שיעורים למנויים

נטרול כעסים

כיצד נגדיר את הכעס? מהיכן הוא נובע? מה מזין אותו? ובעיקר מהם השלבים בנטרול כעסים.

***

להורדת דף סיכום ותרגול

תקציר ותרגול

מאחר ו"אין מרצים לו לאדם בשעת כעסו" ובעת התפרצות כעס השכל חלש מכדי להרגיע, המשימה היא להתבונן ולרשום אחרי שנרגעו הרוחות:

  1. בחרו מערכת יחסים אחת (בעבודה, עם הילדים או עם בני הזוג. עתה, לא בזמן של כעס, נסו להכין רשימה של דברים שלדעתכם לגיטימי לכעוס עליהם.
  2. בחרו מקרה אחד בו כעסתם. מה הייתה הסיטואציה סביבה התעורר הכעס
  3. האם היה זה "כעס מוסרי" (שבבסיסו רצון לשפר את המצב) או כעס אישי-פנימי ("אהבת עצמו" ולא קיבלתם מה שרציתם).
  4. נסו לשים עצמכם במקום האדם בו כעסתם. כיצד לדעתכם הכעס שלכם השפיע עליו.
  5. מה לדעתכם, על-פי הלימוד, תוכלו לעשות כדי להפחית את מידת הכעס ולא רק לשנות את תגובתכם.
  6. האם תוכלו לחשוב על פעם אחת בה הצלחתם להתגבר על מידת הכעס. אם כן, תארו כיצד עשיתם זאת ומה סייע בידכם.

בהצלחה!!

  • נזקי הכעס

מדוע חשוב לדון בנזקים? כדי לא לתת לגיטימציה למידת הכעס.

תודעה חשובה היא שכעס הוא לא סימן לכוח אלא לחולשה. הכעס "רוצח" את נפש הזולת על פי חכמים.

הנזקים בתחום החינוך – חישבו כיצד הילדים מקבלים הורים או מורים שנוטים לכעס והתפרצויות.

סביר שהכעס גורם להם להרגיש שהם חסרי ערך וחשיבות.

בתחום הזוגיות הכעס מפרק ופוגע אנושות ביכולת להביא לצמיחה ביחסים.

הכעס פוגע בפרנסה ומונע מאיתנו להוציא את המיטב מהעובדים שלנו. כעס כלפינו מונע מאיתנו לתת את המיטב שלנו.

  • כיצד נגדיר כעס?

כעס הוא רגש טבעי. הוא מתעורר בקלות כתוצאה מפגיעה בכבודנו, עוולות, חוסר אונים או אי שביעות רצון מההתרחשויות.

הביטוי של הכעס הוא שאני לא יכול לקבל שום מציאות אחרת. כל מציאות מזעזעת אותי. ילד שכועס רוצה ולא קיבל, הוא לא מקבל מציאות אחרת שתהיה טובה לו.

באמצעות הכעס אנחנו מבטאים נטייה או רצון לשלול היבטים במציאות של הפוגע.

כלומר הביטוי של הכעס – ביטול הזולת.

מבחינה פנימית כעס הוא תוספת חיות בהדם הבאה בבחינת "כיווץ ולא התלבשות" (הרש"ב)

תוספת החיות שבכעס עולה באופן לא הרמוני.

  • ממה נובע הכעס?

דנו בשני סוגי כעס:

 1. "כעס מוסרי" על עוולות חברתיות או כל דבר שקורה ומתנגש עם אמות מידה מוסריות של הכועס.[1]

2. כעס פנימי – כאשר יש אי הלימה בין הציפיות לבין המציאות. התוצאה: רצון לביטול המציאות של הזולת שהכעיס.

לכן הנזק העיקרי של הכעס בתוך המשפחה הוא של "ביטול מציאותם" וגרימה ליחסים משפחתיים מעורערים.

  • מאפיינים נוספים של כעס:

ניתוק של השכל והפחתה בתפקודו

"ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו…

"כי המדות הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם. וכן מתכעס ומתקצף מדברים קטנים…" פרק ו בתניא.

חכמים מציינים שכל הכועס חכמתו מסתלקת. הוא מאבד את חוכמתו משום שכוח ההרס שפועל על שלילת האחר פועל גם עליו. הכעס הוא כמו הכרזה זמנית שברגע הכעס האדם מאפשר לרגש לשלוט בו, ולא הוא, באמצעות שכלו, מכווין את מידותיו וצורת התנהגותו. באותו רגע של כעס האדם לא מקבל את עקרונות ההשגחה הפרטית ואת התפיסה שכל התרחשות היא מדויקת בעבורו. בעת הכעס האדם הוא חסר אמונה. זאת עוזבת אותו עד ששכלו ישוב לשלוט על מידותיו. מסיבה זו חכמים משתמשים בביטויים חריפים כנגד הכעס ותובעים את דחייתו.

