מהו עניין השבת? מדוע נולד היום הזה וכיצד הוא משפיע על שיטת בעל התניא בתחום תורת הנפש – רשימה ושיעור
בכל אחת מסעודות השבת מאיר אור אחר. לכל סעודה יש תוכן פנימי שונה, כך על-פי ספר הזוהר. אדמו"ר הזקן המבאר את מאמר הזוהר העוסק בסעודות השבת (פרשת יתרו דף פח, עמוד ב)[i] מלמד, כדרכו, שהשאלה מהו העניין של כל אחת מסעודות השבת עונה על שאלה רחבה בהרבה. היא עונה על השאלה מדוע נברא העולם, מה הקב"ה רוצה מהעולם, ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך על האופן שבו אנו מנהלים את חיינו. התשובה לשאלה מהו עניין שלוש סעודות השבת טומנת בחובה שינוי אדיר באופן ההבנה שלנו את העולם ואת דרכי הפעולה שלנו בו. היא מציירת אחרת ממה שחשבנו את האופנים שבהם אנחנו צריכים לתפוס את גידול הילדים, כינון הזוגיות והיציאה לעבודה.
לפני שעונים על השאלה לשם מה יש שלוש סעודות בשבת ומהו עניינם, אומר אדמו"ר הזקן, צריך להקדים ולשאול מהו בכלל עניין השבת. בשביל מה יש שבת. מה הטעם לקיומו של היום הזה. לשם מה כונן הבורא את השבת.
"ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" – (שמות לא, יז).
המהות של השבת היא הנופש של הבורא. שישה ימים הוא עשה וברא עולם, וביום השביעי הוא יום הנופש. מהי הכוונה של אותו נופש?
אפשר להבין את המושג "וינפש" על ידי התבוננות בכוחות הנפש שלנו, בני האדם. כמובן שהנופש המדובר בו אינו חופשה ביוון. הנופש הוא חזרה של כוחות הנפש למקורם. אפשר לדמות זאת לצייר שרוכן על כן הציור. בכל משך זמן הציור הוא עמל. משסיים הוא נסוג לאחור, מתבונן על הציור שלו במבט מרחוק, ומתענג על יצירתו. כך כל בעל מלאכה יש לו זמן שבו הוא עוסק במלאכה. בזמן הזה הוא מגלה את כוחות נפשו. את השכל המתכנן, הרגשות המניעים לפעולה וכוחות המעשה והמחשבה. כשהוא מסיים הוא נסוג מעט לאחרו כדי להתבונן במלאכה שהשלים. אם הוא שבע רצון מאותה מלאכה הדבר גורם לו תענוג.
כך גם הבורא. שישה ימים הוא בורא את העולם. ביום השביעי חל תהליך שנקרא "עליית העולמות". הכוחות חוזרים למקורם, לעצמותם, ויש אתנחתא. עליית העולמות היא כמו הנסיגה לאחור של הצייר כדי לראות מזווית רחבה את מה שצייר כשרכן על הכן. את התהליך הזה בנפש אפשר להבין גם מבחינה אינטואיטיבית. אחרי מאמץ הכוחות חוזרים למקורם ומתגלה התענוג. נתתם את כל כולכם בהעמקה ולימוד ולאחר מכן מגיע רגע הפוגה, שבו הכוח שהתאמץ חוזר למקומו, מפנה מקום ומנכיח תחושה של תענוג מאותו מאמץ ולימוד. בזמן העשייה התענוג לא מתגלה ומתפשט. הוא מוסתר כמעט לגמרי על ידי המאמץ.
דוגמה מעשית נוספת היא זאת של בניית רהיט איקאה. תוך כדי הבניה אנחנו מרוכזים בשרטוטים ובעמידה בהוראות. כשהרהיט מוכן, כוחות היצירה חוזרים למקורם ותחושת תענוג מתפשטת. כמדומני פרופ' דן אריאלי מצביע על כך שלבעלי רהיטי איקאה יש קשר מיוחד לאותם רהיטים, למרות שאלה לא הרהיטים היוקרתיים. הסיבה לקשר שנרקם עם הרהיט הוא המאמץ שהם משקיעים בבנייתו. באותו מאמץ הם הופכים שותפים ליצרנים ומגלים תענוג מכך שעמדו במשימה.
התענוג מתגלה כתוצאה מהשביתה מהמלאכה אך הוא תלוי במעשה, ובמקרה של הבורא והבריאה, בששת ימי המעשה. גם אצלנו אפשר להרגיש שככל שהשבוע היה יותר אינטנסיבי, ככל שהספקנו בו יותר, כך גם השבת יש בה יותר גילוי של תענוג. שכן אם לא הפעלנו את כוחותינו במהלך השבוע, החזרה שלהם, העלייה שלהם למקורם היא בעוצמה נמוכה יותר. הם פחות "ירדו" לעולם להתגלות בימי המעשה.
