אחת התנועות הכי חשובות בנפש כדי לחיות חיים מלאים (לייב)
כדי שנהיה מסוגלים לחבר הפכים, צריך שיהיו בנו את ההפכים האלה. שלא נהיה רק קשורים למטה בעולם הגשמי, אלא גם תהיה לנו תנועה של ביטול המציאות.
הכנה לל"ג בעומר
מקורות:
תניא פרק יט "שישראל הקרוים אדם נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו מפני שאור האש חפץ בטבע ליפרד מהפתילה ולידבק בשרשו למעלה ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח כמ"ש בע"ח ואף שע"י זה יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו אעפ"כ בכך הוא חפץ בטבעו. כך נשמת האדם וכן בחי' רוח ונפש חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה בה' חיי החיים ב"ה הגם שתהיה אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון אעפ"כ זה רצונה וחפצה בטבעה וטבע…"
המימרה הידועה של רשב"י: , ברכות לה, ב: "אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה?! אלא: בזמן שישראל עושים רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים, ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי עצמן… ולא עוד, אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן".
אדמו"ר הזקן, תקס"ו, חלק א, להבין שורשי הדברים, ריט: כי בהיות האדם עומד בהיכל המלך ורואה כל גדולתו הוא בבחי' ביטול המציאות מכל וכל ואין לו פנאי לספר השבחי' וגם למה יספר אחר שנראה לעין כל אך כשיצא לחוץ יספר השבחי' של גדולת המלך ויתגדל רוממו' המלך בפיו להודות ולהלל בהתפעלות גדולה אבל כשהי' עומד בהיכל המלך לא הי' אז בהתפעלות הזאת כלל לרומם גדולת המלך אחר שרואה בעיניו ונמצא כי ההתפעלות הזאת היתה כלא חשיבא בהיותו עומד בהיכל המלך ורואה בעיניו אך כאשר יצא לחוץ ונתרחק משם אז מתפעל בהתפעלות מורגשת מאד ואע"פ שאין כל חדש בזה כו' וד"ל.
כך בזוהר – בוא וראה, יש לבוש הנראה לכל, ואלו הטפשים
כשרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין מסתכלים יותר, [ודנים אותו על
פי לבושו ההדור], וחושבים את הלבוש כגוף [האדם], וחושבים גוף [האדם כמו] נשמתו.