המקור לכעס הוא בדרך כלל "קטנות הדעת". אדם מכוון מטרה, אינו מבזבז כוחות על דברים שוליים. כך ילד קטן, כאשר אין ממלאים את רצונו, עשוי מיד לכעוס. אדם מיושב, בר-דעת, יכול לסבול גם דבר והיפוכו. הוא לא נפגע או נלחץ ממחשבה הפוכה לשלו. הסיבה לכך היא שהוא מכוון לעיקר. הוא סימן לעצמו יעד, יש לו שליחות ואליה הוא חותר מבלי לבזבז כוחות על דברים שוליים הגונבים תשומת לב וגוררים לחוסר מיקוד.

דוגמה אחת היא כשמישהו ממהר לפגישה ורכב חוסם את רכבו. אם יבזבז את כוחותיו במריבות עם נהג הרכב החוסם, סביר שגם לא יגיע לפגישה וגם יסבול ממתח וזעם. אם יוותר על המתח והכעס וימצא דרכים חלופיות להגיע לפגישה, הוא עשוי להרוויח הן את הפגישה והן את תחושת ההישג וההתגברות על ניסיון ומכשול.

  • מאפיין נוסף הוא איבוד האמונה

רמב"ם דעות ב, ז: "אמרו חכמים הראשונים: כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".

הגמרא במסכת שבת (דף קה ע"ב): "הקורע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה".

בתניא, פרק כה – "והוא בהקדים מארז"ל כל הכועס כאילו עובד עכו"ם וכו'. והטעם מובן ליודעי בינה לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו לא היה בכעס כלל…"

  • למה נועד הכעס?

הרב קוק טוען שאין מידה שיש בה רעה מוחלטת, וכך גם הכעס. כל מידה לשעתה. מה הערך בכעס? אפשר ללמוד ממנו שיש אפשרות להגביר מידת חיות, אך יש לעשות זאת בצורה מתוקנת.

כתב מרן הרב קוק בעין איה ברכות פרק א' אות סט: "הורונו, שכל המידות שחקק השי"ת בטבע האדם ונפשו, אין בהן אחת שתהיה רעה בהחלט, עד שהיתה טובה לנפש בהיותה נעדרת. כי הפועל הטוב פעל הכל לטוב. רק צריך שישתמש בכל אחת כשעתה וכמידתה. מזה יצא שאין לדחוק אפילו המידה הרעה יותר מדאי, באופן שלא ליתן לה שום מקום, כי אם מקומה המצומצם ראוי ליתן לה, ולהשתדל לתקנה. על כן בשעת כעסו אין מרצין לו לאדם, שהאדם השלם גם כן אפשר שיכעוס. על כן צריכה מידת הכעס להימצא, וראוי להירצות מיד, אבל לאמור שלא יהיה אל הכעס שום מקום, מורה כאילו כוח נברא בנפש להרע, זה לא ניתן להיאמר (ודברי החסיד במסילת ישרים פרק י"א, שכתב שמעלת הנקי והמעולה היא שלא יעשה הכעס מעולם רושם בו כלל, צריך עיון לעניות דעתי)".

  • כיצד מתגברים על הכעס?

צריך להפריד בין 2 מרכיבים

  • הכעס ככוח בנפש
  • התגובה לכעס

האתגר הגדול הוא לא להישאר במקום פגוע. כלומר לא לשנות רק את התגובות אלא למנוע מהכוח בנפש מלהתעורר.

מטרת העל – החלשת המידה עצמה ע"י החזרת השכל לתמונה.

עצות שהספקנו לעבור עליהם בלימוד:

  1. ערנות למצבי רוח ושינויים במצב הרוח. (כשחש שמתרחקים ממך – זו אינדיקציה)
  2. לשאול את עצמנו ממה נובע הכעס, האם אהבת עצמי? האם מניע מוסרי? כעס על איך שדברים פועלים?
  3. לשאול את עצמנו מה התועלת בכעס. האם הוא באמת מביא לתוצאה הרצויה "בכעס מוסרי"
  4. תודעת שינוי ובחירה – לדעת תמיד שאפשר לבחור לא לכעוס. המידות הן בשליטה שלנו. ניתן ורצוי לעשות סוויצ' בנפש.
  5. להרשות לעצמי להיות מרוצה ולגלות את כוח התענוג. על-פי אדמו"ר הזקן הרצון הוא פנימיות המידות. כשאדם כועס הרי זה רצונו, יש לו תענוג בזה. לכן יש להחליף תענוג. כאשר תענוג אחר מתעורר הוא מחליש את מידת הכעס.

