אין לך גיבור יותר ממי שמנצח את תולעת היאוש

תעצרו רגע. אין נורא מהייאוש. מחוסר התקווה. מחוסר האמונה בעצמי ובכך שהדברים ישתנו.

הייאוש הוא פעמים רבות תירוץ לא לעשות. לא לשנות. הוא מגלם חוסר אמונה בעצמי ובכך שהדברים תלויים בי. ולכן, "אין לך גיבור יותר ממי שמנצח את תולעת היאוש המכלה את הנפש ומאבדת את הדעת."

רוצים הוכחה כמה היאוש נורא? תחשבו על חינוך הילדים. תחשבו על ילדים מיואשים מעצמם ומעתידם.בחודש אב, ת"ש, אוגוסט 1940, חודשים בודדים לאחר שחולץ בדרך ניסית מציפורני הנאצים ונחת בחופי ארצות הברית, כותב הרבי הריי"צ מכתב מלא השראה לאדם שפנה אליו בנימה של ייאוש.מהמכתב עולה שבכל מצב צריך להיזהר "באלפי סייגים" מלצייר לילדים עתיד שחור או לעורר בהם תחושה של חוסר אונים. תסריטים שחורים הם קטסטרופה בפני עצמם. ראיית שחורות, שרטוט תסריטים שחורים ומאיסת החיים, בין שלפנינו אתגר קטן בין שגדול, הם אסורים בהחלט. "מה יהיה עכשיו", "איך נסתדר", "למה לא בחרנו אחרת", הם ביטויים המעוררים ייאוש ולא מסלקים אותו. כאשר הכול נראה כגוש אחד גדול של ריקנות ו"דמיונות ריקים", החיים חסרים את עצם החיים. חיים שראוי לחיות ולהתרגש מהם. הייאוש עלול לגרור לחוסר חשק או לרפות את הידיים בנכונות להשקיע ולהתפתח. מחשבות שחורות עלולות להפיל את הילד והאדם לידי הפקרות וקלות דעת. הוא לא יוכל לשאת בתוכו את הריקנות והשיממון ולכן ייטה למעשים קיצוניים שלכאורה יכניסו תוכן בחיים. במקרים מסוימים הילד עשוי לקבל רושם כאילו הוא עצמו אינו ראוי או שהמצב אבוד ולכן הוא יכול להמשיך לעשות ככל העולה על רוחו. ואולם על המטרה להיות הפוכה: לעודד את ההרגשה של הילד שהוא מסוגל להתגבר על הקשיים העומדים בפניו ולעולם לא להעביר את התחושה שהדרכים חסומות והכול אבוד.

גם במצבים קשים, מציע הרבי הריי"צ, במקום להתמסר לאנחות, נהי ובכי על מר הגורל, שאין בהם כל ערך, יש לעודד מעשים בפועל ולאמץ אווירה של אמונה, תקווה וביטחון, שהם "סמי המרפא הממתיקים את רעל ארס הייאוש". כלומר תמיד עדיף לחפש פעולה אחת קרובה שאפשר לבצע, מאשר להלין על דלתות חסומות או על מה שלא בוצע.

מחר בלימודי התבוננות (זום 21:30) נעסוק ביאוש המכרסם – כיצד נחלצים וכיצד נמנעים ממנו. מוזמנים להצטרף.בסרטון – תחרות חתירה מול שוהם בטיול ללא יאוש…