אותו תענוג שגילויו תלוי במאמץ מוקדם נקרא נייחא דרוחא, נחת רוח.[ii] המנוחה והתענוג המרכיבים את יום השבת הם החוויה הנקראת "וינפש".
מהאמור עד כה מובן שככל שהכלי שהאמן יצר הוא מהודר ויפה וככל שהוא הולם את רצונו, יגדל התענוג שלו כשסיים את מלאכתו. אולם אם הכלי לא נעשה כפי שרצה אין לו ממנו כלל תענוג. באותו אופן התענוג של הבורא תלוי בכך שהוא שבע רצון מיצירתו, מבריאת העולם. ואכן הבורא מעיד על כך שהוא שבע רצון: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית א, לא).
מהקשר בין העשייה לתענוג אפשר להסיק שעוד לפני העשייה התעורר רצון בתוצאת המעשה. רצון שנבע מאיזו הארת תענוג היולי, ראשוני. כלומר עוד לפני שבכלל עשיתי דבר מה היה לי רצון באותו דבר.
ניתן לסכם ולומר שמדובר על שלושה סוגי תענוג. נניח ואנחנו בונים פרגולה חדשה בחצר. ישנו תענוג זעיר שמתגלה במהלך הבנייה. מדובר רק בהארה קלושה של התענוג. שכן בזמן העשייה אנחנו איננו פנויים לגילוי הארת התענוג. כך בלשונו של אדמו"ר הזקן: "בשעה שהוא טרוד באמצע העסק הרי העונג נעלם בהמעשה הזה ולא נגלה אורו רק לאחר שנגמר המעשה דוקא, ובתנאי שעלתה לו המעשה כפי התענוג שרוצה."
ישנו תענוג שני, פרטי, הנובע מכך שאני שבע רצון. הצלחתי לבנות פרגולה ולהשלימה כפי שרציתי. אני יושב תחתיה מלא עונג על העמידה במשימה. התענוג הזה הוא תענוג מורכב, משום שכלולים בו גם כוחות השכל, המחשבה, הרגש והמעשה שלקחו חלק בבנייה.
התענוג השלישי הוא תענוג פשוט, כזה שאיננו מורכב בכוחות העשייה. הייתי צריך לבנות את הפרגולה כדי להוכיח לעצמי שאני יכול. אבל עוד לפני שבניתי, ולפני שהתקדמתי צעד אחד עם הבנייה היה בקרבי פוטנציאל לתענוג. תענוג בלתי תלוי שאמר לי שאני רוצה את הפרגולה הזאת. תענוג מכך שאני יודע שאני מסוגל, שיש לי את הכוחות עוד לפני שעשיתי אפילו צעד אחד.
התענוג הזה, היה קיים לפני שירד לרמת מעשה. לאומן היה רצון שנבע מגילוי תענוג פשוט מהאופן שלדעתו צריך לעשות את הכלי. בגלל התענוג הראשוני הזה בכלל הוא חשב על בניית הפרגולה מלכתחילה.
בנמשל, בגלל התענוג הזה נברא העולם. הבורא רצה לברוא עולם כי התגלתה בו הארה של אותו תענוג פשוט. "כמו שאמרו: בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית[iii], או שיהיה לו דירה בתחתונים[iv], או מטעם כי חפץ חסד הוא[v] כמו שכתוב בעץ חיים[vi], "ועל כל פנים יהיה איך שיהיה…"
המאמר הארוך של אדמו"ר הזקן, שהמשכו עוסק בביאור הזוהר על שלוש הסעודות עצמן, מסביר מה צריכה להיות המוטיבציה האמיתית בחינוך, בשינוי תזונתי ובלימוד. המוטיבציה צריכה להיות גילוי כוח התענוג או הארת התענוג. הבורא ברא את העולם במידה רבה כי היה לו גילוי של תענוג ראשוני פשוט. לאחר מכן התענוג הזה מתגלה ביצירה פרטית בכל שלב בסדר השתלשלות ובכל היבט קיום של הנבראים.
באותו אופן גם אצלנו, הנבראים, כשמתגלה הארת תענוג, אנחנו מוכנים להשקיע מעצמנו הרבה יותר מאשר כאשר אנחנו עוסקים בחישובי אינטרסים. תענוג איננו הנאה קצרת טווח. הוא כוח עמוק בנפש, המהדק ומכוון את כוחות הנפש. התענוג הוא הכוח המוליד חיים ואחראי על כך שאנחנו חיים. והוא מתגלה בדרגות שונות רק לאחר עשיה, יצירה ושימוש בכוח החוכמה.
על-פי מאמר אדמו"ר הזקן, "ענייני סעודת השבת", העוסק בביאור הזוהר ומתרחב למענה על השאלה מדוע נברא העולם ומה המקור לשיטת ההגבהה
***
[i] מאמר הזוהר, פרשת יתרו דף פח, עמוד ב:
"רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּד הֲוָה אָתֵי לִסְעוּדָתָא, הֲוָה אָמַר הָכִי, אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה, אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא, וַהֲוָה יָתִיב וְחַדֵּי. כַּד אַשְׁלִים סְעוּדָתָא תְּלִיתָאָה, הֲווֹ מַכְרִזֵי עָלֵיהּ, אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ.
גאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבוּי, אִלֵּין סְעוּדָתֵי הֵיךְ מִתְתַּקְנִין. אָמַר לֵיהּ, לֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, כְּתִיב, וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא, מִתְבָּרְכָא מַטְרוֹנִיתָא, וְכֻלְּהוּ חֲקַל תַּפּוּחִין, וּמִתְבָּרְכָא פָּתוֹרֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְנִשְׁמְתָא אִתּוֹסְפַת, וְהַהוּא לֵילְיָא, חֶדְוָה דְּמַטְרוֹנִיתָא הֲוֵי. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחדֵי בְּחֶדְוָותָא, וּלְמֵיכַל סְעוּדָתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא."
(רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה בָּא לַסְּעוּדָה, הָיָה אוֹמֵר כָּךְ: הַתְקִינוּ סְעוּדָה שֶׁל הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה. הַתְקִינוּ סְעוּדַת הַמֶּלֶךְ. וְהָיָה יוֹשֵׁב וְשָׂמֵחַ. כְּשֶׁהִשְׁלִים סְעוּדָה שְׁלִישִׁית, הָיוּ מַכְרִיזִים: (ישעיה נח(: אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךְ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבִיו, אֵיךְ מְתַקְּנִים אֶת הַסְּעוּדוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ, לֵיל שַׁבָּת כָּתוּב וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. בּוֹ בַּלַּיְלָה מִתְבָּרֶכֶת המטרוניתא וְכָל שְׂדֵה הַתַּפּוּחִים, וּמִתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם, וּנְשָׁמָה נוֹסֶפֶת, וְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שִׂמְחַת מטרוניתא הוּא.
מצודת דוד על ישעיהו נ״ח:יד:א
אז תתענג על ה׳. כשתעשה כן אז ישפיע לך טובה הרבה ותתענג על ה׳ ור״ל לא תתענג לעדון הגוף כ״א להעמיד הגוף במצב הראוי להשכיל בתורת ה׳:
והרכבתיך. ר״ל תהיה ברום המעלה והממשלה:
והאכלתיך. ר״ל לך תהיה הארץ אשר הנחלתי ליעקב אביך ואמר יעקב לפי שלו ולבניו נתנה הנחלה ולא לישמעאל בן אברהם ולא לעשו בן יצחק וכן נאמר ויעמידיה ליעקב לחוק וכו׳ לאמר לך אתן את ארץ כנען (תהילים ק״ה:י״א):
מלבי"ם על ישעיהו נ״ח:יד:א
אז תתענג על ה' יהיה העונג שתמצא, בעבור ה' עונג רוחני נפשיי אלהיי, עד שתרכב על במתי ארץ ותתעלה מכל ענינים החומרים, ותאכל נחלת יעקב, שהבטיחו ה' במראה הסולם על שתהיה הארץ נכנעת לרגליו ורגל זרעו, כמו שבארתי שם:
רד"ק על ישעי׳ נ״ח:יד:א
אז תתענג על ה'. אם תתענג את השבת תתענג על ה' כלומר ישפיע לך טובות עד שתתענג עליו ותודה בו ובטובו כי מאתו הכל ובידו, והתענוג על ה' הוא תענוג הנפש, והגאון רב סעדיה פירש תענוג הגוף כלומר תענוג גופך יהיה על ה' לא ככסילים שנאמר בהם לא נאה לכסיל תענוג אבל המשכיל לא ירבה בתענוג יותר מדאי כי אם במשפט בעבור כי הוא מתעסק בחכמה ובה יתענג יותר אלא שתענוגי הגוף במשפט ייטיבו שכלו ויחזקו כחותיו השלשה והם כח הזכרונות וכח הבחינה וכח המחשבה:
והרכבתיך על במותי ארץ. כמו ירכיבהו על במותי ארץ והיא ארץ ישראל שהיא גבוה מכל הארצות, כלומר אם תגלה ממנה ישליטך עוד עליה בשכר שמירת שבת ושאר המצות וההבטחה הזאת לכל בני הגלות אם הוא קרוב מזמן הגאולה יזכה לישועה ואם הוא רחוק מזמן הגאולה יזכה לתחיית המתים ויזכה לארץ ישראל ולטובה:
[ii] נזכר כמה פעמים בזוהר. לעניין השבת ראו: זוהר חלק ג קח, עמ' א; [iii] תנחומא בראשית ג' וה'; לקח טוב ר"פ בראשית; ב"ר ם"א, ד, ובעוד מקומות; [iv] תנחומא בחוקותי ג ובתניא רפל"ו, ועוד; [v] על פי מיכה ז, יח; [vi] ראו עץ חיים שער הכללים רפ"א, שער ח ספ"ו.