לסיום:

המטרה העיקרית היא להחזיר את שליטת השכל על המידות. הדרך לכך היא על ידי הזזה של האדם את עצמו מהמרכז. סיפור ידוע הוא על תלמיד שהגיע לרבו בתלונה: "אני מרגיש שכולם דורכים עליי בבית המדרש שבו אני מתפלל". בתשובה ענה הרב: "מי אמר לך להתפשט בכל רחבי בית המדרש, שבכל מקום שדורכים, הרי זה עליך".

כשאני לא העיקר, אני פחות פגוע, מצליח להבין את מי שעשה לי עוולה, לסלוח ולצמוח מתוך המציאות שבה אני מצוי. כאשר אנו עסוקים בעצמנו בהגזמה זה מתכון לכך שכל תנועה שלנו תהיה מתוך מוטיבציה של יניקה ולא של נתינה. יניקה לא רק במובן של לקבל אלא גם במובן של מה חושבים עלינו. תנועה נפשית זו גורמת לנו לרצות את הסביבה ומציבה לנו איומים רגשיים מכל עבר.

בשעת הכעס דרוש טיפול ראשוני שיקטין את עוצמתו וגרורותיו ההרסניות

בטווח הארוך ההתגברות על מידת הכעס תובעת התבוננות ומודעות. ההתבוננות ממקמת את הסיטואציה בתוך פרספקטיבה פרופורציונאלית. שאלות כמו מה השליחות שלי ומה המטרה הגדולה לשמה אני חי, מרככות את הכעס. הן מדגישות בעבור האדם את נוכחות הבורא ומפחיתות את חוסר שביעות הרצון שלו מחייו. האדם המתבונן ממיר את הכעס על המציאות הלא רצויה בשמחה על ההזדמנות שניתנה לו לבררה. במקום לכעוס כשהדברים אינם מסתדרים כרצונו, הוא משתדל לעצור, להתבונן ולנסות להבין מה מוטל עליו ללמוד מהסיטואציה המרגיזה, ואיך להפוך את החושך של אותו רגע לאור. עתה, כשהאדם חוזר להכווין את רגשותיו באמצעות שכלו, גם יקל עליו לסלוח למי שפגע בו.

מקורות לעיון

מכתב הרבי מליובאוויטש:

ב"ה, כ"ח סיון, תשי"ז

במענה למכתבו מכ"א סיון, בו כותב אודות מצב בריאותו מתאר המיחוש שלו, ואשר איזה פעמים כבר נתרפא ואחרי זמן חוזר.

ומהנכון אשר יחקור לרופא מומחה במקצוע זה וימלא הוראתו, והתורה נתנה רשות לרופא לרפאות, אבל מובן ופשוט אשר מה שבדבורו לפעמים מבטא ענינים היפך ברכה, זה אחת הסיבות לקלקול בריאות הנשמה ובמילא גם לקלקול בריאות הגוף, ומקרא מלא דבר הכתוב בהנוגע לכאו"א מישראל, ואברכה מברכיך וגו' (בראשית – מברך מתברך. מקלל מקולל) ועוד יותר מושלל הדבר לפי כתבו אשר עוסק הוא בעבודת הקדש סופר סת"ם,

והרי ידוע בכתבי האריז"ל בגנות המבהילה של מדת הכעס, אשר האדם בכעסו מחליף נשמתו ר"ל ואין להאריך בדבר המובן וגם פשוט, וע"פ מה שכתוב כמים הפנים לפנים וגו' הרי כשמעבירים על מדותיו ואך ברכות טוב וחסד ישמע מפיו – יהפך גם כן לב זוגתו תחי' וישרה השלום והשמחה במעונם.

וילמוד בעיון המתאים באגרת הקדש לרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע סי' כ"ה, בו מבואר באר היטב מאמר רז"ל כל הכועס כאילו עובד ע"ז וכו'.

תורה סח, לקוטי מוהר"ן בנוגע להפסד ממון:

"ודע, שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון, אך יש מידה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון, והיא מידה רעה מגונה, שקשה מאד להנצל ממנה. ואפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה, ובפרט בשביל תאות הממון, כדי שלא תפסיד לו את הממון, עם כל זה המידה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו, ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו.

והמידה רעה ההיא הוא מידת הכעס, שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו, כי בבחינת שורש ההשתלשלות, שמשתלשל הממון ממקום שמשתלשל משם, הוא בחינה אחת עם הכעס ממש, ועל כן הבעל דבר, כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון, אזי יורד ומזמין לו כעס, ועושה לו מבחינת ההשפעה והשתלשלות שיורד אליו שיהיה לו ממון, עושה לו ממנו כעס, כי הכעס הוא ממש בחינת אחת ועניין אחד עם הממון במקום שורש ההשתלשלות, ואין ביניהם שום הפרש, כי שניהם יורדים מגבורות, ונמשכין ממקום אחד ממש, בבחינת (איוב לז): מצפון זהב יאתה, וכתיב (ירמיה א): מצפון תפתח הרעה, היינו בחינת כעס, כמו שכתוב (קהלת יא): והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך.

כי הממון והעשירות היא בחינת חומה, כמו שכתוב (משלי יח): הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה וכו'. והכעס הוא קילקול החומה, כמו שכתוב (שם כה): עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. והבעל דבר, כשרואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל, אזי הוא עושה לו מזה ההשתלשלות כעס, שמזמין לו דבר לכעוס, ונתקלקל בחינת החומה על ידי הכעס כנ"ל. כי הכעס והממון הם בחינת אחת בשורש ההשתלשלות כנ"ל. ועל כן בקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה, לכעס, שהוא היפך החומה, ועושה לו מ"חומה" "חֵמָה", שמהפך הממון לכעס כנ"ל. כי תחילת שורש השתלשלות הממון הוא מקום שהנפש באה משם, בבחינת (דברים כד): ואליו הוא נושא את נפשו, הנאמר על ממון של שכיר יום, וכמו שכתוב (איכה ה): בנפשנו נביא לחמנו, ועל כן הנפש מתאווה ותאב לו כנ"ל. ועל ידי כעס מאבד נפשו, בבחינת (איוב יח): טורף נפשו באפו, כמובא בזוהר (תצוה ד' קפ"ב):

ודע, שאפילו אם כבר הגיע לו השפע, ונתהווה ממנה ממון, וכבר יש לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל, על כל זה לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך, עד שמפסיד ומאבד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר, אף שהיה ראוי שלא יוכל אז להפסיד לו הממון על ידי הכעס, מאחר שכבר נתהווה מהשתלשלות השפע ממון, ושוב אי אפשר להתהפך לכעס, ואדרבא, הממון שיש לו, שהוא בחינת חומה, ראוי שיגן עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס, שהוא היפך בחינת חומה, על כל זה, יש כח ביד הבעל דבר להתגבר על האדם בכעס גדול כל כך, שיפסיד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר. כי כשהממון יורד לאדם, הוא בבחינת (תהלים קיא): טֶרֶף נתן ליראיו, והוא מהפכו לכעס, ונעשה מזה טוֹרֵף נפשו באפו כנ"ל. ה' ישמרנו ויצילנו ממידה המגונה הזאת, אמן כן יהי רצון:"

רמב"ם הלכות דעות ב, ג: "ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר והוא גובה לב… וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס…

אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו

 ובעלי כעס אין חייהם חיים לפיכך צוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים וזו היא הדרך הטובה ודרך הצדיקים הן עלובין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. (זו הבעיה השאירו רק לצדיקים)"

משנה אבות ב, י: הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס.

משנה אבות ה, יא: ארבע מדות בדעות. נוח לכעוס ונוח לרצות. יצא שכרו בהפסדו. קשה לכעוס וקשה לרצות. יצא הפסדו בשכרו. קשה לכעוס ונוח לרצות. חסיד. נוח לכעוס וקשה לרצות. רשע:

משנה תורה הלכות תשובה: אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור. וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון…


[1] כמו עד"מ האב האוהב את בנו מצד הטבע שהיא אה' עצמי' דאה' זו ישנו בלבו בתמידות רק שהיא בהעלם כו', וכאשר הבן נופל לארץ או מתטנף וכדומה אזי ירגז ויכעס עליו האב מאד על אשר הושפל ונמאס כ"כ ומייסר אותו ע"ז, וכ"ז הוא שהאה' הכריחה אותו לזה כי אם לא הי' אוהבו לא הי' איכפת לו כלל מה שנשפל כמו שלא יכעוס על בן חברו כו', רק מצד עוצם אהבתו אליו הוא מתרגז כו' מפני שנוגע הדבר ללבו כו', וכל שהבן יקר יותר יותר יגיע ללבו כו', הרי הגם שהחיצוני' הוא גבו' ורוגז הנה בזה דוקא הוא פנימי' עוז האה' כו'.

רכה) והדוגמא מזה יובן בענין הגלות בריבוי העלמות והסתרים ביותר שזהו משום דהבן יקיר לי אפרים באה' גדולה ועצומה ביותר בבחי' התקשרות עצמי' שז"ע אהבתי אתכם.

המשך תער"ב > חלק ראשון > ש"פ וירא, תרד"ע > תנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button