים ולמנוע את הניצחונות הבאים.

  • נהנה ממה שהוא עושה. אם הוא שם רק בשביל הפרסום או כדי להישאר בתודעה הציבורית, אבל שונא את הדרך, עדיף לו שיפרוש. פוליטיקאי טוב הוא כזה שנהנה מהעבודה הפוליטית, מהלחץ, מאור הזרקורים, מהחיות של תקופת הבחירות. “מלאכתו יפה בעיניו ולא יחליפנה בשום מלאכה אחרת.”

גם לוחם צריך לשמוח בעבודה שלו. הוא צריך לשמוח בכל רגש לא רצוי. בכל מחשבה לא טובה. למה לשמוח? כי הנה מגיע רגע הקרב ויש לו אפשרות לנצח. כך בלשונו של בעל התניא (כז): “הנה אם נופלות לו שלא בשעת העבודה אלא בעת עסקו בעסקיו ודרך ארץ וכהאי גוונא אדרבה יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן”

  • להשקיע את כל המשאבים. כדי לנצח הפוליטיקאי מוכן להשקיע את כל המשאבים הדרושים. הוא לא חוסך כוחות ומשאבים.

בזמן מלחמה, נהוג לומר בחסידות, מבזבזים את כל האוצרות. לא חוסכים תחמושת. המטרה היא לנצח. המצב הנפשי הוא העיקר. נפש בריאה צומחת, שמחה, קרובה לבוראה דורשת הרבה מאמץ והקרבה. העבודה הפנימית היא לא עבודה צדדית, תפאורה להתפתחות בקריירה. זוהי העבודה העיקרית והתנאי לבית שמח וזוגיות טובה.

  • טוטליות. אם אינני טועה רק אחד מהחמישייה הפותחת של מפלגת העבודה נשוי. שניים מהשביעייה הראשונה. זו לא הזירה לנתח מה זה אומר על השינויים שחלו במפלגה. אבל זה כן אומר שהפוליטיקה היא עבודה תובענית, שואבת, הרבה פעמים טוטלית ויכולה להכביד על הזוגיות. הפוליטיקה טוטאלית לא בהכרח בזמן העבודה שהיא תובעת אלא בעיקר במחויבות הנפשית. מי שנשוי לפוליטיקה נפשו לא פנויה להרבה דברים אחרים.

באותה מידה כדי להצליח בעבודה פנימית צריך להתמסר. גדולי החסידות דורשים טוטליות. אם הבורא מצוי בכל, אם אין חלל פנוי ממנו, אי אפשר להפנות את דעתנו מהעבודה העיקרית שההבנה הזו דורשת מאיתנו. הפוליטיקאי נשאר בעל תודעה של פוליטיקאי גם כשהוא מגיע לארוע משפחתי וגם כשהוא יוצא לחופשה עם בני ביתו. לוחם, עובד בעבודה הפנימית, מודע גם הוא למלאכתו העיקרית בכל המצבים שבהם הוא נמצא. ההבדל הגדול בין עבודה פנימית לפוליטיקה היא שזו הראשונה מחייה את הזוגיות ומשפרת את ההורות ולא פוגעת בהם.

  • הניצחון הוא תמיד זמני. בבחירות נבחרים לארבע שנים במקרה שהממשלה לא נופלת. זהו ניצחון זמני שמחייב את הפוליטיקאי להתכונן מייד אחר הניצחון לבחירות הבאות. ולמרות שהכהונה קצרה, היא משתלמת ורוצים בה רבים.

גם בעבודת הנפש הניצחון הוא תמיד זמני. ניצחנו רגע אחד של עצבות, כעס או שתלטנות, מייד מגיע הקרב הבא. הניצחונות הם זמניים, אבל מתוקים כל כך והשכר שלהם גבוה.

אני בטוח שאם נתבונן נמצא לקחים רוחניים נוספים. עד כדי כך שכרגע זה נראה לי שלכך בכלל נועדו הבחירות האלה. ללמד אותנו כיצד לנצח במאבק האמיתי של חיינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *