לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. ומהו אותו כלל?
"לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל".
ומהו הכלל?
לא אחידות יש כאן ולא קונפורמיזם.
משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, אומר רשב"י. נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה? אמר להם: ומה איכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה".
ויש אומרים שלא מדובר רק באחריות חברתית. הכלל הוא כוח חיים אחד המחייה את כולנו. כולנו רקמה אנושית אחת, קשורים זה לזה באותו כוח בורא, ניזונים מאותה שכינה. כולנו חלק מאותה נשמה כללית ששוכנת בנו.
על כן אומרים חכמים, אל יחשוב לעצמו האדם: אני מחייה את עצמי בכוח חיים אחר, מנוגד, שונה. וכך במקום לחוות חוויית ייחוד והתכללות. חווייה שחודרת לכל הרבדים בחיים, מעשירה אותם ומביאה אליהם את מנוחת הנפש, יחווה חיים של מרמור, ריחוק, פרוד ומאבק.
(בהתאמה: ברכות מט, ב; ויקרא רבה ד, ו, וראו גם בתניא היומי)
